מפרשי רש"י על ויקרא ה יג
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ה' • פסוק י"ג |
• א • ב • ג • ד • ח • ט • י • יב • יג • טו • טז • יט • כא • כב • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַל־חַטָּאת֧וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֛א מֵֽאַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ וְהָיְתָ֥ה לַכֹּהֵ֖ן כַּמִּנְחָֽה׃
רש"י
"על חטאתו אשר חטא" - כאן שנה הכתוב שהרי בעשירות ובדלות נאמר מחטאתו וכאן בדלי דלות נא' על חטאתו דקדקו רבותינו (כריתות כז) מכאן שאם חטא כשהוא עשיר והפריש מעות לכשבה או שעירה והעני יביא ממקצתן שתי תורים הפריש מעות לשתי תורים והעני יביא ממקצתן עשירית האיפה (לכך נאמר מחטאתו) הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר יוסיף עליהן ויביא קרבן עשיר לכך נאמר כאן על חטאתו
"מאחת מאלה" - מאחת משלש כפרות האמורות בענין או בעשירות או בדלות או בדלי דלות (ת"כ) ומה ת"ל שיכול החמורים שבהם יהיו בכשבה או שעירה והקלין יהיו בעוף והקלין שבקלין יהיו בעשירית האיפה ת"ל מאחת מאלה להשוות קלין לחמורין לכשבה ושעירה אם השיגה ידו ואת החמורים לקלין לעשירית האיפה בדלי דלות
"והיתה לכהן כמנחה" - ללמד על מנחת חוטא שיהיו שיריה נאכלין זהו לפי פשוטו ורבותינו דרשו (ת"כ) והיתה לכהן ואם חוטא זה כהן הוא תהא כשאר מנחת נדבת כהן שהוא בכליל תהיה לא תאכל (ויקרא ו)
רש"י מנוקד ומעוצב
עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא – כָּאן שִׁנָּה הַכָּתוּב; שֶׁהֲרֵי בַּעֲשִׁירוּת וּבְדַלּוּת נֶאֱמַר: "מֵחַטָּאתוֹ" (לעיל פסוק ו ופסוק י), וְכָאן בְּדַלֵּי דַלּוּת נֶאֱמַר: עַל חַטָּאתוֹ. דִּקְדְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ (כריתות כ"ז ע"ב) מִכָּאן, שֶׁאִם חָטָא כְּשֶׁהוּא עָשִׁיר, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת לְכִשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְהֶעֱנִי, יָבִיא מִמִּקְצָתָן שְׁתֵּי תּוֹרִים; הִפְרִישׁ מָעוֹת לִשְׁתֵּי תוֹרִים וְהֶעֱנִי, יָבִיא מִמִּקְצָתָן עֲשִׂירִית הָאֵיפָה; [לְכָךְ נֶאֱמַר "מֵחַטָּאתוֹ"]. הִפְרִישׁ מָעוֹת לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר, יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר; לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן עַל חַטָּאתוֹ.
מֵאַחַת מֵאֵלֶּה – מֵאַחַת מִשָּׁלֹשׁ כַּפָּרוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן, אוֹ בַּעֲשִׁירוּת אוֹ בְּדַלּוּת אוֹ בְּדַלֵּי דַלּוּת. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל הַחֲמוּרִים שֶׁבָּהֶם יִהְיוּ בְּכִשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, וְהַקַּלִּין יִהְיוּ בְּעוֹף, וְהַקַּלִּין שֶׁבַּקַּלִין יִהְיוּ בַּעֲשִׂירִית הָאֵיפָה? תַּלְמוּד לוֹמַר מֵאַחַת מֵאֵלֶּה, לְהַשְׁווֹת קַלִּין לַחֲמוּרִין לְכִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה אִם הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וְאֶת הַחֲמוּרִין לַקַּלִּין לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה בְּדַלֵּי דַלּוּת (ספרא שם פרק יט,י).
וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה – לְלַמֵּד עַל מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁיִּהְיוּ שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין, זֶהוּ לְפִי פְשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (ספרא שם,יא; מנחות ע"ג ע"ב): וְהָיְתָה לַכֹּהֵן – וְאִם חוֹטֵא זֶה כֹּהֵן הוּא, תְּהֵא כִּשְׁאָר מִנְחַת נִדְבַת כֹּהֵן, שֶׁהִיא בְּ"כָלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ויקרא ו,טז).
מפרשי רש"י
[טז] שיכול. פירש הרא"ם "ואם לא תשיג ידו" (פסוק יא) שלא חטא כל כך עד שהגיע חטאו לשתי תורים. ודבר כזה שיהיה פירוש "ואם לא תשיג ידו" שלא הגיעו חטאו לזה - אין לו יד. אך נראה דודאי דאף החמורים, אם לא תשיג ידו - נדון קרבנו יורד, וכן הקלים, אם תשיג ידו - נדון קרבנו עולה, וכן הקלין שבקלין כדכתיב בקרא, אבל אם חייב קרבן על החמורין, ועל הקלים, ועל קלי קלים, ולקרבן אחד משיג ידו לכבש, ולקרבן השני משיג ידו לעוף, ובשלישי הוא מן דלי דלים, והווה אמינא דכיון דחייב שלשתן, וידו משיג לכבש ולעוף ולעשירית האיפה, יביא על החמור כבש, ועל הקלים עוף, ועל קלי קלים עשירית האיפה, קא משמע לן דכולם שוים, ויכול להביא על החמור עשירית האיפה, ועל הקל הכבש, ואין חילוק כלל ביניהם:
ועוד יש לפרש דקרא הכי פירושו, דיותר מכפר בכבשה או שעירה, אלא אם אינו משיג לכבשה או שעירה - יביא עוף, ואם גם כן אין משיג זה - יביא עשירית האיפה, ומכל מקום יותר מכפר עוף. ונפקא מיניה, שהחמורים שבהם יביא כבשה או שעירה, וישתדל בכל כחו להביא כבשה או שעירה, וכן שאינם חמורים כל כך ישתדל שיביא עוף, דיותר טוב להביא קרבן שמכפר לגמרי. והא דלא קאמר 'שיכול שיותר יש להביא כבשה או שעירה מעוף, ויותר מכפר לו', מפני שהלמוד שהוא יליף מיניה למדנו שכלם שוין, החמורים והקלים, לכך נקט האי לישנא. ואמר לשון רבים, מפני שהם הרבה חטאים, דהא בטומאה יש שנכנס למקדש או אכל קדשים (רש"י פסוק ב), ושבועה שתים, הן להרע הן להטיב (פסוק ד). ויליף מדכתיב "לאחת מאלה", כלומר שהם שוים כלם, החמור והקל. ואם היה פירושו שיותר מכפר לו בכבשה או שעירה, אם כן לא היה שוים, שהרי החמורים ראוי להביא כבשה, והקלים עוף. ולפיכך אין חילוק, שאם ידו משגת הכל - צריך לכבשה, ואם אינו ידו משגת הכל - די לו בעוף, ועשירית האיפה בדלי דלות:
[יז] שיהא שירייה נאכלים. ופירוש "כמנחה" כמנחת נדבה הכתובה למעלה (ב, א-י):
[יח] כשאר נדבת מנחת כהן וכו'. ופירוש "והיתה לכהן כמנחה" - כמנחת נדבה שלו תהא מנחת חוטא שלו: