סמ"ק/קצו
רמב"ם הלכות שביתת י"ט פ"ח סמג לאוין עה דף כט א"ח סימן תסח:
שלא לעשות מלאכה בארבעה עשר בניסן מחצי היום ומעלה אסור בכל מקום: ומהנץ החמ' עד חצי היום מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ומקום שנהגו לעשות עושין: ומכל מקום לא יתחיל במלאכה אף על פי שיכול לגמור קודם חצות: אבל החייטין והספרין והכובסין מותרין: אבל שאר מלאכות דוקא אם התחילה קודם ארבעה עשר גומר ואם לאו לא ומוליכין ומביאין כלים מבי' האומן (הג' א) בי"ד עד חצות אע"פ שאינם לצורך המועד וגורפין זבל מתחת רגלי הבהמה ומוציאין לאשפה ומושיבין שובכין לתרנגולין: ואומר בירושלמי נשי דידן דנהיגי דלא למעבד עבידתא באפוקי שבתא לאו מנהגא וכן הא דאמרינן בפרק מקום שנהגו דאינו רואה סימן ברכה: לאו מנהגא פי' אין מנהג טוב. עד דתתפני סידר' מנהגא בערבת' דשבתא לאו מנהגא: ממנחתא ולעילא מנהגא (ר"פ א): ביומא דירחא מנהגא וכן נשי דנהיגי דלא למשתי חמרא מדעייל אב מנהגא ר' אליעזר בשם רבי אבא אומר כל דבר שאינו יודע שמותר וטועה בו ונהג בו איסור אם נשאל מתירין לו ידע בו שמותר ונהג בו איסור אם נשאל אין מתירין לו:
נשלם יום רביעי אחל במצות יום חמישי שהוא באכילה כנגד כבד שהוא דבור חמישי שעיקר מצות כיבוד להאכיל ולהשקות את אביו ואת אמו:
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
ואמר הר"מ ז"ל מרוטנבורק דמנחת' זו מנח' גדול' דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה. ודוקא סופרים שכותבים בשכר אבל מי שכותב פסקים או דבר צורך מצוה לעצמו מותר עד הערב.
הגהות חדשות[עריכה]
קצו[עריכה]
בי"ד עד חצות. זהו כפי הנוסחא שבהרמב"ם ז"ל ועיין שלטי הגבורים ודעת רוב הראשונים דמביאים בי"ד כל היום ועיין מ"מ בפ"ח מהלכות י"ט הל' כ"א: