ירושלמי בבא קמא ד

בבא קמא פרק ד: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

הלכה א משנה

שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהן אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו האחרון אחרון נשכר דברי רבי מאיר. ר' שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה. חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז. חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינרי זהב.

הלכה א גמרא

אמר ר' ינאי בא עליו רבי מאיר משני צדדין. מה נפשך שלך הוא תניהו לי. אינו שלך תניהו לי שאגבנו. ולא כן אמר רבי לעזר שמירת נזקין כשמירת קניין. אמר ליה רבי יודן ומסרו לו לנזקיו ואינו אלא כמשכון בידו. ומה ביניהון רבי יוחנן אמר הקדש ביניהון. על דעתיה דרבי יודה מקדיש הראשון. על דעתיה דרבי מאיר שניהן מקדישין אותו. הוקיר על דעתה דרבי יודה הוקרה לראשון. על דעתיה דרבי מאיר הוקרה לשני. עשה שכר על דעתיה דרבי יהודה השכר לראשון. על דעתיה דרבי מאיר השכר לשניהן. השביח על דעתיה דרבי יודן השביח לראשון. על דעתיה דרבי מאיר השביח לשניהן. אמר רבי יוחנן דרבי יודה ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד. כמה דרבי יודה אמר קנה כן רבי שמעון אמר קנה. אלא שרבי יודן אומר קנה לחי קנה למת. ורבי שמעון אומר לא קנה אלא למת בלבד. תמן תנינן וכן שלשה שהטילו לכיס הותירו או פחתו כך הן חולקין אמר ר' בון נראין דברים בשנטלו מרגלית דיכול מימר ליה אילו לא עשרתי דינריי לא הייתה מזבין כלום. אבל דבר שדרכו לחלק מביאין לאמצע וחולקין. אמר רבי לעזר ואפילו דבר שדרכו לחלק דיכיל מימר ליה את פרגמטיא דידך סגין ואת מנעה מזבנתא. אנא פרגמטיא דידי קליל ואנא הפך ומתהפך בדידי ומטי בך. עד כדון בשהיתה פגמטייו נתונה כאן. היתה פרגמטייו נתונה ברומי. דיכיל מימר ליה עד דאת סליק לרומי אנא הפך ומתהפך בדידי הכא ומטי בך. תני שלשה שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין והתני באילו אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה. אמר ר' שמי סלעים גסות הן ולית ידע אי מן הדין נסב אי מן הדין נסב מספק מחצה לזה ומחצה לזה אבל אבנים דקות הן ואיפשר לבלול לצאת ידי כולן כל אחד ואחד נוטל לפי כיסו. מה חמית מימר בגניבה אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר. אמר רבי יוסי בי רבי בון ואפילו תימר בגניבה אנן קיימין. נמצאת מידת הדין לוקה. הגע עצמך דהוה לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין אישתכח דהדין דחמישיתה דלא מפסד כלום. תמן תנינן האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז. ושנים הראשונים דינרי זהב. רבי שמואל בשם רבי זעירא וכן לשכר. אמר רבי יוסי הדא דרבי זירא פליגא על דרבי לעזר. אמר רבי מני קשייתה קומי רבי יודן אמר לי לא מודה רבי לעזר שאם התנו ביניהן שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו. שוורים כמותנין הן. חזר ואמרה קומי רבי יוסי אמר ליה בפירוש פליגי רבי לעזר אמר סתמן חולקין בשוה. רבי זעירא אמר סתמן זה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ד ב (עריכה)

הלכה ב משנה

שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו. מועד לאדם ואינו מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים. למין שהוא מועד לו משלם נזק שלם. ולמין שאינו מועד לו משלם חצי נזק. אמרו לפני רבי יהודה הרי הוא מועד בשבתות ואינו מועד בימות החול. אמר להן בשבתות משלם נזק שלם ובימות החול משלם חצי נזק מאימתי הוא תם משיחזור בו שלשה ימי שבתות.

הלכה ב גמרא

מכיון שהרג אדם אחד אינו מועד. רב אמר בשהרג שלשה גוים. רבי יוסי בן חנינה אמר כשרדף שלש רדיפות והן משערין שיש ברדיפתו נגיחה שאם יצא ביום הראשון ונגח שוורים בשני ונגח כלבים. בשלישי ונגח חזירים על ידי שלשה מינין לשלשה ימים מהו שיעשה שור מועד. יצא ביום הראשון ונגח בשני לא יצא. בשלישי יצא ונגח וכו'. ייבא בפלוגתא דרב אדא בר אחווא ודרב הונא דאיתפלגון נדה שבדקה עצמה ביום ראשון בדקה ומצתה טמא. בשני לא בדקה. בשלישי בדקה ומצתה טמא רב אדא בר אחווא בשם רב נדה וודאי רב הונא בשם רב אמר נדה ספק. אמר רב הונא תמן הוינא ברישא ובסיפא ובאמצעיתא. אישתאלת לרב ואמר ספק. אישתאלת לרב ואמר וודאי. חזר ואמר ספק. ורב אדא בר אחווה לא הוה תמן אלא כד מר וודאי. רב ירמיה בשם רב אמר הילכתא כרבי מאיר בתמה וכרבי יודה בהועדה. הוינן סברין מימר מאי טעמא דרבי יודה מכיון דו חמי לון לבושין נקיין עוד הוא משנה דעתיה.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ד ג (עריכה)

הלכה ג משנה

שור של ישראל שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור שנאמר שור רעהו ולא שור של קדש. שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור. ושל נכרי שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם.

הלכה ג גמרא

רב אמר ראה ויתר גוים. התיר ממונם של גוים. חזקיה אמר הופיע מהר פארן. והופיע פנים כנגד אומות העולם. רבי יוסי בן חנינה אמר הורידן מנכסיהן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר כדיניהן. אמר רבי לא על הדא איתאמרת אלא בהדא דתני רבי חייה שור של גוי שנגח שור של גוי אחר חבירו אף על פי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם על הדא איתאמרת רבי אבהו בשם רבי יוחנן כדיניהן. מעשה ששילח המלכות שני איסטרטיוטות ללמוד תורה מרבן גמליאל ולמדו ממנו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות. ובסוף אמרו לו כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים הללו שאתם אומרים בת ישראל לא תיילד לנכרית. אבל נכרית מיילדת לבת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה של נכרית. אבל נכרית מניקה לבת ישראל ברשותה. גזילו של ישראל אסור ושל נכרי מותר. באותה שעה גזר רבן גמליאל על גזילות נכרי שיהא אסור מפני חילול השם. שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור וכו'. בדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות. אפילו כן לא מטין לסולמיה דצור עד דשכחון כולן.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ד ד (עריכה)

הלכה ד משנה

שור של פיקח שנגח לשור חרש שוטה וקטן חייב. שור חרש שוטה וקטן שנגח לשור של פיקח פטור. שור חרש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין בהן בפני אפוטרופוס. נתפקח החרש. נשתפה השוטה הגדיל הקטן חזר לתמותו דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. שור האיסטדין אינו חייב מיתה שנאמר כי יגח ולא שיגיחוהו אחרים.

הלכה ד גמרא

כיני מתניתא שור של חרש שור של שוטה. שור של קטן.והא תנינן שור חרש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס. עד כדון כשהועדו לפני אפוטרופין ומסרום לבעלים הועדו לפני הבעלים ומסרום לאפוטרופין מהו. נישמעיניה מן הדא. שאלו בחזקת שהוא תם ונמצא מועד הבעלין משלמין חצי נזק. והשואל חצי נזק. אמר רבי אלעזר דרבי יוסי היא דרבי יוסי אמר הרי הוא בחזקתו. ואין כרבי יוסי ישלם את הכל. בששאלו בחזקת שהוא תם. ואין בששאלו בחזקת שהוא תם לא ישלם כלום. ביודע בו שהוא נגחן. תני המית בפני השואל ומסרו לבעלים עד שלא נגמר דינו פטור. משנגמר דינו חייב. רבי יעקב אומר אף משנגמר דינו עד שלא נקבל פטור. אמר רבי יוחנן בתחילה אין ממנין אפוטרופין על מנת לחוב להן. אלא לזכות להן. ואם חבו חבו. רבי יוסי בן חנינה אמר בין בתחילה בין בסוף אין ממנין אפוטרופין על היתומין לא לזכות ולא לחובה. מתניתין פליגא על דרבי יוסי בן חנינה מעמידין להן אפוטרופין ומעידין להן בפני אפוטרופין. אמר ליה שנייא היא בשור שלא יצא ויזיק. שורו של יתומין ושל אפיטרופין שיצא והיזק מהו רבי יוחנן אמר משל יתומין שאם אתה אומר משל אפוטרופין לא נעשה אדם מעולם אפיטרופוס. רבי יוסי בן חנינה אמר משל אפיטרופין. ותייא דרבי יוסי בן חנינה כאבא שאול. ודרבי יוחנן כרבנין דתנינן תמן אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין ישבע. מינהו בית דין לא ישבע. שבית דין מבחנין אותו. אבא שאול אומר חילוף הדברים אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין לא ישבע דבעי ממשכנה ליה. מינהו בית דין ישבע. אית בר נש בעי מיתן כמה ומיתקרי הימן. אמר אבא בר רב הונא הדא אמרה המכיש בהמת חבירו והלכה והזיקה חייב בנזקיה:

