ירושלמי בבא קמא י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בבא קמא פרק י: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק י >>




מתוך: ירושלמי בבא קמא י א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

הגוזל ומאכיל את בניו ומניח לפניהן פטורין מלשלם אם היה דבר שיש בו אחריות נכסים חייבין לשלם אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהן צדקה אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק:

הלכה א גמרא[עריכה]

תני ישראל שלוה בריבית ועשה תשובה חייב להחזיר מת והניח לפני בניו עליו הכתוב אומר יכין וצדיק ילבש הניח לפניהן פרה או טלית חייבין להחזיר אזל תניה לגזילייא אם היה דבר שיש לו אחריות חייבין להחזיר איזהו דבר שיש לו אחריות רבי יונתן אומר בשהניח לפניהן קרקע ריש לקיש אמר בשהניח לפניהן גוף הגזילה רב אמר יורש כמשועבד כשם שאין מלוה בעדים גובה ממשועבדין כך אינה גובה מיורשין שמואל אמר דאיקני אינו גובה ממשועבדין הא מבני חרי גובה ולית היא פליגא על רב דרב אמר יורש כמשועבד כשם שאין מלוה בעדים גובה ממשועבדים כך אינה גובה מיורשין פתר לה בשהניח לפניהן קרקע ואפילו כשמואל לית היא פליגא לא כן אמר שמואל דאיקני אינו גובה ממשועבדין פתר לה בשהניח לפניהן גוף הגזילה גזל טלית ונתנה לאחר ר' לעזר בשם רבי חייה אמר מוציאין מראשון ולא משני ר' יוחנן אמר בשם ר' ינאי מוציאין אף מן השני ר' בא בר ממל אמר אף ר' חייה כדעתיה דר' חייה אמר מוציאין אף משני.

נתחלפו כליו בבית האומן ישתמש בהן ויצא ויבקש את שלו בבית האבל או בבית המשתה אל ישתמש בהן אלא יצא ויבקש את שלו א"ר בא בר חנה לא הוה ר' חייה חביבי פתר לה אלא כגון הדין בר קורא שכל הנוטל מאצלו נוטל ברשות וכל המניח אצלו מניח ברשות. הגנבים שבאו במחתרת ועשו תשובה חייבין להחזיר עשה אחד מהן תשובה חייב להחזיר את שלו ואם היה מוציא ונותן להן הוא משלם על ידי כולן. תני הגוזל ומאכיל בניו בין גדולים בין קטנים פטורין מלשלם הניח לפניהן בין גדולים בין קטנים חייבין לשלם סומכוס אומר גדולים חייבין קטנים פטורין אם אמרו אין אנו יודעין אם עשה אבינו חשבון באחרונה הרי אילו פטורים התיב ר' בא בר ממל הגע עצמך בשהניח לפניהן קרקע לא הכל מהן לומר אין אנו יודעין מה חשבון עשה אבינו באחרונה התיב רב המנונא הגע עצמך שהיתה גזילה מפורסמת לא הכל מהן לומר אין אנו יודעין מה עשה אבינו חשבון באחרונה התיב רב ששת אפילו קטנים נטענין להן בבית דין מה אית לך למימר א"ר מנא תיפתר בשטענו הן אין אנו יודעין כו' יודעין אנן דעסק אבינו עמך על הדין חושבנא ולית נן ידעין מה נפק מדינא:


מתוך: ירושלמי בבא קמא י ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר נטלו הליסטין כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אילו שלו מפני שהבעלין מתייאשין מהן המציל מיד הנהר מיד הליסטין אם נתייאשו הבעלין הרי אילו שלו וכן נחיל של דבורים אם נתייאשו הבעלי' הרי אילו שלו אמר ר' יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מיכן יצא נחיל זהומהלך לתוך שדהו ונוטל את נחילו ואם הזיק משלם מה שהזיק אבל לא יקוץ את הסוכה על מנת ליתן דמים ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר קוצץ ונותן דמים

הלכה ב גמרא[עריכה]

תני המציל מן הגייס מן הדליקה משנונית הים משלולית הנהר הרי אילו שלו וכן נחיל של דבורים אם נתייאשו בעליו הרי אילו שלור' חיננא בר פפא בשם ר' יוחנן מתני' בנחיל שגזלו מן ההליכה ובפורחובלבד על אתר אבל אם יצא וחזר אני אומר מפני יראה ופיתוי אמרותני ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה אומר תניי בית דין הוא לקוץ זה סוכה ונותן דמים שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ


מתוך: ירושלמי בבא קמא י ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

המכיר כליו או ספריו ביד אחר אם יצא לו שם גניבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול ואם לאו לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה ממנו

הלכה ג גמרא[עריכה]

אמר רבי בא בר ממל בדין הוא שלא ישבע ולמה אמרו ישבע שלא יהו בעלי בתים נטפלין לגנבים ר' יהושע בן לוי אמר והוא שיצא לו שם שנגנבו ספריו רב אמר צריך להביא ראייה שלן עמו באותו הלילה אסי אמר אם טעון לומר מפלוני לקחתים נאמן אתא עובדא קומי ר' נסא ולא קביל מה פליג אמר בר נש דעקין הוה בגין כן לא קביל


מתוך: ירושלמי בבא קמא י ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו אם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו

הלכה ד גמרא[עריכה]

תני שנים במדבר ביד זה חבית מים וביד זה חבית דבש נסדק חבית מים תניי בית דין הוא שישפוך זה דבשו ויציל את מימיו שהמים מחייה במדבר ולא הדבשתני פועל ועני שעלו לראש אילן ושיברו סוכה בזמן שדרך פועלין לעלות באילן פטורין ואם לאו חייבין


מתוך: ירושלמי בבא קמא י ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו אם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לו דמי שלי חייב ליתן לו

הלכה ה גמרא[עריכה]

תני הניח שלו להציל של חבירו ועלה של חבירו מאיליו אין נזקק לו כלום אלא הניח שלו להציל של חבירו ועלה שלו מאליו מהו דיימר לו נתייאשתי נישמעינה מהדא שטף נהר חמורו והיה צווח ואומר לא נתייאשתי ריש לקיש אמר כל זמן שצווח לא נתייאש ר' יוחנן אמר חזקה מייאש הוא


מתוך: ירושלמי בבא קמא י ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

הגוזל שדה ונטלוה מסיקים אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך הגוזל את חבירו או שלוה ממנו או שהפקיד לו ביישוב לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר

הלכה ו גמרא[עריכה]

אמר רבי יוחנן והלא אמרו אין הקרקע נגזלת ולמה אמרו חייב להעמיד לו שדהקנס קנסוהונטלוה מסיקין מן הגזלן מחמת הנגזל מהו דו יכיל מימר ליה מ"מ הב לי דידי ומאן דבעי ייתי ויסיב מיניר' יהושע בן לוי אמר אין אדם נתפש על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון וגולוגולתרב אמר יכיל מימר ליה את שרי עביטיך מיני


מתוך: ירושלמי בבא קמא י ז (עריכה)

הלכה ז משנה[עריכה]

האומר לחבירו גזלתיך והלויתני הפקדתה אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ואם לא החזרתי לך חייב לשלם אבל א"ל איני יודע אם גזלתיך ואם הלויתני אם הפקדתה אצלי ואם לא הפקדתה פטור מלשלם

הלכה ז גמרא[עריכה]

ר' יוחנן אמר בבא לצאת ידי שמים גזלתיך והלויתני הפקדתה אצלי והחזרתי לך והלה אומר איני יודע ר' ירמיה סבר מימר חייב להעמיד לו מן הדין ר' יוסי סבר מימר עוד היא לצאת ידי שמים הוצאתי מן הכיס ונתתי לך והוא אומר איני יודע רב הונא אמר אומרין לו את לית ידע אהן ידע


מתוך: ירושלמי בבא קמא י ח (עריכה)

הלכה ח משנה[עריכה]

הגונב טלה מן העדר והחזירו מת או נגנב חייב באחריותואם לא ידעו הבעלים בגניבתו ובחזירתו מנו את הצאן והיא שלמה פטור מלשלם

הלכה ח גמרא[עריכה]

א"ר יוחנן אם ידעו הבעלים בגניבה צריכין לידע בחזירה לא ידעו בגניבה אין צריכין לידע בחזירה ריש לקיש אמר אע"פ שלא ידעו בגניבה צריכין לידע בחזיר'א"ר לעזר אין הוה כגון ההין ברחא אין צריכין לידע בחזירה מהו כגון אהן ברחאאית דמרין חוטרא אית דמרין פנדורה אית דמרין תיישא רבא


מתוך: ירושלמי בבא קמא י ט (עריכה)

הלכה ט משנה[עריכה]

אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב וגדיים ולא משומרי פירות עצים ופירות אבל לוקחין כלי פשתן בגליל מן הנשים ועגלים בשרון וכולן שאמרו הטמן אסור ולוקחין בצים ותרנגולין בכל מקום

הלכה ט גמרא[עריכה]

תני אין מקבלין פקדונות לא מנשים ולא מעבדים ולא מקטנים קיבל מן האשה יחזיר לה מתה יחזיר לבעלה


מתוך: ירושלמי בבא קמא י י (עריכה)

הלכה י משנה[עריכה]

מוכין שהכובס מוציא הרי אילו שלו שהסורק מוציא הרי הן של בעל הבית הכובס נוטל שלשה חוטין והן שלו יותר מיכן של בעל הבית ואם היה שחור על גבי לבן נוטל את הכל והן שלו

הלכה י גמרא[עריכה]

אבא הושעיה איש טרייא הוה קצר והוה עבד ליה חדא איסדכין מן הד עמרדלא יהוון ברייתא אמרין מדידן לבש


מתוך: ירושלמי בבא קמא י יא (עריכה)

הלכה יא משנה[עריכה]

החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו מטלית שהיא ג' על ג' חייב להחזיר לבעלין מה שחרש מוציא במעצד הרי אילו שלו ובכשיל של בעל הבית ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית

הלכה יא גמרא[עריכה]

תני רבי חייה מלא מחט דברי ר' חייה פתרין לה כפליים כמלוא מחטתני בר קפרא מלא משיכת המחט דבי רבי ינאי פתרין לה כמשיכת מחטמה ופליג מה דתני רבי חייה מלא מחט דבי ר' ינאי פתרין לה כפליים כמלא מחטמה דתני בר קפרא מלא משיכת מחט דבי רבי ינאי פתרין לה כפליים כמשיכת מחט