משנה בבא קמא ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ח · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המכה את אביו ואת אמו יז ולא עשה בהם חבורה, והחובל בחבירו ביום הכפורים, חייב בכולן.

החובל בעבד עברי, חייב בכולן חוץ מן השבת, בזמן שהוא שלו.

החובל בעבד כנעני של אחרים, חייב בכולן.

רבי יהודה אומר, אין לעבדים בושת.

נוסח הרמב"ם

המכה אביו ואימו ולא עשה בהן חבורה החובל בחברו ביום הכיפורים חייב בכלם החובל בעבד עברי חייב בכלם חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכלם רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת.

פירוש הרמב"ם

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה כו': כבר בארנו כי מן העקרים שבדיננו אין אדם לוקה ומשלם אלא כשיעשה אדם דבר שחייב עליו מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם. זולתי חובל בחבירו ביוה"כ בלבד שזה משלם ואינו לוקה לפי שהמקרא מפורש בחובל שישלם עכ"פ והוא שנא' יד ביד.ובא הפירוש בזה הדבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון כי אחר שאמר כאשר עשה כן יעשה לו שלא היה צריך לומר יד ביד. וזהו ענין מה שאמרו בפירוש רבתה התורה חובל בחבירו (חייב) בתשלומין. ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והחובל בחבירו ביום הכיפורים חייב - ואע"ג דבכל התורה בולה העובר עבירה שחייב עליה מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם, הכא משלם ואינו לוקה, דבפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין ולא למלקות, מדכתיב (דברים יט) יד ביד, דהיינו ממון, מכדי כתיב (ויקרא כד) כאשר עשה כן יעשה לו, יד ביד למה לי יח, אלא להביא חובל בחבירו ביום הכיפורים שמשלם ואינו לוקה:

רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת - דכתיב (דברים כה) כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו יט, במי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה כ. ואין הלכה בר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

המכה את אביו ואת אמו. אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה. באלו הן הנחנקין. [דף פ"ה]. רש"י:

וחובל בחברו ביה"כ. כ' הר"ב דבפירוש רבתה תורה וכו'. מכדי כתיב כאשר עשה כן יעשה לו יד ביד ל"ל. וכך כתב הרמב"ם. ולא סגי בדרשא דולא תקחו כופר דנסבי בריש פרקין. דאימא ה"מ היכא דלא אתרו ביה. אבל היכא דאתרו ביה מלקי לקי. אבל זה קשה להולמו דנסבי תרי קראי דלא כתיבי בהדדי. דכאשר עשה כתיב בחובל. ויד ביד כתיב בעדים זוממים. ובגמרא דהכא [דף פ"ד] איכא מאן דמפיק לחובל לחייבו ממון ולא אבר ממש מקרא דיד ביד. אבל נסיב ועשיתם לו כאשר זמם דאי איתא דבחובל אבר ממש מכאשר זמם נפקא לעדים זוממים. ולא איצטריך גבייהו יד ביד אלא מייתר למדרש ביה על החובל שהוא חייב ממון דיד ביד דבר הניתן מיד ליד. ואכתי לית לן לחייבו ממון אלא בדלא אתרו ביה. אבל בדאתרו ביה דרשינן בפרק שלישי דכתובות ד' ל"ב מכדי כתיב כאשר עשה כן יעשה לו. כן ינתן בו למה לי. דבר שיש בו נתינה ומאי נינהו ממון. וזו הדרשה היה להם לכתוב:

רבי יהודה אומר אין לעבדים בשת. כתב הר"ב דכתיב כי ינצו וגו' ומהאי קרא נפיק לן בשת כמ"ש הר"ב במשנה א'. ומ"ש הר"ב יצא העבד שאין לו אחוה. פרש"י עם הקהל שאין בא בקהל ע"כ. ולשון אחוה לא משמע לענין ביאת קהל. ובאלו הן הנחנקין ד' פ"ו פירש"י אין לו אחוה אפילו עם אחיו בני אביו. דכתיב (בראשית כ"ב) עם החמור עם הדומה לחמור והקשו שם התוספות דא"כ גר ומשוחרר נמי. אלא שאין לו אחוה שאין יוצאי חלציו קרוים אחים מה שאין כן בגר. וכן כתבו כאן. ובגמרא ורבנן אחיו הוא במצות כלומר בכל המצות שהאשה חייבת בה. כמו שכתבתי במשנה ג' פ"ג דברכות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) אביו כו'. אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. סנהדרין דף פ"ה. רש"י:

(יח) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ. ולא סגי בדרשא דולא תקחו כופר דנסבי בריש פרק. ן, דאימא הני מילי היכא דלא אתרו ביה, אבל היכא דאתרו ביה מלקי לקי. אבל תימה, דנסבי תרי קראי דלא כתיבי בהדדי כו'. ובכתובות דף ל"ב מכדי כתיב כאשר עשה כן יעשה לו, כן ינתן בו למה לי, דבר שיש בו נתינה, ומאי ניהו ממון. וזו הדרשא תוי להו לכתוב. ועתוי"ט:

(יט) (על הברטנורא) ומהאי קרא נפיק לן בושת, כמ"ש במ"א:

(כ) (על הברטנורא) פירש"י עם הקהל, שאין בא בקהל כו'. והתוספ' פירשו שאין לו אחוה, שאין יוצאי חלציו קרוים אחים משא"כ בגר. ובגמרא ורבנן אחיו הוא במצות. כלומר בכל המצות שאשה חייבת בה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ולא עשה בהן חבורה:    מפר' בגמ' בפירקין דף פ"ה דמשכחת לה כגון שסכו סם המשיר את השער ואינו חוזר ואיכא נזק דהא אפחתיה מכספיה דמום הוא:

צער:    כגון שיש לו בקעים וחטטים בראשו ומכאיבין לו מכח חוזק הסם וצריך רפוי לאותם החטטים:

שבת:    כגון שהיתה מלאכתו לרקד בחנויות שצריך להראות נענוע בראשו להראות מיני שחוק כדרך הליצנים דהשתא עד שיתרפאו הנך חטטים לא מצי מחוי ואע"פ שלא בטלו משאר מלאכה נותן לו שבת זו הואיל ומלאכתו בכך. בושת אין לך בושת גדול מזה ע"כ. בפי' רעז"ל דבפירוש רבתה תורה חובל בחברו לתשלומין ולא למלקות מדכתיב יד ביד וכו'. אמר המלקט כן פירש הרמב"ם ז"ל שכך משמע שהוא ז"ל מפרש סוגיא דאיתא פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ב) אלא שבפ"ד דהלכות חובל ומזיק קאמר שהפי' בפירוש רבתה תורה חובל לתשלומין שנאמר רק שבתו יתן ע"כ. ועיין עוד במה שפלפל בתוס' יו"ט:

חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו:    מלת בזמן דחוקה היא דפשיטא דאם חובל בו בשעה אחרונה של עבדות שהוא חייב בכולן ואפי' בשבת שהרי אינו עבדו אלא כשאר חברו ולא ה"ל למיתני אלא אם הוא שלו אע"ג דבכמה משניות שונה מלת בזמן במקום מלת אם:

תפארת ישראל

יכין

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה:    דרק בחבלן חייב מיתה:

וחובל בחבירו ביום הכפורים:    אפילו במזיד, שחייב מלקות שפוטר מתשלומין, אפ"ה בחובל בחבירו בפירוש רבתה תורה שישלם:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

בבלי פז א  רמב"ם הלכות חובל ומזיק ד ז  שולחן ערוך חושן משפט תכד א