משנה בבא קמא ד ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ד · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שור שהוא יוצא להסקל כט והקדישו בעליו, אינו מוקדש.

שחטו, בשרו אסור.

ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו, מוקדש.

ואם שחטו, בשרו מותר.

נוסח הרמב"ם

שור שהיה יוצא להיסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש ואם שחטו בשרו אסור ואם עד שלא נגמר דינו והקדישו בעליו מוקדש ואם שחטו בשרו מותר.

פירוש הרמב"ם

שור שהוא יוצא להסקל והקדישו בעליו כו': אמרה תורה סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו וכיון שגזרו עליו סקילה היאך יתכן לאכלו אבל הוצרך לא יאכל לאסרו בהנאה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואם שחטו אסור - באכילה. דכתיב (שמות כא) סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו, ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהיא נבלה ונבילה אסורה באכילה, ומה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, אלא לומר לך שאם קדם ושחטו לאחר שנגמר דינו אסור ל:

הקדישו בעליו מוקדש - ונפקא מינה דאי מתהני מיניה מעל:

פירוש תוספות יום טוב

שור שהוא יוצא להסקל. כלומר שנגמר דינו לסקילה ואפילו לא יצא. נ"י:

בשרו אסור. כתב הר"ב ממשמע שנאמר וכו' מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו אלא לומר לך וכו'. ומאת בשרו. דייקי בגמרא לעיל דף מ"א. אע"ג דעבדיה כעין בשר. וכבר כתבתי כן במ"ט פ"ב דקדושין וע"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כט) (על המשנה) יוצא כו'. כלומר שנגמר דינו לסקילה ואפילו לא יצא. נ"י:

(ל) (על הברטנורא) ומאת בשרו דייק בגמרא אע"ג דעבדיה כעין בשר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שור שהוא יוצא ליסקל:    כלומ' שנגמר דינו לסקילה ואפי' לא יצא נמקי יוסף ז"ל והכי מוכח בברייתא בגמ' בפירקי' דף מ"א וה"נ תניא בהדיא הכא בגמ' שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדשו מוקדש שחטו בשרו מותר משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדשו אינו מוקדש שחטו בשרו אסור:

שחטו וכו':    יש ספרים ואם שחטו וכו':


פירושים נוספים

בבלי מד ב