ספרא על ויקרא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · ספרא על ויקרא · ג · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה


מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרק טז (עריכה)

[א] "ואם זבח שלמים קרבנו"-- ר' יהודה אומר כל המביא שלמים מביא שלום לעולם.

  • אין לי אלא שלמים; ומנין לרבות את העולה?    ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה.
  • ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח?    ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא.
  • ומנין לרבות חטאת ואשם?   תלמוד לומר "זבח".
  • ומנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים?   תלמוד לומר "שלמים קרבנו".
  • הא כל קרבן שהוא מביא - מביא שלום לעולם.


[ב] דבר אחר: "שלמים"-- שהכל שלום בהן; הדם והאימורין למזבח, החזה ושוק לכהנים, העור והבשר לבעלים.


[ג] ר' שמעון אומר מי שהוא שלם מביא שלמים ואין האונן מביא שלמים.

  • אין לי אלא שלמים שהן שמחה; ומנין לרבות את התודה?   ארבה אני את התודה שהיא באה שלמים.
  • ומנין לרבות את העולה?   ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה.
  • ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח?   ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא.
  • ומנין לרבות חטאת ואשם?   תלמוד לומר "זבח".
  • ומנין לרבות העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים?   תלמוד לומר "שלמים קרבנו".
  • הא כל קרבן שהוא מביא, היה שלם-- מביא, היה אונן-- אינו מביא.


[ד] "מן הבקר"-- לרבות את אחד עשר.   "מן הבקר"-- להוציא את התשיעי.

  • מה ראית לרבות את אחד עשר ולהוציא את התשיעי?
  • אחר שריבה הכתוב, מיעט! שתמצא אומר אימתי הקדש עושה תמורה, לפניו או לאחריו? הוי אומר לאחריו. מרבה אני את אחד עשר שהוא לאחר הקדושה ומוציא אני את התשיעי שהוא לפני הקדושה.


[ה] "הוא"-- היחיד מביא שלמים ואין הציבור מביא שלמים נדבה.

  • הלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ובנדבה ושלמים באים בנדר ובנדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ובנדבה הרי היא באה נדבת ציבור, אף שלמים שהן באים בנדר ובנדבה יבואו נדבת ציבור!
  • [ו] מנחה תוכיח! שהיא באה בנדר ובנדבה ואינה באה נדבת ציבור!
  • לא! אם אמרת במנחה -- שאין באה נדבת שנים! תאמר בשלמים שהן באים נדבת שנים?!
  • עולה העוף תוכיח! שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת ציבור!
  • [ז] לא! אם אמרת בעולת העוף -- שאין באה חובת ציבור, תאמר בשלמים שהן באים חובת ציבור?! הואיל והן באים חובת ציבור יבואו נדבת ציבור!...
  • תלמוד לומר "הוא"-- היחיד מביא שלמים נדבה ואין הציבור מביא שלמים נדבה.


[ח] 'זכר'-- לרבות את הולד; 'ונקבה'-- לרבות את התמורה.

  • 'זכר'-- לרבות את הולד הלא דין הוא! מה אם תמורה --שאינה גידולי הקדש-- כשרה לקרב, הולד --שהוא גידול הקדש-- אינו דין שיכשר לקרב?!
  • לא! אם אמרת בתמורה שהיא נוהגת בכל הקדשים! תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים!? הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים - לא יכשר לקרב!
  • תלמוד לומר 'זכר'-- לרבות את הולד.


  • [ט] 'נקבה'-- לרבות את התמורה הלא דין הוא! מה אם הולד --שאינו נוהג בכל הקדשים-- כשר לקרב, תמורה --שהיא נוהגת בכל הקדשים-- אינו דין שתכשר לקרב?!
  • לא! אם אמרת בולד -- שהוא גידול הקדש! תאמר בתמורה שאינה גדולי הקדש?! הואיל ואינה גידול הקדש - לא תכשר לקרב!
  • תלמוד לומר 'נקבה'-- לרבות את התמורה.


אין לי אלא ולדות ותמורות של תמימים; ולדות ותמורות של בעלי מום מנין?    תלמוד לומר "אם זכר"-- לרבות ולד בעל מום; "אם נקבה"-- לרבות תמורת בעל מום.
אלו הן בעלי מום: כל שקדם הקדשן את מומן. הא אם קדם מום קבוע להקדשן (ונפדו) הרי אלו כהקדש נכסים.

ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר (שמואל א יז, לו) 'ארי ודוב הכה עבדך'. אין לי אלא ארי ודוב; ומנין לרבות את הארי עם הדוב ואת הדוב עם הארי?   תלמוד לומר "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ".

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "וסמך ידו"-- לא יד עבדו, לא יד שלוחו, לא יד אשתו.

"ידו על ראש"-- לא ידו על גב; "ידו על ראש"-- לא על הצואר; "על ראש"-- לא על הגביים.  אוציא את כולם ולא אוציא את החזה?  ודין הוא! ומה אם הראש --שאינו טעון תנופה-- טעון סמיכה, החזה --שטעונה תנופה-- אינו דין שיטעון סמיכה?!   תלמוד לומר "על ראש"-- ולא על החזה.


[ב] ‏[1] "קרבנו...קרבנו" (6) (ויקרא ג, ב) (ויקרא ג, ו) (ויקרא ג, ז) (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יב) (ויקרא ג, יד)

(א1)"קרבנו"-- לרבות כל בעלי קרבן.
הלא דין הוא! מה אם תנופה --שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין-- נתמעטה בחוברין, סמיכה --שאינה נוהגת אלא בחיים-- אינו דין שתתמעט בחוברין?!
תלמוד לומר "קרבנו..."-- לרבות כל בעלי קרבן.
(ב1)"קרבנו"-- לא קרבן אביו, (2)"קרבנו"-- לא קרבן אחר, (3)"קרבנו"-- לא קרבן עובד כוכבים; שר' יהודה אומר אין היורש סומך.
[ד] (4)"קרבנו"-- לא הבכור.
הלא דין הוא! ומה אם שלמים --שאין קדושתן מרחם-- טעונים סמיכה, הבכור --שקדושתו מרחם-- אינו דין שיטעון סמיכה?!
תלמוד לומר "קרבנו"-- ולא הבכור.
[ה] (5)"קרבנו"-- ולא המעשר.
הלא דין הוא! מה אם שלמים --שאינם בעמוד והבא-- טעונים סמיכה, המעשר --שהוא בעמוד והבא-- אינו דין שיטעון סמיכה?!
תלמוד לומר "קרבנו"-- ולא המעשר.
[ו] (6)"קרבנו"-- ולא הפסח.
הלא דין הוא! ומה אם שלמים --שלא ריבה בהן הכתוב מצוות יתירות-- טעונים סמיכה, הפסח --שריבה בו הכתוב מצוות יתירות-- אינו דין שיטעון סמיכה?!
תלמוד לומר "קרבנו"-- ולא הפסח.


[ז] "וּשְׁחָטוֹ" (ויקרא ג, ב), "ושחט אותו" (ויקרא ג, ח), "ושחט אותו" (ויקרא ג, יג) מה תלמוד לומר?   לפי שנאמר (דברים יב, כא) "וכי ירחק ממך המקום וזבחת"-- בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה -- אין לי אלא תמימים שהן כשרים לקרב;

  • ומנין לרבות את בעלי מומין?    ארבה אני את בעלי מומין שהן ממין הכשר.
  • ומנין לרבות את החיה?    ארבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה.
  • ומנין לרבות העופות?    תלמוד לומר "וּשְׁחָטוֹ" "ושחט אותו" "ושחט אותו".

[ט] יכול לא ישחוט ואם שחט יהיה מותר באכילה?   תלמוד לומר "כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת"-- מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל, ואין אתה אוכל מה שאתה זובח בקירוב מקום; --פרט לחולין שנשחטו בעזרה.

[י] יכול לא יאכלנו אבל ישליכנו לכלב?   תלמוד לומר "לכלב תשליכון אותו"-- אותו אתה משליך לכלב ואין אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה.


[יא] "פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), "לפני אהל מועד" (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יג)-- להכשיר כל הרוחות, קל וחומר לצפון.

  • הלא דין הוא! מה אם שאר הרוחות --שלא כשרו לשחיטת קדשי קדשים-- כשרו לשחיטת קדשים קלים, צפון --שכשר לשחיטת קדשי קדשים-- אינו דין שיכשר לשחיטת קדשים קלים?!


ר' אליעזר אומר "לפני אהל מועד"-- להכשיר בצפון.

  • [יב] הלא דין הוא! מה אם שלמים --שכשרו לשחט בכל הרוחות-- לא כשר מקומן לשחיטת קדשי קדשים, עולה --שלא כשרה לשחט אלא בצפון-- אינו דין שלא יכשר מקומה לשחט קדשים קלים?!
  • תלמוד לומר "לפני אהל מועד"-- להכשיר בצפון.


  1. ^ הפיסוק והעיצוב הוא כראות עיני על פי פירוש המלבי"ם שכאן הספרא דורשת ששה ייתורים של מלת "קרבנו" בפרשה, עיי"ש. ומקווה שהבהרתי יותר ממה שסיבכתי... - ויקיעורך

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "והקריב מזבח השלמים"‏[1](ויקרא ג, ג)-- אף על פי ששחטו שלא לשמו;  "מזבח השלמים" (ויקרא ג, ט)-- אף על פי שלא סמך עליהם.

"אשה"-- לשם אישים;   "לה' "-- לשם מי שעשה את העולם.

  • [ב] מכאן אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח: ( א ) לשם זבח, ( ב ) לשם זובח, ( ג ) לשם השם, ( ד ) לשם אשים, ( ה ) לשם ריח, ( ו ) לשם נחוח. חטאת ואשם-- לשם חטא.
  • אמר ר' יוסי אף (בס"א מי) שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו-- כשר, שהוא תנאי בית דין; ואין המחשבה הולכת אלא אחר העובד.


[ג] 'את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב'(5) (ויקרא ג, ג) (ויקרא ג, ט) (ויקרא ג, יד) (ויקרא ד, ח - עיי"ש) (ויקרא ז, ג - עיי"ש) -- מה תלמוד לומר?
( לפי שנאמר "כל חלב לה' " (ויקרא ג, טז), "כל חלב וכל דם לא תאכלו" (ויקרא ג, יז), "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו" (ויקרא ז, כג), "כי כל אוכל חלב מן הבהמה ונכרתה" (ויקרא ז, כה) )

  • יכול אף חלב דפנות בכלל?     תלמוד לומר(1) 'את החלב המכסה את הקרב'
  • יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה?     תלמוד לומר(2) 'את החלב המכסה את הקרב'.
  • אוציא את חלב החולין ולא אוציא את חלב המוקדשין?    תלמוד לומר(3) 'את החלב המכסה את הקרב'.
  • יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה?     תלמוד לומר(4) 'את החלב המכסה את הקרב'.
  • יכול לא יהיה בכלל אזהרה אבל יהיה בכלל הַקְרֵב?    תלמוד לומר(5) (ויקרא ג, ט , עיין במלבי"ם) 'את החלב המכסה את הקרב'.
  • [ד] אוציא את כולם ולא אוציא את חלב השליל המכסה את הקרב?    תלמוד לומר 'חלב ושתי הכליות'.
  • יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה?    תלמוד לומר 'חלב ושתי הכליות'.
  • יכול לא יהיה בכלל אזהרה אבל יהיה בכלל הַקְרֵב?    תלמוד לומר 'חלב ושתי הכליות' באשם שאין תלמוד לומר, שכבר קל וחומר הוא:  [ה] מה אם השלמים --שאין כל מינם טעון אליה-- טעונים חלב ושתי הכליות, אשם --שכל מינו טעון אליה-- אינו דין שיטעון חלב ושתי הכליות?!  ואם כן למה נאמר 'חלב ושתי הכליות' באשם?  נלמד ממנו: מה חלב ושתי הכליות אמורים באשם-- מוצא מכלל [ה]שליל, אף חלב ושתי כליות אמורים כאן-- מוצא מכלל השליל.


[ו] "ואת כל החלב אשר על הקרב"-- ר' ישמעאל אומר להביא את החלב שעל הקיבה.   ר' עקיבא אומר להביא את החלב שעל הדקים.


  1. ^ הגהתי כאן על פי פירוש המלבי"ם, עיי"ש. אולם גירסת טקסט הספרא של דפוס המלבי"ם עצמו: "והקריב מזבח"-- אף על פי ששחטו שלא לשמו. "השלמים"-- אף על פי...

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ז] "ואת שתי הכליֹת"-- לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש.    "ואת החלב אשר עליהן"-- ולא הבשר שעליהן.


"אשר על הכסלים"-- זה החלב שבין הפקוקלות, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר להביא את חלב שעל העוקץ.

ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף-- אין לי אלא קרום ונקלף.  ר' עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף-- אף אין לי אלא תותב קרום ונקלף.


[ח] "ואת היתרת על הכבד"-- הדבר שקול: שיטול מן הכבד על היתרת או מן היתרת על הכבד?...   כשהוא אומר (ויקרא ט, י) "ואת היתרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה" -- שיטול מן הכבד על היותרת.


[ט] 'יסיר'-- יותרת אף על פי שאין כליות.   'יסיר'-- כליות אף על פי שאין יותרת.   "יסירנה"-- אפילו כוליא אחת.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


[י] "וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ" (ויקרא ג, ה), "וְהִקְטִירוֹ" (ויקרא ג, יא), "והקטירם" (ויקרא ג, טז) מה תלמוד לומר?

  • "וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ"-- כשר ולא הפסול.
  • "וְהִקְטִירוֹ"-- שלא יערב חלבים בחלבים.
  • "והקטירם"-- כולם כאחת.


  • נאמר כאן (ויקרא ג, א-ה בפר' שלמי בקר) "אשה", ולא נאמר "לחם";
  • נאמר למטה (ויקרא ג, ו-יא בפר' שלמי כבש) "לחם", ולא נאמר "ריח ניחח";
  • נאמר למטה (ויקרא ג, יב-טז בפר' שלמי עז) "ריח ניחח", ולא נאמר "לה' ".
ומנין ליתן את האמור בכולן בכל אחד ואחד?   תלמוד לומר "אשה..אשה..אשה" לגזירה שוה.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] ומה תלמוד לומר שלמים מבן הבקר ומה תלמוד לומר שלמים מבן הצאן?   לפי שיש בבן הבקר מה שאין בבן הצאן, ובבן הצאן מה שאין בבן הבקר:

  • בן הבקר נתרבה בנסכים ובן הצאן נתמעט בנסכים.
  • בן הצאן נתרבה בצבור ובן הבקר נתמעט בצבור.

הא לפי שיש בבן הבקר מה שאין בבן הצאן ובבן הצאן מה שאין בבן הבקר צריך לומר שלמים מבן הבקר וצריך לומר שלמים מבן הצאן.


[ב] "זכר או נקבה"-- זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס.

  • הלא דין הוא! ומה אם עולה --שכשרה לבא מן העוף-- לא כשרה לבא טומטום ואנדרוגינוס, שלמים --שלא כשרו לבא מן העוף-- אינו דין שלא יכשרו לבא טומטום ואנדרוגינוס?!
  • לא! אם אמרת בעולה -- שלא כשרה לבא נקבות כזכרים! תאמר בשלמים שכשרו לבא נקבות כזכרים?!
  • חטאת תוכיח! שכשרה לבא נקבות כזכרים ולא כשרה לבא טומטום ואנדרוגינוס!
  • [ג] לא! אם אמרת בחטאת -- שלא כשרה לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות, תאמר בשלמים שכשרו לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות?!
  • המעשר יוכיח! שכשר לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגינוס!
  • לא! אם אמרת במעשר -- שהוא אחד מעשרה, תאמר בשלמים שהן אחד מאחד?! והואיל והן אחד מאחד-- יכשרו לבא טומטום ואנדרוגינוס!
  • תלמוד לומר "זכר או נקבה"-- הזכר ודאי והנקבה ודאית, לא טומטום ואנדרוגינוס.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ד] 'כשב'-- למה נאמר כשב?   לרבות את הפסח לאליה.


וכשהוא אומר "אם כשב"-- לרבות פסח-שעבר-זמנו ושלמים-הבאים-מחמת-הפסח לכל מצות שלמים: שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.

  • שיכול, הואיל ומה אם אביו אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, הבאים מכחו אינו דין שלא יטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק?!
  • וכשהוא אומר "אם כשב"-- לרבות פסח שעבר זמנו ושלמים הבאים מחמת הפסח לכל מצות שלמים, שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.

אבל אינן נאכלים אלא ליום ולילה כתחלת הקדשן.   בן עזאי אומר אינן נאכלים אלא בלילה ואינן נאכלים אלא צלי.


[ה] "הוא"-- היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה.

  • אם תאמר, כבר מעטתים מבן הבקר!?
  • שיכול לא יביא צבור מבן הבקר שלמים נדבה -- שכן אינו מביא כיוצא בהם חובה, אבל יביא צבור מבן הצאן שלמים נדבה שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה...
  • תלמוד לומר "הוא"-- היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "והקריב מזבח השלמים"‏[1](ויקרא ג, ג)-- אף על פי ששחטן שלא לשמו.   "מזבח השלמים" (ויקרא ג, ט)-- אף על פי שלא סמך עליהן.

"אשה"-- לשם אשים; "לה' "-- לשם מי שעשה את העולם.


[ב] "חלבו האליה"-- להביא את החלב הסמוך לאליה; זה חלב שבין הפקוקלות, דברי ר' עקיבא.    ור' יהודה (ס"א ר' יהודה) אומר "חלבו האליה"-- הוקש אליה לחלב; מה החלב בשני לאוין אף האליה בשני לאוין.


[ג] "אליה"-- יכול יקיים בה מצות אליה?   תלמוד לומר "תמימה".
אי "תמימה" יכול יטלנו עם השדרה?   תלמוד לומר "לְעֻמַּת הֶעָצֶה".
אי "לְעֻמַּת הֶעָצֶה" יכול לא יכנס לפנים מן העצה?   תלמוד לומר "יסירנה"-- יכנס לפנים מן העצה.


[ד] "ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב" מה תלמוד לומר?

  • שיכול יתרבה בחלב הדפנות; ודין הוא! מה [אם] בן הבקר --שנתרבה בנסכים-- נתמעט בחלב הדפנות, בן הצאן --שנתמעט בנסכים-- אינו דין שנתמעט בחלב הדפנות?!
  • לא! אם אמרת בבן הבקר-- שנתמעט באליה, תאמר בבן הצאן שנתרבה באליה?! הואיל ונתרבה באליה-- יתרבה בחלב הדפנות!...
  • תלמוד לומר "את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות..."-- אין לך אלא מה שאמור בענין.

משום ר' ישמעאל אמרו לפי שיצא לדון בדבר החדש החזירו הכתוב לכללו.


  1. ^ הגהתי כאן על פי פירוש המלבי"ם (סימן קסה), עיי"ש. אולם גירסת טקסט הספרא של דפוס המלבי"ם עצמו: "והקריב מזבח"-- אף על פי ששחטו שלא לשמו. "השלמים"-- אף על פי...

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ה] "והקטירו"-- שלא יערב חלבים בחלבים.

"לחם אשה לה' "-- למד על החלבים שהן קרוים "לחם".

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "ואם עז קרבנו"-- הפסיק הענין שלא תהיה עז טעונה אליה.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ב] "והקריב ממנו"-- מן המחובר.


"קרבנו אשה לה' את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב" מה תלמוד לומר?

  • שיכול יתמעט מכולם; ודין הוא! מה מצינו בבן הצאן --שנתרבה באליה-- נתרבה בכולם, אבל בן העז --הואיל ונתמעט באליה-- יתמעט מכולם!
  • בן הבקר יוכיח! שנתמעט באליה ונתרבה בכולם!
  • [ג] לא! אם אמרת בבן הבקר -- שנתרבה בנסכים; תאמר בבן העז שנתמעט בנסכים?! הואיל ונתמעט בנסכים-- יתמעט מכולם!
  • תלמוד לומר "את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות וכולי"-- לרבות את כולם.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ד] "והקטירם"-- כולם כאחת.


"לחם אשה לריח ניחח כל חלב לשם"-- לחייב על החלב מעילה.


[ה] משום ר' ישמעאל אמרו הרי הוא אומר (במדבר יח, יז) "אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם. את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר"-- למדנו לבכור שהוא טעון דמים וחלבים למזבח.

למעשר ולפסח מנין?   כשהוא אומר (דברים יב, כז) "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל".

שיכול אין לי אלא דמם; חלבם מנין? תלמוד לומר "כל חלב לשם".

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ו] "חקת עולם"-- לבית העולמים;   "לדרתיכם"-- שינהוג הדבר לדורות;    "בכל מושבתיכם"-- בארץ ובחוץ לארץ.


"כל חלב וכל דם לא תאכלו"-- ר' יהודה אומר הקיש הדם לחלב. מה החלב בשני לאוין, אף הדם בשני לאוין.   וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת.


[ז] יכול אף דם פסולי המוקדשין יהיו חייבים עליהם משום שני לאוין?   תלמוד לומר (דברים יב, טז) "רק הדם לא תאכלו"-- אין בו אלא אזהרה אחת.

  • אין לי אלא דמן; חלבן מנין?   תלמוד לומר 'חלב ודם'-- הקיש חלב לדם; מה הדם בלאו אחד אף החלב בלאו אחד.


[ח] שמתוך שיצא הבכור מכלל פסולי המוקדשין יכול יהיו חייבים על דמו משום שני לאוין?   תלמוד לומר (דברים טו, כג) "רק את דמו לא תאכל"-- אין בו אלא אזהרה אחת.

  • אין לי אלא דמו; חלבו מנין?    תלמוד לומר 'חלב ודם'-- הקיש חלב לדם; מה הדם בלאו אחד, אף החלב בלאו אחד.