משנה בבא קמא ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ד · משנה ו | >>
שור שהיה מתחכך בכותל, ונפל על האדם, נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לנכרי, והרג את ישראל, לנפלים, והרג בן קיימא, פטור.
שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בַּכֹּתֶל,
- וְנָפַל עַל הָאָדָם;
- נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה,
- וְהָרַג אֶת הָאָדָם;
- לְנָכְרִי,
- וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל;
- לִנְפָלִים,
- וְהָרַג בֶּן קַיָּמָא,
- פָּטוּר:
- וְהָרַג בֶּן קַיָּמָא,
שור -
- שהיה מתחכך בכותל - ונפל על האדם ומת,
- נתכוון להרוג את הבהמה - והרג את האדם,
- לנוכרי - והרג בן ישראל,
- לנפלים - והרג את בן קיימא,
- פטור.
עניין אמרו פטור - פטור מן המיתה, לפי שהוא חייב בכופר אם היה מועד לזה המעשה, כלומר שיהיה מועד להתחכך בכותלים כדי להפילן על בני אדם. וכמו כן כל כיוצא בזה:
שור שהיה מתחכך בכותל וכו' - פטור מן המיתה. ואם היה מועד, כגון שהיה מועד להתחכך בכתלים ולהפילם על בני אדם, ונתחכך בבותל להנאתו והפילו על האדם ומת כה, השור פטור מן המיתה, והבעלים משלמים את הכופר. השור פטור מן המיתה, דכתיב (שמות כא) השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת הבעלים כך מיתת השור, מה בעלים אין חייבין אם הרגו את הנפש עד שיהרגו בכוונה, כך השור אינו חייב עד שיהרוג בכוונה. והבעלים משלמים את הכופר, דכתיב אם כופר, שהיה יכול לכתוב כופר יושת עליו, מאי אם כופר, לרבות ההורג שלא בכוונה לחיוב כופר כו:
שור שהיה מתחכך בכותל וכו' פטור. כתב הר"ב ואם היה מועד. כגון שהיה מועד להתחכך בכתלים ולהפילם על בני אדם. וערק לאגמא וכו' כדלעיל ונתחכך בכותל להנאתו כלומר עכשיו בנפילה אחרונה והיא משונה קצת שהרג בנפילת הכותל. ולכך לא נחשב מועד אלא מחמת הראשונות. תוספות בפרק דלקמן דף מ"ח כתבו שזוהי דעת רש"י. וכתבו שזהו דוחק דחשיב משונה מה שעשה מהנאתו להתחכך. וגם תימא הוא לומר דהוי מועד בהפלת כותל אחרונה שהיתה שלא בכונה ע"י הראשונות שהיו בכונה. ע"כ. והכא העלו לגירסת רבינו שמואל בגמרא דבנפילה ראשונה מיירי הכא. ומשום דנתחכך בכותל להנאתו שלא בכוונה להפיל הויא שן. ולפיכך פטור מן הכופר כקרן שלא בכונה. ולשון אם היה מועד דנסיב הגמרא [כמ"ש הר"ב ג"כ] לאו מועד דוקא בשלש פעמים אלא כלומר בדבר שנעשה מועד מתחלתו כגון שן. ע"כ. ודברי הרמב"ם כפירוש המגיד בפ"י מהלכות נזקי ממון [הלכה י'] הן כפירוש רש"י. ובגמרא מנא ידעינן דלהנאתו התחכך. ומשני דבתר דנפל קא מתחכך ביה. ופרכינן ואכתי צרורות נינהו. פירש"י ואין כופר כתיבא לא בנגיחה דהוי גופו ממש. אמר רב מרי בריה דרב כהנא דקאזיל מיניה מיניה לשון נ"י כלומר שכשנטה הכותל ליפול היה השור מכביד עליו והולך עד שנפלו שניהם על האדם הכותל מלמטה והשור מלמעלה בחבורין דהוי ליה כגופו ולאו צרורות נינהו ע"כ. ומ"ש הר"ב והבעלים משלמין כופר דכתיב אם כופר וכו'. וה"ה לכולהו הנך דאי אייעוד למקטל בכונה אף ע"ג דהשתא לא קטיל אלא שלא בכוונה ופטורין מן המיתה. מחייבי בכופר. נ"י:
(כה) (על הברטנורא) וערק לאגמא כדלעיל. ונתחכך כו', כלומר עכשיו בנפילה אחרונה. והוא משונה קצת שהרג בנפילת הכותל, ולכך לא נחשב מועד אלא מחמת הראשונות. רש"י:
(כו) (על הברטנורא) וה"ה לכולהו הנך דאי אייעד למיקטל בכוונה אע"ג דהשתא קטיל שלא בכוונה ופטור ממיתה, חייב בכופר. נ"י:
ונפל על האדם ומת: גרסי' פי' ונפל הכותל ואם שור זה הוא תם כדמשמע פשטא דמתני' פטור ודאי ממיתה ומכופר כיון דבשלא בכונה הרג אלא אם שור מועד ורגיל הוא להתחכך על בני אדם בכותלים על זה אמר שמואל דפטור ממיתה וחייב בכופר. וז"ל נ"י ז"ל אוקימנא בגמ' להאי מתחכך כו' כגון דאזיל מיניה מיניה כלומר שכשנטה הכותל ליפול היה השור מכביד עליו והולך עד שנפלו שניהם על האדם כו' עכ"ל ז"ל. ונלע"ד דבהכי מיירי שפיר לישנא דמתני' דקתני ונפל ולא קתני והפילו. ותוס' ז"ל דקדקו מלת ונפל למקשן דבגמ' כדאית ליה ולרב ולשמואל כל חד מינייהו כדאית ליה:
נתכוין להרוג את הבהמה וכו': גמ' הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב ומתני' דלא כר"ש דאמר במתני' דבפ' הנשרפין נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור אם נתכוין להרוג את הבהמה או את האדם או להזיקן והזיק את אדם אחר או שיבר את הכלים תם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נ"ש כר' יהודה דקיי"ל כותיה לגבי ר"ש וכן פסק ג"כ הרמב"ם ז"ל שם פי"א סי' ח':
יכין
שור שהיה מתחכך בכותל: להנאתו:
ונפל על האדם: ומת האדם:
לנפלים והרג בן קיימא פטור: ממיתה, ואפילו היה מועד, שהרג ג"פ בכה"ג שלא במתכוון, מיהו בהיה מועד בכה"ג, חייב בכופר אף שהרג שלא בכוונה [ועיי' בש"ס כאו דמ"ח ב'] ובמהר"ם לובלין, ולתוס' מדנתחכך להנאתו הוה ליה כשן דהוא מועד מתחלתו, וא"צ ג"פ. אבל אי"ל דמיירי דג"פ ראשונים הרג בכוונה כרמב"ם, דא"כ למה קאמר בש"ס דפטור דמתני' היינו ממיתה, לתחייב השתא קטלא על ג"פ ראשונים, דהרי מה"ט לא מוקי לה הש"ס נמי כשברח או כשאר אוקימתא דלעיל דמ"א א', ודו"ק]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
הרשב"א |
תוספות רי"ד |
מאירי |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש