ירושלמי בבא קמא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בבא קמא פרק ט: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק ט >>




מתוך: ירושלמי בבא קמא ט א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה מעוברת לילד ודמי רחל טעונה להיגזז גזל פרה ועיברה אצלו וידה ורחל ונטענה עמו וגזזה משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה

הלכה א גמרא[עריכה]

הכא את מר ליבון כשינוי והכא את מר אין ליבון כשינוי הן דתימר ליבון כשינוי בשעשאו צופים והן דתימר אין ליבון כשינוי בשהניחו כמות שהוא מצינו ליבון בלא צופים שמא יש צופים בלא ליבון אמר ר' יודן קל הוא שהיקלו בגזלן שישלם כשעת הגזילה גזל שלח וליבנו אית לך מימר בשעשאו צופים עוד קל הוא שהיקל בגזלן שיהא משלם כשעת הגזילה גזל מריש ובנאו בבירה בית שמאי אומרים יקעקע כל הבירה כולה ויתנינו לו ובית הלל אומר יתן לו דמיו מפני תקנת שבים ירד לחרבה ובנייה שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה בנייה ברשות שמין לו וידו על העליונה ביקש ליטול אבניו ועציו אין שומעין לו ר' יעקב בר אחא בשם ר' יהושע בן לוי משום יישוב ארץ ישראל רב נחמן בר יצחק שאל אילו מי שנכנס לחורבתו של חבירו ופירק חבילתו לשעה וביקש ליטלו שמא אין שומעין לו כיון דשמע דמר רבי יעקב בר אחא משום יישוב ארץ ישראל אמר האמירה אלא בנה במקום שאין ראוי לבנות ונטע במקום שאינו ראוי ליטע רב אמר שמין לו אלא שמערימין עליו ליכנס לשם בימות החמה ובימות הגשמים אמר לו הא תניתה שמין לו וידו לתחתונה א"ר זירא הדא אמרה גזל שמינה והכחישה מחזיר לו את השומן אמר רב חסדא הדא אמרה גזל כחושה והשמינה מחזירה בעינה מפני שעיברה אצלו וילדה משלם כשעת הגזילה מאן תניתה ר' יעקב דתני זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימת בעיניה ולא נישתנית מבריית' אומר לו הרי שלך לפניך והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה


מתוך: ירושלמי בבא קמא ט ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה רבי מאיר אומר יאמר לו בעבדים הרי שלך לפניך

הלכה ב גמרא[עריכה]

רב הונא אמר בשגזל עגל ונעשה שור אבל גזל שור והזקין אומר לו הרי שלך לפניך שמואל אמר אפילו גזל עגל ונעשה שור אומר לו הרי שלך לפניךתני רב קרנא ואפילו גזל עגל ונעשה שור וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה עגל אמר אבוי דשמואל בר אמי בשם רב יהודה הלכה כרבי מאיר


מתוך: ירושלמי בבא קמא ט ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצאה ליסקל אומר הרי שלך לפניך

הלכה ג גמרא[עריכה]

רב הונא אמר בשפסלתו מלכות שמואל אמר בשנסדק ודאי רבי יודה בן פזי בשם ר' יוסי בר חנינה והן שהרקיבו מן הכנימה אבל אם הרקיבו מתולעת כבריאין הן רב הונא אמר בשפסלתו מלכות אבל פסלתו מדינה אומר לו הרי שלך לפניך שמואל אמר אפילו פסלתו מלכות אומר לו הרי שלך לפניך רבי יודן לא נחית לבית וועדא קם עם רבי מנא א"ל מה חידות הוה לכון בבי מדרשא יומא דין א"ל מילה פלן א"ל ולאו מתניתא היא תרומה ונטמאת אמר ליה תיפתר בשניטמאת מאליה ולית שמע מינה כלום חילפיי אמר נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה א"ר מנא אזלית לקיסרין ואשכחית לר' חזקיה דדריש לה משום דר' יעקב בר אחא אין אית בר נש פליג על חילפיי שאין משלם חמץ יפה הכל מודין בחמץ שמשלם חמץ יפה


מתוך: ירושלמי בבא קמא ט ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

נתן לאומנין לתקן וקילקלו חייבין לשלם נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקילקל חייב לשלם הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו ושיבר את האבנים או שהזיק חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב

הלכה ד גמרא[עריכה]

רב הונא אמר והוא שקבע בו מסמר האחרון כדי לזכות לכליו


מתוך: ירושלמי בבא קמא ט ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

נתן צמר לצבע והקדיחה היורה נותן לו דמי צמרו צבעו כאור אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתרה על השבח נותן לו את השבח לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח

הלכה ה גמרא[עריכה]

רב הונא אמר שהקדיחו סממנין אבל הקדיחה יורה אומר לו הרי שלך לפניך שמואל אמר אפילו הקדיחו סממנין אומר לו הרי שלך לפניךמהו אם השבח יותר על ההוצאה נותן לו ההוצאה בר נש דיהב לחבריה חמשה מיני עמר וחמשה מיני סממנין ועשרה מנוי אגריה א"ל ציבעיה סומק וצבעו אוכם א"ל אילו צבעתיה סומק הוה טב עשרים וחמשה מנוי וכדו דצבעתיה אוכם לית הוא טב אלא עשרין מנוי את אובדת דידך אנא לא אובד דידי אמר רבי יונה ותשמע מינה בר נש דיהב לחבריה שמנה דינרין דזבין ליה חיטין מטיבריה וזבן ליה מציפורי א"ל אילו זבנת לי מטיבריא הוון עשרין וחמשה מודי כדון דזבנת מציפורי ליתנון אלא עשרין מודיי את אובדת דידך אנא לא אובד דידי תני הנותן מעות לחבירו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותני חורין אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לשניהן מאי טעמא דר' יודן שלא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות ולמה אין חולק עמו שאסור ליהנות מחבירו מעתה אפילו אמר לו ליקח לו חטים ולקח לו חטים לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות ובשעה שאמר לו ליקח חטים ולקח לו חטים לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללקוח וקיים מה בידיה א"ר נסא בשעה שקיים שליחותו לא נתכוון המוכר לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוון לזכות ללוקח ולמה חולק עמו אמר הואיל ובאת לו הנייה מתחת ידו אף הוא חולק עמו התיב ר' שמואל בר בא קומי רבי יוחנן והתנינן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ובניו אמר לו עלת על דעתו לומר בכסות אשתו ובניו והתנינן ערכי עליו כיון שאמר ערכי עלי לא קבע לעצמו אלא נ' סלע האומר ערכי עלי על מנת שלא לסדר מה שעל אשתי ובני ר' נסא בשם ר' בון בר חייה האומר ערכי עלי על מנת שלא לסדר מחפץ פלוני אין מסדרין לו מאותו החפץ רב הושעיה בשם שמואל בר אבא זאת אומרת שאין שמין ערכין מן המטלטלין דבר תורה אלא מדבריהן:


מתוך: ירושלמי בבא קמא ט ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן הוא לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו את הקרן ולא מחל לו את החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן ה"ז צריך לילך אחריו נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה וכן בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר הרי זה משלם קרן וחומש ואשם

הלכה ו גמרא[עריכה]

כיני מתניתא עד שיתמעט חומש האחרון פחות משוה פרוטהאמר ר' יונתן בנתינת החומש נעשה חומש קרן לא אתיא אלא בשעת עדים ובשעת הקרבן


מתוך: ירושלמי בבא קמא ט ז (עריכה)

הלכה ז משנה[עריכה]

איכן פקדוני א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם איכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו אם אינו רוצה או שאין לו לווה ובעלי החוב באין ונפרעין

הלכה ז גמרא[עריכה]

תני אין מקבלין פקדון מנשים ועבדים וקטנים קיבל מאשה יחזיר לה מתה יחזיר לבעלה מעבד יחזיר לו ואם מת יחזיר לרבו מקטן יחזיר לו מת יחזיר לאביו ועושה בהן סגולה וכולן שאמרו בשעת מותן יינתנו לפלוני שהן שלו יעשה פירוש לפירושו ר' זבידא בשם ר' בא בר ממל ובלבד בעדים כהדא איתת דר' בא בר חנא מי דמכא אמרה אהן קירושא דברתי והוא אמר לית הוא אלא דידי אתא עובדא קומי רב אמר אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה


מתוך: ירושלמי בבא קמא ט ח (עריכה)

הלכה ח משנה[עריכה]

האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו ואם אין לו לווה ובעלי החוב באין ונפרעין

הלכה ח גמרא[עריכה]

א"ר ירמיה חמי היך תנינן הכא האומ' לבנו קונם שאת נהנה לי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו והתני בחיי אם מת יירשנו במותי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנומה בין אהן דמר חדא חדא להן דמר תרתי תרתירב ירמיה ור' יוסי בן חנינה תריהון אמרין קונם לבית זה שאיני נכנס בחיי ובמותי כיון שאמר לבית זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתהאמר ר' יוסי תנינן בנזקין מה דלא תנינן בנדרין קונם הניית נכסיי אילו עליו בחיי ובמותי כיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה


מתוך: ירושלמי בבא קמא ט ט (עריכה)

הלכה ט משנה[עריכה]

הגוזל את הגר ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם וגו'היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת הכסף יינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשין יכולין להוציא מידן שנאמר אשר יתן לכהן לו יהיה

הלכה ט גמרא[עריכה]

חילפיי ור' יוסי בר חנינה אמר דרבי יוסי הגלילי היא דדריש רבי יוסי הגלילי במה הכתוב מדבר בגוזל את הגר ונשבע לו ומת שמשלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח ואם אין לאיש גואל הטעון כפרה חייב יצא זה שאין טעון כפרהדריש ר' עקיבה כשבא מזופרין במה הכתוב מדבר בגוזל אתה גר ונשבע לו ומת שמשלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל וגו' אין לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא זה הגררב וריש לקיש אמרי ר"ע היא דאמר תושב אשמה בכל מקום


מתוך: ירושלמי בבא קמא ט י (עריכה)

הלכה י משנה[עריכה]

נתן את הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה ואם לאו יחזיר ויביא אשם אחר שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין חומש מעכב

הלכה י גמרא[עריכה]

ר' חזקיה אמר בשתי שבתות פליגן רבי יוסי אמר בשבת אחת מאן דמר בשתי שבתות נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב יצא ר' אומר אם כדברי ר' יודן אם הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אל בני יהויריב ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר להן זאת אומרת אנשי משמר שזכו במשמר שלא בשבתן מוציאין אותו מידן מאן דמר בשבת אחת פליגין נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה אשם לידעיה במשמר יהויריב לא יצא כו' זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן אין מוציאין אותן מידן ואם עיבר משמר בני יהויריב כיני מתני' ואם היה שעיבר לאחר ימים זכו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב ויקריבו בני יהוידע את האשם ויתכפר להן זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן נתעצלו ולא הקריבוהו מוציאין אותן מידו