משנה בבא קמא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא קמא פרק ח: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק שמיני ("החובל בחברו") · >>

פרקי מסכת בבא קמא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

החובל בחבירו חייב עליו משום חמישה דברים, בנזק, בצער, ברפוי, בשבת, ובבושת.

בנזק כיצד?

סימא את עינו, קטע את ידו, שבר את רגלו, רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה.

צער, כוואו בשפוד או במסמר, ואפילו על ציפורנו, מקום שאינו עושה חבורה, אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך.

רפוי, היכהו חייב לרפאותו.

עלו בו צמחים, אם מחמת המכה חייב.

שלא מחמת המכה, פטור.

חיתה ונסתרה, חיתה ונסתרה, חייב לרפאותו.

חיתה כל צרכה, אינו חייב לרפאותו.

שבת, רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין, שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו.

בושת, הכל לפי המבייש והמתבייש.

המבייש את הערום, המבייש את הסומא, והמבייש את הישן, חייב.

וישן שבייש, פטור.

נפל מן הגג, והזיק ובייש, חייב על הנזק ופטור על הבושת.

שנאמר (דברים כה): ושלחה ידה והחזיקה במבושיו, אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין.

משנה ב[עריכה]

זה חומר באדם מבשור, שהאדם משלם נזק, צער, רפוי, שבת, ובושת.

ומשלם דמי ולדות.

ושור אינו משלם אלא נזק, ופטור מדמי ולדות.

משנה ג[עריכה]

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה, והחובל בחבירו ביום הכפורים, חייב בכולן.

החובל בעבד עברי, חייב בכולן חוץ מן השבת, בזמן שהוא שלו.

החובל בעבד כנעני של אחרים, חייב בכולן.

רבי יהודה אומר, אין לעבדים בושת.

משנה ד[עריכה]

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה.

החובל בהן חייב.

והם שחבלו באחרים פטורין.

העבד והאשה פגיעתן רעה.

החובל בהן חייב.

והם שחבלו באחרים, פטורין.

אבל משלמין לאחר זמן.

נתגרשה האשה, נשתחרר העבד, חייבין לשלם.

משנה ה[עריכה]

המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה, והחובל בחבירו בשבת, פטור מכולן.

מפני שהוא נדון בנפשו.

והחובל בעבד כנעני שלו, פטור מכולן.

משנה ו[עריכה]

התוקע לחבירו, נותן לו סלע.

רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי, מנה.

סטרו, נותן לו מאתים זוז.

לאחר ידו, נותן לו ארבע מאות זוז.

צרם באזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו רוקו, העביר טליתו ממנו, פרע ראש האשה בשוק, נותן ארבע מאות זוז.

[זה הכלל], הכל לפי כבודו.

אמר רבי עקיבא, אפילו עניים שבישראל, רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, שהם בני אברהם יצחק ויעקב.

ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק, באת לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.

אמר לו: רבי, תן לי זמן. ונתן לו זמן.

שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה, ובו כאיסר שמן.

גילתה את ראשה, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה.

העמיד עליה עדים, ובא לפני רבי עקיבא, אמר לו: רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז?

אמר לו: לא אמרת כלום.

החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, פטור.

אחרים שחבלו בו, חייבין.

והקוצץ נטיעותיו, אף על פי שאינו רשאי, פטור.

אחרים [שקצצו את נטיעותיו], חייבים.

משנה ז[עריכה]

אף על פי שהוא נותן לו, אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר (בראשית כ): ועתה השב אשת וגו'.

ומנין שלא יהא המוחל אכזרי? שנאמר (שם): ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו'.

האומר: סמא את עיני, קטע את ידי, שבור את רגלי, חייב.

על מנת לפטור, חייב.

קרע את כסותי, שבור את כדי, חייב.

על מנת לפטור, פטור.

עשה כן לאיש פלוני, על מנת לפטור, חייב, בין בגופו בין בממונו.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא קמא ח ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) החובל בחברו חייב עליו משום חמישה דברים בנזק בצער בריפוי בשבת ובבושת בנזק כיצד סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר כמה היה יפה וכמה הוא יפה בצער כוויו בשפוד או במסמר אפילו על ציפורנו מקום שאינו עושה חבורה אומרים כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך ריפוי הכהו חייב לרפאותו עלו בו צמחין אם מחמת המכה חייב ושלא מחמת המכה פטור חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה חייב לרפאותו חייתה כל צורכה אינו חייב לרפאותו שבת רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין שכבר נתנו לו דמי ידו ודמי רגלו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש המבייש את הערום המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת שנאמר ושלחה ידה והחזיקה במבושיו (דברים כה יא) אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוון.

(ב) זה חומר באדם מבשור וחומר שוב באדם מבשור שהאדם משלם את הנזק ומשלם דמי ולדות ושור אינו משלם אלא הנזק ופטור מדמי ולדות.

(ג) המכה אביו ואימו ולא עשה בהן חבורה החובל בחברו ביום הכיפורים חייב בכלם החובל בעבד עברי חייב בכלם חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכלם רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת.

(ד) חירש שוטה וקטן העבד והאישה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורים אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האישה ונשתחרר העבד חייבין לשלם.

(ה) המכה אביו ואימו ועשה בהן חבורה החובל בחברו בשבת פטור מכלם מפני שהוא נידון בנפשו והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכלום.

(ו) התוקע לחברו נותן לו סלע רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתיים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרם באוזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו ופרע ראשה של אישה נותן ארבע מאות זוז הכל לפי כבודו אמר רבי עקיבה אפילו עניים שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקוב מעשה באחד שפרע ראשה של אישה ובאת לפני רבי עקיבה וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו שימרה עומדת על פתח חצרה ושיבר את הפך לפניה ובו איסר שמן וגלתה את ראשה והייתה מטפחת ומנחת על ראשה והעמיד לה עדים ובא לפני רבי עקיבה אמר לו רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז אמר לו לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור ואחרים שחבלו בו חייבין הקוצץ את נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור ואחרים שקצצו את נטיעותיו חייבין.

(ז) אף על פי שהוא נותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה (בראשית כ ז) ומנין שלא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלוהים (בראשית כ יז) האומר סמא את עיני קטע את ידי שבר את רגלי חייב על מנת פטור חייב קרע את כסותי ושבר את כדי חייב על מנת פטור פטור עשה כן לאיש פלוני על מנת פטור חייב בין בגופו בין בממונו.

פירושים[עריכה]