משנה בבא קמא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא קמא פרק ט: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק תשיעי ("הגוזל עצים") · >>

פרקי מסכת בבא קמא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

הגוזל עצים, ועשאן כלים, צמר, ועשאן בגדים, משלם כשעת הגזילה.

גזל פרה מעוברת, וילדה, רחל טעונה, וגזזה, משלם דמי פרה העומדת לילד, דמי רחל העומדת ליגזז.

גזל פרה, ונתעברה אצלו וילדה, רחל, ונטענה אצלו וגזזה, משלם כשעת הגזילה.

זה הכלל, כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה.

משנה ב[עריכה]

גזל בהמה והזקינה, עבדים והזקינו, משלם כשעת הגזילה.

רבי מאיר אומר, בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך.

גזל מטבע ונסדק, פירות והרקיבו, יין והחמיץ, משלם כשעת הגזילה.

מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונעבדה בה עבירה, או שנפסלה מעל גבי המזבח, או שהיתה יוצאת ליסקל, אומר לו הרי שלך לפניך.

משנה ג[עריכה]

נתן לאומנין לתקן, וקלקלו, חייבין לשלם.

נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן, וקלקל, חייב לשלם.

והבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל, ושבר את האבנים או שהזיק, חייב לשלם.

היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר, פטור.

ואם מחמת המכה, חייב.

משנה ד[עריכה]

הנותן צמר לצבע, והקדיחתו יורה, נותן לו דמי צמרו.

צבעו כאור, אם השבח יותר על היציאה, נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח, נותן לו את השבח.

לצבוע לו אדום, וצבעו שחור, שחור, וצבעו אדום, רבי מאיר אומר, נותן לו דמי צמרו.

רבי יהודה אומר, אם השבח יתר על היציאה, נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח, נותן לו את השבח.

משנה ה[עריכה]

הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי.

לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו, אבל נותן לשליח בית דין.

ואם מת, יחזיר ליורשיו.

משנה ו[עריכה]

נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש, מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש, מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן, אינו צריך לילך אחריו.

נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן, מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן, מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן, צריך לילך אחריו.

משנה ז[עריכה]

נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש, הרי זה משלם חומש על חומש, עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה.

וכן בפקדון, שנאמר (ויקרא ה): בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר, הרי זה משלם קרן וחומש ואשם.

היכן פקדוני? אמר לו: אבד.

משביעך אני, ואמר אמן, והעדים מעידים אותו שאכלו, משלם קרן.

הודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם.

משנה ח[עריכה]

היכן פקדוני? אמר לו: נגנב.

משביעך אני, ואמר אמן, והעדים מעידים אותו שגנבו, משלם תשלומי כפל.

הודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם.

משנה ט[עריכה]

הגוזל את אביו ונשבע לו, ומת, הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו.

ואם אינו רוצה, או שאין לו, לווה ובעלי חוב באים ונפרעים.

משנה י[עריכה]

האומר לבנו, קונם אי אתה נהנה משלי, אם מת, יירשנו.

בחייו ובמותו, אם מת, לא יירשנו, ויחזיר לבניו או לאחיו.

ואם אין לו, לווה, ובעלי חוב באין ונפרעים.

משנה יא[עריכה]

הגוזל את הגר ונשבע לו, ומת, הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח, שנאמר (במדבר ה): ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, האשם המושב ליי לכהן, מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו.

היה מעלה את הכסף ואת האשם, ומת, הכסף ינתן לבניו, והאשם ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו לנדבה.

משנה יב[עריכה]

נתן הכסף לאנשי משמר, ומת, אין היורשים יכולין להוציא מידם, שנאמר (שם): איש אשר יתן לכהן לו יהיה.

נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה, יצא.

אשם ליהויריב וכסף לידעיה, אם קיים האשם, יקריבוהו בני ידעיה, ואם לאו, יחזור ויביא אשם אחר.

שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו, יצא; הביא אשמו עד שלא הביא גזילו, לא יצא.

נתן את הקרן ולא נתן את החומש, אין החומש מעכב.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא קמא ט ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל טעונה להיגזז גזל פרה ועברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה.

(ב) גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה רבי מאיר אומר יאמר לו בעבדים הרי עבדך לפניך גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעברה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהייתה יוצאה ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך.

(ג) נתן לאומנין לתקן וקילקלו חייבין לשלם נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקילקל חייב לשלם הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו ושיבר את האבנים או שהזיק חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב.

(ד) הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו צבעו כעור אם השבח יתר על היציאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתרה על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח.

(ה) הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדיי לא ייתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן הוא לשלוח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו.

(ו) נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן הרי זה צריך לילך אחריו.

(ז) נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה וכן בפיקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכיחש בה ונשבע על שקר (ויקרא ה כא-כב) הרי זה משלם קרן וחומש ואשם.

איכן פקדוני ואמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.

(ח) איכן פקדוני ואמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.

(ט) הגוזל אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לווה ובעלי החוב באים ונפרעים.

(י) האומר לבנו קונם שאי אתה נהנה לי אם מת יירשנו בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו וייתן לבניו ולאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לווה ובעלי החוב באים ונפרעים.

(יא) הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו . (במדבר ה ח) היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת הכסף יינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב ויימכר וייפלו דמיו לנדבה (יב) נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשין יכלין להוציא מידם שנאמר איש אשר ייתן לכוהן לו יהיה (במדבר ה י).

נתן את הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה ואם לאו יחזור ויביא אשם אחר שהמביא גזלו עד שלא יביא אשמו יצא אשמו עד שלא יביא גזלו לא יצא נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין החומש מעכב.

פירושים[עריכה]