רמב"ם הקדמה למשנה תורה (מצוות עשה)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצוות עשה

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו קעז קעח קעט קפ קפא קפב קפג קפד קפה קפו קפז קפח קפט קצ קצא קצב קצג קצד קצה קצו קצז קצח קצט ר רא רב רג רד רה רו רז רח רט רי ריא ריב ריג ריד רטו רטז ריז ריח ריט רכ רכא רכב רכג רכד רכה רכו רכז רכח רכט רל רלא רלב רלג רלד רלה רלו רלז רלח רלט רמ רמא רמב רמג רמד רמה רמו רמז רמח

מנין המצוות: עשין · לאוין ספר המצוות: עשין · לאוין
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · רמב"ם הקדמה למשנה תורה · (מצוות עשה) | >>


מצוות עשה

א[עריכה]

מצוה ראשונה ממצוות עשה לידע שיש שם אלוה, שנאמר: "אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב, דברים ה ו).

ב[עריכה]

ליחדו, שנאמר: "יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד" (דברים ו, ד).

ג[עריכה]

לאהבו, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו ה, יא א).

ד[עריכה]

ליראה ממנו, שנאמר: "אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו יג, י כ).

ה[עריכה]

להתפלל לו, שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג, כה) – "עבודה" זו תפילה.

ו[עריכה]

לדבקה בו, שנאמר: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י כ).

ז[עריכה]

להשבע בשמו, שנאמר: "וּבִשְׁמוֹ תִשָּׁבַע" (דברים ו יג, י כ).

ח[עריכה]

להדמות בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט).

ט[עריכה]

לקדש שמו, שנאמר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב).

י[עריכה]

לקרות קריאת שמע פעמים בכל יום, שנאמר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"" (דברים ו, ז).

יא[עריכה]

ללמוד תורה וללמדה, שנאמר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז).

יב[עריכה]

לקשור תפילין בראש, שנאמר: "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח).

יג[עריכה]

לקשור תפילין ביד, שנאמר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו, ח).

יד[עריכה]

לעשות ציצית, שנאמר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו, לח).

טו[עריכה]

לקבוע מזוזה, שנאמר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו ט; יא, כ).

טז[עריכה]

להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית, שנאמר: "הַקְהֵל אֶת הָעָם..." (דברים לא, יב).

יז[עריכה]

לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר: "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא, יט).

יח[עריכה]

לכתוב המלך ספר תורה לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, עד שיהיה לו שתי תורות, שנאמר: "וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים יז, יח).

יט[עריכה]

לברך אחר המזון, שנאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, י).

כ[עריכה]

לבנות בית הבחירה, שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה, ח).

כא[עריכה]

ליראה מבית זה, שנאמר: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט ל; כו, ב).

כב[עריכה]

לשמור בית זה תמיד, שנאמר: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" (במדבר יח, ב).

כג[עריכה]

להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר: "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" (במדבר יח, כג).

כד[עריכה]

לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו..." (שמות ל, יט).

כה[עריכה]

לערוך נרות במקדש, שנאמר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות כז, כא).

כו[עריכה]

לברך הכהנים את ישראל, שנאמר: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו, כג).

כז[עריכה]

להסדיר לחם ולבונה לפני יי בכל שבת, שנאמר: "וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים" (שמות כה, ל).

כח[עריכה]

להקטיר קטורת פעמים ביום, שנאמר: "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים" (שמות ל, ז).

כט[עריכה]

להבעיר אש במזבח העולה תמיד, שנאמר: "אֵשׁ תמיד תוקד על המזבח" (ויקרא ו, ו).

ל[עריכה]

להרים הדשן מעל המזבח בכל יום, שנאמר: "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן" (ויקרא ו, ג).

לא[עריכה]

לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר: "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ" (במדבר ה, ב).

לב[עריכה]

לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר: "וְקִדַּשְׁתּוֹ" (ויקרא כא, ח).

לג[עריכה]

להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ..." (שמות כח, ב).

לד[עריכה]

לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר: "בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (במדבר ז, ט).

לה[עריכה]

למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר: "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה" (שמות ל, לא).

לו[עריכה]

להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר: "וְכִי יָבוֹא הַלֵּוִי..." (דברים יח, ו) "לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת" (שם, ח).

לז[עריכה]

להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם, ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר: "לָהּ יִטַּמָּא" (ויקרא כא, ג).

לח[עריכה]

להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר: "וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא כא, יג).

לט[עריכה]

להקריב תמידין בכל יום, שנאמר: "שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד" (במדבר כח, ג).

מ[עריכה]

להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ויקרא ו, יג).

מא[עריכה]

להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר: "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים" (במדבר כח, ט).

מב[עריכה]

להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר: "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ..." (במדבר כח, יא).

מג[עריכה]

להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר: "שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי" (ויקרא כג, לו).

מד[עריכה]

להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: "וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא כג, י).

מה[עריכה]

להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים..." (במדבר כח, כו) "וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ..." (במדבר כח, כז).

מו[עריכה]

להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר: "מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה" (ויקרא כג, יז) "וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם" (שם, יח).

מז[עריכה]

להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [...] וַעֲשִׂיתֶם..." (במדבר כט, א).

מח[עריכה]

להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר: "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי..." (במדבר כט, ז).

מט[עריכה]

לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר" (ויקרא טז, ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת "אחרי מות".

נ[עריכה]

להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר: "וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ" (במדבר כט, יג).

נא[עריכה]

להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" (במדבר כט, לה).

נב[עריכה]

לחוג ברגלים, שנאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי" (שמות כג, יד).

נג[עריכה]

להיראות ברגלים, שנאמר: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (שמות כג יז; שם לג, כג; דברים טז טז.

נד[עריכה]

לשמוח ברגלים, שנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד).

נה[עריכה]

לשחוט כבש הפסח, שנאמר: "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל " (שמות יב, ו).

נו[עריכה]

לאכול בשר הפסח צלי בלילי חמישה עשר מניסן, שנאמר: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר" (שמות יב, ח).

נז[עריכה]

לעשות פסח שני, שנאמר: "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר" (במדבר ט, יא).

נח[עריכה]

לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר: "עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ" (במדבר ט, יא).

נט[עריכה]

לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר: "וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרֹת" (במדבר י, י).

ס[עריכה]

להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר: "מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה" (ויקרא כב, כז).

סא[עריכה]

להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר: "תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן" (ויקרא כב, כא).

סב[עריכה]

למלוח כל קרבן, שנאמר: "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" (ויקרא ב, יג).

סג[עריכה]

מעשה העולה, שנאמר: "אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ" (ויקרא א, ג).

סד[עריכה]

מעשה חטאת, שנאמר: "זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת" (ויקרא ו, יח).

סה[עריכה]

מעשה האשם, שנאמר: "זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם" (ויקרא ז, א).

סו[עריכה]

מעשה זבח השלמים, שנאמר: "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים" (ויקרא ז, יא).

סז[עריכה]

מעשה המנחה, שנאמר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה" (ויקרא ב, א).

סח[עריכה]

להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר: "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ" (ויקרא ד, יג).

סט[עריכה]

להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" (ויקרא ה, א).

ע[עריכה]

להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר: "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ" (ויקרא ה, יז) וזה הוא נקרא אשם תלוי.

עא[עריכה]

להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע; מביא קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.

עב[עריכה]

להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר: "ואם לא תגיע ידו" (ויקרא ה,ז), "ואם לא תשיג ידו" (ויקרא ה,יא).

עג[עריכה]

להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר: "והתוודו, את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה,ז).

עד[עריכה]

להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר: "וכי יטהר הזב, מזובו" (ויקרא טו,יג).

עה[עריכה]

להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: "ואם טהרה, מזובה" (ויקרא טו,כח).

עו[עריכה]

להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר: "ובמלאות ימי טוהרה" (ויקרא יב,ו).

עז[עריכה]

להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר: "וביום השמיני ייקח" (ויקרא יד,י).

עח[עריכה]

לעשר הבהמה, שנאמר: "וכל מעשר בקר וצאן" (ויקרא כז,לב).

עט[עריכה]

לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר: "כל הבכור אשר ייוולד" (דברים טו,יט).

פ[עריכה]

לפדות בכור אדם, שנאמר: "אך פדה תפדה, את בכור האדם" (במדבר יח,טו).

פא[עריכה]

לפדות פטר חמור, שנאמר: "ופטר חמור תפדה בשה" (שמות לד,כ).

פב[עריכה]

לערוף פטר חמור, שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).

פג[עריכה]

להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר: "ובאת שמה" (דברים יב,ה), "והבאתם שמה" (דברים יב,ו).

פד[עריכה]

להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר: "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (דברים יב,יד).

פה[עריכה]

להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר: "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.

פו[עריכה]

לפדות קודשים בעלי מומים ויהיו מותרים באכילה, שנאמר: "רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.

פז[עריכה]

להיות התמורה קודש, שנאמר: "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).

פח[עריכה]

לאכול שיירי מנחות, שנאמר: "והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו" (ויקרא ו,ט).

פט[עריכה]

לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר: "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (שמות כט,לג).

צ[עריכה]

לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר: "והבשר אשר ייגע בכל טמא" (ויקרא ז,יט).

צא[עריכה]

לשרוף הנותר, שנאמר: "והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף" (ויקרא ז,יז).

צב[עריכה]

לגדל הנזיר שיערו, שנאמר: "גדל פרע, שיער ראשו" (במדבר ו,ה).

צג[עריכה]

לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר: "וכי ימות מת עליו" (במדבר ו,ט).

צד[עריכה]

לקיים אדם כל מה שהוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהם, שנאמר: "מוצא שפתיך, תשמור ועשית" (דברים כג,כד).

צה[עריכה]

לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בפרשה.

צו[עריכה]

להיות כל נוגע בנבילה טמא, שנאמר "וכי ימות מן הבהמה(ויקרא יא, לט).

צז[עריכה]

להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר "וזה לכם הטמא(ויקרא יא, כט).

צח[עריכה]

להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר "מכל האוכל אשר יאכל(ויקרא יא, לד).

צט[עריכה]

להיות הנידה טמאה ומטמאה לאחרים.

ק[עריכה]

להיות היולדת טמאה כנידה.

קא[עריכה]

להיות המצורע טמא ומטמא.

קב[עריכה]

להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.

קג[עריכה]

להיות בית מנוגע מטמא.

קד[עריכה]

להיות הזב מטמא.

קה[עריכה]

להיות שכבת זרע מטמאה.

קו[עריכה]

להיות זבה מטמאה.

קז[עריכה]

להיות המת מטמא.

קח[עריכה]

להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טומאות אלו, רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.

קט[עריכה]

להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה, שנאמר: "וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ" (ויקרא טו, טז) למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.

קי[עריכה]

להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד, ב).

קיא[עריכה]

להיות המצורע מגלח כל שערו, שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד, ט).

קיב[עריכה]

להיות המצורע ידוע לכל בדברים האמורים בו "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרֻעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" (ויקרא יג, מה). וכן כל שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.

קיג[עריכה]

לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יט, ט).

קיד[עריכה]

להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר: "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר" (ויקרא כז, ב).

קטו[עריכה]

להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר: "וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה" (ויקרא כז, יא).

קטז[עריכה]

להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן, שנאמר: "וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ" (ויקרא כז, יד).

קיז[עריכה]

להיות מקדיש שדהו נותן בערך הקצוב בפרשה, שנאמר: "וְהָיָה עֶרְכְּךָ כְּפִי זַרְעוֹ" (ויקרא כז, טז).

קיח[עריכה]

לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר: "וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם" (ויקרא ה, טז).

קיט[עריכה]

להיות נטע רבעי קודש, שנאמר: "יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים" (ויקרא יט, כד).

קכ[עריכה]

להניח פיאה.

קכא[עריכה]

להניח לקט.

קכב[עריכה]

להניח עומר השכחה.

קכג[עריכה]

להניח עוללות בכרם.

קכד[עריכה]

להניח פרט הכרם לפי שבכל אלו נאמר "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט, י) (ויקרא כג, כב) וזו היא מצות עשה שלהם.

קכה[עריכה]

להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ" (שמות כג, יט) (שמות לד, כו).

קכו[עריכה]

להפריש תרומה גדולה לכהן, שנאמר: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּתֵּן לוֹ" (דברים יח, ד).

קכז[עריכה]

להפריש מעשר דגן ללוים, שנאמר: "כָּל מַעְשַׂר הָאָרֶץ" (ויקרא כז, ל).

קכח[עריכה]

להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד, כב) מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.

קכט[עריכה]

להיות הלוים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכהנים, שנאמר: "וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר" (במדבר יח, כו).

קל[עריכה]

להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר: "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ" (דברים יד, כח).

קלא[עריכה]

להתוודות וידוי מעשר, שנאמר: "ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש" (דברים כו,יג).

קלב[עריכה]

לקרות על הביכורים, שנאמר: "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך" (דברים כו,ה).

קלג[עריכה]

להפריש חלה לכוהן, שנאמר: "ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו תרומה" (במדבר טו,כ).

קלד[עריכה]

להשמיט קרקע, שנאמר: "והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות כג,יא).

קלה[עריכה]

לשבות מעבודת הארץ, שנאמר: "בחריש ובקציר, תשבות" (שמות לד,כא).

קלו[עריכה]

לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר: "וקידשתם, את שנת החמישים" (ויקרא כה,י).

קלז[עריכה]

לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר: "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה,ט).

קלח[עריכה]

ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר: "ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ" (ויקרא כה,כד).

קלט[עריכה]

להיות גאולה בבתי ערי חומה עד שנה, שנאמר: "ואיש, כי ימכור בית מושב" (ויקרא כה,כט).

קמ[עריכה]

למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר: "וספרת לך, שבע . . ." (ויקרא כה,ח).

קמא[עריכה]

להשמיט כספים בשביעית, שנאמר: "שמוט כל בעל משה ידו" (דברים טו,ב).

קמב[עריכה]

לנגוש לנוכרי, שנאמר: "את הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך" (דברים טו,ג).

קמג[עריכה]

ליתן מן הבהמה לכוהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר: "ונתן, לכוהן, הזרוע" (דברים יח,ג).

קמד[עריכה]

ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר: "וראשית גז צאנך--תיתן לו" (דברים יח,ד).

קמה[עריכה]

לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר: "אך כל חרם אשר יחרים" (ויקרא כז,כח).

קמ[עריכה]

לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרם, שנאמר: "וזבחת מבקרך ומצאנך" (דברים יב,כא).

קמז[עריכה]

לכסות דם חיה ועוף, שנאמר: "ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר" (ויקרא יז,יג).

קמח[עריכה]

לשלח הקן, שנאמר: "שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך" (דברים כב,ז).

קמט[עריכה]

לבדוק בסימני בהמה, שנאמר: "זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ב).

קנ[עריכה]

לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור, שנאמר: "כל ציפור טהורה, תאכלו" (דברים יד,יא).

קנא[עריכה]

לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר: "אשר לו כרעיים" (ויקרא יא,כא).

קנב[עריכה]

לבדוק בסימני דגים, שנאמר: "את זה, תאכלו, מכול, אשר במים" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).

קנג[עריכה]

לקדש חודשים ולחשב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר: "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב).

קנד[עריכה]

לשבות בשבת, שנאמר: "וביום השביעי תשבות" (שמות כג,יב; שמות לד,כא).

קנה[עריכה]

לקדש שבת, שנאמר: "זכור את יום השבת, לקדשו" (שמות כ,ז).

קנו[עריכה]

לבער חמץ, שנאמר: "ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם" (שמות יב,טו).

קנז[עריכה]

לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר: "והגדת לבנך" (שמות יג,ח).

קנח[עריכה]

לאכול מצה בליל זה, שנאמר: "בערב, תאכלו, מצות" (שמות יב,יח).

קנט[עריכה]

לשבות בראשון של פסח, שנאמר: "וביום הראשון, מקרא קודש" (שמות יב,טז).

קס[עריכה]

לשבות בשביעי בו, שנאמר: "וביום השביעי, מקרא קודש" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).

קסא[עריכה]

לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר: "וספרתם לכם, ממוחרת השבת" (ויקרא כג,טו).

קסב[עריכה]

לשבות ביום חמישים, שנאמר: "וקראתם בעצם היום הזה, מקרא קודש" (ויקרא כג,כא).

קסג[עריכה]

לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר: "באחד לחודש, יהיה לכם שבתון" (ויקרא כג,כד).

קסד[עריכה]

להתענות בעשירי בו, שנאמר: "ובעשור לחודש תענו את נפשותיכם" (ראה ויקרא טז,כט; במדבר כט,ז).

קסה[עריכה]

לשבות ביום הצום, שנאמר: "שבת שבתון" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב).

קסו[עריכה]

לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר: "ביום הראשון, מקרא קודש" (ויקרא כג,לה).

קסז[עריכה]

לשבות בשמיני של חג, שנאמר: "וביום השמיני מקרא קודש" (ראה ויקרא כג,לו).

קסח[עריכה]

לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר: "בסוכות תשבו, שבעת ימים" (ויקרא כג,מב).

קסט[עריכה]

ליטול לולב, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים" (ויקרא כג,מ).

קע[עריכה]

לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר: "יום תרועה, יהיה לכם" (במדבר כט,א).

קעא[עריכה]

ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר: "זה ייתנו, כל העובר על הפקודים" (שמות ל,יג).

קעב[עריכה]

לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).

קעג[עריכה]

למנות מלך, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו).

קעד[עריכה]

לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר: "ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (דברים יז,יא).

קעה[עריכה]

לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: "אחרי רבים--להטות" (שמות כג,ב).

קעו[עריכה]

למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר: "שופטים ושוטרים, תיתן לך" (דברים טז,יח).

קעז[עריכה]

להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר: "בצדק, תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו).

קעח[עריכה]

להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר: "והוא עד, או ראה או ידע" (ויקרא ה,א).

קעט[עריכה]

לחקור העדים הרבה, שנאמר: "ודרשת וחקרת ושאלת, היטב" (דברים יג,טו).

קפ[עריכה]

לעשות לעדים זוממין כמו שזמו לעשות, שנאמר: "ועשיתם לו, כאשר זמם" (דברים יט,יט).

קפא[עריכה]

לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: "וערפו שם את העגלה, בנחל" (דברים כא,ד).

קפב[עריכה]

להכין שש ערי מקלט, שנאמר: "תכין לך, הדרך, ושילשת" (דברים יט,ג).

קפג[עריכה]

לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר: "ונתנו ללויים . . . ערים" (במדבר לה,ב).

קפד[עריכה]

לעשות מעקה, שנאמר: "ועשית מעקה לגגך" (דברים כב,ח).

קפה[עריכה]

לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: "אבד תאבדון את כל המקומות" (דברים יב,ב).

קפו[עריכה]

להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר: "ושרפת באש את . . . כל שללה" (דברים יג,יז).

קפז[עריכה]

לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר: "החרם תחרימם" (דברים כ,יז).

קפח[עריכה]

להכרית זרעו של עמלק, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט).

קפט[עריכה]

לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר: "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז).

קצ[עריכה]

לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר: "כי תקרב אל עיר" (דברים כ,י).

קצא[עריכה]

למשוח כוהן למלחמה, שנאמר: "והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן" (דברים כ,ב).

קצב[עריכה]

להתקין יד במחנה, שנאמר: "ויד תהיה לך, מחוץ למחנה" (דברים כג,יג).

קצג[עריכה]

להתקין יתד, שנאמר: "ויתד תהיה לך, על אזנך" (דברים כג,יד).

קצד[עריכה]

להשיב את הגזל, שנאמר: "והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה,כג).

קצה[עריכה]

ליתן צדקה, שנאמר: "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).

קצו[עריכה]

להעניק לעבד עברי, שנאמר: "הענק תעניק, לו" (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.

קצז[עריכה]

להלוות לעני, שנאמר: "אם כסף תלווה את עמי" (שמות כב,כד); "אם" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: "והעבט, תעביטנו" (דברים טו,ח).

קצח[עריכה]

להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר: "לנוכרי תשיך" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.

קצט[עריכה]

להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: "השב תשיב לו את העבוט" (דברים כד,יג).

ר[עריכה]

ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: "ביומו תיתן שכרו" (דברים כד,טו).

רא[עריכה]

להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר: "כי תבוא בכרם ריעך" (דברים כג,כה), "כי תבוא בקמת ריעך" (דברים כג,כו).

רב[עריכה]

לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: "עזוב תעזוב, עימו" (שמות כג,ה).

רג[עריכה]

להקים המשא על הבהמה, שנאמר: "הקם תקים, עימו" (דברים כב,ד).

רד[עריכה]

להשיב האבידה, שנאמר: "השב תשיבם, לאחיך" (דברים כב,א).

רה[עריכה]

להוכיח החוטא, שנאמר: "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז).

רו[עריכה]

לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ(ויקרא יט, יח).

רז[עריכה]

לאהוב את הגר, שנאמר: "ואהבתם את הגר(דברים י, יט).

רח[עריכה]

לצדק מאזניים עם המשקלות, שנאמר: "מאזני צדק אבני צדק(ויקרא יט, לו).

רט[עריכה]

לכבד החכמים, שנאמר: "מפני שיבה תקום(ויקרא יט, לב).

רי[עריכה]

לכבד אב ואם, שנאמר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ(שמות כ, יא); (דברים ה, טו).

ריא[עריכה]

ליראה מאב ואם, שנאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ(ויקרא יט, ג).

ריב[עריכה]

לפרות ולרבות, שנאמר: "פרו ורבו(בראשית ט, ז).

ריג[עריכה]

לבעול בקידושין, שנאמר: "כי יקח איש אשה ובא אליה(דברים כב, יג) וראה דברים כד, א.

ריד[עריכה]

לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: "נקי יהיה לביתו שנה אחת(דברים כד, ה).

רטו[עריכה]

למול את הבן, שנאמר: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג).

רטז[עריכה]

לייבם אשת אח, שנאמר: "יבמה יבוא עליה" (דברים כה,ה).

ריז[עריכה]

לחלוץ ליבם, שנאמר: "וחלצה נעלו מעל רגלו" (דברים כה,ט).

ריח[עריכה]

לישא אונס שנאמר: "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט).

ריט[עריכה]

לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,יט).

רכ[עריכה]

לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר: "כי יפתה איש" (שמות כב,טו).

רכא[עריכה]

לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר: "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר" (דברים כא,יא).

רכב[עריכה]

לגרש בשטר, שנאמר: "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה" (דברים כד,א; דברים כד,ג).

רכג[עריכה]

לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: "ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת" (במדבר ה,ל).

רכד[עריכה]

להלקות הרשעים, שנאמר: "והפילו השופט והכהו" (דברים כה,ב).

רכה[עריכה]

להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: "וישב בה, עד מות הכוהן" (במדבר לה,כה).

רכו[עריכה]

להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר: "נקום, יינקם" (שמות כא,כ).

רכז[עריכה]

להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר: "מות יומת הנואף, והנואפת" (ויקרא כ,י).

רכח[עריכה]

להיות בית דין שורפין באש, שנאמר: "באש ישרפו אותו, ואתהן" (ויקרא כ,יד).

רכט[עריכה]

להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: "וסקלתם אותם" (דברים כב,כד).

רל[עריכה]

לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: "ותלית אותו, על עץ" (דברים כא,כב).

רלא[עריכה]

לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: "כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא,כג).

רלב[עריכה]

לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב).

רלג[עריכה]

לייעד אמה עברייה, שנאמר: "אשר לו יעדה" (שמות כא,ח), "ואם לבנו, ייעדנה" (שמות כא,ט).

רלד[עריכה]

לפדות אמה עברייה, שנאמר: "והפדה" (שמות כא,ח).

רלה[עריכה]

לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו).

רלו[עריכה]

להיות החובל משלם ממון, שנאמר: "וכי יריבון אנשים--והכה איש" (שמות כא,יח).

רלז[עריכה]

לדון בנזקי בהמה, שנאמר: "וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו" (שמות כא,לה).

רלח[עריכה]

לדון בנזקי הבור, שנאמר: "כי יפתח איש בור" (שמות כא,לג).

רלט[עריכה]

לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: "וכי יגנוב" (ראה שמות כא,לז), "אם במחתרת" (שמות כב,א), "וגונב איש ומכרו" (שמות כא,טז).

רמ[עריכה]

לדון בנזקי הבער, שנאמר: "כי יבער איש, שדה או כרם" (שמות כב,ד).

רמא[עריכה]

לדון בנזקי האש, שנאמר: "כי תצא אש ומצאה קוצים" (שמות כב,ה).

רמב[עריכה]

לדון בדין שומר חינם, שנאמר: "כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים" (שמות כב,ו).

רמג[עריכה]

לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: "כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור" (שמות כב,ט).

רמד[עריכה]

לדון בדין השואל, שנאמר: "וכי ישאל איש מעם ריעהו" (שמות כב,יג).

רמה[עריכה]

לדון בדין מקח וממכר, שנאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך" (ויקרא כה,יד).

רמו[עריכה]

לדון בדין טוען וכופר, שנאמר: "על כל דבר פשע" (שמות כב,ח).

רמז[עריכה]

להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: "וקצותה, את כפה" (דברים כה,יב).

רמח[עריכה]

לדון בדיני נחלות, שנאמר: "איש כי ימות, ובן אין לו" (במדבר כז,ח).