ביאור:עזרא ב מ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תפקידי הלויים:
- (עזרא ב מ): "הַלְוִיִּם כאן מתחיל מניין הלויים, בְּנֵי יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל לִבְנֵי הוֹדַוְיָה הבנים של הודויה שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה"
- (עזרא ב מא): "הַמְשֹׁרְרִים, בְּנֵי אָסָף מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה"
- (עזרא ב מב): "בְּנֵי הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי שַׁלּוּם בְּנֵי אָטֵר בְּנֵי טַלְמוֹן בְּנֵי עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי, הַכֹּל מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה."
מבואר בפסוק שהיו שלשה תפקידים ללויים.
- תפקיד א: לויים.
- תפקיד ב: משוררים.
- תפקיד ג: שוערים.
- ונראה לבאר את תפקידי הלויים לפי מה שכתב הרמב"ם בהלכות כלי המקדש והעובדים בו פ"ג ה"א, ב':
זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש שנאמר "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי", ומצות עשה להיות הלויים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו, שנאמר "ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד"...
עבודה שלהן היא 1. שיהיו שומרין את המקדש, 2. ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, 3. ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר "ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים", אי זהו שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה.
- מדקדוק לשון הרמב"ם יש ללמוד שעבודת השמירה שונה מעבודת השוערים והמשוררים.
בהלכה ב' בענין השמירה לשון ההלכה היא: עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ובענין השוערים והמשוררים הלשון היא ויהיו מהן שוערין, ויהיו מהן משוררין, ומשמע שכולם שומרים את המקדש ולא כולם יכולים להיות שוערים ומשוררים.
- ובהמשך אותו הפרק, בה"ט, י' כתב:
שמואל הרואה ודוד המלך חלקו הלויים לארבעה ועשרים משמרות, ועובד משמר בכל שבת, וכל אנשי משמר מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות, וכל יום מימי השבת עובדים בו אנשים ידועים, וראשי האבות מחלקין אלו העובדים ביום שלהן איש איש על עבודתו.
וכל הלויים מוזהרין על עבודת המזבח, שנאמר "אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו", לא יקרבו לעבודה, אבל ליגע מותרין.
וכשם שהלויים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הכהנים כך הכהנים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הלויים שנאמר "גם הם גם אתם". וכן הלויים עצמם מוזהרים שלא יעשה אחד מלאכת חבירו, שלא יסייע המשורר לשוער ולא השוער למשורר, שנאמר "איש איש על עבודתו ואל משאו".
גם בהלכה י' באזהרה שלא יעשה אחד מלאכת חבירו הזכיר הרמב"ם רק משורר ושוער כבעל מלאכה מיוחדת, ואילו מלאכת שמירה אינה נכללת באזהרה זו. אף מכאן יש ללמוד שכולם היו שומרים.
- האחרונים שאלו מנין לרמב"ם לחלק בין העבודות השונות, בין שוערים ומשוררים שהן מיוחדות ללויים מסויימים, לבין שמירה שהיא כוללת את כולם.
נראה שהרמב"ם למד זאת מלשון הגמרא (ערכין י"א ע"ב): אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה. ולא הזכירו שומר ששורר או משורר ששמר ומכאן שאין עבודת השמירה בכלל העבודות המיוחדות.
חז"ל למדו שהשמירה אינה מלאכה מיוחדת, שכן גם הכהנים מצווים בשמירה יחד עם הלויים, ומכאן שאין השמירה בכלל איסור "אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" (במדבר ד', י"ט).
לפי"ז מבואר השלשה תפקידים שהיו ללויים.
- תפקיד א: להיות שומרים.
ולפי המבואר בנחמיה יא היה להם גם כן תפקיד של עבודות חוץ, לדאוג לבדק הבית, לקנות עצים ואבנים לבית במקדש.
ולפי המבואר בנחמיה יב וַיִּשְׁמְרוּ ותפקיד הלויים היה שישמרו מִשְׁמֶרֶת אֱלֹהֵיהֶם שלא יקרבו זרים למקומות האסורים בבית המקדש וּמִשְׁמֶרֶת הַטָּהֳרָה שלא יבא טומאה לירושלים ולבית המקדש, היה להם עוד תפקידים.
והם מוזכרים בתור לויים סתם כיון שגם המשוררים והשוערים יכולים לשמור אם צריך, או לעשות עבודות חוץ אם צריך.
- תפקיד ב: להיות משוררים.
- תפקיד ג: להיות שוערים.
לקוח ממצוה כ"ב - שמירת המקדש. ועיין שם שמאריך.
חלוקת התפקידים: מי היה שומר, מי משורר, מי שוער ?[עריכה]
הפסוקים מונים משפחות שהיו שומרים, משפחות שהיו משוררים, משפחות שהיו שוערים. משמע שהחלוקה היתה קבועה למשפחות קבועות ולא התחלפו כל פעם לפי איך שהם רצו.
המלב"ם בפרק יב מד-מו כותב שבחלוקת שמואל ודוד (בפסוק שם מוזכר דוד ושלמה) שחילקו את המשמרות כמו שכותב הרמב"ם שמואל הרואה ודוד המלך חלקו הלויים לארבעה ועשרים משמרות וכו' היתה חלוקה גם איזה משפחות יהיו שומרים, ואיזה משוררים, ואיזה שוערים.