ספרי על במדבר כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · ספרי על במדבר · כח · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי - למה נאמר? לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם; משל למה הדבר דומה? למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם, והיתה מפקדתו על בניה. אמרה לו: בבקשה ממך הזהר לי בבני. אמר לה: עד שאת מפקדתני על בני - פקדי בני עלי, שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג בזיון. כך אמר לו הקב"ה: עד שאתה מפקדני על בני - פקוד בני עלי, שלא ינהגו בי מנהג בזיון, ושלא ימירו את כבודי באלהי הנכר! מהו אומר דברים לא כי אביאם אל האדמה, עד שאתה מפקדני על בני - פקוד בני עלי! לכך נאמר צו את בני ישראל:

צו - צווי מיד בשעת מעשה, ולדורות, כדאיתא בריש וידבר:

קרבני - זה הדם: לחמי - אלו אמורים. אתה אומר קרבני זה הדם לחמי אלו אמורים, או קרבני לחמי זה הדם? תלמוד לומר ויקרא ג והקטיר הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: קרבני זה הדם לחמי זו אמורים:

לאישי - אלו קומצים ולבונה: ריח ניחוחי - אלו בזיכי לחם הפנים:

תשמרו - שלא יביא אליו אלא מתרומת הלשכה. תשמרו - שיהו כהנים ולוים וישראלים עומדים עליהם. תשמרו - נאמרה כאן שמירה ונאמר להלן שמות יב שמירה. מה שמירה האמורה להלן, מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו - אף שמירה האמורה כאן, מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו:

תשמרו להקריב לי במועדו - למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו, שומע אני בין בחול בין בשבת; ומה אני מקיים שמות לא מחלליה מות יומת? בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח; או אף בשחיטת הפסח, ומה אני מקיים ושחטו אותו - בשאר כל הימים חוץ מן השבת? או אף בשבת? ת"ל במדבר ט ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו - במועדו ואפילו בשבת, דברי רבי יאשיה. נאם לו ר' יונתן: כמשמע זה עדין לא שמענו! נאם לו ר' יאשיה: לפי שהוא אומר צו את בני ישראל, למה נאמר? אם ללמד על התמיד שהוא דוחה את השבת - אין צריך, שהרי כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה, ומה ת"ל במועדו? מופנה להקיש, לדון הימנו גזירה שוה: נאמר כאן במועדו ונא' להלן במועדו, מה מועדו האמור להלן דוחה את השבת - אף מועדו האמור כאן דוחה את השבת:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואמרת להם. הרי זו אזהרה לב"ד: זה האשה אשר תקריבו לה' שנים ליום - כנגד יום. שמעון בן עזאי אומר: שנים ליום כנגד יום. אתה אומר שנים ליום כנגד יום, או כשומעו - שנים ליום? ת"ל ואת הכבש אחד תעשה בבקר, ומה תלמוד לומר שנים ליום - כנגד יום. מכאן אמרו של שחר היה נשחט על קרן צפונית מזרחית ונתון על טבעת שנייה, ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מערבית דרומית ונתון על טבעת שנייה, שאמרה תורה שנים ליום - כנגד יום:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

את הכבש האחד. למה נאמר? לפי שהוא אומר ואמרת להם זה האשה, שמות כט וזה אשר תעשה על המזבח, שומע אני יקריב ד'? ת"ל את הכבש האחד - שלא להוסיף ושלא לגרוע:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועשירית האיפה - אחד מעשרה באיפה: סולת - מן החטים. אתה אומר סולת מן החטים, או אינו אלא מן השעורים וכוסמים ושבולת שועל ושיפון? ת"ל שמות כט סולת חטים תעשה אותו. הואיל ונאמרו סלתות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהם שאינה אלא מן החטים - אף פורטני כל סלתות שבתורה, שלא יהו אלא מן החטים:

בלולה בשמן - להוציא את השלוק. אין לי אלא למנחות, למנורה מנין? ת"ל ויקרא כד צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך - להוציא את השלוק:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

עולת תמיד העשויה בהר סיני. מקיש עולת תמיד לעולת הר סיני. מה עולת הר סיני טעונה נסכים אף עולת התמיד יטעון נסכים. רבי יוסי הגלילי אומר לריח ניחוח. לריח ניחח הקשתיה ולא הקשתיה לנסכים:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונסכו רביעית ההין לכבש האחד - א' אתה מנסך, ואי אתה מנסך מזוג:

בקדש הסך נסך שכר לה' - שכר שיתנסכו בקודש, ובקודש יבלעו. ר' נתן אומר: הסך נסך שכר למה נאמר? להביא נסוך המים:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואת הכבש השני תעשה בין הערבים - למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד, הרי שלא הקריב בתמיד של שחר, שומע אני שלא מקריב בתמיד של בין הערבים?...

ר' שמעון אומר: אימתי? בזמן שב"ד שוגגים או אנוסים. אבל אם היו מזידים, לא הקריבו כבש בבקר - לא יקריבו בין הערבים! לא הקטירו קטורת בבקר - יקטירו בין הערבים. וכך בחנוכת הבית לא יביא, שאין מחנכים מזבח הזהב, אלא בקטורת סמים. ולא מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר. ולא את של חג, אלא בלחם הפנים בשבת. ולא את המנורה, אלא בז' נרותיה בין הערבים. אמר ר' שמעון: אף ע"פ שנגמרו כלים שלא בזמנם - אין מחנכים אותם אלא בזמנם. וכן הוא אומר שמות לט וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה. מה ברכה ברכם? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים: תהלים צ ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ואע"פ שאין כתוב בתורה - מפורש בכתובים, שנאמר תהלים צ יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם.

ואת הכבש השני למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל בין הערבים. איני יודע אי זה יקדים: אם תמיד אם פסחים? ת"ל שני. שני לתמיד, ולא שני לפסחים. מכאן אמרו: אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטורת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים, ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתם:

כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה - למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני יקריב תמידים ואח"כ נסכיהם? תלמוד לומר כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה: מגיד כשהזבח קרב - נסכים קרבים עמו:

אשה - אע"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים:

אשה ריח ניחח לה' - נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני. שמעון בן עזאי אומר בוא וראה: בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים ולא אלהיך ולא שדי וצבאות אלא יו"ד וה"י, שם מיוחד, שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. ללמדך, שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה. וכשם שנאמר ריח ניחח בשור - כך נאמר בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף; ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה, אלא שאמר ונעשה רצונו. וכן הוא אומר תהלים נ אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. שומע אני שאין לפניו אכילה ושתיה, שנא' תהלים נ האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה? אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי? בשביל לעשות רצוני. וכן הוא אומר ויקרא כב וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים - למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד תעשה בבוקר, והיתה בו שבת בכלל, שנאמר את הכבש האחד, והרי הכתוב מוציאה מכללה, להחמיר ולדון בקבועה.

וביום השבת שני כבשים - למה נאמר? לפי שהוא אומר ויקרא כו את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, שתהיה עבודת מקדש דוחה את השבת. אתה אומר שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת, או שתהא שבת דוחה את העבודה? ת"ל וביום השבת שני כבשים, הא מה ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו? שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת. או אחת של יחיד ואחת של צבור? אמרת: במה ענין מדבר? בשל צבור:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עולת שבת בשבתו - ולא עולת שבת בערב שבת.

עולת שבת בשבתו - ולא עולת שבת זו בעולת שבת אחרת. הרי שלא הקריב לשבת זו, שומע אני יקריב לשבת הבאה? ת"ל עולת שבת בשבתו. מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו:

על עולת התמיד ונסכו - מגיד שאין מקריבים מוספים אלא בינתים:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' - למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני אף ראשי חדשים בכלל היו? - שנאמר ואת הכבש האחד, הרי הכתוב מוציאו מכללם להחמיר עליהם, ולדון במוספים. וילמדו משבת! והדין נותן: או מה שבת שני כבשים, אף בראשי חדשים שני כבשים? - ת"ל ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', במנין אחד הכתוב מדבר:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונסכיהם חצי ההין יהיה - ר' אלעזר ברבי צדוק אומר: הין היה במקדש, וכמין שנתות היו בו: עד כאן לפר, ועד כאן לאיל, ועד כאן לכבש. ר' ישמעאל אומר: לא היה שם הין, אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היה, שבו היה חולק מנחת כהן גדול: לוג ומחצה בערב ולוג ומחצה בבוקר:

זאת עולת חודש בחדשו - ולא עולת חודש זה בחודש אחר. הרי שלא הקריב בחודש זה, שומעני יקריב בחודש אחר? תלמוד לומר זאת עולת חודש בחדשו, מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו:

לחדשי השנה - למה נאמר? לפי שהוא אומר ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', שומעני מיעוט חדשים שנים - ת"ל לחדשי השנה:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ושעיר עזים אחד לחטאת לה' - לכפר על קבר התהום:

על עולת התמיד יעשה ונסכו - מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתיים:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ובחודש הראשון בארבעה עשה יום - קבעו הכתוב חובה.

שבעת ימים מצות יאכל - למה נאמר? לפי שהוא אומר ויקרא כג שבעת ימים מצות תאכלו, שומעני כל מצה במשמע? ת"ל דברים טז לא תאכל עליו חמץ; לא אמרתי אלא הבא לידי מצה וחמץ - אלו חמשת המינים, ואלו הם: החטים והשעורים והכוסמים ושבולת שועל ושיפון. יצא אורז ודוחן והשומשמים והפרגוס שאינן באים לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וביום הראשון מקרא קודש - ארעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה:

כל מלאכת עבודה לא תעשו - מגיד שאסור בעשיית מלאכה. ומנין להתיר בו אוכל נפשות? נאמר כאן מקרא קודש, ונאמר להלן שמות יב מקרא קודש. האמור להלן - להתיר בו אוכל נפש; אף מקרא קודש האמור כאן - להתיר בו אוכל נפש:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

והקרבתם אשה עולה לה' פרים בני בקר - הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שיקריב כולם? ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה, אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שנים ואיל אחד:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

כאלה תעשו ליום שבעת ימים - למה נאמר? שהיה בדין: הואיל וחג טעון חגיגה, והפסח טעון חגיגה, מה החג פוחת והולך - אף פסח פוחת והולך! ת"ל כאלה תעשו ליום, שלא להוסיף ושלא לגרוע:

על עולת התמיד יעשה ונסכו. מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתים:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' - למה נאמר? לפי שהוא אומר ויקרא כג עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, יכול מנה חמשים והקריב מנחה בחמשים ואחד? ת"ל וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה', ועדין אני אומר: עשה יום טוב בחמשים ואחד והקריב מנחה בחמשים! ת"ל בשבועותיכם מקרא קודש. הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: מנה חמשים, והקריב מנחה בחמשים:

מנחה חדשה לה' - שתהא חדשה לכל המנחות, שלא תקדמנה מנחה אחרת. מכאן אמרו אין מביא מנחת ביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר, ואם הביא פסול. קודם לשתי הלחם לא יביא, ואם הביא כשר. מה הפרש בין עומר לשתי הלחם? הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט, לפיכך אם קרבו לא יעלו. הקודם לשתי הלחם אסור לגבוה ומותר להדיוט, לפיכך אם קרבו יעלו. ר' טרפון אומר: הואיל ועומר מתיר וב' הלחם מתירות, אם למדתי למנחות הבאות קודם לעומר שהם פסולות, אף מנחות הבאות קודם לשתי הלחם יהיו פסולות! אמר לו רבי יהודה בן נחמן לא: אם אמרת במנחות הבאות קודם לעומר, שלא כשרו לא לגבוה ולא להדיוט; תאמר בשתי הלחם, שהם פסולות שאע"פ שלא הוכשרו לגבוה הוכשרו להדיוט!? נסתכל בו ר' עקיבא וצהבו פניו. אמר לו: יהודה בן נחמן צהבו פניך שהשבת את הזקן? תמיה אני עליך אם תאריך ימים בעולם! אמר ר' אלעזר בר' יהודה בפסח היה מדבר, וכשבאתי לעצרת אמרתי היכן יהודה בן נחמן? אמרו לי הלך לו:

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

והקרבתם עולה לריח ניחח לה' - מה אלו אתה מקריב - חוץ מן האמור בתורת כהנים. אתה אומר אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים, וכי שוים הן? אין עליך לומר כלשון אחרון, כי אם כלשון ראשון: אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים:

פרים בני בקר שנים ואיל אחד - הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כולן? ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה לה', אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שנים עשר אילים שנים:

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מלבד עולת התמיד ומנחתו תמימים יהיה לכם ונסכיהם - מקיש נסכים לבהמה: מה בהמה נפסלת במומים בחסר ויתר, אף נסכים נפסלים במומים וחסר ויתר.