משנה בבא קמא ח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ח · משנה ד | >>

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה; החובל בהן חייב, והם שחבלו באחרים פטורין.

העבד והאשה פגיעתן רעה; החובל בהן חייב, והם שחבלו באחרים, פטורין.

אבל משלמין לאחר זמן. נתגרשה האשה, נשתחרר העבד, חייבין לשלם.

משנה מנוקדת

חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,

פְּגִיעָתָן רָעָה;
הַחוֹבֵל בָּהֶן – חַיָּב,
וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין.
הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה פְּגִיעָתָן רָעָה;
הַחוֹבֵל בָּהֶן – חַיָּב;
וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים – פְּטוּרִין,
אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמָן:
נִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה, נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד,
חַיָּבִין לְשַׁלֵּם:

נוסח הרמב"ם

חירש, שוטה, וקטן, העבד, והאשה - פגיעתן רעה.

החובל בהן - חייב.
והם שחבלו באחרים - פטורים,
אבל משלמין - לאחר זמן.
נתגרשה האשה, ונשתחרר העבד - חייבין לשלם.

פירוש הרמב"ם

כל זה מבואר. ויש (לו דינים) [לדיינים] לייסר אותם, כדי להסיר הזיקם מבני אדם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עבד ואשה שחבלו באחרים פטורים - שאין להם במה לשלם:

נתגרשה האשה ונשתחרר העבד - וקנו נכסים. חייבין לשלם. שהרי מתחלה הן חייבין כא אלא שאין להם מה לשלם. שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה כב:

פירוש תוספות יום טוב

נתגרשה האשה וכו' חייבים לשלם. כ' הר"ב שהרי מתחלה הן חייבין וכו'. כלומר מה שא"כ חרש שוטה וקטן דמתחלה לא היו חייבים לפי שאינן בני עונשין בשעת הזיקן הלכך אפילו לאחר זמן פטורין. הרא"ש. וב"י סימן צ"ו כתב כן בשם בעל התרומות ואשתמיטתיה הא דהרא"ש. אבל קשה לי מלשון הר"ב דהכא אלשונו במשנה ג' פ"ז דתרומות. דמשמע דסבירא ליה דקטן כעבד דמי וכמ"ש שם. ומה שכתב הר"ב שנכסי מלוג וכו' משועבדים לבעל לפירות ולירושה. ולא אמרינן דתמכור בטובת הנאה כלומר שאם ימות הבעל בחייה שיהיו לקונה אותם. משום דכל לגבי בעלה ודאי מחלה. ומש"ה אפילו לחובל עצמו לא ינתן לו בחבלתו טובת הנאה דאית בהו משום דודאי מחלה. וקיימא לן המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול. ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. והני נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל נמי כחוב נינהו לדידה מבעלה וכי מחלה מחול. ומש"ה סתם הרמב"ם בפ"ד מהלכות חובל ולא כתב שתמכור בטובת הנאה כ"כ שלטי הגבורי' דלא כהרא"ש דמשוה דין חבלה באחרים לדין חבלה בבעלה דאמרינן בגמרא דתמכור וכו' ואין להאריך:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) כלומר משא"כ חש"ו דמתחלה לא היו חייבים לפי שאינן בני עונשין בשעת הזיקן הלכך אפילו לאחר זמן פטורין. הרא"ש:

(כב) (על הברטנורא) ולא אמרינן דתמכור בטובת הנאה כלומר שאם ימות הבעל בחייה שיהיו לקונה אותם. משום דכל לגבי בעלה ודאי מחלה. וקיי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול. ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חש"ו פגיעתן רעה:    ואפי' נתפתח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אינם חייבין לשלם שבשעה שחבלו בהן לא היו בני דעה:

העבד והאשה פגיעתן רעה:    תוס' ס"פ י"נ ובתשובות הרשב"א ז"ל:

אבל משלמין לאחר זמן:    פי' משום דבני דעה נינהו בשעת ההיזק אלא דאריא רביע עלייהו משא"כ בחש"ו. וכתב הרא"ש ז"ל ומיירי באשה שאין לה נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל דאילו היו לה כופין אותה למכרן בטובת הנאה אם נתאלמנה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה ואותה טובת הנאה יתנו לנחבל אבל מנה ומאתים שלה לא אמרו חכמים שתמכור בטובת הנאה מפני שתחזור ותמחול אצל הבעל ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן ועוד האריך ע"ש. והשתא אפשר לומר דמאי דקתני מתני' אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה וכו' ולא קתני אבל אם נתגרשה וכו' רמז לנו גם זה שאפי' קודם מיתת בעלה אפשר שתשלם כגון בכי ה"ג שאם נפלו לה נכסי מלוג או שהיו לה נכסי צאן ברזל כופין אותה למכרן בטובת הנאה ולשלם א"נ כגון שבאו לה נכסים מאחרים שחבלו בה דקיי"ל כר"י בן בתירא דאמר ר"פ מציאת האשה בזמן שהחבלה בסתר לה שני חלקים ולבעלה חלק אחד ובזמן שבגלוי בהפך ואם אח"כ חבלה היא באחרים משם תשלם א"נ כגון שנתנו לה נכסים ע"מ שאין לבעלה רשות בהן משם תשלם וכן העבד ג"כ משכחת לה כגון אם נתנו לו נכסים ע"מ שאין לרבו רשות בהן דקיי"ל כחכמים דבפ"ק דקדושין דיש קבין לעבד בלא רבו והיינו אבל משלם לאחר זמן דקתני וכ"ש אם נתגרשה האשה או אם נשתחרר העבד כנלע"ד. אכן בשלטי הגבורים כתוב דהרמב"ם ז"ל שסתם דבריו בפ"ד מהלכות חובל משמע שחולק על זה. וכתוב שם בב"י סוף סי' צ"ו בשם בעל התרומות זה שפסקנו שהעבד והאשה אין משלמין אלא לאחר זמן אם יש עדים שמעות עצמן של הלואה או מאי דאתי מחמתייהו קיים בודאי שאין בו ספק שנפרע מהן המלוה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

אבל משלמין לאחר זמן:    דמתחלה בני תשלומין היו, רק שאין להן לשלם משא"כ ברישא בחשו"ק:

חייבין לשלם:    מיהו ביש לאשה נכסי מלוג, תמכרם בטובת הנאה, שכשימות בעל בחייה יטלם הקונה, יתשלם לזה [(שו"ע חו"מ, תכד)]. ואי"ל בל"ז הרי תוכל למכור הכתובה בטובת הנאה. י"ל דכתובה ודאי שט"ח הוא, והרי קיי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחל, וכל לגבי בעלה ודאי מחלה, ואטרוחי ב"ד בכדי ל"ל. משא"כ זכות שלה בנ"מ, לא מחשב כשט"ח]:

בועז

פירושים נוספים