ברטנורא על בבא קמא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

החובל - וכמה הוא יפה. שאם היה צריך היה מוכר עצמו בעבד עברי, וזה שהזיקו הפסידו ממון זה:

כיוצא בזה - לפי מה שהוא מעונג רב צערו וכאבו:

צמחין - אבעבועות לבנות:

שבת - כל ימי החולי רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין ונותן שכירותו של כל יום, שהרי אין ראוי למלאכה אחרת אפילו בלא חולי, שהרי נקטע ידו ורגלו והוא כבר נתן לו דמיהן:

הכל לפי המבייש - אדם קל שבייש בשתו מרובה:

והמתבייש - לפי חשיבותו בשתו מרובה. וכולהו חמשה דברים מקרא נפקי. נזק, דכתיב (שמות כא) עין תחת עין, ואין לומר עין ממש דבתיב (במדבר לה) ולא תקחו כופר לנפש רוצח, לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים , שאם סימא את עין חברו נותן לו דמי עינו, והיינו עין תחת עין. צער, נפקא לן מפצע תחת פצע (שמות כא), דקרא יתירא הוא לחייב על הצער ואפילו במקום נזק. דלא תימא הרי קנה ידו ויש עליו לחתכה, אלא אומרים היה עליו לחתכה בסם וזה חתכה בברזל וצערו, לפיכך משלם את הצער. ריפוי ושבת, רק שבתו יתן ורפא ירפא (שם). ודוקא כשהחולי בא מחמת מכה . אבל אם פשע החולה בעצמו ועבר על דברי הרופא , שוב אין המזיק חייב בשבת וריפוי שצריכין מחמת פשיעותא. בושת, דבתיב (דברים כה) וקצותה את כפה, ממון . ודין תורה שאין יכולים לדון בשום דין שבעולם אלא דיינים הסמוכים בארץ ישראל, דבתיב (שמות כב) עד האלהים יבוא דבר שניהם, ואין נקראים אלהים אלא דיינים הסמוכים בארץ ישראל. אלא שבהלואות ומקח וממכר והקנאות והודאות ובפירות דנין בהם בחוצה לארץ באילו הם שלוחים של בית דין של ארץ ישראל ושליחותייהו קעבדינן. וזה בלבד בדבר המצוי ויש בו חסרון כיס, וכן בהמה שהזיקה בשן ורגל שהם מועדים , או שהזיק אדם בבהמה. אבל בהמה שהזיקה אדם, או אדם באדם, אין דנין אותו בחוץ לארץ כלל, אלא מנדין את החובל או את המזיק עד שיעלה עם בעל דינו לארץ ישראל או שיתן דרך פשרה קו. וב למה שנראה בעיני הדיין, אבל דבר קצוב אין פוסקים עליו. וכן הדין בכל הקנסות הבתובות בתורה ובכולה תלמודא, אין גובין אותן דייני חוצה לארץ, אלא שמנדין מי שנתחייב בהן כמו שביארנו:

(ב)

ושור אינו משלם אלא נזק - דכתיב (ויקרא בד) איש בעמיתו, ולא שור בעמיתו :

ופטור מדמי ולדות - דכתיב (שמות כא) כי ינצו אנשים, אנשים ולא שוורים:

(ג)

והחובל בחבירו ביום הכיפורים חייב - ואע"ג דבכל התורה בולה העובר עבירה שחייב עליה מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם, הכא משלם ואינו לוקה, דבפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין ולא למלקות, מדכתיב (דברים יט) יד ביד, דהיינו ממון, מכדי כתיב (ויקרא כד) כאשר עשה כן יעשה לו, יד ביד למה לי , אלא להביא חובל בחבירו ביום הכיפורים שמשלם ואינו לוקה:

רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת - דכתיב (דברים כה) כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו , במי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה . ואין הלכה בר' יהודה:

(ד)

עבד ואשה שחבלו באחרים פטורים - שאין להם במה לשלם:

נתגרשה האשה ונשתחרר העבד - וקנו נכסים. חייבין לשלם. שהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה לשלם. שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה :

(ה)

מפני שהוא נדון בנפשו - שאע"פ שהוא מקלקל, מתקן הוא אצל יצרו ששככה חמתו ונח רוגזו בכך :

(ו)

התוקע לחבירו - שמחבר אצבעותיו בפס ידו ומכה אותו באגרוף:

נותן לו סלע - דמי בשתו. ואין הלכה כר"י שאומר מנה:

סטרו - שהכהו בפס ידו על לחיו, ואיכא בשת טפי:

צרם - משך. לשון אחר, פגם:

הכל לפי כבודו - כל אלו הדמים שהוזכרו במשנה אינם אלא למכובד ביותר. אבל לאדם בזוי פוחתין לו:

אמר רבי עקיבא וכו' - רבי עקיבא פליג אתנא קמא, וסבר דבין מכובד בין בזוי כולן שוין לדיני קנסות הללו. ואין הלכה כרבי עקיבא:

ונתן לו זמן - והני מילי לבושת דלא חסריה ממונא, יהבינן זמן. אבל לנזקין דחסריה ממונא, לא יהבינן זמן :

שמרה - המתין לה עד שראה אותה עומדת על פתח חצרה:

ובו כאיסר שמן - שמן קנוי באיסר:

לזו אני נותן ארבע מאות זוז - שעל כאיסר שמן זלזלה בעצמה לגלות ראשה ומראה היא שאינה מקפדת על הבושת :

(ז)

על מנת לפטור חייב - אם שאלו חובל לנחבל על מנת לפטור אותי אתה אומר סמא את עיני, והשיבו הנחבל הן, אף על פי בן חייב, שיש הן שהוא כלאו, ובלשון תמיה אמר לו הן, שאין דרך בני אדם למחול על צער גופן . אבל האומר לחבירו שבר את כדי, ושאלו המזיק על מנת לפטור אותי אתה אומר. אף על פי שהשיבו ניזק לאו, זה הלאו הוא כהן, וכאילו אמר לו וכי לא אמרתי לך על מנת לפטור, ולפיכך פטור שכן דרך בני אדם למחול על נזקי ממון: