סמ"ק/קצד

<< · סמ"ק · קצד · >>

רמב"ם הלכות י"ט פ"א והלכו' שביתת עשור פ"א ופ"ב והלכות ר"ה פ"א סמג לאוין סי' סט עא עב עג עד עה טור א"ח סימן תצה. ותריא וריב:

שלא לעשות מלאכה בעצר' דכתיב (במדבר כ"ח, כ"ו) וביום הבכורים וגו' ושלא לעשות מלאכה בר"ה דכתיב (שם כט) ובחדש השביעי באח' לחדש וגו' ושלא לעשות מלאכה ביו"כ דכתי' (שם) וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא ושלא לעשות מלאכה ביום א' של פסח דכתיב (במדב' כח) ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. וכן ^{(הג' א)} כל ששת ימים: ומותר לעשות צורך אוכל נפש בלבד ודוקא דברים שאי אפשר לעשותם מערב יו"ט כגון לדוך פלפלין כשלא ידע אי זו קדרה יבשל ביו"ט או תבלין שמפיגין טעמן אפי' ידע: ^{(ר"פ א)} אבל בדברי' שאיפשר לעשו' מערב יום טוב אסור לעשות ביום טוב: וכן אסור לומר לגוי לעשות ושונין הקמ' בי"ט אפי' בלא הפיכ' השלחן כדפירשו בתוס' אגב' דפתורא שהוא שינוי קצת: לפי שדרכן בתיבה או בעריבה: ^{(ר"פ ב)} וכן אין שוחקין הפלפלין ברחיים שלהם: ואסור לעשות שום מלאכ' אפי' של אוכל נפש לצורך גוים עכו"ם ולצורך כלבים: וכן אין מזמנין גוי עכו"ם בי"ט מהאי טעמא שמא ירבה בשבילו: ומכשירי וכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב י"ט מותר כרבי יהוד' ואין מורין כן: וסכין שנפגמה בי"ט הלכה דמותר להשחיזו כדי לשחוט בו ואין מורין כן ור"י התי' ללבן את הטר"פא של ברזל ביום טוב מפני שנראה כמחממה לאפות בקל ^{(ר"פ ג)} וכל מוקצה מותר כרבי שמעון. חוץ מגרוגר' וצימוקין ומוקצה מחמת איסו' ^{(ר"פ ד)} ומסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים משו' דהוי נולד ונולד נראה דאסור: ^{(ר"פ ה)} וביצה שנולד' ביום טוב אסור לאכל' ולטלטל' ^{(ר"פ ו)} אבל כופין עלי' כלי כדי שלא תשב' וספק אסור: נתערבה באלף כולם אסורות: ושבת ויום טוב נולדה בזה אסורה בזה: וכן שני ימים טובים של ר"ה: ושני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה: ומת ביום טוב שני לא יתעסקו בו ישראל ^{(ר"פ ז)} בדק בערב י"ט בקן של תרנגולת ולא מצא ביצה. ולמחר השכים מאד בבקר ומצא ביצה אם יש תרנגול עד ששים בתי' מותרת: ^{(ר"פ ח)} ואי ^{(הג' ב)} ספנא מארעא אסור' ואפרוח שנולד בי"ט אסור משום מוקצה אפילו כשנתפתחו עיניו. ועגל שנולד ביום טוב מותר לשוחטו היכא דידעינן בודאי שכלו לו חדשיו: דאי בסתם אפי' בחול אסור משום ספק נפל עד ח' ימים ואין מערימין. לבשל ביום טוב לצורך חול בקדירה א' לבדה ^{(ר"פ ט)} ואם הערים אסור: ובהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יכול לאכול כזית צלי מבעוד יום ממנה: ^{(ר"פ י)} ממלא' אשה תנור פת אעפ"י שאינה צריכה אלא לככר אחת מפני שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא: ^{(ר"פ יא)} ומערים למלוח גרמא גרמא בי"ט: ^{(ר"פ יב)} ורחיצה וסיכה מותרין בי"ט כמו אכילה ושתיה: ומחמם אדם חמין לרחוץ פניו ידיו ורגליו. אבל לא כל גופו משום גזירת מרחץ ^{(ר"פ יג)} אבל בחמין שהוחמו מערב י"ט הורה הגאון שמותר לרחוץ בהם ^{(ר"פ יד)}: ואין מניחין נר על גבי אילן מערב יום טוב שמא יטלנו ביום טוב: ובערב שבת שרי: ואין צדין דבר שצריך לומר הבא מצודה ונצודנו והיכא דאיכא מצודות פרושות מערב יום טוב ומצאו בהמה נצודה אסור אם לא שיודע בודאי שניצודה מערב יום טוב וגוי שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר לקרקע אסור לערב בכדי שיעשו ופירש רש"י ז"ל שזהו ליל שני של יום טוב: ויש חולקין עליו לאסו' עד ליל חול ורבותינו היו מניחין לעשות מדינה ומדינה כמנהגה: ודבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר אפילו בו ביום ^{(ר"פ טו)}: ועצים שנשרו מן הדקל לאש ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן: ואין מבקעין עצים מן הסואר של קורות העומדות לבנין בי"ט ואפילו להסיר מהם בלי ביקוע אסור דמוקצ' הם מחמת חסרון כיס ואפילו רבי שמעון מודה. ומכניס אדם מער' יום טוב מלא קופתו עפר ומיחד לו מקום ועושה ממנו כל צרכיו ואפילו בשבת: ואפר שהוסק מעי"ט הוי מוכן: שהוסק בי"ט אם הוא חם שהו' ראוי לצלות בו ביצה הוי מוכן: ואם לאו אסור ואפילו לרבי שמעון כדפ"רי בתוספות דביצה ואם שחט ולא מצא אפר רק שאינו מוכן מכסהו בו: השוחט ^{(ר"פ טז)} בהמ' בי"ט ויש שם רוב צמר כ"כ שאינו יכול לשחוט תולש ומניחו במקומו אבל בעוף לא ימרוט דדרכו בכך והוי ליה גוזז המפשיט ביו' טוב לא ימלח העו' אבל נותנו לפני הדורסן ומותר למלוח עליו בשר לצלי כאן מעט וכאן מע' ומערמין בזה: ולקדרה אסו' ואין מולחין החלבין ואין מהפכין אותן ואין שוטחין אותם על גבי יתידות: ומולגין הראש והרגלים: ומהבהבין אותם באור ^{(ר"פ יז)} ואין טופלין אות' בסיד באדמה ובחרסי' ואין גוזזין אותם במספרים: ואין גוזזין הירק במספרים שלו: ובירק תלוש מיירי שגוזזין הכמוש: דאי במחובר אפילו תלישה כל דהוא אסורה: אבל מתקנין הירק שיש בו קוצי' כגון קונדס ^{(ר"פ יח)} ועכביות ואין מפרישין חלה ביום טוב מעיס' שנילוש' מערב יום טוב ^{(ר"פ יט)} אלא אם נילוש' ביום טוב מפרישין אך לא יאפנה ביום טוב אחר שהיא טמאה עכשיו אם אין כהן קטן בעיר. ובפסח לא יקרא לה שם עד שתאפה: ואם שכחה וקרא לה שם תפיל לצונן: ואין אופין בפורני חדשה: שמא תפחת ויש אומרי' כן בקדרות חדשות אך יש לחלק. אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין: ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גרף מותר. וסותמין פי התנור בטי' שסביבו' הנהר והוא דסיירי מאתמול וקיטמא שרי ופר"ת היכא שאין בתנור רק קיטמ' שרי לגורפה פירוש אחר לשום קיטמא יביש' בין בקעיו של תנור כדי שלא יצא חומו אבל לדברי המפר' לגבל קיטמ' קשה דפרק קמא דשבת אמרינן דמידי דלאו בר גיבול הוא מנתינת המים הוא דמחייב ואין עושין גבינה בי"ט לפי שאין ^{(ר"פ כ)} מפיג טעמו: אין כותשין הריפות: במכתשת גדולה: אבל ^{(הג' ג)} במכתשת קטנה דזהו שנוי לה שפיר: ובארץ ישראל אפילו בקטנה נמי אסור שהתבוא' שלהם טובה היא: ואם כתשה מערב י"ט לא מפיג טעמן ^{(ר"פ כא)} אין מוציאין האש לא מן העצי' ולא מן האבנים ולא מן המתכות שלא הות' להבעי' בי"ט אלא באש מצוי': אין מסלקין את פי הנר למעלה כדי שתכבה ואין מסירין את השמן ממנה וכן אין מסירין פתילות הדולקות מן השמן: ואין חותך ראש הפתיל' בכלי אבל חותכה בידו: וקינסא שרי פי' רב אלפס אגודה של עצים שהדליקה ויש עצים שלא אחז בהם האור ^{(ר"פ כב)} אין מכבין את הדליקה וכדי להציל ממון בי"ט אלא מניחו ויוצ' ואין מכבין את הבקעת ^{(ר"פ כג)} בי"ט אין עושין פחמי' ואין גודלין את הפתיל' ולא מהבהבין אותה ולא מחתכין אותה לשנים בכלי אבל ממעכין אותה ביד: ושורה אותה בשמן: ומניחין אותה בין שתי נרות: ומדליק באמצע ונמצא הפתילה נחלקת בפי שתי נרות וכן כל נר של שעוה. אבל לחתכה בכלי אסור: ^{(ר"פ כד)} אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ: או על גבי אבן: ואין מורין כן לרבים כדי שלא יבא לחדדה במשחזת: ודוקא כשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אפי' על גבי עץ שמא יבא לחדדה במשחזת שלה: מפני זה אמרו אין לראות סכין לעם הארץ בי"ט שמא תהא פגומה ויאמ' לו אסור לשחוט משו' פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת: וחכם שראה סכין לעצמו הרי זה משאילה: אין מבקעין עצים בי"ט לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה אלא בקופץ בצד קצר שלו אבל לא בצד רחב שלו מפני ^{(ר"פ כה)} שהוא כקרדום וכיוצא בו בדברים שהוא עושה בחול אסור: מסלקין תריסי חנויות בי"ט ומחזירין אותם בי"ט כדי שיוציאו תבלין שהוא צריך להם מן החנות ולא ימנעו משמחת י"ט במה דברים אמורים בשיש להם ציר באמצע: אבל יש להם ציר מן הצד אסור גזירה שמא יתקע: ושאין להם ציר כל עיקר אפילו בכתלי הבית מותר להחזיר ^{(ר"פ כו)}: אין מילדין הבהמה בי"ט אבל מסעדין כיצד אוחז בולד כדי שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן דד לתוך פיו: ואין פוסקין דמים בתחלה על הבהמה בי"ט אלא מביא שתי בהמות שוות זו לזו ואומר זו כזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהם ואחר י"ט רואין הבהמה החיה שנשאר' כמה היא שוה ולא ישקול במאזנים ואפילו לשומרו מן העכברים אסור להניחו בכף מאזנים וטבח אומן אסור לשקול בידו: ואסור לשקול במים ואין מטילין גורל על המנות: ולא יאמר אדם לחבירו תן לי בדינר בשר אלא תן לי חלק וחצי חלק. וכן אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה ואפילו הוא עומד למדה ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה: ולא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל נחתום מותר למדוד תבלין ונותן לתוך קדרתו כדי שלא יקדיח תבשילו: ואמר רב מודדת אשה קמח ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה: ושמואל אמר אסור והא תנא דבי שמואל מתיר שמואל הלכה למעש' אתא לאשמועינן: ופוסק בתשובת הגאונים כרב והרמב"ם פוסק כשמואל: אבל שדרו ממתיבתי דסוריא דהלכ' כרב חדא דהלכ' כרב באיסורי ועוד דהא תנא דבי שמואל כוותי' ^{(ר"פ כז)}: אדם הולך אצל החנוני הרגיל אצלו ואומ' לו תן לי י' ביצים או כ' אגוזים ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה: רבי שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכי' לו סכום מקח: ורבינו חננאל גריס במילתיה דתנא קמא סכום מנין: וכן בתוס' וכן בה"ג סכום מנין שאומר לו כבר לקחתי ממך פעם אחרת עשרים ועתה עשרים הרי ארבעים מן הכל ואין חילוק בין חנוני גוי לחנוני ישראל רק במידי דאיכא חששא דנולד ומוקצ' ציד' ומחובר ולענין חששא דמחובר בפירות האילן ^{(ר"פ כח)} ואסור להוציא מפתח של יוציאנו מותר כלים: אבל מפתח של אוכלין מותר ^{(ר"פ כט)} וגם מפתח של כלים נמי אם לבו דוה עליו אם לא יוציאנו מותר להוציאו: המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופ' והמוליך תבן לא יפשיל הקופ' לאחריו אבל מביאם בידו וכל שינוי שיכול לעשות יעשה. ואם אינו יכול לשנות ^{(ר"פ ל)} מותר: ואין מנהיגין הבהמה במקל ואין הסומא יוצא במקלו: שחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט אלא מביאה איברים איברים: כל שנאותין ממנו בחול מיד מותר לשלוח לחבירו במתנה ביום טוב: מפרש בביצה כגון ^{(הג' ד)} סנדל המסומר: וכל שאין נאותן ממנו מיד כגון ^{(הג' ה)} חטים ושעורים אין משלחין וכשמשלחין מנות לא יעשנו בשורה: אבל שלשה מינים שרי: ואמימר שרא למכחל עין שאין בו סכנה ביום טוב שני של גליות:

עירובי תבשילין

רמב"ם הלכות י"ט פ"ו סמ"ג לאוין כז טור א"ח סימן תכז.

יום טוב שחל להיות בערב שבת אין אופין אלא אם כן עירב עירובי תבשילין. ופר"ת אדם שרוצה לאפות ולבשל צריך לערב בפת ותבשיל ושיעורו כזית. בין לאחד בין למאה. אכלו או שאבד אין מבשלין עליו לכתחילה ואמר אביי נקיטינן התחיל בעיסתו ונאכל ערובו גומר. והרוצה שיסמכו אחרי' על עירובו צריך לזכות להם וסומכים עליו כל אותם העומדים תוך תחום שבת של העירוב ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ולאחר ברכת עירוב אומר. בדין יהא שרי לן ^{(הג' ו)} לאפוקי ולאפויי ולבשולי ולאטמוני ולתקוני ולמעבד כל צרכנא ולאדלוקי שרגא מיומ' טבא לשבתא ^{(הג' ז)} ומי"ט לחבריה לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת והשובתים בעיר הזאת רגילין להזכיר ולאדלוקי שרגא ונראה דאין צריך. ומי שלא הניח עירובי תבשילין צריך להקנות קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו ואם אין אחרים מבשל הוא לצורך יום טוב ואם הותיר הותיר לשבת. ואין מערימים ואם הערי' אסו' ואם עבר ואפה במזיד מותר ^{(ר"פ לא)} שני ימים טובי' של גליות שחלו להיות ביום ה' וביום ו' מערב מערב יום טוב מיום רביעי. ואם לאו מערב מי"ט לחבירו ומתנה ^{(ר"פ לב)}. תנן בפרק משילין. כל שחייבין עליו משום שבות ומשום רשות ומשו' מצוה בשבת חיובין עליו ביום טוב כלומר שבות שאין בו מצוה כלל. או דבר הרשות שיש בו מצוה קצת או דבר שיש בו מצוה ממש וחייבוהו חכמי' לשבות מהם בי"ט ואלו הם משום שבות. לא עולין באילן. ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פני המי' ולא מטפחין ולא מספקין. ולא מרקדין ואלו הם משום רשות לא דנין ולא מקדשין ובתוספת' מוסי' ולא מגרשין ולא חולצין. ולא מיבמין אמנם מוכיח שהתירו לגרש בשבת במקו' שיש לחוש שמא תזקק ליבם ואלו הם משום מצו' לא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומו' ומעשרו' כל אלו בי"ט אמרו ק"ו בשבת וטעמא דכולהו מפרש שם בגמרא ופרש"י מטפחין יד על יד. מספקין כף על ירך. ובירושלמי משמע שניהם בענין אחד אלא ספוק ^{(ר"פ לג)} מחמתו וטפוח ברצונו: ואין מקדשין מוקי בתלמוד שלנו בשיש לו אשה ובנים. ומשמע דאם אין לו מותר לקדש ^{(ר"פ לד)} ומיהו נרא' דלכנוס אסור מההי' דפרק קמא דיומא דמצריך לכ"ג לכנוס ערב יום הכיפורי' ולגרשה על תנאי וכמה דחוקים דחיק התם. ואם איתא היה יכול לומר מיד שתמות אשתו ראשונה יכנוס השנייה. אלא ש"מ אסור לכנוס אפילו אין לו בנים. דאם איתא דשרי בשביל פריה ורביה כל שכן הכא שיש לנו להתיר משום צורך כפרה לכל ישראל: ושנינו במסכת ביצה ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו לחצוץ בו שיניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה. ושוין שלא יקטמנו ^{(ר"פ לה)} אבל קוטם אדם בשמים להריח בהם אחרי שאין עושה כלי. וקוץ רטוב שאינו ראוי להסק' אסור לטלטלו ורבי שמעון מודה.

שלא לעשות מלאכה ביום ז' של פסח דכתיב וביום השביעי מקרא קודש וגו' ושלא לעשות מלאכ' בעצרת דכתיב וביום הביכורים וגו' ושלא לעשות מלאכה בר"ה דכתיב ובחדש השביעי בא' לחודש וגו' ושלא לעשות מלאכה ביום הראשון של חג דכתיב ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגומר: ושלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג דכתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו': ושלא לעשות מלאכ' ביום הכפורי' דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

בתוספות פירשו כשתי לשונות שבתלמוד להחמי' לאסור היכא דידע או תבלין שאינן מפיגין טעמן. רק לדוך שומין מותר לפי שמפיגין טעמן יותר מדאי כך פי' בתוס' בפ"ק דביצה ומיהו בספ' הרב אלפס פסק כשמואל דאמר דכל התבלין נידוכין כדרכן בלא שום שינוי חוץ ממלח. ולפי זה מותר לדוך פלפלין וכן כל תבלין אפי' במדוך של אבן ואפי' ידע מערב י"ט דבעי לבשולי ביום טוב קדרה דבעי תבלין אפי' הכי שרי ואפי' הרבה יחד ומיהו לדוך פלפלין בריחיים שלהם אסור משום עובדא דחול כיון דמיוח' לכך כדאית' בביצה ואפי' חדא חדא נראה דאסור משום עובדא דחול ונהגו העולם כששוחקין פלפלין בי"ט במדוך של אבן לעשות שינוי קצת או דרך הטייה או לדוך מעט מעט. ושמא היינו טעמא משום דמתוך כך הם זכורים שלא לדוך יותר מן הצורך ליום טוב. והא ודאי אסור לדוך פלפלין יותר מצורך אעפ"י שדכה כולם יחד ואע"ג דשרינן בקדירה אחת לבשל כמה חתיכות אעפ"י שאינו צריך אלא לחתיכ' אחת התם היינו טעמא משום דבישו' אחד לכולם יחד אבל גבי שחיקת פלפלין דבר ידוע הוא שאין כולם נידוכין יחד זה כמו זה הלכך אם היה שוחק פלפלין הרבה יחד אף על פי שיש צורך למקצתן מכל מקום מעדיף שחיקה בשביל אותן שלא לצורך לבד ודבר נראה לעינים הוא כשאדם שוחק פלפלין הרבה יחד כששחק קצת יש בהם מקצתן שחוקין ומקצתן אינם שחוקי' עכ"ל:

שונין לרקד בכברה או ע"י בלוטי"אה בלעז ופי' בתוספות אפי' פעם ראשונה. ונהגו הנשים לעשו' על ידי גוי. וגם זאת נכון לעשות ע"י שינוי על גב השולחן ולא בתיבה ולא בגיגית.

ודוקא כשמלבנה מחלב לצורך בשר או אפכא דאז לא בעי ליבון גמור שתסיר קליפתה אלא סגי בליבון קצת כמו שרגילין העולם לעשות ולנסות ע"י קש שנותנין מלמעלה דבהכי סגי ולא גרע מהגעלה דמועלת אף בתשמישו על ידי האור היכא דהיתרא בלע. אבל שבלועה מאיסור וצריכה ליבון גמור שתסיר קליפתה ליבון זה ודאי אסור לעשותו ביום טוב שניכר בטוב דלהכשירה הוא עושה ומיתס' מידי דהוה אהגעלת כלים דאסור לעשות ביום טוב כלל משום מלאכה שלא לצורך ואי משום מכשירין הא פסקינן דאין מורין כן ושמא חמיר טפי ממכשירין ולענין הגעלה אסור ודאי אפילו מחלב לבשר דלא דמי לליבון דהתם יש בו צורך אפייה. וגם לענין ליבון מבשר לחלב או איפכא צריך ליזהר שלא להמתין להשתמ' בערפא עד לאח' שתצטנן אחר הליבון. אלא מיד שיעבירו אותם מן הליבון יתנו אותם על המאכל שצריך לאפות עכ"ל:

וכן פסק רש"י ורבינו תם אבל הרב אלפסי פסק כר' יהודה בי"ט וכר"ש בשבת, וטעמא דמילתא כדאמרי' בגמר' בפ"ק דביצה יום טוב דקיל סתם לן תנא כרבי יהודה שבת דחמיר סתם לן תנא כר' שמעון:

ומיהו קשה דהא מסקינן בפרק קמא דביצה מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד ומאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד חוץ מנולד דביצה דאסור לכולי עלמא משום הכנה דרבה. או משום טעמי אחריני דקאמר התם וגם שברי כלים שרי רבי שמעון בהדיא בפ' במה מדליקין: ומיהו מההיא דדרש רבא אוד שנשבר אין מסיקין אותו ביום טוב משמע דרבא סבר כרבי יהודה בשברי כלים וצ"ע ומביא ר"ת ראיה דנולד אסור מההיא דפרק נוטל הני גרעיני דתמרי פרסייאתא אסור לטלטולינהו וההיא דפרק קמא דביצה דאית ליה מוקצה וכו' לא קיימא כוותיה. עכ"ל:

כתב רבינו אבי העזרי שאם שם בתבשיל ביצה שנולדה ביום טוב אינה בטילה בס' משום דלחזותא וטעמא עבידא: ועוד דהוי ^{(הג' א)} דבר שיש לו מתירין ולא בטיל אפילו באלף, וכן ירק העשוי להטעים:

כדברי ר"ת. ובהרבה מקומות נהגו כדברי הר"ר יוסף בכור שור שמתיר מיהו מורי ר' יחיאל מחמיר כר"ת דאסר אף בי"ט שני מההיא דשבת דאסר להן לבני בשכר לפי שאינן בני תורה: וגם אנו אין לנו להחזיק עצמינו כבני תורה: ומיהו אשכחן בדבר שהוא נאכל כמו שהוא חי דאין בו משום בישולי גוים ואנו נוהגין בו עכשיו היתר גם לדידן אע"ג דאסר להו תלמוד' לאותם שאינם בני תורה ביבמות. א"ה אנו נוהגין היתר ומורי רבי יחיאל היה מחלק דלענין מת יש להחמיר משום דאוושא מילתא

פי' דכל זמן שיש תרנגול תוך ס' בתים אינה יולדת בלילה. ואמרינן שמא לא בדק יפה פרש"י דאפילו תרנגולת דספנא מארעא רובן אינן יולדות אלא ביום. ומתוך כך כתב הרש"בא ז"ל דלוקחין ביצים מן החנווני בליל ראשון של יום טוב ואפילו של ראש השנה. דרובן של זכרי'. ואפילו ספנא מארעא, רובן ביממא ילדו, וכן בליל יום טוב שני של גליות, אבל ^{(הג' ב)} בראש השנה לא דאימר מאתמול הוא ואסור. ומהאי טעמא התיר ר"ת ליקח בצים מן הגוים בליל יום טוב שני בשני ימים טובים של גליות.

פירוש שאין שם מאכל של י"ט אלא בקדירה אחרת לבדה אך הכל בקדירה א' מותר כדמפרש לקמיה.

וכן יש ליזהר שלא ישחוט מיו' טוב לחבירו שמא השני חול ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה דאף על גב דקדושה אחת הן דוקא להחמיר ולא להקל אך ^{(הג' ג)} אם הוא אוכל קצת מן העוף או מן הבהמה בו ביום שרי משום דאי אפשר לכזי' בשר בלא שחיטה אבל לאפות ולבשל מי"ט לחבירו אסור אפילו כשאוכל קצת ממנו בו ביום דהתם לא שייך האי טעמא. עכ"ל:

ומיהו בכירה שקורין פוט"ר אסור לאפות כ"א לצורך דלא שייך ביה האי טעמא. ואפילו בתנור דוקא בתנורים שלהם שהיו קטנים אבל לא בגדולים ע"כ. ואם יש לאדם פת הדראה יכול לאפות פת נקייה: וכן בחתיכו' בשר הרבה בקדירה מותר כדתניא ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת: פירוש והשאר לצורך חול וההיא דאם הערי' אסור היינו דוקא כשמבשל בקדר' לבדה. כך פי' בתוס' דביצה. עכ"ל.

ומיהו דוקא קוד' אכילת שחרית אבל לאחר אכילה לא. עכ"ל.

ומיהו בתוספ' פירש טעמא משום דלא הוי שוה לכל נפש ואין צורך לרחוץ כל גופו כ"א למעונגין.

ומייתי לה רב אלפס בהלכותיו ומשמע שמותר אפילו רחיצת כל גופו ומיהו בשבת בפרק כירה אסר רחיצה בשבת אפי' בחמין שהוחמו מערב שבת משו' גזיר' חמין שהוחמו בשבת וביום טוב נמי לא שנא כיון דביום טוב נמי אסור מדאורייתא להחם חמין לכל גופו כדפירש בהג"ה: וכן בההיא נמי דביצה גבי פחמין דמוקי ליה להזיע וקודם גזירה משמע נמי דיום טוב אסור כשבת לגבי רחיצת כל גופו. עכ"ל.

[הגה"ה מהאי טעמא דאמרינן דבכדי שיעשה דגבי מחובר ר"ל הלקיטה לבד לא מן ההבאה לגבי ישראל אחר אבל לגבי אותו שהובאו בשבילו יש מחמירין לאסור עד כדי שיעשו אפילו מן ההבאה: והא דאמרינן הבא בשביל ישראל זה אסורין: דוקא בודאי שבאו מחוץ לתחום אבל אם נסתפק אם באו מחוץ לתחום אם לאו אזלינן לקולא כפי דעת רש"י בשבת בפרק שואל גבי גוי שהביא חלילין בשבת דגרסינן התם לא יספוד בהם וכו' ואמרינן מאי מקום קרוב רב אמר מקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו: ופרש"י דשמואל לקולא ולימא דאע"פ שלא נכנס לעיר עד הבקר חוששין שמא מבעוד יום באו בתוך התחום ולנו בלילה חוץ לחומה וקיימא לן בההיא כשמואל והגאונים והרב אלפס פי' ההיא להחמיר מכל מקום נראה דאפילו לדברי הגאונים ז"ל לא נאמרו דברים אלו אלא בגוי שאינו שרוי עמו בעיר וכגון עובד' דלפתא דבהכי איכא למיחש שמא מחוץ לתחום הביאום אבל גוי ששרוי עמו בעיר ופירות המצויים בעיר מפני מה נחוש להם אדרבה כאן נמצאו וכאן היו: ועוד ספק תחומין של דבריהם לקולא: וכן מצאתי להראב"ד בעירובין פר' מי שהוציאוהו והרשב"א ז"ל פר' אין צדין: ומיהו יש להסתפק לגבי אותו שהובאו בשבילו אי סגי בכדי הבאה חוץ לתחום לחודה או שמא ממקום שהובא. משם אפי רחוק הרבה וגם יש להסתפק לכדי שיעשו הן מן ההבאה הן מן הלקיטה שמא דאותו שיעור בעינן ביום ממש שאז הוא שעת לקיטה והבאה לא סגי בלילה: ומסתברא בכולהו להקל: למע"ן שיבינ"ו כ"ל אדם בק"ל אכתו"ב כא"ן הדיני"ם: דבר שנעשה ממילא או שנעשה גם בידים רק שהביא הגוי בשבילו או בשביל גוי אחר: בזה יש שלשה דינין האחד דאם יש בו חששא דמחוב' כגון פירות כשיש במינו במחובר: או דגים שיש להם חששא אם נצודו היום אם אינו יודע בודאי שניצודו הדגים או נלקטו הפירות מאתמול מערב י"ט אז ודאי בראשון אסור לכל דמוקצה אסור אותו היום אבל ^{(הג' ד)} ביום טוב שני מותר מיד גם בלא כדי שיעשו בשני ימים של גליות: השני אבל בשני ימים טובים של ראש השנה וכן מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב אסור גם ביום שני אך למוצאי יום טוב שני מותר גם בלא כדי שיעשו כיון שנעשו ממילא או בשביל גוי: השלישי: אבל אם אין בו חשש דמחובר או דצידה כגון פירות שאין נמצאים במינו במחובר או כגון דגים של ים במקום שהוא רחוק יותר ממהלך יום אחד אז מותר אף בראשון מיד שהובאו אפילו מחוץ לתחום כיון שלא נעשה בשביל ישראל ה"נה פרש"תי דין דברים הנעשים מאיליהם או שעשאן הגוי בשביל גוי ומדתם שוה בין ^{(הג' ה)} לפירוש רש"י בין לפירוש ר"י: אבל אם הביאם גוי בשביל ישראל: יש בזה שני דינים: האחד: אם יש בו חששא דאיסור דאורייתא כגון דמחובר או דצידה אסור לב' הימים עד כדי שיעשו של ליל מוצאי יום טוב אפילו בשני ימים טובים של גליות כדפר"י ואפילו לישראל אחר שלא הובאו בשבילו אסורין: ויום טוב שחל להיות ביום ה' ויום ו' ונלקט בראשון רבי יחיאל מפרי"ש התיר בשבת ואמר שאין להחמיר כולי האי לאסור ביום הג' וגבי חוץ לתחום אין לחוש שמא הביאו הגוי דרך רשות הרבים סרטיא ופלטיא דלא שכיח האידנא רשות הרבים שששים רבוא בוקעין בו: השני: דאם הוא דבר שאין בו חשש דמחובר או דצידה אלא חששא דחוץ לתחום ובשביל ישראל אז מותר לישראל אחר גם בו ביום כיון שלא הובאו בשבילו: אבל לישראל שהובאו בשבילו אסור. עד מוצאי י"ט ב' בכדי שיעשו: וכמדומ' לי שראיתי ר' יחיאל שהתיר ב' י"ט של גליות שהובאו מחוץ לתחום ביום א' לאכלם בשני אף לאותו ישראל שהובאו בעבורו והיה אומר דאפי' בכדי שיעשו לא אשכחן דבעי לענין חוץ לתחום וכן פי' בתוס' במס' ביצה ומההיא דחלילין דפ' השואל דשבת לא קשה דלענין מת החמירו טפי כדמוכח שם גבי קבר וכדפי' בתוספות ואולי יש לסמוך על זה להתירו ביו"ט שני בכדי שיעשו: כיון דאפי' לענין מחובר מתיר רש"י ביו"ט שני בכדי שיעשו אך לענין מחובר וצידה דבשביל ישראל יש להחמיר לאסור עד מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו כדפירש ר"י עכ"ל מהר"ף וצ"ע:

בפ"ג דבכורות כתב רבינו שמשון וז"ל גבי תלישת צמר דאמרינן התם דהוי ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד אין ללמוד מכאן שיהא מותר לתלוש הנוצה בי"ט מצואר של עוף כדי לשומטו ביו"ט דבנוצה לא הוי כלאחר יד כדקתני בסמוך. והרמב"ן ז"ל כתב שם דשרי למתלש בי"ט מן העוף קודם שחיט' דכיון דודאי צרי' הוא למתלש לכוליה לבתר דשחיט ליה אמאי לא תליש מקמי דשחיט כל מה דצרי' ואפי' תליש כוליה מקמיה שחיט' מאי עבד הא סופיה של יום טוב לדחות אצל מלאכה זו משום צור' אוכל נפש:

אבל כולי גופא דבהמה לא כדפירש בסמ"ג שהוא קל יותר להפשיט מלמלוג ולהבהב. אבל בעוף דלא שייך הפשט מותר למלוג ולהבהב כל הגוף: עכ"ל:

פי' קוץ ודרדר: דתני רב אושעיא בב"ר פרש' ב' קוץ זה קונד' דרדר אלו עכביית.

ואם שכח ולא הפריש מעי"ט כיצד הוא עושה בי"ט חוזר ולש ביום טוב שיעור חלה ומצרפן בכלי עם אותה שנילושה מעי"ט ומפריש או הולך ואוכל בי"ט ומשייר קצת ממנה להפריש ממנה חלה למוצאי י"ט ומשייר מפת אחת בשביל כולם כיון שהלישה היתה יחד בכלי אחד. אבל גבי מצות שכל אחת לישתה לבדה צריך שיור מכל אחת ואחת ומצרף כולן בכלי אחד לאמר י"ט ומפריש מאחת על כולן ועל מה שנאכל ומיהו נראה טוב שיפריש מכל אחת מן החתיכות של שיו' דלא מהני צירוף כלי למה שנאכל כבר ולפי זה אין צריך לצרף החתיכות בכלי אחד רק שיהיה שיעור חלה בכל מצה ומצה כשהיתה שלימה: עכ"ל.

