מפרשי רש"י על ויקרא ה ג
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ה' • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ח • ט • י • יב • יג • טו • טז • יט • כא • כב • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
א֣וֹ כִ֤י יִגַּע֙ בְּטֻמְאַ֣ת אָדָ֔ם לְכֹל֙ טֻמְאָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִטְמָ֖א בָּ֑הּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא יָדַ֖ע וְאָשֵֽׁם׃
רש"י
"בטומאת אדם" - זו טומאת מת
"לכל טומאתו" - לרבות טומאת מגע זבין וזבות
"אשר יטמא" - לרבות הנוגע בבועל נדה
"בה" - לרבות בולע נבלת עוף טהור
"ונעלם" - ולא ידע ששכח הטומאה
"ואשם" - באכילת קדש או בביאת מקדש
רש"י מנוקד ומעוצב
בְּטֻמְאַת אָדָם – זוֹ טֻמְאַת מֵת (ספרא שם פרק יב,ח).
לְכֹל טֻמְאָתוֹ – לְרַבּוֹת טֻמְאַת מַגַּע זָבִין וְזָבוֹת (שם).
אֲשֶׁר יִטְמָא – לְרַבּוֹת הַנּוֹגֵעַ בְּבוֹעֵל נִדָּה (שם).
בָּהּ – לְרַבּוֹת בּוֹלֵעַ נִבְלַת עוֹף טָהוֹר (שם).
וְנֶעְלַם – וְלֹא יָדַע [ספרים אחרים: וְהוּא יָדַע], שֶׁשָּׁכַח הַטֻּמְאָה.
וְאָשֵׁם – בַּאֲכִילַת קֹדֶשׁ אוֹ בְּבִיאַת מִקְדָּשׁ.
מפרשי רש"י
[ה] לרבות בולע נבלת עוף טהור. בגמרא בפרק קמא דשבועות (ריש ז ע"ב). ופריך, והא "בה" מיעוטא הוא, ואיך בא לרבות, ומתרץ, משום דמיעוטא הוא - וכבר כתיב "כי יגע בטומאת אדם", וממעט מיניה נבלת עוף טהור, דהא לאו בר נגיעה הוא, שאין נבלת עוף טהור מטמא אלא באכילה כשהוא בבית הבליעה, ואם כן הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות נבלת עוף טהור:
[ו] ולא ידע ששכח הטומאה. פירוש, שאינו חייב אלא אם כן שכח הטומאה והיתה לו מקודם ידיעה בטומאה, אבל אם לא היה לו ידיעה כלל בטומאה - אינו חייב. ונפקא לן זה מ"נעלם" השני, שכתב "ונעלם והוא ידע", ולא היה צריך למכתב, דהא כבר כתיב (פסוק ב) "ונעלם ממנו והוא טמא", אלא הטל "והוא ידע" בין "ונעלם" "ונעלם", ודרוש דלאחר שהיתה לו ידיעה - שכח הטומאה. ולפיכך כתב רש"י במקום "ונעלם" 'ולא ידע [ששכח הטומאה]', לומר דדוקא בהאי גוונא שלא ידע - ששכח הטומאה, אבל אם לא היתה ידיעה כלל בטומאה - אינו חייב. ואי הוי אומר "ונעלם ממנו" 'ששכח הטומאה', לא הוי משמע מלשונו דדוקא ששכח, אלא הוי אמרינן דחד מינייהו נקט. ומה שאמר "ונעלם ממנו" 'ששכח הטומאה', פירושו של "ונעלם" הוא, כי לשון "ונעלם" משמע כך, שנעלם ממנו מה שכבר ידע, וכך הוי בעי למימר בפרק קמא דשבועות (דף ה.), מדכתיב "ונעלם", ולא כתיב 'והיא עלומה ממנו', והוא הדין אם לא ידע כלל. אבל בלשון זה שאמר 'ולא ידע ששכח הטומאה', משמע דוקא ששכח הטומאה, דאם לא כן, לא הוי צריך להוסיף כלל לומר ששכח, והוי ליה למימר 'ולא ידע' בלבד:
[ז] והוא ידע ואשם באכילת קדשים או נכנס למקדש. פירוש, דהאי "ואשם" אינו מחובר אל "והוא ידע", שבשביל שידע לא אשם, אבל פירוש "ואשם" באכילות קדשים או שנכנס למקדש. והא דכתיב "והוא ידע ואשם", הכי פירושו, והוא ידע שנטמא, ונמצא שעתה מה שנכנס למקדש - היה נכנס בטומאה, ואשם: