קטגוריה:ויקרא ה ג
או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם.
אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם.
א֣וֹ כִ֤י יִגַּע֙ בְּטֻמְאַ֣ת אָדָ֔ם לְכֹל֙ טֻמְאָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִטְמָ֖א בָּ֑הּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא יָדַ֖ע וְאָשֵֽׁם׃
א֣וֹ א֣וֹ - ו' החיבור
צורת יסוד: 176 a
מורפ': HC כִ֤י כִ֤י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC יִגַּע֙ יִגַּע֙ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5060
מורפ': HVqi3ms בְּטֻמְאַ֣ת בְּ - מילת יחס
טֻמְאַ֣ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: b/2932
מורפ': HR/Ncfsc אָדָ֔ם אָדָ֔ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 120
מורפ': HNcmsa לְכֹל֙ לְ - מילת יחס
כֹל֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: l/3605
מורפ': HR/Ncmsc טֻמְאָת֔וֹ טֻמְאָת֔ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2932
מורפ': HNcfsc/Sp3ms אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr יִטְמָ֖א יִטְמָ֖א - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2930 a
מורפ': HVqi3ms בָּ֑הּ בָּ֑ - מילת יחס
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3fs וְנֶעְלַ֣ם וְ - ו' החיבור
נֶעְלַ֣ם - פועל, נפעל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/5956
מורפ': HC/VNq3ms מִמֶּ֔נּוּ מִמֶּ֔ - מילת יחס
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR/Sp1cp וְה֥וּא וְ - ו' החיבור
ה֥וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/1931
מורפ': HC/Pp3ms יָדַ֖ע יָדַ֖ע - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3045
מורפ': HVqp3ms וְאָשֵֽׁם וְ - ו' החיבור
אָשֵֽׁם - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/816
מורפ': HC/Vqq3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
א֣וֹ מונח (משרת, דרגא 5) כִ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) יִגַּע֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
בְּטֻמְאַ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) אָדָ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לְכֹל֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
טֻמְאָת֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) יִטְמָ֖א טפחא (מלך, דרגא 2)
בָּ֑הּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְנֶעְלַ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) מִמֶּ֔נּוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְה֥וּא מרכא (משרת, דרגא 5) יָדַ֖ע טפחא (מלך, דרגא 2)
וְאָשֵֽׁם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם באדם טמא לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ או באופן כללי, יגע בדבר טמא כלשהו, וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע גילה זאת אחר כך וְאָשֵׁם ובינתיים הספיק לחטוא בכך שנכנס למקדש או אכל קודשים.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אוֹ אֲרֵי יִקְרַב בְּסוֹאֲבָת אֲנָשָׁא לְכֹל סְאוֹבְתֵיהּ דְּיִסְתָּאַב בַּהּ וִיהֵי מְכוּסַּא מִנֵּיהּ וְהוּא יְדַע וְחָב׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אוֹ אֲרוּם יִקְרַב בְּסוֹאֲבִית אֵינָשָׁא לְכָל סוֹבְתֵיהּ דְמִסְתָּאֵב בָּהּ וְיִתְכַסֵי מִנֵּיהּ וְיִקְרַב בְּכָל קוּדְשַׁיָא וּמִן בָּתַר כְּדֵין אִתְגְלֵי לֵיהּ וְאִיהוּ יָדַע דִמְסָאַב וְלָא אִידְכֵּי וְיִתְחַיֵיב: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ח] "או כי יגע בטומאת אדם". 'אדם' - זה המת. "בטומאת אדם"-- זה טמא מת.
"טמאתו"-- לרבות זבים וזבות נדות ויולדות.
אין לי אלא ימי חומרן; ימי קולן מנין? תלמוד לומר "לכל טמאתו".
"אשר יטמא"-- לרבות בועל נדה.
"בה"-- לרבות הבולע נבלת עוף הטהור.
[ט] אם נאמרו הקלות למה נאמרו החמורות?
- אילו נאמרו הקלות הייתי אומר: על הקלות - עולה ויורד, על החמורות - בקבועה! צריך לומר החמורות.
- או אילו נאמרו החמורות ולא נאמרו הקלות הייתי אומר: על החמורות יהא חייב ועל הקלות יהא פטור! צריך לומר הקלות וצריך לומר החמורות.
[י] ומנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו? הזהיר וענש על ידי טומאה וחייב קרבן על הטומאה. מה ענוש ואזהרה אמורים להלן - על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו, אף קרבן שחייב כאן-- על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו.
[יא] ומנין שאינו חייב עד שיהיה בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים? תלמוד לומר "ונעלם ממנו..ונעלם ממנו"-- שני פעמים, דברי ר' עקיבא.
רש"י
"לכל טומאתו" - לרבות טומאת מגע זבין וזבות
"אשר יטמא" - לרבות הנוגע בבועל נדה
"בה" - לרבות בולע נבלת עוף טהור
"ונעלם" - ולא ידע ששכח הטומאה
"ואשם" - באכילת קדש או בביאת מקדש
[ו] ולא ידע ששכח הטומאה. פירוש, שאינו חייב אלא אם כן שכח הטומאה והיתה לו מקודם ידיעה בטומאה, אבל אם לא היה לו ידיעה כלל בטומאה - אינו חייב. ונפקא לן זה מ"נעלם" השני, שכתב "ונעלם והוא ידע", ולא היה צריך למכתב, דהא כבר כתיב (פסוק ב) "ונעלם ממנו והוא טמא", אלא הטל "והוא ידע" בין "ונעלם" "ונעלם", ודרוש דלאחר שהיתה לו ידיעה - שכח הטומאה. ולפיכך כתב רש"י במקום "ונעלם" 'ולא ידע [ששכח הטומאה]', לומר דדוקא בהאי גוונא שלא ידע - ששכח הטומאה, אבל אם לא היתה ידיעה כלל בטומאה - אינו חייב. ואי הוי אומר "ונעלם ממנו" 'ששכח הטומאה', לא הוי משמע מלשונו דדוקא ששכח, אלא הוי אמרינן דחד מינייהו נקט. ומה שאמר "ונעלם ממנו" 'ששכח הטומאה', פירושו של "ונעלם" הוא, כי לשון "ונעלם" משמע כך, שנעלם ממנו מה שכבר ידע, וכך הוי בעי למימר בפרק קמא דשבועות (דף ה.), מדכתיב "ונעלם", ולא כתיב 'והיא עלומה ממנו', והוא הדין אם לא ידע כלל. אבל בלשון זה שאמר 'ולא ידע ששכח הטומאה', משמע דוקא ששכח הטומאה, דאם לא כן, לא הוי צריך להוסיף כלל לומר ששכח, והוי ליה למימר 'ולא ידע' בלבד:
[ז] והוא ידע ואשם באכילת קדשים או נכנס למקדש. פירוש, דהאי "ואשם" אינו מחובר אל "והוא ידע", שבשביל שידע לא אשם, אבל פירוש "ואשם" באכילות קדשים או שנכנס למקדש. והא דכתיב "והוא ידע ואשם", הכי פירושו, והוא ידע שנטמא, ונמצא שעתה מה שנכנס למקדש - היה נכנס בטומאה, ואשם:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְכֹל טֻמְאָתוֹ – לְרַבּוֹת טֻמְאַת מַגַּע זָבִין וְזָבוֹת (שם).
אֲשֶׁר יִטְמָא – לְרַבּוֹת הַנּוֹגֵעַ בְּבוֹעֵל נִדָּה (שם).
בָּהּ – לְרַבּוֹת בּוֹלֵעַ נִבְלַת עוֹף טָהוֹר (שם).
וְנֶעְלַם – וְלֹא יָדַע [ספרים אחרים: וְהוּא יָדַע], שֶׁשָּׁכַח הַטֻּמְאָה.
וְאָשֵׁם – בַּאֲכִילַת קֹדֶשׁ אוֹ בְּבִיאַת מִקְדָּשׁ.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא ה ג"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.