המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
[טו] שהם ראשונים וכו'. פירוש, שאסור להקריב מנחה מתבואה חדשה, אפילו מנחת סוטה שהיא של שעורים (לעיל ה, טו) - אסור להביא מן החדש, קודם הקרבת שתי הלחם (מנחות דף פד:):
וביום הבכורים. חג השבועות נקרא בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם תחלה למנחת חטים הבאה מן החדש.
ויש לך להתבונן למה לא הזכיר כאן בשעיר של עצרת חטאת, כשם שהזכיר בכל המועדים שבפרשה זו, והטעם בזה על דרך הפשט לפי שעצרת זמן מתן תורה ושם היו ישראל כנולד זה בלא חטא.
וע"ד הקבלה ירמוז לעצרתו של עולם שבו יבטל יצר הרע לגמרי וגדר אבניו נהרסה.
"מט ""וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם", האריך בלשונו, מפני שבמ"ש בפ' אמור וספרתם וכו' שבע שבתות וכו' עד ממחרת השבת השביעית
תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה יש לטעות שיספרו חמשים וביום שאחר החמשים יקריבו מנחה חדשה, וא"כ מ"ש כאן בהקריבכם מנחה חדשה הוא ביום נ"א, וכן אף
שאמר וביום הבכורים בהקריבכם, נאמר שגם יום הבכורים שהוא היו"ט יהי' ביום נ"א, ונפרש מ"ש בפ' אמור והקרבתם מנחה חדשה וכו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש הכל
ביום נ"א וכבר הבאתי שם בהת"ה (סי' קסד) שהמפרשי' נלחצו מאד במ"ש תספרו חמשים יום, ואם נפרש והקרבתם היינו ביום חמשים ואחד יבואר הכתוב כפשוטו, ע"כ הוסיף פה
בשבעותיכם מקרא קדש שהיו"ט יהיה בשבעותיכם ר"ל כשיתמלאו השבעה שבועות שהוא ביום החמשים, וידעינן שהקרבת המנחה ויו"ט שהוא יום הבכורים הכל הוא ביום
החמשים, ומ"ש תספרו חמשים יום הוא כפי קבלת חז"ל שבארנו שם בארך:
בהקריבכם וגו' בשבועותיכם. נתכוון לומר כי אין החג על סימן מנחה חדשה לבד אלא גם לתשלום ספירת השבועות, כי הוא תיקון גדול לנשמות עם בני ישראל כאמור בספרי אנשי אמת, ודקדק לומר בשבועותיכם בכינוי, להעיר כי השבעה שבועות הם בחינת שבעה הצדיקים יסודי עם בני ישראל כאמור בספר הזוהר (תיקונים כא):
עוד נתכוין באומרו בשבועותיכם לשלול דעת שוטים (מנחות דף סה:) שסוברים במה שאמר הכתוב ממחרת השבת הוא שבת בראשית לזה אמר בשבועותיכם פירוש השבועות שלכם, ואם פירוש מאמר ממחרת השבת שבת בראשית אין שביעיות אלו שלהם אלא שביעיות עולם, כיוצא בדבר מצינו שאמרו בברייתא (שם ע"ב) וזה לשונם ר' יהודה אומר תספור לך יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם:
והקרבתם עולה לריח ניחח לה' - מה אלו אתה מקריב - חוץ מן האמור בתורת כהנים. אתה אומר אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים, וכי שוים הן? אין עליך לומר כלשון אחרון, כי אם כלשון ראשון: אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים:
פרים בני בקר שנים ואיל אחד - הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כולן? ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה לה', אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שנים עשר אילים שנים:
