משנה בבא קמא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא קמא פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק רביעי ("שור שנגח") · >>

פרקי מסכת בבא קמא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה, ישלם לאחרון שבהם.

ואם יש בו מותר, יחזיר לשלפניו.

ואם יש בו מותר, יחזיר לשלפני פניו.

והאחרון אחרון נשכר, דברי רבי מאיר.

רבי שמעון אומר, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום, זה נוטל מנה וזה נוטל מנה.

חזר ונגח שור אחר שוה מאתים, האחרון נוטל מנה, ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז.

חזר ונגח שור אחר שוה מאתים, האחרון נוטל מנה, ושלפניו, חמשים זוז, ושנים הראשונים, דינר זהב.

משנה ב[עריכה]

שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו, מועד לאדם ואינו מועד לבהמה, מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים, את שהוא מועד לו משלם נזק שלם, ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק.

אמרו לפני רבי יהודה, הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לחול.

אמר להם, לשבתות משלם נזק שלם, לימות החול משלם חצי נזק.

אימתי הוא תם? משיחזור בו שלשה ימי שבתות.

משנה ג[עריכה]

שור של ישראל שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של ישראל, פטור, שנאמר (שמות כא) שור רעהו, ולא שור של הקדש.

שור של ישראל שנגח לשור של נכרי, פטור.

ושל נכרי שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם.

משנה ד[עריכה]

שור של פיקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן, חייב.

ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פיקח, פטור.

שור של חרש שוטה וקטן שנגח, בית דין מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס.

נתפקח החרש, נשתפה השוטה והגדיל הקטן, חזר לתמותו, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר, הרי הוא בחזקתו.

שור האצטדין אינו חייב מיתה, שנאמר (שמות כא) כי יגח, ולא שיגיחוהו.

משנה ה[עריכה]

שור שנגח את האדם ומת, מועד, משלם כופר, ותם, פטור מן הכופר.

וזה וזה חייבים מיתה.

וכן בבן וכן בבת.

נגח עבד או אמה, נותן שלשים סלעים, בין שהוא יפה [מאה] מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד.

משנה ו[עריכה]

שור שהיה מתחכך בכותל, ונפל על האדם, נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לנכרי, והרג את ישראל, לנפלים, והרג בן קיימא, פטור.

משנה ז[עריכה]

שור האשה, שור היתומים, שור האפוטרופוס, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשים, הרי אלו חייבים מיתה.

רבי יהודה אומר, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת, פטורים מן המיתה, לפי שאין להם בעלים.

משנה ח[עריכה]

שור שהוא יוצא להסקל והקדישו בעליו, אינו מוקדש.

שחטו, בשרו אסור.

ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו, מוקדש.

ואם שחטו, בשרו מותר.

משנה ט[עריכה]

מסרו לשומר חינם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר, נכנסו תחת הבעלים, מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק.

קשרו בעליו במוסרה, ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק, אחד תם ואחד מועד חייב, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: תם חייב ומועד פטור, שנאמר (שמות כא) ולא ישמרנו בעליו, ושמור הוא זה.

רבי אליעזר אומר: אין לו שמירה אלא סכין.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא קמא ד ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שור שנגח לארבעה חמישה שוורים זה אחר זה זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו ואם יש בו מותר לשלפני פניו והאחרון אחרון נשכר דברי רבי מאיר רבי שמעון אומר שור שוה מאתיים שנגח לשור שוה מאתיים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה מאתיים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמישים זוז וזה נוטל חמישים זוז חזר ונגח לשור אחר שוה מאתיים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמישים זוז ושנים הראשונים דינרי זהב.

(ב) שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו מועד לאדם ואינו מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים למין שהוא מועד לו משלם נזק שלם ולמין שאינו מועד לו משלם חצי נזק אמרו לפני רבי יהודה והרי הוא מועד בשבתות ואינו מועד בימות החול אמר להם בשבתות משלם נזק שלם ובימות החול משלם חצי נזק ומאמתי הוא תם משיחזור בו שלשה ימי שבתות.

(ג) שור של ישראל שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור שנאמר שור רעהו (שמות כא לה) ולא שור הקדש שור של ישראל שנגח לשור של נוכרי פטור ושל נוכרי שנגח לשור של ישראל בין תם ובין מועד משלם נזק שלם.

(ד) שור של פיקח שנגח לשור חירש שוטה וקטן חייב ושור חירש שוטה וקטן שנגח לשור של פיקח פטור שור חירש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להן אפיטרופין ומעידין עליהן בפני אפיטרופין נתפקח החירש נשתפה השוטה הגדיל הקטן חזר לתומתו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר הרי הוא כחזקתו שור האצטדין אינו חייב מיתה שנאמר כי ייגח (שמות כא כח) לא שיגיחוהו.

(ה) שור שנגח את האדם ומת מועד משלם את הכופר ותם פטור מן הכופר זה וזה חייבין מיתה וכן בבן או בבת נגח עבד או אמה נותן שלשים סלע בין שהוא יפה מאה מנה בין שאינו יפה אלא דינר זהב.

(ו) שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם ומת נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנוכרי והרג בן ישראל לנפלים והרג את בן קיימה פטור.

(ז) שור האישה שור היתומים שור האפיטרופין שור המדבר שור ההקדש שור גר שמת ואין לו יורשין הרי אלו חייבין מיתה רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור גר שמת ואין לו יורשין פטורים מן המיתה מפני שאין להם בעלים.

(ח) שור שהיה יוצא להיסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש ואם שחטו בשרו אסור ואם עד שלא נגמר דינו והקדישו בעליו מוקדש ואם שחטו בשרו מותר.

(ט) מסרו לשומר חינם ולשואל לנושא שכר ולשוכר נכנסו תחת הבעלים יצא והזיק מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו (שמות כא לו) שמור הוא זה רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין.

פירושים[עריכה]