משנה בבא קמא ח דפוסים
משנה בבא קמא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
החובל בחבירו חייב עליו משום חמישה דברים, בנזק, בצער, ברפוי, בשבת, ובבושת.
בנזק כיצד?
סימא את עינו, קטע את ידו, שבר את רגלו, רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה.
צער, כוואו בשפוד או במסמר, ואפילו על ציפורנו, מקום שאינו עושה חבורה, אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך.
רפוי, היכהו חייב לרפאותו.
עלו בו צמחים, אם מחמת המכה חייב.
שלא מחמת המכה, פטור.
חיתה ונסתרה, חיתה ונסתרה, חייב לרפאותו.
חיתה כל צרכה, אינו חייב לרפאותו.
שבת, רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין, שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו.
בושת, הכל לפי המבייש והמתבייש.
המבייש את הערום, המבייש את הסומא, והמבייש את הישן, חייב.
וישן שבייש, פטור.
נפל מן הגג, והזיק ובייש, חייב על הנזק ופטור על הבושת.
שנאמר (דברים כה, יא): ושלחה ידה והחזיקה במבושיו, אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין.
משנה ב[עריכה]
זה חומר באדם מבשור, שהאדם משלם נזק, צער, רפוי, שבת, ובושת.
ומשלם דמי ולדות.
ושור אינו משלם אלא נזק, ופטור מדמי ולדות.
משנה ג[עריכה]
המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה, והחובל בחבירו ביום הכפורים, חייב בכולן.
החובל בעבד עברי, חייב בכולן חוץ מן השבת, בזמן שהוא שלו.
החובל בעבד כנעני של אחרים, חייב בכולן.
רבי יהודה אומר, אין לעבדים בושת.
משנה ד[עריכה]
חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה; החובל בהן חייב, והם שחבלו באחרים פטורין.
העבד והאשה פגיעתן רעה; החובל בהן חייב, והם שחבלו באחרים, פטורין.
אבל משלמין לאחר זמן. נתגרשה האשה, נשתחרר העבד, חייבין לשלם.
משנה ה[עריכה]
המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה, והחובל בחבירו בשבת, פטור מכולן, מפני שהוא נדון בנפשו.
והחובל בעבד כנעני שלו, פטור מכולן.
משנה ו[עריכה]
התוקע לחבירו, נותן לו סלע.
רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי, מנה.
סטרו, נותן לו מאתים זוז.
לאחר ידו, נותן לו ארבע מאות זוז.
צרם באזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו רוקו, העביר טליתו ממנו, פרע ראש האשה בשוק, נותן ארבע מאות זוז.
[זה הכלל], הכל לפי כבודו.
אמר רבי עקיבא, אפילו עניים שבישראל, רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק, באת לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.
אמר לו: רבי, תן לי זמן. ונתן לו זמן.
שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה, ובו כאיסר שמן.
גילתה את ראשה, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה.
העמיד עליה עדים, ובא לפני רבי עקיבא, אמר לו: רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז?
אמר לו: לא אמרת כלום.
החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, פטור.
אחרים שחבלו בו, חייבין.
והקוצץ נטיעותיו, אף על פי שאינו רשאי, פטור.
אחרים [שקצצו את נטיעותיו], חייבים.
משנה ז[עריכה]
אף על פי שהוא נותן לו, אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר (בראשית כ, ז): ועתה השב אשת וגו'.
ומנין שלא יהא המוחל אכזרי? שנאמר (שם, יז): ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו'.
האומר: סמא את עיני, קטע את ידי, שבור את רגלי, חייב.
על מנת לפטור, חייב.
קרע את כסותי, שבור את כדי, חייב.
על מנת לפטור, פטור.
עשה כן לאיש פלוני, על מנת לפטור, חייב, בין בגופו בין בממונו.
משנה בבא קמא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב