העמק דבר על ויקרא ה כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

| העמק דבר על ויקראפרק ה' • פסוק כ"ד |
כא • כב • כד • כו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא ה', כ"ד:

א֠וֹ מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֮ לַשֶּׁ֒קֶר֒ וְשִׁלַּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִשִׁתָ֖יו יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו לַאֲשֶׁ֨ר ה֥וּא ל֛וֹ יִתְּנֶ֖נּוּ בְּי֥וֹם אַשְׁמָתֽוֹ׃


"לאשר הוא לו" - אפילו אם כבר מת הנגזל, מי שכיחש בו, אבל המעות מגיע ליורשיו.

"יתננו ביום אשמתו" - לא כמו הקרבן, שאינו מחוייב להביא מייד ששב מחטאו, אלא בבוא הרגל ויעלה לירושלים אז מחוייב להביא כל חובותיו, מה שאין כן הקרן וחומש, יתננו ביום אשמתו, ביום שמכיר כי אשם.


<< · העמק דבר על ויקרא · ה · כד · >>