רש"י על ויקרא ד
<< · רש"י על ויקרא · ד · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 22 פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
"מכל מצות ה'" - פי' רבותינו אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ושגגתו חטאת (כריתות כג)
"מאחת מהנה" - ממקצת אחת מהן כגון הכותב בשבת שם משמעון נח מנחור דן מדנייאלפסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
"ואת כל חלב פר" - חלבו היל"ל מה ת"ל פר לרבות פר של יוה"כ לכליות ולחלבים ויותרת
"החטאת" - להביא שעירי ע"א לכליות ולחלבים ויותרת
"ירים ממנו" - מן המחובר שלא ינתחנו קודם הסרת חלבו (ת"כ)פסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"אל מקום טהור" - לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה להשליך אבנים מנוגעות ולבית הקברות הוצרך לומר מחוץ למחנה זה שהוא חוץ לעיר שיהא המקום טהור
"מחוץ למחנה" - חוץ לשלש מחנות ובבית עולמים חוץ לעיר כמו שפירשוהו רבותינו במס' יומא ובסנהדרין
"אל שפך הדשן" - מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח כמ"ש (לקמן ו) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה
"על שפך הדשן ישרף" - (ת"כ) שאין ת"ל אלא ללמד שאפילו אין שם דשןפסוק יג (כל הפסוק)
"עדת ישראל" - (שם) אלו סנהדרין
"ונעלם דבר" - טעו להורות באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מותר
"הקהל ועשו" - (ת"כ) שעשו צבור על פיהםפסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
פסוק כג (כל הפסוק)
"או הודע" - כמו אם הודע הדבר הרבה או יש שמשמשין בלשון אם ואם במקום או וכן (שמות כא) או נודע כי שור נגח הוא
"הודע אליו" - כשחטא היה סבור שהוא היתר ולאחר מכאן נודע לו שאיסור היהפסוק כד (כל הפסוק)
"במקום אשר ישחט את העולה" - (זבחים מט) בצפון שהוא מפורש בעולה
"חטאת הוא" - (שם טו) לשמו כשר שלא לשמו פסול
