מ"ג ויקרא ד ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות יהוה אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר אֲנָשׁ אֲרֵי יְחוּב בְּשָׁלוּ מִכֹּל פִּקּוֹדַיָּא דַּייָ דְּלָא כָשְׁרִין לְאִתְעֲבָדָא וְיַעֲבֵיד מִן חַד מִנְּהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר בַּר נַשׁ אֲרוּם יֵיחוֹב בְּשָׁלוּ מִכָּל פִּקוּדַיָא דַיְיָ דְלָא כַשְׁרִין לְאִתְעֲבָדָא וְיַעֲבֵד מִן חַד מִנְהוֹן: |
רש"י
"מאחת מהנה" - ממקצת אחת מהן כגון הכותב בשבת שם משמעון נח מנחור דן מדניאל
[ב] כגון הכותב וכו'. מדכתיב "אחת" משמע אחת שלימה, ומדכתיב "מאחת" משמע מקצת אחת, וכך פירושו; מלאכה שהיא מקצת, והיא מלאכה שלימה במקום אחר, כגון הכותב 'שם' מ'שמעון', דהוא מקצת מלאכה מ'שמעון', והוא מלאכה גמורה במקום אחר, ד'שם' הוי שם בפני עצמו, כגון שם בן נח (בראשית ו', י'), וכן 'גד' מ'גדיאל', 'נח' מ'נחור' (שבת קג ע"ב, ורש"י שם):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מֵאַחַת מֵהֵנָּה – מִמִּקְצָת אַחַת מֵהֶן, כְּגוֹן הַכּוֹתֵב בְּשַׁבָּת 'שֵׁם' מִ'שִּׁמְעוֹן', 'נֹחַ' מִ'נָּחוֹר', 'דָּן' מִ'דָּנִיֵּאל' (ספרא שם, פרק א,ד; שבת קג ע"א).
רשב"ם
מאחת מהנה: פירשו חכמים מקצת של אחת מהנה כגון שם משמעון:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ונ"ל שבנוהג שבעולם שכל יחיד החוטא בשגגה, חוטא בדברים שהוא רואה רבים נכשלים ואינן נזהרים בדבר ההוא ע"כ הוא טועה לומר שלא יקרהו עון בדבר, ומיעוטא דמיעוטא הוא שיש לך איזו יחיד חוטא אף בדבר שאינו רואה רבים נכשלים בדבר ההוא והוא יחיד בדבר וזה דבר שאינו שכיח ודעתו חיצונית, לכך נאמר (ויקרא ד, כז) ואם נפש אחת תחטא. ר"ל שיהיה החוטא נפש אחת לבד ולא יהיה לו דמיון וחבר בין הבריות זה דבר בלתי שכיח ע"כ נאמר בו לשון אם המורה על הספק כדרך שנאמר בכהן משוח ובסנהדרין, אבל כשאמר נפש כי תחטא לא הזכיר לשון אחת לפי שזה מדבר ביחיד החוטא בדברים שרואה שרבים אינן נזהרים בו ע"כ הדבר שכיח וקרוב לודאי שגם הוא יכשל בו לכך נאמר בו לשון כי. וכדמות ראיה לזה מ"ש ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ. ר"ל שהוא נבדל בחטא זה מן עם הארץ שאינו רואה אחרים עושים ועושה, אבל אצל לשון כי לא נאמר מעם הארץ.
ועל צד הרמז י"ל שלכך נאמר בשגגה מעם הארץ. לומר לך דווקא אצל עם הארץ נחשב לשגגה אבל שגגת ת"ח עולה זדון והוא רמז נכון ומ"ש ואם נפש כי תחטא (ויקרא ה, יז) הזכיר אם, וכי, לפי שזה מדבר באשם תלוי והזכיר בו לשון כי, לפי שמדבר ביחיד הקרוב לודאי שיבא לידי חטא, אמנם מצד עצם החטא הזכיר לשון אם, כי חטא כזה אינו שכיח שיהיו לפניו ב' חתיכות אחת של שומן וכו'. ד"א לכך נאמר ואם נפש אחת תחטא, לפי שמדבר ביחיד הפורש עצמו מן הצבור כמ"ש מעם הארץ שהוא פורש עצמו מעם הארץ ואינו יושב בתוך עמי הארץ כי הוא ירא פן ילמוד ממעשיהם ואינו בזה קרוב לודאי שיבא לידי חטא ע"כ נאמר לשון אם המורה על הספק.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "נפש כי תחטא"-- בני ישראל מביאים חטאת ואין עובדי כוכבים מביאים חטאת; ואין צריך לומר מצוה שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצוה שנצטוו עליהם בני נח-- אין מביאים עליהם חטאת.
"בני ישראל"-- אין לי אלא בני ישראל; ומנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר "נפש".
[ב] "כי תחטא בשגגה"-- על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.
- הלא דין הוא! מה אם עבודת כוכבים החמורה-- לא עשה בה את הזדון כשגגה, מצות הקלות-- אינו דין שלא נעשה בהן את הזדון כשגגה?!
- הין! אם הונח זדונה של עבודת כוכבים ליום הכפורים שהוא חמורה, יונח זדונם של מצות ליום הכפורים שהן קלות?! אלא יביא חטאת ויכפר מיד!
- תלמוד לומר "כי תחטא בשגגה"-- על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.
[ג] קל וחומר מעתה לעבודת כוכבים!
- מה אם מצות הקלות-- הונח זדונם ליום הכפורים, עבודת כוכבים החמורה-- אינו דין שיונח זדונה ליום הכפורים?!
- הין! אם הֵקַלְתָ במצות הקלות נקל בעבודת כוכבים החמורה?! אלא יביא חטאת מיד ותתלה לו עד יום הכפורים!...
- תלמוד לומר-- "בשגגה" במצות (ויקרא ד, ב), "בשגגה" בעבודת כוכבים (במדבר טו, כד).
[ד] מה תלמוד לומר "בשגגה" (ויקרא ד, כב) בשעיר ומה תלמוד לומר "בשגגה" (ויקרא ד, כז) בשעירה? לפי שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר:
- שעיר נתרבה בצבור ושעירה לא נתרבתה בצבור;
- שעירה נתרבתה בעבודת כוכבים ושעיר לא נתרבה בעבודת כוכבים;
הא לפי שיש בשעיר בה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר - צריך לומר "בשגגה" בשעיר וצריך לומר "בשגגה" בשעירה.
[ה] "מצות השם"-- ולא מצות המלך ולא מצות בית דין.
"מכל מצות השם"-- ולא כל מצות ה'; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.
• [ו] "מצות השם.."-- שומע אני עשה ולא תעשה; תלמוד לומר "..אשר לא תעשינה"(1) (ויקרא ד, ב).
• אוציא מצות עשה הקלה ולא אוציא מצות עשה החמורה?... תלמוד לומר(2) (ויקרא ד, יג) "אשר לא תעשינה".
• אוציא את מצוה עשה שאין חייבים עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבים עליהם כרת?... תלמוד לומר(3) (ויקרא ד, כג) "אשר לא תעשינה".
• אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה?... תלמוד לומר(4) (ויקרא ד, כז) "אשר לא תעשינה".
• או יכול שאני מוציא את מצות עשה שבנדה?... תלמוד לומר "מכל מצות השם"-- ריבה.
- מה ראית להוציא את כל המצות ולהביא מצות עשה שבנדה, אחר שריבה הכתוב ומיעט?
- מפני מה אני מוציא את כל המצות -- שאין בהם בלא תעשה; ומביא את מצות עשה שבנדה -- שיש בה לא תעשה.
[ז] "אשר לא תעשינה"-- יכול דברים שזדונם כרת ודברים שאין זדונם כרת?... תלמוד לומר (במדבר טו, כט) "תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בשגגה"-- הרי כל העושה בשגגה כעבודת כוכבים. מה עבודת כוכבים מיוחדת-- מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.
- [ח] או דבר שאתה למדו בדרך אחת אתה לומדו בכל דרכים שיש בו! ומה עבודת כוכבים מיוחדת-- (א)שמשנאסרה לא הותרה, (ב)ולא הותרה מכללה, (ג)וחייבים עליה מיתת בית דין, (ד)ואיסורה נוהג בבני נח כישראל - אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה!
- ומה אני מרבה? [1]את (1a)משכב זכור (1b)והבהמה; שמשנאסרו לא הותרו, ולא הותרו מכללן, וחייבים עליהם מיתת בית דין, ואיסורן נוהג בבני נח כישראל.
- ( אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור:
- הזכור - בין במינו בין שלא במינו אסור, והבהמה - במינה מותרת ושלא במינה אסורה;
- הזכור - לא עשה בו את הקטן כגדול, והבהמה - עשה בה את הקטנה כגדולה. )
- [ט] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (2a)לרבות את האם ואת אשת האב ואת הכלה -- שהן בסקילה כעבודת אלילים. ומוסף עליהם (2b)בתו ובת בתו ובת בנו.
- [י] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (3a)לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה, שמשנאסרו לא הותרו כעבודת כוכבים. ומוסף עליהם (3b)חמותו ואם חמותו ואם חמיו.
- [יא] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (4a)לרבות נערה המאורסה (4b)והמחלל את השבת(3).
- ( אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה:
- נערה המאורסה יש לה היתר, והשבת אין לה היתר;
- השבת הותרה מכללה, נערה המאורסה לא הותרה מכללה.)
- [יב] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (5a)לרבות אשת איש (5b)והנדה;
- ( אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ובנדה מה שאין באשת איש:
- אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין, והנדה אין חייבים עליה מיתת בית דין;
- אשת איש מותרת לבעלה, והנדה אסורה לכל אדם.)
- [יג] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (6a)לרבות אשת אחיו (6b)ואשת-אחי-אביו.
- (אלא שיש באשת אחיו מה שאין באשת-אחי-אביו, ובאשת-אחי-אביו מה שאין באשת אחיו:
- אשת אחיו, אם יש לו בנים-- אסורה, אין לו בנים-- מותרת; ואשת-אחי-אביו, בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים-- אסורה.
- אשת אחיו-- עשה בה אח מן האם כאח מן האב, ואשת-אחי-אביו-- לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב.)
- [יד] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (7a)לרבות [אשת אחיו מאמו] ("אחותו ואחות אביו ואחות אמו" לא גרסינן - מלבי"ם) שאין לה היתר כעכו"ם.
- וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (7b)לרבות אחות אשתו.
פרק א
[א] אחר שריבינו דברים שהן כעכו"ם ודברים שאינם כעכו"ם -- למה נאמר עכו"ם מעתה? אלא מה עכו"ם מיוחדת מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.
- [ב] או מה עכו"ם מיוחדת שחייבים עליה מיתת בית דין, אף אינו מרבה אלא מחויבים מיתת בית דין! הא מה אני מרבה? את המקלל אביו ואמו, המסית והמדיח, והמכשף, ונביא שקר, ועדים זוממין... תלמוד לומר "ועשה"-- יצאו אלו שאין בם מעשה.
- [ג] אוציא את אלו שאין בם מעשה ולא אוציא את המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ובן סורר ומורה, והרוצח?... תלמוד לומר (במדבר ט"ו, כ"ט-ל') "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה..."-- הרי כל העושה בשגגה כעכו"ם; מה עכו"ם מיוחדת-- מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת.
[ד] "ועשה אחת" (ויקרא ד, כב)-- יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר (ויקרא ד, ב) "מאחת". אי "מאחת", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחד? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר "ועשה אחת".
הא כיצד? עד שיכתב שם קטן משם גדול-- "שמ" מ-"שמעון" ומ-"שמואל", ו"נח" מ-"נחור", ו"דנ" מ-"דניאל", ו"גד" מ-"גדיאל".
[ה] ר' יהודה אומר אפילו כתב שתי אותיות והן שם אחד-- חייב; כגון "שש" "תת" "רר" "גג" "חח".
אמר ר' יוסי, וכי משום כותב הוא חייב?! והלא אינו חייב אלא משום רושם -- שהן רושמין על קרשי המשכן לידע איזהו בן זוגו; לפיכך, אם שרט שריטה אחת על שני נסרין או שני שריטות על נסר אחד-- חייב.
[ו] ר' שמעון אומר "ועשה אחת"-- יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר "מאחת". אי "מאחת", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחת? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר "ועשה אחת". הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת.
[ז] הא כיצד?
- מי שאינו יודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אף על פי שמעין אבות מלאכות עשה-- אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו.
- והיודע עיקר שבת וטעה ואמר "אין זו שבת; אין זו שבת" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה-- חייב על כל שבת ושבת.
- והיודע שהוא שבת וטעה ואמר "אין זו מלאכה; אין זו מלאכה" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה
- אם מעין אבות מלאכות עשה-- חייב על כל מלאכה ומלאכה
- ואם מעין מלאכה אחת-- חייב על כל העלם והעלם.
[ח] אמר ר' עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באוטליס (ס"א באטליז) של אמאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל: הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר.
[ט] ועוד שאלן רבי עקיבא: אבר המדולדל בבהמה מהו? אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור. וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין; הולך לו ערב פסח אצל הרופא, וחותכו עד שהוא מניח בו כשערה, ותוחבו בסירה ונמשך ממנו, והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו. ורואים אנו שהדברים קל וחומר.
[י] ועוד שאלן רבי עקיבא: השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר. [יא] אמר ר' שמעון: וכי מה ראיה האוכל לשוחט?! אלא כך שאלן: באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר.
[יב] אמר ר' עקיבא: אם הלכה, נקבל. ואם לדין, יש תשובה! אמרו לו: השב! אמר להם, לא אם אמרת במעילה --(א)שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה (ב)צירף את המעילה לזמן המרובה; תאמר בנותר שאין בו אחת מכל אלו?!
[יג] אמר רבי עקיבא: שאלתי את ר' אליעזר, העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?
• אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר: מה אם הנדה --שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה-- חייב על כל אחת ואחת, שבת --שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה-- אינו דין שיהיה חייב על כל אחת ואחת?!
• אמרתי לו, לא! אם אמרת בנדה -- שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת!?
• אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח! שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת!
• אמרתי לו, לא! אם אמרת בבא על הקטנות -- שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן; תאמר בשבת -- שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן!?
• אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח!
• אמרתי (ס"א ואמרתי) לו, הבהמה כשבת (./!)[2]
- ^ עי' במלבי"ם שהספרא מונה כאן סך הכל שבע זוגות של מצות הנדרשין מג' פעמים "מכל מצוֹת" ופעם א' "אחת ממצוֹת...", הכתובים בפרשה כאן. והוספתי מספרי הזוגות בתקוה להקלת הקריאה - ויקיעורך
- ^ פליגי בגמרא איך לפרש תשובה זו. אם הינה הודאה לדברי ר' אליעזר שאכן בהמה הינה השוואה טובה לשבת (ואם כן, ראוי לפסק כאן נקודה בסוף המשפט-- "הבהמה כשבת(.)"); או שלא קבלה מיניה וכונת המלים בסימן קריאה-- "הבהמה כשבת(!)", שניתן גם כן לשאול האיבעיא אצל בהמה!