קטגוריה:ויקרא ה כד
או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו.
אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ.
א֠וֹ מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֮ לַשֶּׁ֒קֶר֒ וְשִׁלַּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִשִׁתָ֖יו יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו לַאֲשֶׁ֨ר ה֥וּא ל֛וֹ יִתְּנֶ֖נּוּ בְּי֥וֹם אַשְׁמָתֽוֹ׃
א֠וֹ א֠וֹ - ו' החיבור
צורת יסוד: 176 a
מורפ': HC מִכֹּ֞ל מִ - מילת יחס
כֹּ֞ל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: m/3605
מורפ': HR/Ncmsa אֲשֶׁר אֲשֶׁר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr־יִשָּׁבַ֣ע יִשָּׁבַ֣ע - פועל, נפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7650
מורפ': HVNi3ms עָלָיו֮ עָלָי - מילת יחס
ו֮ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR/Sp3ms לַשֶּׁקֶר֒ לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
שֶּׁקֶר֒ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/8267
מורפ': HRd/Ncmsa וְשִׁלַּ֤ם וְ - ו' החיבור
שִׁלַּ֤ם - פועל, פיעל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/7999 a
מורפ': HC/Vpq3ms אֹתוֹ֙ אֹת - מילית, מושא ישיר (את)
וֹ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3ms בְּרֹאשׁ֔וֹ בְּ - מילת יחס
רֹאשׁ֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/7218 a
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms וַחֲמִשִׁתָ֖יו וַ - ו' החיבור
חֲמִשִׁתָ֖י - תואר, מספר סידורי, זכר ונקבה, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/2549
מורפ': HC/Aobpc/Sp3ms יֹסֵ֣ף יֹסֵ֣ף - פועל, הפעיל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3254
מורפ': HVhj3ms עָלָ֑יו עָלָ֑י - מילת יחס
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR/Sp3ms לַאֲשֶׁ֨ר לַ - מילת יחס
אֲשֶׁ֨ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: l/834 a
מורפ': HR/Tr ה֥וּא ה֥וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms ל֛וֹ ל֛ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms יִתְּנֶ֖נּוּ יִתְּנֶ֖ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqi3ms/Sp3ms בְּי֥וֹם בְּ - מילת יחס
י֥וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: b/3117
מורפ': HR/Ncmsc אַשְׁמָתֽוֹ אַשְׁמָתֽ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 819
מורפ': HNcfsc/Sp3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
א֠וֹ תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)
מִכֹּ֞ל גרשיים (שליש, דרגא 4)
אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע מונח (משרת, דרגא 5) עָלָיו֮ זרקא (משנה, דרגא 3)
לַשֶּׁקֶר֒ סגול (מלך, דרגא 2)
וְשִׁלַּ֤ם מהפך (משרת, דרגא 5) אֹתוֹ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
בְּרֹאשׁ֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַחֲמִשִׁתָ֖יו טפחא (מלך, דרגא 2)
יֹסֵ֣ף מונח (משרת, דרגא 5) עָלָ֑יו אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
לַאֲשֶׁ֨ר קדמא (משרת, דרגא 5) ה֥וּא מרכא (משרת, דרגא 5) ל֛וֹ תביר (משנה, דרגא 3)
יִתְּנֶ֖נּוּ טפחא (מלך, דרגא 2)
בְּי֥וֹם מרכא (משרת, דרגא 5) אַשְׁמָתֽוֹ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר, וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ את עצמו, את הסכום ששיקר לגביו וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו, לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ שייך לו יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ ביום בו הוא מכיר ומודה באשמתו.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אוֹ מִכּוֹלָא דְּיִשְׁתְּבַע עֲלוֹהִי לְשִׁקְרָא וִישַׁלֵּים יָתֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וְחֻמְשׁוֹהִי יוֹסֵיף עֲלוֹהִי לִדְהוּא דִּילֵיהּ יִתְּנִנֵּיהּ בְּיוֹמָא דְּחוֹבְתֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אוֹ מִכָּל מִדַעַם דְאִשְׁתְּבַע עֲלוֹי לְשִׁיקְרָא וְיַשְׁלִים יָתֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וְחוֹמֶשׁ דְמוֹי יוֹסֵף עֲלוֹי לְמָרֵיהּ וְהוּא דִילֵיהּ יִתְּנִינָהּ בְּיוֹמָא דִתְהָא עַל חוֹבְתֵיהּ: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מנין ליתן את האמור למעלה למטה? תלמוד לומר "מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר".
"מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר"-- עד שיהא מתכוין לו.
מכאן אתה אומר שחייב על זדון שבועה ועל שגגתה. מה הוא חייב על זדונה? אשם בכסף שקלים.[1]
[ח] "עליו לשקר..ושלם"-- ואין משלם אלא לאחר שבועה.
- והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב --שמשלם תשלומי כפל-- אין משלם אלא לאחר שבועה, זה --שאין משלם תשלומי כפל-- אינו דין שאינו משלם אלא לאחר שבועה?!
- לא! אם אמרת בטוען טענת גנב - שאינו משלם חומש ואשם! תאמר בזה שמשלם חומש ואשם! הואיל ומשלם חומש ואשם -- ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה!
- תלמוד לומר "עליו לשקר..ושלם"-- ואין משלם אלא לאחר שבועה.
[ט] "וְשִׁלַּם אֹתוֹ"-- אותו הוא משלם ואין משלם תשלומי כפל.
- והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב --שאין משלם חומש ואשם-- משלם תשלומי כפל, זה --שמשלם חומש ואשם-- אינו דין שישלם תשלומי כפל?!
- תלמוד לומר "וְשִׁלַּם אֹתוֹ"-- אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל.
[י] אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא את תשלומי ד' וה'?... תלמוד לומר "בְּרֹאשׁוֹ"-- בראשו הוא משלם, ואינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה'.
[יא] קל וחומר לטוען טענת גנב שישלם חומש ואשם! ומה זה --שאין משלם תשלומי כפל-- משלם חומש ואשם, הטוען טענת גנב --שמשלם תשלומי כפל-- אינו דין שישלם חומש ואשם?! תלמוד לומר "בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו"-- המשלם בראש מוסיף חומש, ואין המשלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' מוסיף חומש.
[יב] "וַחֲמִשִׁתָיו"-- מלמד שמוסיף חומש על חומש; עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה.
"יֹסֵף עָלָיו"-- שיהא הוא וחומשו חמשה.
"לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ"-- ולא יתננו לשלוחו שיולך לו.
יכול לא יתן לשליח בית דין וליורש?... תלמוד לומר "יִתְּנֶנּוּ".
[יג] "ביום אשמתו" :
- בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתיר
- ובית הלל אומרים כשעת הוצאה
- רבי עקיבא אומר כשעת התביעה.
רש"י
"וחמשתיו" - (ב"ק קח) רבתה תורה חמשיות הרבה לקרן אחת שאם כפר בחומש ונשבע והודה חוזר ומביא חומש על אותו חומש וכן מוסיף והולך עד שיתמעט הקרן שנשבע עליו פחות משוה פרוטה
"לאשר הוא לו" - לאפוקי בנו ושלוחו ת"כ למי שהממון שלו (ב"ק קג) חסלת פרשת ויקרא
[לה] למי שהממון שלו. ולא שיהיה פירושו למי שהחומש הזה שלו - יתננו לו, דהא עדיין לא ידענו שהחומש שייך לו עד עתה שאמר הכתוב שיתן לו חומש, אלא רוצה לומר למי שהממון, שהוא הקרן שלו, יתננו לו החומש:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַחֲמִשִׁתָיו – רִבְּתָה תּוֹרָה חֲמִשִׁיּוֹת הַרְבֵּה לְקֶרֶן אַחַת; שֶׁאִם כָּפַר בַּחֹמֶשׁ וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה, חוֹזֵר וּמֵבִיא חֹמֶשׁ עַל אוֹתוֹ חֹמֶשׁ, וְכֵן מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה (ספרא שם, פרשתא יג,יב; ב"ק ק"ג ע"א-ע"ב; ק"ח ע"א).
לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ – לְמִי שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ (ספרא שם; ב"ק ק"ג ע"א).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ביום אשמתו. ביום שיתבונן וישיב ללבו אשמתו שגזל ממנו, זהו ביום אשמתו ויכלול עוד בו היום שגזל ממנו, ולמדך שהוא עומד במרדו כל שאינו מחזירו, שהרי העבירות שני חלקים, האחד עבירות שבין אדם למקום שהנפש מתנכרת להקב"ה במחשבות רעות ופעולות רעות, ואין החוטא חומס בזה כי אם לנפשו, וכענין שכתוב (משלי ו) משחית נפשו הוא יעשנה, והשני עברות שבין אדם לחברו, כגון שבזה אותו בדבורו או שהכה אותו על גופו, שהחוטא הזה הוא חוטא לאחד, אבל הגזל הוא חטא כולל כי הוא חוטא גם לאלהים, ולכך איסור הגזל חמור, כענין שאמרו רז"ל סאה מלאה עונות אין מקטרג בכולן אלא גזל, ודור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, שנאמר (בראשית ו) קץ כל בשר וגו' כי מלאה הארץ חמס מפניהם, וכן מצינו ביחזקאל הנביא ע"ה שהזכיר לישראל כמה עברות בפרשת (יחזקאל כב) התשפוט את עיר הדמים והודעתה את וגו', הוא שכתוב בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עשית טמאת וגו', ואמר קדשי בזית ואת שבתותי חללת, ואמר אנשי רכיל היו בך למען שפך דם נשך ותרבית לקחת וגו' ואותי שכחת נאם ה', ובאחרונה הזכיר הגזל, שנאמר והנה הכיתי כפי אל בצעך אשר עשית.
ודרך משל לא הכה כפו עד שהזכיר הגזל מתוך חומר האיסור אשר בו, והזכיר אחריו (שם) היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עושה אותך, ואע"פ שעון הגזל הוא לאו הניתק לעשה ויש לו תקנה בהשבה, מ"מ ראוי להיות האיסור חמור מאד, כי לפעמים לא ימצא הנגזל או שמת או שהוא דר במקום רחוק או אם ימצא הנגזל ולא ירצה למחול אותו, גם לפעמים יאבד ממונו ואין לו יד להשיב הגזלה, שכן העושר בעל תמורה, מתחלף ממקום למקום, ואם הוא קרוב היום אל העושר כהרף עין ירחק ממנו בגובה העפיפה גדולה מן הנשר, וכן אמר שלמה ע"ה (משלי כג) התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים, גם לפעמים שלא יכיר הגזלן לנגזל, כגון הגוזל לרבים ולמי יחזיר והוא אינו יודע למי גזל, ועל זה אמר הכתוב ואת אשמו יביא לה' כי אחר שהשיב את הגזלה ונקה עצמו ממנה הצריכו הכתוב קרבן לחומר האיסור, כי בעוד שיש בידו גזל אין הקרבן מועיל ולא התשובה מכפרת שהרי אין התשובה יוצאת מן הדברים רק מן המעשה, והמעשה הוא השבת הגזלה, הוא שאמר הנביא (ישעיה א) רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו', ואמר (שם) למדו היטב, וכתיב (שם) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ואמרו חביריו לאיוב (איוב יא) אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה, יזהירו בכתוב הזה בענין הגזל בנגלה ובנסתר, אם און בידך הרחיקהו, זהו בנגלה, ואל תשכן באהליך עולה, זהו בנסתר, כלומר מה שהוא נסתר בתוך האהל חייב לחפש אחריו ולהוציאו משם אם הוא גזל, וזהו שאמר אחר כך (שם) כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא, כי אז תשא פניך ממום, כלומר תוכל ללכת בפנים מגולים כנגד מה שהוא בנגלה, והיית מוצק ולא תירא, כלומר תהיה חזק בסתר ואין לך לירא בנסתר, ומזה אמר דוד המלך ע"ה מדבר בתפלה ומתודה (תהלים נא) לך לבדך חטאתי, למד שהיה נקי מחטא הגזלה ולא היה בידו חטא אצל שום אדם כי אם בינו לבין המקום יתעלה, וזהו שאמר לך לבדך חטאתי. וכן מצינו שהתפלל להשם יתברך במקום אחר שינקה אותו מהנסתרות והם העונות ששגג בהם ולא יזכור אותם, והוא שאמר (שם יט) שגיאות מי יבין מנסתרות נקני, כי מן הזדונות הוא נשמר מהם ונזהר מלהכשל בהם, ודבר ידוע כי כל הנזהר מהן שכרו אתו ופעולתו לפניו וזוכה לרב טוב הצפון, הוא שאמר (שם) גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב.העמק דבר
• לפירוש "העמק דבר" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- ^ הטקסט הוא כמו שמופיע בטקסט הספרא בדפוס בוקרשט של המלבי"ם.
אולם, זה שונה משאר כל גרסאות הספרא. שמה כתוב מכאן שהוא חייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון. ואינו חייב על שגגתה. מה הוא חייב על זדונה? וכולי. כאשר הכוונה לומר (אמנם בלשון קצת מסורבל לדעתי) שכל עוד שהזיד בפקדון חייב, בין אם הזיד או שגג בשבועה. ומאידך, אם שגג בפקדון פטור, בין אם הזיד או שגג בשבועה. וזה תואם לדברי המלבי"ם בפירושו שהדרשה נלמד ממלת "עליו", עיי"ש.
לכן, היות וקיים כמה השמטות שגויות בדפוס בוקרשט של המלבי"ם (כמו שהבאתי בהקדמת העורכים של ספרא ויקיטקסט), מסופקני אם השמטה זו הינה באמת מכוון מצד המלבי"ם, או שאיננה רק טעות הדפוס בלבד. והמעיין יבחר. - ויקיעורך
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא ה כד"
קטגוריה זו מכילה את 27 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 27 דפים.