משנה בבא קמא ז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ז · משנה ה | >>
מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, או שהיתה לו בו שותפותיד, השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר, והמעקר – משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותםטו, או שגנב חוץ מרשותם וטבח ומכר ברשותם, או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם טז – משלם תשלומי ארבעה וחמישה. אבל גנב וטבח ומכר ברשותם – פטוריז.
משנה מנוקדת
מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ,
- אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ בּוֹ שֻׁתָּפוּת,
- הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ,
- הַנּוֹחֵר, וְהַמְּעַקֵּר,
- מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל,
- וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
- גָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם,
- אוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתָם, וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם,
- אוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם,
- מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
- אֲבָל גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם, פָּטוּר:
נוסח הרמב"ם
מכרו - חוץ מאחד ממאה בו,
- או שהיתה לו בו - שותפות,
- השוחט - ונתנבלה בידו,
- והנוחר, והמעקר,
- משלם תשלומי כפל,
- ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
- גנב ברשות הבעלים - וטבח ומכר חוץ מרשותן,
- או שגנב חוץ מרשותן - וטבח ומכר ברשותן,
- או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותן,
- משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
- ואם גנב וטבח ומכר ברשותן - פטור.
פירוש הרמב"ם
כל זה מבואר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מכרו חוץ מאחד ממאה שבו - גנב שמכר כל השור חוץ מדבר מועט שבו, מן הדברים הנתרים עמו בשחיטה, פטור, דבתיב (שמות כא) וטבחו או מכרו, עד שימכור כל הדברים הנתרים בטביחה. לאפוקי שאם השאיר גיזותיה או קרניה, דלא הוי שיור, ולא מפטר בהכי:
הנוחר - קורעו מנחיריו עד לבו:
והמעקר - עוקר סימנים, פטור. ואפילו לרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, דהא לאו שחיטה היא כלל:
פירוש תוספות יום טוב
או שהיתה לו בו שותפות. קודם שגנבו. לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסור. רש"י. וכתב נ"י ואע"ג דכבר שמענו זה ממתניתין דלעיל בגנב משל אביו ומת אביו קודם שמכרו. התם הוי אמינא משום דיש לו שותפות בכל אבר ואבר אבל הכא שמעינן אפילו אין לו שותפות אלא באבר אחד. מהרמ"ה ז"ל:
השוחט ונתנבלה בידו וכו'. שלא מדעת. ונוחר ומעקר מדעת. וכדפרישית במשנה ג' פ"ה דחולין ועיין שם:
וטבח ומכר חוץ מרשותם. דכשהוציאו נעשה עליו גנב כדתנן לקמן או שהוציאו מרשות הבעלים. וכתב נ"י משמע דכיון שהוציאו מרשות בעלים חייב ואפילו הוציאו לרה"ר. ואע"ג דאין משיכה קונה ברה"ר [כמ"ש הר"ב במ"ד פ"ק דקדושין] ה"מ לענין קנייה אבל להתחייב באונסיו כיון שהוציאו מרשות בעלים חייב. ע"כ. והתוספות כתבו דהכא בהוציאו לסמטא דוקא:
או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם. נקט כולי גווני אע"ג דלא צריכא. ועיין במשנה ו' פ"ט:
אבל גנב וכו' ברשותם פטור. בשלא הגביהו עסקינן. דבהגביהו הוי קני [כדלקמן] וחייב. תוספות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על המשנה) שותפות. קודם שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסור. רש"י. ואע"ג דכבר שמענו זה לעיל במת אביו קודם שמכרו. התם ה"א משום דיש לו שותפות בכל אבר ואבר. אבל הכא שמעינן אפילו אין לו שותפות אלא באבר אחד. הרמ"ה ז"ל:
(טו) (על המשנה) חוץ כו'. דכשהוציאו נעשה עליו גנב ואפילו הוציאו לרה"ר. ואע"ג דאין משיכה קונה ברה"ר. ה"מ לענין קניה אבל להתחייב באונסין כיון שהוציאו מרשות בעלים חייב. נ"י. והתוספ' בתבו דהכא בהוציאו לסמטא דוקא:
(טז) (על המשנה) או כו'. נקט כלהו גווני אע"ג דלא צריכי:
(יז) (על המשנה) פטור. בשלא הגביהו עסקינן דבהגביה הוה קני [כדלקמן] וחייב. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מכרו חוץ מאחד ממאה וכו': לשון רעז"ל עד לאפוקי שאם השאיר גזותיה או קרניה דלא הוי שיור ולא מיפטר בהכי. אמר המלקט כרב והיא דעת הרמב"ם ז"ל וכתנא דאמר אליבא דר"ש בן אלעזר הכי ודלא כרבי דאמר בברייתא כל דבר שאינו מעכב בשחיטה למעבדה נבלה מחיים כגון ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה משלם תשלומי ד' וה' דכתי' וטבחו מידי דמעכב בטביחה כגון ושט או קנה או אחד מבני מעים או ירך מן הארכובה ולמעלה הוי שיור ואינו משלם חשלומי ד' וה' לאפוקי מידי דלא מעכב בטביחה כגון ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה דלא הוי שיור ומכרו דומיא דוטבחו ודלא כת"ק דרבי דאמר אפי' חוץ מגיזותיה או קרניה אינו משלם דוטבחו כולו בעינן ומכרו כולו בעינן ודלא כאידך תנא דר"ש בן אלעזר דאמר חוץ מקרנה אינו משלם תשלומי ד' וה' דכיון דלאו למיגז קיימא הוי שיור חוץ מגיזותיה משלם תשלומי ד' וה' דכיון דלמיגז קיימי לא הוי שיור:
או שהיתה לו בו שותפות: קודם שגנבו דלא קרינן וטבחו או מכרו כולו באיסור ואע"ג דכבר שמענו זה ממתני' דלעיל בגנב משל אביו ומת אביו קודם שמכרו התם ה"א משום דיש לו שותפות בכל אבר ואבר אבל הכא אשמעי' אפי' אין לו שותפות אלא באבר א' או בגזה מהרמ"ה ז"ל עכ"ל נמקי יוסף ז"ל. נראה מדבריו ז"ל שהוא פוסק כמ"ד דאפי' גיזה נקראת שיור דומכרו כולו בעינן וכן יש פוסקים שפסקו כן ג"כ ועוד נראה מדבריו ז"ל שמה שחלקו בגמ' ובברייתא אי מכרו חוץ ממאה שבו הוי אפי' קרנה וגיזתה או דוקא דבר הניתר בשחיטה או דוקא דבר המעכב בשחיטה לאו דוקא בבבא דמכרו אלא ה"ה בבבא דאו שהיתה לו בו שותפות דפליגי מר כדאית ליה ומר כדאית ליה כנלע"ד:
השוחט ונתנבלה בידו: שלא מדעת ונוחר ומעקר מדעת:
וטבח ומכר חוץ מרשותם: כשהוציאו מרשותו נעשה עליו גנב וקנאו:
או שגנב חוץ מרשותם: קנאו במשיכה מיד ונעשה עליו גנב אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור דלא נעשה עליו גנב:
או שגגב וטבח ומכר חוץ מרשותם: משנה שאינה צריכה היא אלא דנקט כולהו גוונא. ומפורש שם ביד פ' שני דהלכות גניבה פטור מן הכפל אם הגניבה היתה ברשותם של הבעלים וכן ג"כ אם טבח ומכר ברשותם פטור. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם בהלכות גניבה ס"פ שני גנב ברשות הבעלים ואחר שידעו שנגנבה הוציאה וטבחה או מכרה חוץ מרשותן או שגנב והוציא חוץ מרשותן וטבח או מכר ברשותן משלם תשלומי ד' וה' ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
מכרו: הגנב:
חוץ מאחד ממאה שבו: מדבר הניתר עמה בשחיטה:
או שהיתה לו בו שותפות: קודם שגנבו, דלא הוה טביחה כולה באיסור. ואף דכבר שמעינן לה מלעיל סי' י"ז. י"ל התם יש לו שותפות בכל הבהמה. וקמ"ל הכא אף דשותפתו רק באבר א':
השוחט ונתנבלה בידו: אף שלא מדעת והוא נתכוון לשחוט:
הנוחר: קרעה מנחירים עד הלב:
והמעקר: עקר הסימנים, וכל אלו אפילו שחיטה שאינה ראוייה לא הוו:
וטבח ומכר חוץ מרשותם: אפילו בר"ה דמשיכה לא קני שם [ כח"מ קצ"ח ט' ]. הכא להתחייב באונסיה קני [נ"י]. ולתוס' מיירי רק במשכה לסימטא, דשם קני משיכה:
פטור: כשלא הגביהו קודם טביחה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
הרשב"א |
תוספות רי"ד |
מאירי |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש