משנה בבא קמא ז ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ז · משנה ז | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בסוריא, ובמדברות שבארץ ישראל.

אין מגדלין תרנגולים בירושלים כא, מפני הקדשים, ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות.

אין מגדלין חזירים בכל מקום.

לא יגדל אדם את הכלב כג, אלא אם כן היה קשור כד בשלשלת.

אין פורסין נשבים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל. לפי שרועין בזרעים. וסוריא הם הארצות שכבש דוד וכבר בארנו ענינם בששי מן דמאי. ומה שאמר לא יגדל חזירים, הוא הדין לשאר דברים שאסורין באכילה, אבל דבר בחזירים כפי הידוע שהם אפשר לגדל כמו הבקר והצאן.

ואין פורשים נשבים – פחים או רשתות לצוד בהם יונים. אלא אם כן ירחיק מן הישוב – רצונו לומר, ישוב המדינה ארבעה מיל והם שלשים ריס, וזה להרחיק עצמם מן הגזל שלא יצוד יוני בני העיר. והזהיר שלא לגדל כל מפני הזקו.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל - משום ישוב ארץ ישראל, שמפסידין את הזרעים כ:

אבל מגדלין בסוריא - ארצות שכבש דוד. דלאו שמיה כיבוש, ולא חיישינן בה לישוב. ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה:

אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים - שאוכלין שם. ודרך תרנגולים לנקר באשפה, ושמא יביאו עצם [כשעורה] מן השרץ ויטמאו את הקדשים: ולא יגדלו כהנים תרנגולים בכל ארץ ישראל:

מפני הטהרות - שהכהנים אוכלים תרומה וצריכים לשמרה בטהרה:

חזירים - מפרש טעמא בגמרא, כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה היו רגילים בכל יום שהיו אלו שבחוץ מעלים להם תמידים לאלו שבפנים. יום אחד העלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו ארור המגדל חזירים כב:

את הכלב - מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו:

נשבים - פחים כה. שלא ילבדו בהם יוני בני הישוב:

שלשים ריס - ארבעה מילין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כ) (על הברטנורא) נראה דאפילו בבית קאמר דאסור. והיינו דקפיד אישוב והפסדת זרעים, כלומר אפילו של עצמו:

(כא) (על המשנה) בירושלים. אפילו ישראל מפני הקדשים שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה. רש"י:

(כב) (על הברטנורא) וא"ת תיפוק ליה דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאים, כדתנן במסכת שביעית פ"ז מ"ג. תירץ ר"ת ז"ל, דהיינו דוקא בדברים העומדים לאכילה, אבל אם מגדלן למשוח עורות בשומנן או למכרן לישראל שימשח בהם שרי. וכל חלב מותר למכור היכא דלא קאי לאכילה. ובירושלמי נמי מפרש דסוסים וחמורים שרי לעשות בהן סחורה משום דסתמן למלאכה:

(כג) (על המשנה) חלב בטוש"ע חו"מ העתיקו, כלב רע. וכן הוא בגמרא בדרבי נתן כו'. ולישנא דמתניתין הכלב בה"א הידיעה דייקא נמי הכי. וכן הוא עוד בגמרא בהדיא מגדלין כלבים כופרים:

(כד) (על המשנה) קשור. דכיון דקשור אין מתיראין ממנו:

(כה) (על הברטנורא) כך תרגם יונתן נמלטה מפח. נ"י:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אין מגדלין בהמה דקה וכו'. תמיהני דזה היה לו לשנות בריש פ"ו:

בהמה דקה. כתב הר"ב משום ישוב ארץ ישראל שמפסידין את הזרעים נראה דאתי למימר כדעת התוספות והרא"ש דאפילו בבית קאמר דאסור והיינו דקפיד אישוב והפסדת זרעים כלומר אפילו של עצמו. ואע"ג שאין זה טעמייהו דתוספות והרא"ש. וע' במ"ג פ"ב דדמאי:

אין מגדלין תרנגולים בירושלים. אפילו ישראל מפני הקדשים שישראל אוכלים שם בשר שלמים. ותודה. ומעשר בהמה. רש"י:

אין מגדלין חזירים וכו'. כתב הר"ב כשצרו מלכי חשמונאי וכו'. עיין מה שכתבתי בפ"ב דסוטה משנה י"ד. וכתבו התוספות וא"ת תיפוק ליה דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאים כדתנן במסכת שביעית [פ"ז משנה ג'] אין עושין סחורה בנבלות וטרפות וכו'. ותירץ רבינו תם דהיינו דוקא בדברים העומדים לאכילה. אבל אם מגדלן למשוח עורות בשומנן או למכרן לישראל שימשח בהן שרי. וכל חלב מותר למכור היכא דלא קאי לאכילה. ובירושלמי נמי מפרש בהאי פרקא דסוסים וחמורים שרי לעשות בהן סחורה משום דסתם למלאכה. ע"כ:

לא יגדל אדם את הכלב. בטור סימן ת"ט. וכן בשלחן ערוך העתיקו כלב רע. ונראה לי דמדרבי נתן הוציאו. דהכי גרסי לה בגמרא פ"ק דף ט"ו. וסוף פ"ה דף (מ"ז) [מ"ו] תניא א"ר נתן מנין שלא יגדל אדם כלב רע וכו'. וכן העתיק שם הרי"ף. ולישנא דמתניתין דתנן הכלב בה"א דייקא נמי הכי. ועוד ברייתא בגמרא דף פ' רבי שמעון בן אלעזר אומר מגדלין כלבים כופרים:

אלא אם כן היה קשור בשלשלת. שכיון שקשור הוא אין מתיראין ממנו:

נשבים. פירש הר"ב פחים. כך תרגום יונתן נמלטה מפח (תהלים קכד). נ"י פ"ב דבבא בתרא:

אלא א"כ היה רחוק מן הישוב שלשים ריס. עיין במשנה ה' פ"ב דבבא בתרא ומה שכתבתי שם:

שלשים ריס. ביומא פ"ו במשנה ד' גורס הר"ב רוס בוי"ו ששיעורו רס"ו פסיעות. וכן כתבו התוספות דבבא מציעא פ"ב דף ל"ג. ומעתה צא וחשוב שלשים פעמים רס"ו והן שבעה אלפים תתק"פ. והן ארבע מילין בקרוב כמו שכתב הר"ב שם דאלפים פסיעות תחום שבת:

קישורים נוספים

בבלי עט ב  רמב"ם הלכות נזקי ממון ה ב