משנה בבא קמא ז דפוסים
משנה בבא קמא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמישה.
שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמישה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד, שנאמר (שמות כא לז): כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו'.
אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל, ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
משנה ב[עריכה]
גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים – משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
גנב ומכר בשבת, גנב ומכר לעבודה זרה, גנב וטבח ומכר ביום הכפורים, גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך מת אביו, גנב וטבח ואחר כך הקדיש – משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
גנב וטבח לרפואה או לכלבים, השוחט ונמצא טרפה, השוחט חולין בעזרה – משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
רבי שמעון פוטר בשני אלו.
משנה ג[עריכה]
גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין – משלמין הכל.
גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי שנים אחרים; אלו ואלו נמצאו זוממין – הראשונים משלמים תשלומי כפל, והאחרונים משלמין תשלומי שלושה.
נמצאו אחרונים זוממין – הוא משלם תשלומי כפל, והן משלמין תשלומי שלושה.
אחד מן האחרונים זומם – בטלה עדות שניה.
אחד מן הראשונים זומם – בטלה כל העדות; שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה.
משנה ד[עריכה]
גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פי עד אחד, או על פי עצמו – משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
גנב וטבח בשבת, גנב וטבח לעבודה זרה, גנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר, גנב והקדיש, ואחר כך טבח ומכר – משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
רבי שמעון אומר, קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי ארבעה וחמישה, שאין חייב באחריותם פטור.
משנה ה[עריכה]
מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, או שהיתה לו בו שותפות, השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר, והמעקר – משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותם, או שגנב חוץ מרשותם וטבח ומכר ברשותם, או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם – משלם תשלומי ארבעה וחמישה. אבל גנב וטבח ומכר ברשותם – פטור.
משנה ו[עריכה]
היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים – פטור.
הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת – חייב.
נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו, לשומר חנם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר, והיה מושכו ומת ברשות הבעלים – פטור.
הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת, חייב.
משנה ז[עריכה]
אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בסוריא, ובמדברות שבארץ ישראל.
אין מגדלין תרנגולים בירושלים, מפני הקדשים, ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות.
אין מגדלין חזירים בכל מקום.
לא יגדל אדם את הכלב, אלא אם כן היה קשור בשלשלת.
אין פורסין נשבים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלושים ריס.
משנה בבא קמא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב