סמ"ק/קצה

<< · סמ"ק · קצה · >>

רמב"ם הלכות יום טוב פ"ז סמג לאוין סימן עד ועה דף כח טור א"ח סימן תקל:

שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד. משקין בית השלחין מן המעין שיצא בתחל' אבל לא ממי גשמי' וקילון לפי שיש שם טורח גדול: והלכ' כר' יוסי דהיכא דאיכא הפסד לא בעינן שינוי ומיהו גבי תפירה בעינן שינוי כדמוכח לקמן: ולא יכוין מלאכתו במועד ואם כיון קונסין אותו לאבד אבל בנו אין קונסין אם מת אביו ואסור לספוד ולהתענות בחול המועד אך מותר לספוד על תלמיד חכ' בפניו ואומר שרש"י קרע בחולו של מועד אבל הברא' אין עושין דהוי ^{(ר"פ א)} פרהסיא: בפ' אלו מגלחין אמרינן נשי' במועד מענות ולא מטפחות ולא מקוננות בראשי' חדשי' בחנוכה ובפורי' מענות ומטפחות ולא מקוננו': מענות שכולן עונות כאחת: קינה אחת מקוננ' וכולן עונות: ולא יעורר על מתו: ולא יספדנו קודם לרגל ל' יום: והדיוט שאינו יכול לכוין אימרא בשפת חלוקו או אינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת תופר כדרכו: ואומן מכליב ^{(ר"פ ב)} ועושין כל צרכי רבים במועד ודנין דיני ממונות במועד ואם לא רצה לקבל עליו הדין משמתין אותו מיד: וכשם שדנין כך כותבין כל מעש' ב"ד כל מלאכות שעושין לצורך המועד וכגון טחינה ובצירה כל מה שיכול לעשות בצנעה עושה ^{(ר"פ ג)}: מי שצריך ללוות ואין המלוה מאמינו הרי זה כותב שטר חוב ואין מגיהין אפילו אות אחת אפי' בספר ^{(ר"פ ד)} עזרא וכותב אדם תפילין לעצמו ^{(ר"פ ה)} וטווה תכלת לציציותיו: וכותבין אגרות הרשו' י"מ של ממשל' וי"מ של שאלת שלום ועושין כל צרכי המת ומביאין נסרי' בצינעה: ואמרינן בירוש' דאם ^{(ר"פ ו)} היה המת מפורסם עושין ואפי' בשוק: ואין נושאין נשים במועד ^{(ר"פ ז)}: ואין מיבמין אבל מחזיר הוא גרושתו ואין מגלחין: ואין מכבסים במועד אבל מי שאי אפש' לגלח ולספר מעי"ט מותר במועד ^{(ר"פ ח)} כגון יוצא מבית האסורי' ומנודה וכן כל כיוצא בהן: שלא היה להם פנאי לגלח ^{(ר"פ ט)} קוד' המועד ומותר ליטול צפרניו ושפה בח"ה ואפי' בלא שינוי: וי"מ בשינוי דוקא ^{(ר"פ י)}: ומעברת אשה שער של בית השחי ובית הערו' וכוחלת ופוקסת ועושה כל תכשיטיה וטופלת פניה בסיד שיכולה לקלפו במועד: כל העולין מטומא' לטהר' מותרין לכבס במועד וכן כל כלי פשתן ומי שאין לו אלא חלוק א' ואיזורו מוכיח עליו מות' אבל אין איזורו מוכיח עליו אסור ^{(ר"פ יא)}: ומטפחו' הידי' ומטפחו' ספרי' מותרים לכבס ואפי' בגדי קטנים מתיר בירושלמי ואמר רבא פרגמטיא כל שהוא אסור: ובדבר האבד מותר: ואין קורין דבר האבד אלא אם כן פוח' מהקרן: אך אם מוכר כדי להרבו' בסעוד' י"ט ממה שמרויח מותר וכן היה נוהג מורי בהלוואה אך יש הרבה בני אדם מקילין ואין לוקחין בהמות ועבדי' ובתי' אלא לצור' המועד: ומוכרי פירות כסות וכלים: מוכרים בצנעה לצורך המועד: היתה חנותו פתוחה לרשות הרבים פותח אחד ונועל אחד: במבוי פותח כדרכו: וערב י"ט האחרון של חג פותח כדרכו ומוצי' כדרכו בשביל כבוד י"ט: ומוכרי תבלין מוכרין כדרכן:ואם אין לפוע' מה יאכל מותר לעשות בשכרו אפי' בדבר שאינו אבד כדי שיתפרנס. וכן לוקח ממי שאין לו מה יאכל אפילו דברי' שאינ' לצורך המועד ושוכרין שכיר או קבלן במועד לעשו' לאחר המועד אפי' מדברי' האסורי' במוע' ובלב' שלא ישקול ולא ימדוד ולא ימנה כדר' שהוא עושה בחול: ^{(ר"פ יב)} מקבלי קבולת בתלוש מותר: במחוב' בתוך התחו' אסור חוץ לתחו' מותר ושבת ומועד ואבל דין אחד להם לענין קבלנות: ונראה דהיתר חוץ לתחום אינו רק בשבת ויום טוב דאין ישראל יכול ללכת שם: אבל באבל לעולם אסור: וכן בחול המועד ודוקא קבולת הוא דמותר בתלוש ובביתו של גוי או במחובר חוץ לתחו' אבל שכיר יום אסור בכל ענין: פסק הרב רבי יוסף דמותר להסיר גבשושי' שבביתו בחול המועד דאין אסור אלא חריש' בלבד ^{(ר"פ יג)}: כותל חצר שנפל מותר לבנותו כדרכו מפני הגנבי' אבל בינו ובין חבירו צר בצרור ואינו טח בטיט או בהוצא ודפנא: וכותל רעוע הנוטה לר"ה סותר ובונה כדרכו ^{(הג' א)} אבל אחר לא אמר רבא בונה אדם אצטבא ^{(ר"פ יד)} לישב או לישן עליו: הציר והדלת והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד כדרכן בין בשל ברזל בין בשל עץ: אין חופרין קבר לחי להיות מוכן לכשימות: ואין מפנין את המת ואת העצמות מקבר לקבר: מסרגין המטות כדרכן ונוקרין הרחים וזופתין ^{(ר"פ טו)} החביות רבא שרא לכסכוסי קירמי יש אומרים ליקי"ר וי"א אבפז"יר: אמר רבי יצחק בר אמי קיטרא בי ידא אסור מפני שהוא מעשה אומן: ולפי זה גרסינן קיטרי בידי בדלי"ת ולא ברי"ש: דהוא מעשה אומן הד"יור בלע"ז פי' אחר רוד"יור לקמט הבתי ידים או הבתי שוקים ובירי ברי"ש כמו בירית: סוס שרוכב עליו מותר ליטול צפרניו ולשים ברגליו ברזלים. ולסרקו וליפותו מותר: ומקיזין דם לבהמה: ואין מונעין ממנה רפואה מביאין כלים מבית האומן לצורך המועד וכלי שאין לצורך המועד אסור: ואם אין לאומן מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מביאו למקו' הקרוב אבל לא לביתו: ואסו' לתקן מנעלי' במועד הואיל ויכול לקנות חדשי':

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ונראה דה"ה לקריע' וגם לאחר המועד אין להברו' כיון שעברה סעודה ראשונה. ונר' כי דיני אנינות יש לנהוג בח"ה אחר שמוטל עליו לקוברו ומיהו לעיל פי' בהלכות אבל דאין אנינות בח"ה. עכ"ל

מיהו בשיטת מורי ר' יחיאל פיר' דאומן מיקרי מי שהוא יודע לכוין שפת אימרא או להוציא מלא מחט בבת א' וצריך שינוי לכן טוב להחמיר שלא לתפור שום אדם רק על ידי שינוי כי רוב בני אדם בקיאים בהוצא' מלא מחט ואומן מכליב תפירה א' למעל' והשנית למטה והשלישית למעל' וכן כולם ואיכא מאן דאמר במ"ק מפסע פיר' תפירו' רחבו' אפי' יהיו התפירו' שוות. עכ"ל.

ובבצירה במועד יש להחמיר כגון שאחרי' בוצרים סביביו וכן לוקח יין מכרמי הגוים וצ"ע בסמ"ג ובתו' דמ"ק

מכאן יש להוכי' שלא יכתוב ע"י שינוי בעוגל אלא צריך שינוי בכל אות ואות לעשות אותיו' חתוכות והיו"ד יש שעושין אותו כמין עוגל קטן מצאתי כתוב דמותר נכתוב חדושין בחש"מ ונ"ל להביא ראיה מהא דפריך בפ"ב והא אמר רבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כותבי הלכות כשורפי ספר תורה וכו': דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבן בכתב ותנא דבי ישמעאל וכו' ואי אתה כותב הלכות ומשני אמרי דלמא מלתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן ורבי שמעון מעייני ספרא דאגדתא בשבת ודרשי הכי עת לעשות לה' וגומר אמרי מוטב תעקר אות אחת מן התורה ואל תשכח תור' מישראל ופירוש מילתא חדת' דבר חדש וירא שמא ישכחנו אלמא דאפי' בזמן שנאסרה הכתיבה בדברים שבע"פ מותר בדבר של חדוש גם בחש"מ נתיר מטעם זה לכתוב דברים שהם חדשים אצלו וירא שמא ישכחם ופירוש ספר עזרה ספר תורה שקורין בו בעזרה:

ואם אין לו מה יאכל ובשכר וכן בטובת הנאה בלא שכר כותב תפילין גם לאחרים.

והאידנא כולהו מתים מפורסמים לפי שהולכים שם רוב העם לקברו כך פירוש בתוספות עד כאן לשונו.

שלא לערב שמחה בשמחה ומכאן יש נוהגין שלא לעשות שתי חופות ביום אחד גם מביאין ראיה מן הירושלמי דמפיק מקר' שלא לערב שמחה בשמח' מיעקב אבינו דא"ל מלא שבוע זאת וגו'. ולא היא דהתם השתי שמחות היו לאדם אחד דיעקב הי' נושא שתי נשים וכן גבי רגל שמחת הרגל ושמחת האשה שהוא נושא דלאחד הם שתיהם הלכך שייך בהו עירוב שמחות אבל בשתי חופות שעושין משתי נשים לשני אנשים לא שייך הכא עירוב שמחה וכן היה נוהג מורי רבי יחיאל לעשות חופת יתום או יתומה עם חופ' א' מבניו הכל ביום אחד. אך משתי אחיות פי' בספר חסידים דאין לעשות בשבוע אחד. והא דתנן ואלו כותבין במועד קדושי נשים זהו שטר אירוסין אבל שטר כתובה ש"ח הוא ואסור לכתבה במועד: עכ"ל:

ורבינו השמיט דין אבל שחל שביעי שלו ביום טוב או בעי"ט והרי הוא שבת ועיין ברמב"ם שם פ"ז במ"מ:

ומנודה והנך שמפרש במשנה שאונסם ידוע הוא וגם הנך שמפ' במשנה לא הותרו כי אם דוקא בשלא היה להם פנאי לגלח קודם המועד. עד כאן לשונו:

וכן עיקר דבעינן שינוי בנטילת צפרנים במועד כדקא מפרש תלמודא דבגנסתרי אסור פי' במספרי' ופי' רבי' דה"ה בסכין דאסור שכן דרך ליטול הצפרנים בסכין ועוד פי' ר"י דאפי' הטובלת לנידותה מגלחת צפרניה ע"י שפחתה גויה ולא היא עצמה אמנ' במו"ק פ"ק פי' בתוס' דהטובלת לנידותה מותר' ליטול צפרני' היא בעצמה בלא שינוי (כ"כ הש"ע) דלא גרע מהעברת שער של בית השחי והערוה דשרי.

ובחלוק שלנו ליכא אזור מוכיח עליה ולכך אסור לכבס אפילו מי שאין לו אלא חלוק אחד וכ"ש מי שאין לו אלא מפה וסדין אחד דאסור לכבס דליכא הוכחה כלל: עכ"ל.

ולכך כשמוסרין בגדים תוך המועד כדי לכב' אחר המועד צריך שלא ימנה אותם ואם הוא רוצ' למנות אסור למסרם עד לאחר המועד: עכ"ל:

דאף על גב דאמרינן בפ' כלל גדול הית' גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש אלמא מלאכה גמורה היא וגם אינו דבר האבד אפילו הכי שריא בחש"מ כדפירש ריב"א גבי ההיא דחגיגה דקאמר גבי חש"מ לא מסרה הכתוב אלא לחכמים איזה יום אסור ואיזה יום מותר איז' מלאכה אסורה איזה מלאכה מותרת ופירש ריב"א דמלאכה מותרת היינו מלאכה שאינ' טורח אפילו אינה דבר האבד דליכא לפרש מלאכה מותרת דהיינו דבר האבד כדפ"ה דהא בדבר האבד מאיזה יום מותר שמעי' ליה כדפיר' הקונ' עצמו וכן מסקינן בפסחים כדפרי' עכ"ל:

אצטבא י"מ בנין שעושין מאבנים ומטיט לישב עליו ולא נהירא דזה בנין גמור הוא לכך נרא' דאצטב' היינו כעין ספסלים שלנו נסר שמנעצין לו רגלים וכן הא דקא שרי פ"ק דמ"ק למבני אורי' אינו ר"ל בנין גמור כדפירש הקונט' אלא ר"ל להושיב האבוס של בהמה למקומו כדפירש שם בתוס' עכ"ל.

והוא הדין דשרי לתקן החביות שלנו בחשוקים שקורים צירק"ליש ולחבר בהם השולים שקורים פוניד"ש ודוקא כשהוא לצורך המועד אבל לצורך אחר אסור עכ"ל:

קצה

אבל אחר לא פי' אם אינו רעוע ונוטה ליפול לא יסתור ויבנה אבל וודאי בכותל רעוע נוטה ליפול אף לא לרה"ר רק לחצר או למבוי מותר לסותרו ולחזור לבנותו מפני הסכנה ועיין בטוש"ע סי' תק"מ. ויותר נראה לפרש דברי רבינו ז"ל דהא דאבל אחר לא היינו אפי' בכותל רעוע הנוטה ליפול שבינו לבין חבירו דליכא למיחש לגנבי שיהי' חשש סכנת נפשות אף שמותר לסתור אבל לא לבנות כדרכו רק ע"י שינוי צר בצרור וכו' וכדלעיל וכמו שמביא המרדכי והאגודה אף שמדברי הב"י בסי' תק"מ משמע שאינו מפרש דברי רבינו כן ולענ"ד נראה יותר לפרש כן כי רוב דברי האגודה מדברי רבינו: