קטגוריה:ויקרא ה ד
או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה.
אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה.
א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א הָאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ וְהוּא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם לְאַחַ֥ת מֵאֵֽלֶּה׃
א֣וֹ א֣וֹ - ו' החיבור
צורת יסוד: 176 a
מורפ': HC נֶ֡פֶשׁ נֶ֡פֶשׁ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5315
מורפ': HNcbsa כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC תִשָּׁבַע֩ תִשָּׁבַע֩ - פועל, נפעל, עתיד, גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 7650
מורפ': HVNi3fs לְבַטֵּ֨א לְ - מילת יחס
בַטֵּ֨א - פועל, פיעל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/981
מורפ': HR/Vpc בִשְׂפָתַ֜יִם בִ - מילת יחס
שְׂפָתַ֜יִם - שם עצם, נקבה, זוגי, נפרד
צורת יסוד: b/8193
מורפ': HR/Ncfda לְהָרַ֣ע לְ - מילת יחס
הָרַ֣ע - פועל, הפעיל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/7489 a
מורפ': HR/Vhc׀ א֣וֹ א֣וֹ - ו' החיבור
צורת יסוד: 176 a
מורפ': HC לְהֵיטִ֗יב לְ - מילת יחס
הֵיטִ֗יב - פועל, הפעיל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/3190
מורפ': HR/Vhc לְ֠כֹל לְ֠ - מילת יחס
כֹל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/3605
מורפ': HR/Ncmsa אֲשֶׁ֨ר אֲשֶׁ֨ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr יְבַטֵּ֧א יְבַטֵּ֧א - פועל, פיעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 981
מורפ': HVpi3ms הָאָדָ֛ם הָ - מילית, ה' הידיעה
אָדָ֛ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/120
מורפ': HTd/Ncmsa בִּשְׁבֻעָ֖ה בִּ - מילת יחס
שְׁבֻעָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: b/7621
מורפ': HR/Ncfsa וְנֶעְלַ֣ם וְ - ו' החיבור
נֶעְלַ֣ם - פועל, נפעל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/5956
מורפ': HC/VNq3ms מִמֶּ֑נּוּ מִמֶּ֑ - מילת יחס
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR/Sp1cp וְהוּא וְ - ו' החיבור
הוּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/1931
מורפ': HC/Pp3ms־יָדַ֥ע יָדַ֥ע - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3045
מורפ': HVqp3ms וְאָשֵׁ֖ם וְ - ו' החיבור
אָשֵׁ֖ם - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/816
מורפ': HC/Vqq3ms לְאַחַ֥ת לְ - מילת יחס
אַחַ֥ת - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/259
מורפ': HR/Acfsa מֵאֵֽלֶּה מֵ - מילת יחס
אֵֽלֶּה - כינוי גוף, רומז, משותף, רבים
צורת יסוד: m/428
מורפ': HR/Pdxcp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
א֣וֹ מונח (משרת, דרגא 5) נֶ֡פֶשׁ פזר (שליש, דרגא 4)
כִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) תִשָּׁבַע֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) לְבַטֵּ֨א קדמא (משרת, דרגא 5) בִשְׂפָתַ֜יִם גרש (שליש, דרגא 4)
לְהָרַ֣ע מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)
א֣וֹ מונח (משרת, דרגא 5) לְהֵיטִ֗יב רביעי (משנה, דרגא 3)
לְ֠כֹל תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)
אֲשֶׁ֨ר קדמא (משרת, דרגא 5) יְבַטֵּ֧א דרגא (משרת, דרגא 5) הָאָדָ֛ם תביר (משנה, דרגא 3)
בִּשְׁבֻעָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
וְנֶעְלַ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) מִמֶּ֑נּוּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְהוּא־יָדַ֥ע מרכא (משרת, דרגא 5) וְאָשֵׁ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
לְאַחַ֥ת מרכא (משרת, דרגא 5) מֵאֵֽלֶּה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לעשות דבר רע או טוב (לעצמו או לאחרים), לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה, וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ והוא שכח ועבר על שבועתו, וְהוּא יָדַע לאחר מכן וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אוֹ אֲנָשׁ אֲרֵי יְקַיֵּים לְפָרָשָׁא בְשִׂפְוָן לְאַבְאָשָׁא אוֹ לְאֵיטָבָא לְכֹל דִּיפָרֵישׁ אֲנָשָׁא בְּקִיּוּם וִיהֵי מְכוּסַּא מִנֵּיהּ וְהוּא יְדַע וְחָב לַחֲדָא מֵאִלֵּין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אוֹ בַר נַשׁ אֲרוּם יוֹמֵי לְפָרָשָׁא בְּשִׁיפְוָון לְאַבְאָשָׁא אוֹ לְאוֹטָבָא לְכָל גִוַון דִיפָרֵשׁ אֵינָשָׁא לִדְהָוֵוה וְלִדְעָתִיד לְמֵיתֵי בְּאוֹמָתָא וּמְשַׁקֵיר בֵּיהּ וְיִתְכַסֵי מִינֵיהּ וּמִבָּתַר דְעָבַד אִיתְגְלֵי לֵיהּ וְאִיהוּ יָדַע דְשַׁקָר וְלָא תַב וְאִתְחַיֵיב לַחֲדָא מִן אִילֵין: |
| ירושלמי (קטעים): | לְמַבְאִישָׁא אוֹ לְמֵיטָבָא: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מביא קרבן זה? תלמוד לומר "כִּי תִשָּׁבַע"-- על שבועה הוא חייב, לא שנדר בנזיר ובקרבן.
[ב] יכול המהרהר בלב יהא חייב? תלמוד למר "בִשְׂפָתַיִם"-- לא בלב.
או יכול שאני מוציא את הגומר בלב?... תלמוד לומר "לְבַטֵּא".
[ג] יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות-- יצא הנשבע להרע לאחרים.
[ד] יכול הנשבע להרע לעצמו יהא פטור? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות - אף אני אביא הנשבע להרע לעצמו שיהא חייב.
[ה] יכול שאני מוציא אף הנשבע להיטיב לאחרים? וכשהוא אומר "או להיטיב"-- להיטיב אף לאחרים.
[ו] או יכול הנשבע לעבור על המצוה יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות-- יצא הנשבע לעבור על המצות.
[ז] אוציא את הנשבע לעבור על המצוה ולא אוציא את הנשבע לקיים את המצוה? שהיה בדין שיהיה חייב, דברי (צ"ל כדברי - גר"א) ר' יהודה בן בתירא.
- אמר ר' יהודה בן בתירא מה אם הרשות --שאינו מושבע עליה מהר סיני-- הרי הוא חייב עליה, מצוה --שהוא מושבע עליה מהר סיני-- אינו דין שיהא חייב עליה?!
- אמרו לו: לא! אם אמרת בשבועת הרשות -- שכן עשה לאו כהן; תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן?!
[ח] 'להרע ולהיטיב'-- אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין? תלמוד לומר "לְבַטֵּא". אין לי אלא להבא; לשעבר מנין? תלמוד לומר "לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא", דברי ר' עקיבא.
ר' ישמעאל אומר 'להרע ולהיטיב'-- להבא.
- אמר לו [ר' עקיבא] אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהם הרעה והטבה מנין?
- אמר לו: מריבוי הכתוב.
- אמר לו: אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך!
[ט] "הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה"-- פרט לאנוס.
"וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ"-- פרט למזיד.
'ונעלם ממנו'-- ונעלמה ממנו שבועה. או יכול "ונעלם ממנו" החפץ? תלמוד לומר "בִּשְׁבֻעָה ונעלם ממנו"-- על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם החפץ.
[א] ומנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת" (1)(ויקרא ה, ד) (2) (שם, ה) (3)(שם, יג)-- לחייב על כל אחת ואחת.
1. טומאת מו"ק
[ב] יכול טומאת מקדש וקדשיו - שהן בהכרת - חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת - לא יהא חייב אלא אחת?... תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.[1]
1.1 [ג] יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על מקדש בפני עצמה ועל קדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
- [ד] יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על טומאת המקדש בפני עצמה ועל טומאת הקדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת".
1.2 [ה] יכול על כל טומאת מקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
- כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו הטומאה, ונכנס למקדש, ויצא וידע (ונעלמה ממנו הטומאה ונכנס למקדש ויצא וידע) - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
1.3 [ו] יכול על כל טומאת הקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
- כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו טומאה, ואכל את הקדש וידע (ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקדש וידע) - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
2. שמיעת הקול
[ז] יכול על טומאת מקדש וקדשיו - שהן בהכרת - חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת לא יהא חייב אלא אחת?... תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
2.1 [א] כיצד? היו חמשה תובעים אותו ואומרים לו "בא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאיני יודע לכם עדות שיש לכם ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה [לא לך ולא לך ולא לך][2]!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
[ב] יכול מפני שהם חמשה; ומנין אפילו אמר לו אדם אחד "בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאיני יודע לך עדות שיש ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
2.2 [ג] יכול מפני שהם הרבה מיני תביעות; מנין אמר לו "בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!". "שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
2.3 [ד] יכול מפני שהם מינים הרבה; מנין אפילו אמר לו "בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטין שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!". "שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין שהפקדת אצלו אמש ושלפניו!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
3. שבועת ביטוי
[ה] יכול שמיעת הקול - שעשה בה את המזיד כשוגג - חייב על כל אחת ואחת; שבועת ביטוי - שלא עשה בה את המזיד כשוגג - לא יהא חייב אלא אחת?... תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
3.1 כיצד? ["שבועה שלא אוכל ושלא אשתה", ואכל ושתה - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת].[3]
3.2 [ו] "שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורים ופת כוסמין", ואכל - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
3.3 [ז] "שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש", ושתה - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.
[א] ומנין שהוא מביא אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו אשר חטא...' (8) (ויקרא ה', ו'-י"ג).
1. שבועת ביטוי
1.1 [כיצד? "שבועה שלא אוכל", ואכל ושתה - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...']
1.2 [ב] כיצד? "שבועה שלא אשתה", ושתה משקים הרבה - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
1.3 [ג] "שבועה שלא אוכל", ואכל אוכלים הרבה - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
2. שמיעת הקול
[ד] יכול שבועת ביטוי - שלא עשה בה את המזיד כשוגג - אין חייב אלא אחת; שמיעת הקול - שעשה בה את המזיד כשוגג - יהא חייב על כל אחת ואחת?... תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
2.1 [ה] כיצד? היה אחד תובעו ואומר לו "בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!". "שבועה שאיני יודע לך עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
2.2 [ו] יכול מפני שהוא מין אחד; מנין אפילו אמר לו "בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!". "שבועה שאיני יודע לך עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
2.3 [ז] יכול מפני שאינם מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו "בא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאין אני יודע לך עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
- [ח] יכול מפני שהוא אדם אחד; מנין אפילו אמרו לו חמשה "בוא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאין אני יודע לכם עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
3. טומאת מו"ק
[ט] יכול שמיעת קול וביטוי שפתים - שאינם בהכרת - אינו חייב אלא אחת; טומאת מקדש וקדשיו - שהם בהכרת - יהא חייב על כל אחת ואחת?... תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
3.1 [י] כיצד? נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, אכל את הקדש ולא ידע, ובאחרונה ידע - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
3.2 [יא] נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, נכנס למקדש ויצא ולא ידע, ובאחרונה ידע - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'
[א] זה הכלל: כָלַל- אינו חייב אלא אחת; פִרֵט-- חייב על כל אחת ואחת, דברי ר' מאיר.
ר' יהודה אומר, "לא לך, לא לך, לא לך"-- חייב על כל אחת ואחת.
ר' אליעזר אומר, "לא לך ולא לך ולא לך שבועה!" - עד שיאמר "שבועה" באחרונה.
ר' שמעון אומר עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד.
ר' עקיבא אומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. [ב] מתוך שנאמר "וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ" (ויקרא יא, ח) יכול יהיו ישראל חייבים על מגע נבלות? תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.
[ג] אוציא את ישראל שאינם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה, ולא אוציא את הכהנים שהם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה שנאמר "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם.."? תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.
[ד] ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שנאמר "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא" (דברים כו, יד), יכול ישראל שאכלו את המעשר (אוננים או) בטומאה יהיו מביאים קרבן זה? תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.
[ה] אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה, ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה שנאמר "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" (ויקרא כב, ט)?... תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.
- ^ עי' במלבי"ם שכאן הספרא קצר. והוא הדין שצריכים לדרוש "לאחת" השלישית שבפסוק יג' דסד"א שרק שמיעת הקול חייב בפני עצמו אבל טו"מ וביטוי שפתים שדומים זל"ז (שעשה בו שוגג כמזיד) לא יהא חייב חטאת על כל אחת בפני עצמה. קמ"ל "לאחת" בפסוק יג. - ויקיעורך
- ^ כך גריס בילקוט וכן עיקר - מלבי"ם
- ^ כל הפסקא הינה הוספה של המלבי"ם כמשנה דשבועות דף כב:
רש"י
"להרע" - לעצמו
"או להיטיב" - לעצמו כגון אוכל ולא אוכל אישן ולא אישן
"לכל אשר יבטא" - לרבות לשעבר
"ונעלם ממנו" - ועבר על שבועתו (שבועות כו) כל אלה בקרבן עולה ויורד כמפורש כאן אבל שבועה שיש בה כפירת ממון אינה בקרבן זו אלא באשם
וקשה, דמאי פריך 'ולגמור מיניה', אם כן "בשפתים" למה לי, והתוספות כתבו בפרק שבועות שתים (שבועות דף כו:) דהא דאמרינן 'בשפתים ולא בלב', לא מייתורא הוא דמפיק ליה, אלא מפשטיה דקרא. ובעניותי לא הבנתי, דפריך 'ונגמר מיניה' לאסור אפילו במחשבה, והא דכתיב "לבטא בשפתים" - לענין קרבן אינו חייב עד שיוציא בשפתיו, דקרא "לבטא בשפתים" בקרבן מדבר, והווה אמינא דאף על גב דשבועת בטוי לענין חיוב קרבן לא הוי - שבועת שקר הוי. וכהאי גוונא מצינו הרבה, שהרי לרבי ישמעאל דאינו מחייב אלא על העתיד לבא (שבועות דף כה.), היינו קרבן דוקא, דלא הוי שבועת בטוי דיש קרבן עליה, אבל מלקות איכא, כדאיתא בתחלת שבועות (ריש ג ע"ב), ולא קשיא מידי. ואם תאמר, אם כן "בשפתים" למה לי, דמהיכא תיתי לאסור, אי מתרומה וקדשים, הוו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין, ואין זה קשיא, דעל כרחך צריך למכתב "לכל אשר יבטא" ללמוד שאם גמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם שהוא חייב, והווה אמינא דאתא לרבוי אפילו מחשבה, ופריך שפיר:
[ט] להרע לעצמו או להטיב לעצמו. פירוש, דוקא לעצמו, אבל נשבע להרע לאחרים, כיון שאסור להרע לאחרים - פטור הנשבע עליו, כדילפינן בשבועות (דף כז.) "להרע או להטיב", מה הטבה רשות, אף הרעה רשות, יצא הרעה לאחרים שהוא אסור. ומה שכתב (רש"י) 'להטיב לעצמו', אינו רוצה לומר דדוקא הטבה דעצמו, אלא הוא הדין הטבה דאחרים, ומה שכתב רש"י 'הטבה לעצמו' - משום הרעה נקט, דהטבה לאחרים נמי חייב, דלא גרע מאילו לא היה כלל בו הטבה והרעה שהוא חייב, כמו אזרוק צרור לים ולא אזרוק צרור לים - חייב, וילפינן (שבועות דף כו.) מדכתיב "לכל אשר יבטא האדם בשבועה" לרבות דברים שאין בהם לא רעה ולא טובה. ומה שלא הביא רש"י מדרש זה (קושית הרא"ם), נראה מפני שפירש "לכל אשר יבטא האדם" מרבה לשעבר, ומכל שכן יש לנו לרבות דברים שאין להם לא רעה ולא טובה, דהא לשעבר נמי אין בו הרעה והטבה כלל אם אמר אכלתי או לא אכלתי, דהשתא אין בהם הרעה והטבה, ולפיכך לא הוצרך לכתוב דברים שאין בהם הרעה והטבה. והשתא סרה קושית הרא"ם לגמרי - מה שהקשה הרא"ם שלא הביא רש"י המדרש שחייב אף על גב שאינו הרעה והטבה:
[י] ועבר על שבועתו. פירוש, "ונעלם" הוא מקרא קצר, שצריך לפרש שנעלם ממנו ועבר על שבועתו, דאם לא כן, מאי "ונעלם ממנו והוא ידע". אבל לעיל (פסוק ג) גבי "ונעלם והוא ידע", לא הוצרך לפרש 'ונעלם ממנו ונכנס למקדש או אכל קדשים', דלעיל לאו מקרא קצר הוא, אלא קרא קאי על של מעלה, דכתיב (פסוק ב) "ונעלם ממנו והוא טמא ואשם", שרוצה לומר שנכנס למקדש (רש"י שם), ועליו קאי קרא "או כי יגע וגו'" עד "ונעלם ממנו", רוצה לומר גם כן "והוא טמא ואשם". אבל הכא דלא נוכל לפרש כן, שהרי הכא איירי במלתא אחריתי, הוצרך לומר שמקרא קצר הוא:
[יא] כל אלה בקרבן עולה ויורד. פירוש, מה שהכתוב כלל השבועה עם הטומאה לומר "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים", דלא שייך "או" רק בשוים, והרי אין שבועה דומה לטומאה, לכך אמר שלכך כלל אלו שלשה יחד, דכל אלו הם בקרבן עולה ויורד. ומפני שאין לומר כל אלו דברים שהם שוים רק אם נמצא דבר אחד שאין דומה לו, והשתא יקרא דאלו הם שוים, ולכך אומר 'אבל שבועה שיש בו כפירת ממון וכו, ולפיכך אלו שלשה - דהם בקרבן עולה ויורד - שוים, ולכך כלל הכתוב אותם ביחד, ואם לא כן, בשביל שהם שוים יחד בקרבן עולה ויורד אין לכלול אותם יחד. אבל השתא שמצאנו שכפירת ממון גופיה אינה בעולה ויורד (פסוק כ), ודווקא שבועת ביטוי בעולה ויורד שלא כדרך שאר שבועת ממון, לכך כלל כל קרבן עולה ויורד ביחד:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְהָרַע – לְעַצְמוֹ (ספרא שם, ג-ד).
אוֹ לְהֵיטִיב – לְעַצְמוֹ; כְּגוֹן: אֹכַל וְלֹא אֹכַל, אִישַׁן וְלֹא אִישַׁן (שבועות י"ט ע"ב; שם כ"ה ע"א).
לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא – לְרַבּוֹת לְשֶׁעָבַר (ספרא שם, ח; שבועות כ"ו ע"א).
וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ – וְעָבַר עַל שְׁבוּעָתוֹ. כָּל אֵלֶּה בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, כַּמְּפֹרָשׁ כָּאן; אֲבָל שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּפִירַת מָמוֹן – אֵינָהּ בְּקָרְבָּן זוֹ, אֶלָּא בְּאָשָׁם (להלן פסוקים כ-כו).
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא ה ד"
קטגוריה זו מכילה את 37 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 37 דפים.