מתוך: ירושלמי בבא קמא ד ה (עריכה)

הלכה ה משנה

שור שנגח את האדם ומת מועד משלם את הכופר ותם פטור מן הכופר וזה וזה חייבין מיתה. וכן בבן וכן בבת נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים בין שהוא יפה מנה בין שאינו יפה אלא דינר זהב.

הלכה ה גמרא

תני ובעל השור נקי. נקי מחצי כופר דברי רבי אליעזר. אמר לו רבי עקיבה רבי והלא מוקדם הוא לבית הסקילה חמורה. אמר לו לא אמרתי אלא בנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם וכו'. עד דו מקשי לה על דרבי ליעזר יקשינה על דידיה. אמר רבי מיישא תיפתר בשעבר ושחטו. ואית דבעי מימר מאן דילפה מן דרבי ליעזר עוד הוא אמר כן. לא אמרתי אלא בשנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג ישראל לנפלים והרג של קיימה פטור. מה מקיים רבי עקיבה ובעל השור נקי. נקי מדמי עבד. ולית ליה לרבי עקיבה נקי מחצי כופר. אם כופר יושת עליו במועד הכתוב מדבר. ולית ליה לרבי ליעזר נקי מדמי עבד. נאמר כאן השור יסקל. ונאמר להלן השור יסקל. מה שור שנאמר להלן במועד הכתוב מדבר אף השור יסקל שנאמר כאן במועד הכתוב מדבר. ולית כתיב סקול יסקל השור אמר מוטב ילמד השור יסקל משור יסקל. ואל ילמד שור יסקל מסקול יסקל השור. אמר רבי יסא מיליה שמעית מן דרבי שמואל בר רב יצחק הכא ולית אני ידע מה הוא. אמר ליה רבי זעירא דלמא דא היא בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר. החזיר את שניהן לנזקין. יכול כשם שהחזירו לנזקין כך החזירו לדמי עבד. תלמוד לומר ובעל השור נקי. נקי מדמי עבד. אמר רבי לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפילו מוכה שחין נותן שלשים סלע. הייתי אומר אף באביו ובאמו כן תלמוד לומר ובעל השור נקי. נקי מדמי וולדות. בכל אתר את מחמיר במועד מתם. והכא את מחמיר בתם יותר מבמועד. אלא כיני אנשים שאינן מתכוונין חייבים. שוורין שאינן מתכוונין פטורין. הא אם היו מתכוונין יהו חייבין תלמוד לומ' ובעל השור נקי. נקי מדמי וולדות. תניי חורן תני ובעל השור נקי. נקי מדמי (עבד) [וולדות]. ולית כתיב וכי ינצו אנשים אנשים ולא שוורים. אמר רבי חגיי כיני מתניתא אנשים שאין מתכוונין חייבין. שוורים שאין מתכוונין פטורין. הא אם היו מתכוונין יהו חייבין תלמוד לומר ובעל השור נקי. נקי מדמי (עבד) [וולדות]. ולית כתיב כי ינצו כי יריבון. והלא היא מצות. היא מריבה. אי מה להלן במתכוין אף כאן במתכוין. מה כאן בשאינו מתכוין. אף להלן בשאינו מתכוין. מאי כדון. כיי דמר רבי שמואל בר רב יצחק בתחילה אינו מדבר אלא בתם כו'. ומניין לניזקי העבד. תלמוד לומר או בן יגח או בת יגח. ואם עבד וגו'. רבי חייה בר ווא ורבי שמואל בר רב יצחק. חד אמר לא תהא תוספת יתירה על העיקר. וחרנה אמר משלם לו כל נזקו.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ד ו (עריכה)

הלכה ו משנה

שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם. לנכרי והרג את ישראל. לנפלים והרג בן קיימא פטור.

הלכה ו גמרא

ואיש כי יכה כל נפש אדם. להביא את המכה ויש בו כדי להמית. אית תניי תני אין בו כדי להמית. אמר רבי לא ואפילו יש בו כדי להמית ובא אחר והמית הממית חייב. והמית איש או אשה. מה האיש מוריש נזקיו לבניו. אף אשה מורשת נזקיה לבניה. ואין הבעל יורש את אשתו. אמר ריש לקיש כך פירשה רבי הושעיה אבי המשנה בכופר של אחר מיתה שנו. תני המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן. רב אמר מקח טעות הוא. ושמואל אמר יכיל הוא מימר ליה לשחיטה מכרתיו לך. ונתן פדיון נפשו. אית תניי תני נפש מזיק. אית תניי תני נפש ניזק. מאן דאמר נפש ניזק הכהו הראשון הכיית מיתה ובא השני ובילבלו אין תימר יש נזקים בכולו הראשון נותן נזקו והשני נותן כופרו. אין תימר אין נזקין בכולו. הראשון נותן כופרו והשני פטור כמאן דמר פדיון נפשו של מזיק. אין תימר יש נזקין בכולו הראשון נותן כופרו והשני פטור. אין תימר אין נזקין בכולו שניהן פטורין.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ד ז (עריכה)

הלכה ז משנה

שור האשה שור היתומים שור אפיטרופוס שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת ואין לו יורשין הרי אילו חייבין מיתה. רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת ואין לו יורשין פטורין מן המיתה מפני שאין להן בעלים.

הלכה ז גמרא

מאי טעמא דרבי יודן והועד בבעליו ולא ישמרנו. אין בעלים לאילו לעניין נזקין. תני רבי הושעיה לעניין נזקין רבי מאיר מחייב. ורבי יודן פוטר. לכופר מה. רבי פדת בשם רבי הושעיה הכל מודין בכופר שהוא חייב. ואית דאמרין רבי יוחנן בשם רבי ינאי כשם שחולקין בנזקין כך הן חולקים בכופר. רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא היך עבדין עובדא. אמר ליה כר' הושעי'. לעניין נזקין ר' מאיר מחייב ורבי יודן פוטר. הא לכופר דברי הכל חייב.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ד ח (עריכה)

הלכה ח משנה

שור שהוא יוצא ליסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש ואם שחטו בשרו אסור אם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש ואם שחטו בשרו מותר

הלכה ח גמרא

תני שור שהיה יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין רבי יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ריש לקיש אמר ייאוש טעות הוא וכן עבד היוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין רבי יוחנן אמר זכה עצמו ריש לקיש אמר ייאוש טעות הוא

מתוך: ירושלמי בבא קמא ד ט (עריכה)

הלכה ט משנה

מסרו לשומר חנם ולשואל ולנושא שכר והשוכר נכנסו תחת הבעלים יצא והזיק מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק קשרו בעליו במוסירה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק חייב ר' יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאי ולא ישמרנו בעליו שמור הוא זה ר' אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין:

הלכה ט גמרא

אמר רבי לעזר דברי רבי מאיר שמירת נזקין כשמירת שומר חנם. דברי רבי יודן שמירת נזקין כשומר שכר. אמר ר' לעזר דברי רבי מאיר מסר שור לשומר חנם יצא והזיק פטור יצא ונטרף פטור לשומר שכר יצא והזיק חייב יצא ונטרף פטור. א"ר לעזר דברי ר' יודן מסר שור מועד לשומר חנם יצא והזיק חייב נטרף חייב. אמר ר' לעזר והלא שמור הוא והתורה חייבתו. אמר ר' לעזר כל שמירה שאמרה תורה אפילו הקיפו חומת ברזל אין משערין אותו אלא בגופו. לפיכך רואין אותו אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב: