ירושלמי בבא קמא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בבא קמא פרק ח: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק ח >>




מתוך: ירושלמי בבא קמא ח א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

מתניתין החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער בריפוי בשבת ובבושת בנזק כיצד סימא את עינו קטע את ידו שבר את רגלו רואין אותו כאילו עבד נמכר כמה היה יפה וכמה הוא יפה צער כוויו בשפוד או במסמר אפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה אומדים כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך

הלכה א גמרא[עריכה]

תני: החובל בחבירו חמשה נותן לו חמשה ארבעה נותן לו ארבעה שלשה נותן לו שלשה שנים נותן לו שנים אחד נותן לו אחד והיכי הכהו על ידו וקטעה נותן לו חמשה נזק צער ריפוי שבת ובושת הכהו על ידו וצבת נותן לו ארבעה צער ריפוי שבת ובושת הכהו על ראשו וצבת נותן לו שלשה צער ריפוי שבת במקום שאינו נראה נותן לו שנים צער ריפוי בטומוס שבידו נותן לו אחד בושת ר' ירמיה בעי קטע ידו וחזר וקטע ידו ממעלן מהו שיתן לו צער של שעה ראשונה כתי' עין תחת עין שן תחת שן ובמקום אחר הוא אומר ולא תחוס עיניך אחד שוגג ואחד מזיד יאמר שוגג ואל יאמר מזיד שאילו נאמר שוגג ולא נאמר מזיד הייתי אומר שוגג ישלם ממון מזיד לא ישלם כלום

הוי צורך לומר שוגג וצורך לומר מזיד שאם היה סומא וסימא את עינו קיטע וקיטע את ידו האיך זה מתקיים "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" מגיד שאינו משלם אלא ממון צער כוייו בשיפוד או במסמר אפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה כתיב כוייה תחת כוייה וגו' היכי דמי אם בשפצעו והוציא דמו כבר כתיב פצע תחת פצע מה תלמוד לומר חבורה אלא שאם כויו בשפוד על כף ידו וצבת על כף רגלו וצבת או שהטיל עליו שלג או צינים במקום שאינו נראה חייב לרפות ואומדים כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער בכך א"ר זעירה חמיי בר נש ואמרין ליה כמה את בעי למיתן ולא ייאבך אהן צער או מה דהוא אמר יהבין ליה אמר מר עוקבא כמה אדם רוצה ליטול היא מתניתא ותימר אכן אלא חמיי בר נש ואמרין ליה כמה את בעי מיסב וייאבך אהן צערא ומה דו אמר יהבין ליה תני בן עזאי אומר נותנין נכאי מזון מהו נכאי מזון בקדמיתא הוינא אכל טלופחין וירק וכדון לית בי מיכל אלא ביעין ותרנגולין ומה דו אמר יהבין ליה א"ר יוסי בר יעקב אהן רומיי כד מיבאש לא נפיק לקרבא עד דייכול מה דחסר יומין ביומין


מתוך: ירושלמי בבא קמא ח ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

ריפוי הכהו חייב לרפותו עלו בו צמחים אם מחמת המכה חייב ושלא מחמת המכה פטור חייתה ונסתרה חיית' ונסתרה חייב לרפותו חייתה כל צורכה אינו חייב לרפותו

הלכה ב גמרא[עריכה]

רבי ירמיה בעי עלו בו צמחין סביבות המכה ונסתרה מחמת המכה מהו מן מה דכתיב ורפא ירפא שאם עבר על דבר רופא תני חורין ורפא ירפא שאם עלת גרגותני חייב לרפותו תני ר' יוסי בי ר' יודן אומר עלו בו צמחים סביבות המכה אע"פ שנסתרה המכה חייב לרפותו ואין חייב ליתן לו דמי שבתו רבי שמעון אומר חידוש חידש הכתוב בפרשה הזאת שיתן לו שבת וריפוי רק שבתו יתן ורפא ירפא


מתוך: ירושלמי בבא קמא ח ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

שבת רואין אותו כאילו שומר קישואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש המבייש את הערום המבייש את הסומא המבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת שנאמר ושלחה ידה והחזיקה במבושיו אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין

הלכה ג גמרא[עריכה]

הכא את מר רואין אותו כאילו שומר קישואין והכא את מר היה עושה מנה ביום נותן לו מנה סלע נותן לו סלעא"ר יצחק תרין שבתין אינון הכהו על ידו וקטעה אין רואין אותו כאילו עושה מנה ביום אלא רואין אותו כאילו חיגר יושב ושומר קישואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלושאם כויו על כף ידו וצבת על כף ראשו וצבה או שהטיל עליו שלג או צונן במקום שאינו נראה חייב לרפותו תני ושלחה ידה ולא אשת שליח ב"ד תניי חורין תני ושלחה ידה לרבות אשת שליח ב"דמאן דמר ושלחה ידה ולא אשת שליח ב"ד בשהכהו ברשות מאן דמר לרבות אשת שליח ב"ד בשהכהו שלא ברשותתני לא אשת שנים


מתוך: ירושלמי בבא קמא ח ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

זה חומר באדם מבשור שאדם משלם את הנזק צער רפוי שבת ובשת ומשלם דמי ולדות ושור אינו משלם אלא נזק ופטר מדמי וולדות המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה החובל בחבירו ביה"כ חייב בכולן החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת

הלכה ד גמרא[עריכה]

תני והעדים שאמרו מעידין אנו על פלוני שסימא שתי עיניו כאחת שהפיל שתי שיניו כאחת אינו נותן לו כלום זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שנייה ר' אבהו בשם ר' יוחנן זאת אומרת שמין לעבדים בושת ר' לא בשם רבי יוחנן המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קידש וחזר ותנא המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר הקדש הכא את אמר השאר הקדש והכא את מר כולו קדש א"ר אחא מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים לא כן אמר ר' יוחנן הקוטע ידי עבד חבירו רבו נוטל נזקו צערו ריפיו שבתו בושתו והלה יתפרנס מן הצדקה אמר ר' אחא מצווין ישראל לפרנס עבדים קוטעין יותר מן השלימין והא ר' יוחנן אכול קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי אנפשיה הלא בבטן עושני עשהו אמרי תמן במידת הדין ברם הכא במידת רחמים


מתוך: ירושלמי בבא קמא ח ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבין לשלם המכה אביו ואמו ועשה בהן חבור' והחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שהוא נידון בנפשו והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן

הלכה ה גמרא[עריכה]

תני והעדים שאמרו מעידים אנו על פלוני שסימא עין עבדו והפיל שינו שכן הרב אומר ונמצאו זוממין משלמין לעבד וכו' מן אהן עובדא מימר כן אמר ר' נסה וינון דמרון כן מעידין אנו על פלוני שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול בשתים יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שנייה


מתוך: ירושלמי בבא קמא ח ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

התוקע לחבירו נותן לו סלע ר' יהודה אומר משום ר' יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו ופרע ראשה של אשה נותן ארבע מאות זוז והכל לפי כבודו אמר רבי עקיבה אפילו עני שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אבהם יצחק ויעקב מעשה באחד שפרע ראשה של אשה ובאת לפני רבי עקיבה וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו שימרה עומדת על פתח חצירה שיבר את הפך בפניה ובו כאיסר שמן גילת את ראשה והיתה מטפחת ומנחת על ראשה והעמיד לה עדים ובא לפני רבי עקיבה ואמר לו רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז אמר לו לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור ואחרים שחבלו בו חייבין הקוצץ את נטיעתו ואע"פ שאינו רשאי פטור אחרים שקצצו נטיעותיו חייבין

הלכה ו גמרא[עריכה]

תני רב קרני לבעיטה אחת לרכובה שלשה לסקלונקית חמש עשרה חד אמר בשם ריש לקיש המבייש את הזקן נותן לו דמי בושתו משלם חד בר נש איקפד לרבי יודה בר חנינה אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסיה ליטרא דדהב רקק והגיע בו הרוק עד היכן הגיע בו הרוק עד גופו עד כליו אלא רקק ולא הגיע בו הרוק מהו א"ר יוסי הדא אמרה המבייש את חבירו בדברים פטור תני רבי אבהו קומי רבי יוחנן הרגתה שורי קצצתה נטיעותי והלה אומר איני יודע חייב אמר ליה הן תניתה אילין למקרילות למקבילות אמר ליה אנא הוא דטעית ואינון דמרין כן מעידין אנו איש פלוני שהרג שור פלוני והלה אומר איני יודע חייב


מתוך: ירושלמי בבא קמא ח ז (עריכה)

הלכה ז משנה[עריכה]

אע"פ שהוא נותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ומניין שלא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וגו'

הלכה ז גמרא[עריכה]

תני ר' יודה אומר משום רבן גמליאל הרי הוא אומר ונתן לך רחמים וגו'סימן זה יהא בידך כל זמן שאת רחמן המקום מרחם עליך אינך מרחם אין המקום מרחם לךרב אמר אדם שסרח לחבירו וביקש ממנו ולא קיבלו יעשה שורת בני אדם ויפייסנו דכתיב שור על אנשים וגו'ואם עשה כן מה כתיב תמן פדה נפשו מעבור בשחת וגו'א"ר ייסה הדא דתימר שלא הוציא לו שם רע אבל הוציא לו שם רע אין לו מחילה עולמית


מתוך: ירושלמי בבא קמא ח ח (עריכה)

הלכה ח משנה[עריכה]

האומר סמא את עיני קטע את ידי שבר את רגלי חייב על מנת לפטור חייב קרע את כסותי שבר את כדי חייב על מנת לפטור פטור עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור חייב בין בגופו בין בממונו

הלכה ח גמרא[עריכה]

האומר סמא עיני שמזיקתני קטע ידי שמזיקתני חייב על מנת לפטור חייבאמר רבי לעזר בהן שהוא כלאו מתניתא אבל בהן שהוא כהין פטורמילתיה דר' לעזר משום פגם משפחהריש לקיש אמר בהין שהוא כהין הוא מתניתא אבל בהן שהוא כלאו חייבמילתיה דריש לקיש אמר ששמין לקרוביו בושתתני ישראל שאנסוהו עכו"ם ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור נטל ונתן להם חייב אמר ר' יוסי הדא דתימר בשאמר לו ממון סתם אבל ממון פלוני אפילו נטל ונתן ביד פטור