משנה בבא קמא ד
בבא קמא פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק רביעי ("שור שנגח") · >>
פרקי מסכת בבא קמא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה, ישלם לאחרון שבהם.
ואם יש בו מותר, יחזיר לשלפניו.
ואם יש בו מותר, יחזיר לשלפני פניו.
והאחרון אחרון נשכר, דברי רבי מאיר.
רבי שמעון אומר, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום, זה נוטל מנה וזה נוטל מנה.
חזר ונגח שור אחר שוה מאתים, האחרון נוטל מנה, ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז.
חזר ונגח שור אחר שוה מאתים, האחרון נוטל מנה, ושלפניו, חמשים זוז, ושנים הראשונים, דינר זהב.
משנה ב
שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו, מועד לאדם ואינו מועד לבהמה, מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים, את שהוא מועד לו משלם נזק שלם, ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק.
אמרו לפני רבי יהודה, הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לחול.
אמר להם, לשבתות משלם נזק שלם, לימות החול משלם חצי נזק.
אימתי הוא תם? משיחזור בו שלשה ימי שבתות.
משנה ג
שור של ישראל שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של ישראל, פטור, שנאמר (שמות כא לה) שור רעהו, ולא שור של הקדש.
שור של ישראל שנגח לשור של נכרי, פטור.
ושל נכרי שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם.
משנה ד
שור של פיקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן, חייב.
ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פיקח, פטור.
שור של חרש שוטה וקטן שנגח, בית דין מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס.
נתפקח החרש, נשתפה השוטה והגדיל הקטן, חזר לתמותו, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר, הרי הוא בחזקתו.
שור האצטדין אינו חייב מיתה, שנאמר (שמות כא) כי יגח, ולא שיגיחוהו.
משנה ה
שור שנגח את האדם ומת, מועד משלם כופר, ותם פטור מן הכופר.
וזה וזה חייבים מיתה.
וכן בבן וכן בבת.
נגח עבד או אמה, נותן שלשים סלעים, בין שהוא יפה [מאה] מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד.
משנה ו
שור שהיה מתחכך בכותל, ונפל על האדם, נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לנכרי, והרג את ישראל, לנפלים, והרג בן קיימא, פטור.
משנה ז
שור האשה, שור היתומים, שור האפוטרופוס, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשים, הרי אלו חייבים מיתה.
רבי יהודה אומר, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת, פטורים מן המיתה, לפי שאין להם בעלים.
משנה ח
שור שהוא יוצא להסקל והקדישו בעליו, אינו מוקדש.
שחטו, בשרו אסור.
ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו, מוקדש.
ואם שחטו, בשרו מותר.
משנה ט
מסרו לשומר חינם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר, נכנסו תחת הבעלים, מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק.
קשרו בעליו במוסרה, ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק, אחד תם ואחד מועד חייב, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: תם חייב ומועד פטור, שנאמר (שמות כא) ולא ישמרנו בעליו, ושמור הוא זה.
רבי אליעזר אומר: אין לו שמירה אלא סכין.
שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה,
- יְשַׁלֵּם לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם;
- וְאִם יֵשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו;
- וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו,
- וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- שׁוֹר שְׁוֵה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שְׁוֵה מָאתַיִם,
- וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם,
- זֶה נוֹטֵל מָנֶה וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה.
- חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שְׁוֵה מָאתַיִם,
- הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה,
- וְשֶׁלְּפָנָיו, זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז.
- חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שְׁוֵה מָאתַיִם,
- הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה,
- וְשֶׁלְּפָנָיו, חֲמִשִּׁים זוּז,
- וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, דִּינָר זָהָב:
שׁוֹר שֶׁהוּא מוּעָד לְמִינוֹ וְאֵינוֹ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ,
- מוּעָד לְאָדָם וְאֵינוֹ מוּעָד לִבְהֵמָה,
- מוּעָד לִקְטַנִּים וְאֵינוֹ מוּעָד לִגְדוֹלִים,
- אֵת שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם;
- וְאֵת שֶׁאֵינוֹ מוּעָד לוֹ, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
- אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה:
- הֲרֵי שֶׁהָיָה מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת וְאֵינוֹ מוּעָד לְחֹל?
- אָמַר לָהֶם:
- לְשַׁבָּתוֹת מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם;
- לִימוֹת הַחֹל מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
- אֵימָתַי הוּא תָּם?
- מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יְמֵי שַׁבָּתוֹת:
שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ,
- וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל,
- פָּטוּר,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, לה): "שׁוֹר רֵעֵהוּ",
- וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ.
- שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל נָכְרִי,
- פָּטוּר;
- וְשֶׁל נָכְרִי שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל,
- בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד,
- מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:
- בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד,
שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, חַיָּב;
- וְשֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ, פָּטוּר.
- שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח,
- בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס,
- וּמְעִידִין לָהֶן בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפּוֹס.
- נִתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ, נִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן,
- חָזַר לְתַמּוּתוֹ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ.
- חָזַר לְתַמּוּתוֹ,
שׁוֹר הָאִצְטָדִין אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, כח)): "כִּי יִגַּח",
- וְלֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ:
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, כח)): "כִּי יִגַּח",
שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וָמֵת,
- מוּעָד, מְשַׁלֵּם כֹּפֶר;
- וְתָם, פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר.
- וְזֶה וָזֶה חַיָּבִים מִיתָה.
- מוּעָד, מְשַׁלֵּם כֹּפֶר;
- וְכֵן בַּבֵּן, וְכֵן בַּבַּת.
- נָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה,
- נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סְלָעִים,
- בֵּין שֶׁהוּא יָפֶה מֵאָה מָנֶה,
- וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דִּינָר אֶחָד:
- נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סְלָעִים,
שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בַּכֹּתֶל,
- וְנָפַל עַל הָאָדָם;
- נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה,
- וְהָרַג אֶת הָאָדָם;
- לְנָכְרִי,
- וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל;
- לִנְפָלִים,
- וְהָרַג בֶּן קַיָּמָא,
- פָּטוּר:
- וְהָרַג בֶּן קַיָּמָא,
שׁוֹר הָאִשָּׁה,
- שׁוֹר הַיְּתוֹמִים,
- שׁוֹר הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס,
- שׁוֹר הַמִּדְבָּר,
- שׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ,
- שׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים,
- הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִיתָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שׁוֹר הַמִּדְבָּר,
- שׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ,
- שׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת,
- פְּטוּרִים מִן הַמִּיתָה,
- לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים:
שׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִסָּקֵל וְהִקְדִּישׁוֹ בְּעָלָיו,
- אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ;
- שְׁחָטוֹ,
- בְּשָׂרוֹ אָסוּר.
- וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ הִקְדִּישׁוֹ בְּעָלָיו,
- מֻקְדָּשׁ;
- וְאִם שְׁחָטוֹ,
- בְּשָׂרוֹ מֻתָּר:
מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר,
- נִכְנְסוּ תַחַת הַבְּעָלִים;
- מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,
- וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
- קְשָׁרוֹ בְּעָלָיו בַּמּוֹסֵרָה, וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי,
- וְיָצָא וְהִזִּיק,
- אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד חַיָב,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- תָּם חַיָּב, וּמוּעָד פָּטוּר,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, לו): "וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו",
- וְשָׁמוּר הוּא זֶה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין:
נוסח הרמב"ם
(א) שור שנגח - לארבעה חמישה שוורים,
- זה אחר זה, זה אחר זה,
- ישלם - לאחרון שבהם,
- ואם יש בו מותר - יחזיר לשלפניו,
- ואם יש בו מותר - לשלפני פניו,
- והאחרון אחרון - נשכר,
- דברי רבי מאיר.
- רבי שמעון אומר:
- שור שוה מאתים - שנגח לשור שוה מאתים,
- ואין הנבילה יפה כלום - זה נוטל מנה, וזה נוטל מנה.
- חזר ונגח שור אחר שוה מאתים -
- האחרון - נוטל מנה,
- ושלפניו - זה נוטל חמישים זוז, וזה נוטל חמישים זוז.
- חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים -
- האחרון - נוטל מנה,
- ושלפניו - חמישים זוז,
- ושנים הראשונים - דינרי זהב.
- שור שוה מאתים - שנגח לשור שוה מאתים,
- זה אחר זה, זה אחר זה,
(ב) שור שהוא -
- מועד למינו - ואינו מועד לשאינו מינו,
- מועד לאדם - ואינו מועד לבהמה,
- מועד לקטנים - ואינו מועד לגדולים,
- למין שהוא מועד לו - משלם נזק שלם,
- ולמין שאינו מועד לו - משלם חצי נזק.
- אמרו לפני רבי יהודה:
- והרי הוא מועד בשבתות - ואינו מועד בימות החול?
- אמר להם:
- בשבתות - משלם נזק שלם,
- ובימות החול - משלם חצי נזק.
- ומאמתי הוא תם?
- משיחזור בו שלשה ימי שבתות.
(ג) שור של ישראל, שנגח לשור של הקדש,
- ושל הקדש, שנגח לשור של ישראל - פטור,
- שנאמר: "שור רעהו" (שמות כא לה) - ולא שור הקדש.
- שור של ישראל, שנגח לשור של נוכרי - פטור.
- ושל נוכרי, שנגח לשור של ישראל -
- בין תם, ובין מועד - משלם נזק שלם.
(ד) שור של פיקח, שנגח לשור חירש שוטה וקטן - חייב.
- ושור חירש שוטה וקטן, שנגח לשור של פיקח - פטור.
- שור חירש שוטה וקטן שנגחו -
- מעמידין להן אפטרופין - ומעידין עליהן בפני אפטרופין.
- נתפקח החירש, נשתפה השוטה, הגדיל הקטן -
- חזר לתומתו - דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר: הרי הוא כחזקתו.
- שור האצטדין - אינו חייב מיתה,
- שנאמר: "כי יגח" (שמות כא כח) - לא שיגיחוהו.
(ה) שור שנגח את האדם - ומת,
- מועד - משלם את הכופר,
- ותם - פטור מן הכופר.
- זה וזה - חייבין מיתה.
- וכן בבן, או בבת.
- נגח עבד או אמה - נותן שלשים סלע,
- בין שהוא יפה - מאה מנה,
- בין שאינו יפה - אלא דינר זהב.
(ו) שור -
- שהיה מתחכך בכותל - ונפל על האדם ומת,
- נתכוון להרוג את הבהמה - והרג את האדם,
- לנוכרי - והרג בן ישראל,
- לנפלים - והרג את בן קיימא,
- פטור.
(ז) שור האשה,
- שור היתומים, שור האפטרופין,
- שור המדבר, שור ההקדש,
- שור גר שמת - ואין לו יורשין,
- הרי אלו חייבין מיתה.
- רבי יהודה אומר:
- שור המדבר, שור ההקדש,
- שור גר שמת - ואין לו יורשין,
- פטורים מן המיתה - מפני שאין להם בעלים.
(ח) שור שהיה יוצא להסקל -
- והקדישו בעליו - אינו מוקדש.
- ואם שחטו - בשרו אסור.
- ואם עד שלא נגמר דינו -
- והקדישו בעליו - מוקדש.
- ואם שחטו - בשרו מותר.
(ט) מסרו לשומר חינם,
- ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר - נכנסו תחת הבעלים.
- יצא והזיק -
- מועד - משלם נזק שלם,
- ותם - משלם חצי נזק.
- קשרו בעליו במוסרה - ונעל בפניו כראוי,
- ויצא והזיק -
- אחד תם, ואחד מועד - חייב,
- דברי רבי מאיר.
- אחד תם, ואחד מועד - חייב,
- רבי יהודה אומר:
- תם חייב - ומועד פטור,
- שנאמר: "ולא ישמרנו בעליו" (שמות כא לו) - שמור הוא זה.
- רבי אליעזר אומר:
- אין לו שמירה - אלא סכין.
- ויצא והזיק -
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה בבא קמא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב