(במדבר כח כו): "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה', בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם - מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ."

וביום שבו אתם מביאים את לחם הביכורים , כשאתם מקריבים מנחה לה' מהחיטה החדשה שצמחה השנה, אחרי שבעה שבועות של ספירת העומר - היום הזה יהיה לכם מקרא קודש (תכריזו על קדושת היום), וכל מלאכה של עבודה (שאינה לצורך הכנת אוכל) לא תעשו .

(במדבר כח כז): "וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לה' - פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם, אַיִל אֶחָד, שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה."

באותו יום תקריבו עולה לריח ניחוח לה' - שני פרים בני בקר, איל אחד, ושבעה כבשים בני שנה .

הפסוקים מתארים את יום הביכורים כיום ידוע ומוכר, יום שבו אנחנו כבר יודעים שאנחנו אמורים להקריב מנחה חדשה לה' , יום שבא אחרי כמה שבועות של הכנה.

ואכן היום הזה ידוע ומוכר - הוא נזכר כבר בספר ויקרא, אחרי המצווה לספור שבעה שבועות,  (ויקרא כג טז): "עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה' .   מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לה'."

אם כך, הביכורים שמדובר עליהם בפסוקנו הם ביכורים של לחם - הלחם הראשון (ה"בכור") שאופים מהחיטה שנקצרה השנה ( רש"י ) .

אולם, בהמשך הפרשה בספר ויקרא נאמר שצריך להקריב גם קרבנות על הלחם,  ויקרא כג יח-כ: " "וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לה' וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לה' .   וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים.   " "וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים, קֹדֶשׁ יִהְיוּ לה' לַכֹּהֵן" ".   והקרבנות שונים:

• בויקרא כג יש 7 כבשים, 1 פר, 2 אילים, שעיר חטאת, ו-2 כבשי שלמים.  
• בבמדבר כח יש 2 פרים, 1 איל, 7 כבשים, ושעיר חטאת (בפסוק הבא).

כדי להבין מדוע בכל ספר נזכרו קרבנות אחרים, יש לקרוא כל פסוק בהקשרו (ראו במאמר שני פרקים על קרבנות וחגים ):

• הנושא הכללי של ויקרא כג הוא, (ויקרא כג ב): "מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי"- הזמנים המקודשים, הזמנים שצריך לקיים בהם מצוות מיוחדות לכבוד ה'.
• הנושא הכללי של במדבר כח הוא, (במדבר כח ב): "אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ"- הקרבנות התלויים בזמן, הקרבנות שצריך להקריב בתאריך קבוע בכל שנה.

ויקרא כג כולל גם זמנים שאין בהם קרבנות מיוחדים, כגון ימי ספירת העומר. אחרי שבעה שבועות של ספירת העומר, יש להביא לחם ביכורי קציר חיטים. כדי שהבאת הלחם תהיה חגיגית, מביאים יחד איתה גם קרבנות - הקרבנות הם " על הלחם ", בנוסף לו ולצורכו.

במדבר כח כולל גם קרבנות שאינם באים בחגים, כגון קרבן התמיד, השבת והחודש. לאחר מכן נאמר שם שיש להביא קרבנות גם בחגים - בנוסף לקרבנות הרגילים (לכן בלשון חז"ל הם נקראים "מוספים"). רוב קרבנות המוספים הם מאותו סוג - שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים - וכך גם קרבן המוסף של יום הביכורים.

אם כך, ביום הביכורים מביאים שני קרבנות: הקרבן על הלחם - שנזכר בויקרא כג, והקרבן על היום - שנזכר בבמדבר כח. והביטוי שנאמר בפסוקנו "בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם" כולל גם את לחם הביכורים וגם את כל הקרבנות הבאים יחד איתו.   וכן פירשו המפרשים:

• "בהקריבכם מנחה חדשה - לחם התנופה הוא העיקר, ועמו שבעה כבשים ופר בן בקר ואילים שנים ושני כבשי שלמים.   והעולה הנזכרת בפרשה הזאת היא חובת היום." (אבן עזרא) .
• "מאי טעמא לא כתיב בהדיה "ומלבד שתי הלחם ופר ושני אילים ושני כבשים", הקריבים באותו יום...?    יש לומר שהם נזכרים בכלל מה שכתוב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה בשבועותיכם - בגלל המנחה כל אלו באין, ולא במוסף." (דעת זקנים על במדבר כח כה) .
• "ביום הבכורים לא הוצרך לומר כי מה שצוה בכאן מלבד מה שנאמר בו בפרשת המועדות, כיון שביום אחד נאמרו בו שתי הפרשיות, ואינן שוות.   ולא הוצרך להזכיר גם החטאת, מפני שפירש שם (ויקרא כג יח) והקרבתם על הלחם , שדבר ברור הוא שכל הנזכרים שם באין בגלל הלחם וחובה לו, ואלו מוספים עליהם" (רמב"ן על במדבר כט ו) .

מקרא קודש = הכרזה על קדושת היום, או התאספות לשם ה' .