משנה בבא קמא ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מרובה מידת תשלומי כפל - ממידת תשלומי ארבעה וחמישה,

שמידת תשלומי כפל -

נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים, ובדבר שאין בו רוח חיים,

ומידת תשלומי ארבעה וחמישה -

אינה נוהגת אלא - בשור ובשה בלבד,

שנאמר: "כי יגנוב איש שור או שה, וטבחו או מכרו, חמישה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה" (שמות כא לז).

אין הגונב מאחר הגנב, משלם תשלומי כפל.

לא הטובח, ולא המוכר מאחר הגנב, משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

(ב) גנב - על פי שנים,

וטבח ומכר - על פיהם,

או על פי שנים אחרים,

משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

גנב ומכר - בשבת,

גנב ומכר - לעבודה זרה,

גנב וטבח - ביום הכיפורים,

גנב משל אביו, וטבח ומכר - ואחר כך מת אביו,

גנב וטבח - ואחר כך הקדיש,

משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

גנב וטבח - לרפואה, ולכלבים,

השוחט - ונמצא טריפה,

השוחט חולין - בעזרה,

משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

רבי שמעון - פוטר בשני אלו.

(ג) גנב - על פי שנים,

וטבח ומכר - על פיהם,

ונמצאו זוממין,

משלמין לו - את הכל.

גנב - על פי שנים,

וטבח ומכר - על פי שנים אחרים,

אלו ואלו - נמצאו זוממין,

הראשונים - משלמין תשלומי כפל,

והאחרונים - משלמין תשלומי שלשה.

נמצאו האחרונים זוממין,

הוא - משלם תשלומי כפל,

והן - משלמין תשלומי שלשה.

אחד מן האחרונים זומם - בטלה עדות שניה.

אחד מן הראשונים זומם - בטלה כל העדות,

שאם אין גניבה - אין טביחה, ואין מכירה.

(ד) גנב - על פי שנים,

וטבח ומכר - על פי עד אחד,

או על פי עצמו,

משלם תשלומי כפל,

ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

[ד] *הערה 1: גנב וטבח - בשבת,

גנב וטבח - לעבודה זרה,

גנב משל אביו, ומת אביו - ואחר כך טבח ומכר,

גנב והקדיש - ואחר כך טבח ומכר,

משלם תשלומי כפל,

ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

רבי שמעון אומר:

קדשים שהוא חייב באחריותן - משלם תשלומי ארבעה וחמישה

ושאינו חייב באחריותן - פטור.

(ה) [ה] מכרו - חוץ מאחד ממאה בו,

או שהיתה לו בו - שותפות,

השוחט - ונתנבלה בידו,

והנוחר, והמעקר,

משלם תשלומי כפל,

ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

גנב ברשות הבעלים - וטבח ומכר חוץ מרשותן,

או שגנב חוץ מרשותן - וטבח ומכר ברשותן,

או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותן,

משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

ואם גנב וטבח ומכר ברשותן - פטור.

(ו) [ו] היה מושכו ויוצא,

ומת ברשות הבעלים - פטור.

הגביהו, או שהוציאו חוץ מרשות הבעלים,

ומת - חייב.

נתנו -

לבכורת בנו, לבעל חובו,

לשומר חינם, ולשואל,

לנושא שכר, ולשוכר,

והיה מושכו ויוצא,

ומת ברשות הבעלים - פטור.

הגביהו, או שהוציאו מרשות הבעלים,

ומת - חייב.

(ז) [ז] אין מגדלין בהמה דקה - בארץ ישראל,

אבל מגדלין - בסוריה, ובמדברות שבארץ ישראל.

אין מגדלין תרנגולין בירושלים - מפני הקדשים,

ולא כהנים בארץ ישראל - מפני הטהרות.

לא יגדל ישראל חזירים - בכל מקום.

לא יגדל אדם את הכלב,

אלא אם כן - היה קשור בשלשלת.

אין פורסין נשבין ליונים,

אלא אם כן - היה רחוק מן הישוב שלשים ריס.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה בבא קמא ז

משנה בבא קמא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב