ספרא (מלבי"ם)/פרשת ויקרא נדבה/פרק טז
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק טז
[א] "ואם זבח שלמים קרבנו"-- ר' יהודה אומר כל המביא שלמים מביא שלום לעולם.
- אין לי אלא שלמים; ומנין לרבות את העולה? ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה.
- ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח? ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא.
- ומנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר "זבח".
- ומנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר "שלמים קרבנו".
- הא כל קרבן שהוא מביא - מביא שלום לעולם.
[ב] דבר אחר: "שלמים"-- שהכל שלום בהן; הדם והאימורין למזבח, החזה ושוק לכהנים, העור והבשר לבעלים.
[ג] ר' שמעון אומר מי שהוא שלם מביא שלמים ואין האונן מביא שלמים.
- אין לי אלא שלמים שהן שמחה; ומנין לרבות את התודה? ארבה אני את התודה שהיא באה שלמים.
- ומנין לרבות את העולה? ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה.
- ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח? ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא.
- ומנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר "זבח".
- ומנין לרבות העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר "שלמים קרבנו".
- הא כל קרבן שהוא מביא, היה שלם-- מביא, היה אונן-- אינו מביא.
[ד] "מן הבקר"-- לרבות את אחד עשר. "מן הבקר"-- להוציא את התשיעי.
- מה ראית לרבות את אחד עשר ולהוציא את התשיעי?
- אחר שריבה הכתוב, מיעט! שתמצא אומר אימתי הקדש עושה תמורה, לפניו או לאחריו? הוי אומר לאחריו. מרבה אני את אחד עשר שהוא לאחר הקדושה ומוציא אני את התשיעי שהוא לפני הקדושה.
[ה] "הוא"-- היחיד מביא שלמים ואין הציבור מביא שלמים נדבה.
- הלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ובנדבה ושלמים באים בנדר ובנדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ובנדבה הרי היא באה נדבת ציבור, אף שלמים שהן באים בנדר ובנדבה יבואו נדבת ציבור!
- [ו] מנחה תוכיח! שהיא באה בנדר ובנדבה ואינה באה נדבת ציבור!
- לא! אם אמרת במנחה -- שאין באה נדבת שנים! תאמר בשלמים שהן באים נדבת שנים?!
- עולה העוף תוכיח! שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת ציבור!
- [ז] לא! אם אמרת בעולת העוף -- שאין באה חובת ציבור, תאמר בשלמים שהן באים חובת ציבור?! הואיל והן באים חובת ציבור יבואו נדבת ציבור!...
- תלמוד לומר "הוא"-- היחיד מביא שלמים נדבה ואין הציבור מביא שלמים נדבה.
[ח] 'זכר'-- לרבות את הולד; 'ונקבה'-- לרבות את התמורה.
- 'זכר'-- לרבות את הולד הלא דין הוא! מה אם תמורה --שאינה גידולי הקדש-- כשרה לקרב, הולד --שהוא גידול הקדש-- אינו דין שיכשר לקרב?!
- לא! אם אמרת בתמורה שהיא נוהגת בכל הקדשים! תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים!? הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים - לא יכשר לקרב!
- תלמוד לומר 'זכר'-- לרבות את הולד.
- [ט] 'נקבה'-- לרבות את התמורה הלא דין הוא! מה אם הולד --שאינו נוהג בכל הקדשים-- כשר לקרב, תמורה --שהיא נוהגת בכל הקדשים-- אינו דין שתכשר לקרב?!
- לא! אם אמרת בולד -- שהוא גידול הקדש! תאמר בתמורה שאינה גדולי הקדש?! הואיל ואינה גידול הקדש - לא תכשר לקרב!
- תלמוד לומר 'נקבה'-- לרבות את התמורה.
אין לי אלא ולדות ותמורות של תמימים; ולדות ותמורות של בעלי מום מנין? תלמוד לומר "אם זכר"-- לרבות ולד בעל מום; "אם נקבה"-- לרבות תמורת בעל מום.
אלו הן בעלי מום: כל שקדם הקדשן את מומן. הא אם קדם מום קבוע להקדשן (ונפדו) הרי אלו כהקדש נכסים.
ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר (שמואל א יז, לו) 'ארי ודוב הכה עבדך'. אין לי אלא ארי ודוב; ומנין לרבות את הארי עם הדוב ואת הדוב עם הארי? תלמוד לומר "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ".