העמק דבר על ויקרא ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · העמק דבר על ויקרא · ה · >>

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נפש כי תחטא" - במה שמפרש המקרא, באיזה חטא מיירי. ואחר-כך הוסיף לפשוע:

"ומעלה מעל בה'" - פירוש מעילה הוא שינוי רשות, כדאיתא בתורת כהנים ובמסכת מעילה דף כ. ובמה שנשבע להכחיש, יצא מרשות בעלים לרשות הנפקד. היינו:

  • לרב, בבבא קמא קו א, דאמר שבועה קונה, הרי יצא לגמרי לרשות;
  • ואפילו להמסקנא, דשבועה אינה קונה, מכל מקום חייב באונסין, ויצא בזה מגדר פקדון.

ועתה מפרש המקרא, באיזה חטא מדבר:

"וכיחש בעמיתו..." - זה החטא, על אזהרה (ויקרא יט יא): "לא תכחשו".

והיה ראוי לכתוב "וכיחש לעמיתו", אלא, כמו שכתב הרמב"ם הלכות עדות יז, "לא תענה ברעך" - על-ידי רעך; הכא נמי, פירוש "בעמיתו" - על-ידי עמיתו, היינו שתבעו וכיחש; מה שאין כן אם לא תבעו.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונשבע על שקר" - זהו המעילה בה'.

"על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטוא בהנה" - דווקא אם נשבע על דבר שנקרא חוטא, על הכחשה שלפני השבועה. לאפוקי אם הכחיש בהבטחה ליתן, דאפילו אם היה מודה, היה פטור על-פי דין, אז אין השבועה מחייבת אשם.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לאשר הוא לו" - אפילו אם כבר מת הנגזל, מי שכיחש בו, אבל המעות מגיע ליורשיו.

"יתננו ביום אשמתו" - לא כמו הקרבן, שאינו מחוייב להביא מייד ששב מחטאו, אלא בבוא הרגל ויעלה לירושלים אז מחוייב להביא כל חובותיו, מה שאין כן הקרן וחומש, יתננו ביום אשמתו, ביום שמכיר כי אשם.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מכל אשר יעשה לאשמה בה" - ולעיל כתיב (ויקרא ה כב): "לחטוא בהנה". וגם, כל המקרא כאן מיותר. ובא ללמדנו, ד:

  • יש אופן שמביא על שבועה זו הרבה קרבנות, והוא מתחלק לכמה, ואז מיקרי לחטוא בהנה.
  • ויש אופן שאינו מתחלק, ואז מיקרי לאשמה בה.

ונתבאר במשנה שבועות ה ובתורת כהנים האופנים בזה.

וכתיב כאן "לאשמה בה", למעט פחות משווה פרוטה, כדתניא בתורת כהנים ובירושלמי קידושין א א, ללמדנו, דבזה האופן, דנשבע לכמה אנשים, וקרבן אחד על כולם, וסלקא דעתך דאם-כן תלוי בכפירה, שאם כפר על שווה פרוטה בין כולן חייב קרבן, משום הכי כתיב "לאשמה בה" אם חייב לשלם, וזה אינו אלא בשווה פרוטה לכל תובע.