ואם כן הוה אפשר לעשותו מעי"ט ולא דמי לשא' אוכל נפש דמות' כגון אפיי' ובישול וכיוצא בו דהתם אי אפשר מעי"ט לפי שהתבשיל מפיג טעמו וגם אפייה נמי החמים יפה וטובה לאכול יותר מן הצוננת ולפי זה יש חילוק בין אפשר ללא אפשר גבי אוכל נפש וניח' הקושי' שמקשי' גבי ההיא דשמ' יעלה ויתלו' ומקשין ויתלוש ומה בכך אוכל נפש הו' מידי דהו' אאפי' ובישול. והשתא ניחא דאפייה ובישול לא אפשר כדפרי' אבל תלישה אפשר מעי"ט בלא שום קלקול כלל. ומה שהקשו בתי' דההיא דרגילה דמחלק לר' יהודה גבי מכשירין בין אפשר ללא אפש' מכח פסו' משמע הא גבי אוכל נפש ליכא חילוק בין אפשר ללא אפש' מדלא מוקי קראי שמחלקין בין אפשר ללא אפשר לענין אוכל נפש גופה. יש לתרץ דלענין אוכל נפש גופה לא בעי קרא לחלק בין אפשר ללא אפשר דמסברא נפקא דלא קרינן ביה היתר אשר יאכל לכל נפש היכא דאפשר לעשות מעי"ט בלא קלקול כלל. דמשמע יעשה לכם דעשיית יום טוב צריכה לאוכל נפש דהיינו היכא דלא אפשר בלא קלקול קצת כך תי' בתוס' ר"י ואפילו לפי' הירושלמי דדריש אך שלא לקצור. וכן לפי' ר' נתנאל דמייתי הירושלמי דלא שרי מלאכו' בי"ט כ"א מלאכו' דשייכי בשימור דמצ' איכ' לפרושי נמי טעמא דקרא משום אפשר כי היכי דמפרש רבי יהודה גבי מכשירין וא"ת לפי זה היכי שרינן טחינת תבלין היכא דאפשר מעי"ט כגון דידע מאי בעי לבשל מעי"ט וגם אינו מפיג טעמו כדפר"י אלפאם כשמואל דשרי הכל חוץ ממלח והיכי שרינן לה לפי מה דפרי' דלגבי אוכל נפש יש חילוק ושמא י"נ דכיון דעיק' התבלין בשביל התבשיל הוא והתבשיל אי אפשר כדפרי' הלכך תבלין נמי שרי ומיהו אמוראי קמאי דהוו אסרי בתבלין שאינו מפיג טעמו לא סבירא להו האי סברא. עכ"ל

ויש להחמיר ליזהר שלא לכתוש הריפו' בשום מכתשת בשום מקום.

שרי להסירם מן האש משמע אבל אותה שאחזה בה האור אסור להסיר' מן האש אע"פ שאינו מכבה אותה וי"מ מוקיי"ר, עוד יש מפרש קינסא להסר הפחם מראש הפתילה לאחר שנכבית עכ"ל.

ואפי' כדי שלא תתעשן הבית:

כי היכי' דביצה שנולדה בשבת אסור ביו"ט משום הכנה ה"נ שירי פתילה ושירי מדורה שהדליקן מע"ש ודלקו בשבת וכבו בשבת א"נ שהדליקן בשבת לחיה או לחולה שיש בו סכנה וכבו אסור להדליקן למחרת בי"ט וטעמא משום דדמי להכנה כי במקום שנכבית הפתילה שם נעשית ונתקנה בהבהבתה והוכנ' להדלק' שעושה פחם, ודכוותה שירי מדורה שנתייבשו וטובים להדליקם שנית ונראה כי היכי דגזרינן בשירי פתילה ה"נ גזרינן בשירי שמן וכן משמע בירושלמי ושם אוסר להדליק נר לבטלה עכ"ל:

כדמפליג בביצה גבי מגל בין זכרו' שלו לנקבות שלו ומיהו בתוספ' פירש דאין אנו בקיאין מהו זכרות ומהו נקבו' והכל אסור ומ"מ נראה דלבקע בסכין שרי:

מסלק' תריסי חנויות פירוש כלים כעין תיבות שמסלקין הכסוי שלהם לתת עליהם תבלין וכיוצא בהם למכור אבל חנויות כעין שלנו שהם בכותל הבית אסור בין חזרה בין סילוק:

מיהו עכשיו שאין מפרישין חלה כ"א משהו אסור למדוד בי"ט אפי' לרב ובליל י"ט של פסח שהוא צריך ללוש מצות של מצוה שצריך בשלשתן שיעור חלה כיצד יעשה הרי למדוד אינו יכול כדפירש' גם להוסיף אסור הלכך ילוש אותם בשתי פעמים ובכל פעם ופעם ישים יותר מחצי מדה ואחר הלישה יעש' השלש מצות של מצוה משתי' העיסות עכ"ל:

כגון אגוזים ותפוחים וכיוצא בהם נרא' דבפסח ובשבועות אין לחוש במקומינו בצרפת ובאשכנז אבל בר"ה ובסוכות יש לחוש למחובר ויש עוד להאריך עכ"ל.

ודוקא להוליכה בידו (ש"ע תקי"ח לא חילק) אבל ברצועה שלא כדרך חול לא בשם ר' שמואל המכונ' שי"ר ?מורי" אל הזקן.

פ"ק דביצה תנן אין מוציאים לא את הלולב ולא ספר תורה ולא את הקטן בי"ט וב"ה מתירין ופר"ח דר"ל לולב לצאת וספר תורה לקרות וקטן למולו דאיכא צורך היום קצת דאם לא כן לא הוו שרו ב"ה דאפילו למאן דאמר מתוך צריך צורך קצת: אבל ר"ת פי' דלאו דוקא למולו דה"ה נמי בשביל טיול שרי להוציא את הקטן ושרי לשחוק בכדור שקורין פלוט"א בי"ט ברה"ר אף על פי שאינו צורך היום אלא משום שמחת י"ט. ועוד אומר בשם הרב אבי הספר הזה שמותר להביא מחזור מב"ה לבית בי"ט דכיון שלבו דוה עליהם שמא יגנבו צורך יום טוב קצת קרינא ביה:

אבל בהערמ' החמירו ביה טפי ממזיד כדמפרש טעמא בתוספות דפ"ב דביצה ודוקא ב' קדירו' אבל בקדירה אחת מותר אפי' לכתחילה: עכ"ל:

ומתנה בלא ברכה ואומר אם היום קדש ולמחר חול אם כן לא צריך עירוב ואם היום חול ולמחר קדש זה יהיה עירוב. ואם שכח יותר עד יום שני שהו' יום ו' לית ביה תקנתא: וצריך ב' מינים בעירובו פת שלם וכזית בשר מבושל כדאמרינן אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל ואם אבד המבושל סומך על האפוי ואם נאבד הפת יעשה כדפריש' לעיל ונהגו העם להצניע ככר ערובו עד שבת בשחרית לבצוע עליו ברכת המוציא אחרי כי התחילו בו לעשות מצוה:

פי' כדכתיב ויחר אף בלק ויספק את כפיו ופרש"י גם כן מצינו דכתיב ספקתי כף על ירך.

לפי' רבינו תם אבל לפירוש רש"י אסור: ע"כ

ואוכלי בהמה כגון קש ותבן אמר רבי יהודה אין בהם משום תקון כלי וצ"ע בסמג ובשבת גבי מרזב פרק חביות באתקפתא דרב כהנא לרב יהודה כפי' הרב רבינו משה עכ"ל:

קצד

כל ששת ימים. צ"ל וכן ביום השביעי

דהוי דשיל"מ. וכן מביא המרדכי ריש ביצה וצ"ע דהא הוי מין בשאינו מינו ובטלי אף דשיל"מ. ועיין בר"ן פ' משילין. ובר"ן דנדרי' פ' הנודר מן המבושל וצ"ע:

בראש השנה לא. היינו בליל ב' דר"ה:

ספנא מארעא. אע"ג דרובן אינן יולדות אלא ביום וכבהגהה ועיין כל זה בהר"ן פ"ק דביצה ובהמרדכי שם:

אם הוא אוכל קצת מן העוף כו' פי' אפי' בהמה בריאה אם אוכל קצת ממנה בו ביום שרי וגבי מסוכנת שבפנים משו' הפסד ממונו התירו אם יכול לאכול דהיינו אם יש שהות מבע"י לאכול כזית צלי אפי' אינו אוכל ועיין בטור ובש"ע סי' ת"צ ובתשו' הריב"ש סי' רנ"ד כתב דבהמה בריאה לא שרי לשחוט רק דוקא אם צריך לאכול ממנה כזית מבע"י אבל אם אינו צריך לא שרינן לי' אם יאכל כזית דהוי הערמה. וכזה משמע משו"ת הרשב"א שמביא הב"י שם ועיין בט"ז סימן תצ"ח שרוצה לעשות ט"ס בתשובת הרשב"א והוא לחנם:

בי"ט שני מותר מיד. ועיין ש"ע א"ח סימן תקט"ו ובהאחרונים שם סעיף א' וב':

לפרש"י בין לפר"י: היינו כדעת ר"ת ז"ל: ויש מגדולי האחרוני' ז"ל שכתבו דלר"ת אף שנעשה עבור גוי אסור עד ליל חול ולפע"ד נראה עיקר כדברי ההג"ה ועיין בכלבו דאף המחמירין לדעת ר"ת אף ביו"ט שני היינו דווקא במידי דאכילה דבהא שייך למיגזר טפי אבל במידי דלאו אכילה שרי ביום טוב:

במכתשת קטנה. עיין מה שאכתוב לקמן לפרש דעת הרי"ף ז"ל:

סנדל המסומר. במתני' אי' אבל לא סנדל המסומר ובסמ"ג אי' כגון תפילין ואפשר שיש כאן ט"ס ודוק:

חטים ושעורים עיין בהרי"ף פ"ק דביצה ובהרא"ש שם דמפרש דדעת הר"ף ז"ל לפסוק כר"ש שמתיר בתבואה ואפשר שמביא הרי"ף ז"ל הברייתא דאליביה דר"ש של חטים לעשות מהן עססיות וכו' דר"ל דלבני בבל דמותר לעשות במכתשת קטנה וכדאיתא שם בפ"ק ומודו רבנן לר"ש דמותר לבני בבל לעשות תבואה ודוק. והמשנה נשנית בא"י ועיין במ"מ ובהברטנורא בפ"ק משנה ט' ובתיו"ט שם:

לאפוקי ולאפויי'. בסמ"ג ליתא לאפוקי. וכן לא ראיתי בשום פוסק. ואפשר לדחוק עפ"י דעת הרשב"א והר"ן דצריך עירובי חצירות בי"ט וע"ש ובר"ן פ"ק דביצה ויותר קרוב שהוא ט"ס וצ"ל אסוקי ועיין אחרונים:

ומי"ט לחברי'. ועין במרדכי ובהגה"מ ועיין בט"ז א"ח סי' תקכ"ז ועיקר הפירוש הוא לפי הירושלמי דאם חלו שני ימים של י"ט יום ו' ושבת דצריך להזכיר בעירובי תבשילין ג"כ מי"ט לחבירו לבסמ"ג ליתא אבל באגודה בביצה בפ' יו"ט מביאין הירושילמי וע"ש: