ירושלמי בבא קמא ג

בבא קמא פרק ג: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק ג >>

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג א (עריכה)

הלכה א משנה

המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור ואם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקיו

הלכה א גמרא

ואין דרך אדם להניחן ברשות הרבים. רב אמר בממלא את כל רשות הרבים. אבל אם אינה ממלא את כל רשות הרבים אין דרך אדם להיות מניחם ברשות הרבים. שמואל אמר או בממלא את כל רשות הרבים או עד שתהא נתונה על קרן זוית. אמר רבי לעזר ואפילו אינה ממלא כל רשות הרבים אם יטילנה מיכאן ויתננה כאן הרי זה בור. ואפילו אינה נתונה על קרן זוית אין דרך אדם להיות מניחן ברשות הרבים. היתה ממלא כל רשות הרבים אם יטלינה מיכאן ויתנינה כאן נעשה בור. אלא יטול המקל וישברנה או יעבור עליה ואם נשברה נשברה. נישמעינה מן הדא שור שעלה על חבירו ובא בעל השור לשמוט את שלו או הוא ששומט את עצמו ונפל ומת פטור. אם דחייו ונפל ומת חייב. ולא יכיל מימר ליה אילו שבקתה הוינא יהיב לך נזקך. עוד הוא דו יכיל מימר ליה אילו שבקתה הויתה יהב לי חצי נזק. הגע עצמה שהיה מועד לא כל ממך שאהא מחזר עמך על בתי דינים. הניח חבית ברשות הרבים ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא הראשון ליטול שלו אם יטלינה מיכן ויתנינה כאן נעשה בור אלא יטול את המקל וישברנה או יעברו עליה ואם נשברה נשברה. נישמעינה מן הדא שור שעלה בחבירו ובא בעל השור ושמטו מתחתיו אם עד שלא עלה שמטו ונפל ומת פטור. ואם דחהו ונפל ומת חייב. אמר רבי יוסי ותישמע מינה ראה אמת המים שוטפת ובאה לתוך שדהו עד שלא נכנסו המים לתוך שדהו רשאי לפנותן למקום אחר. משנכנסו אין רשאי לפנותן למקום אחר. אהן כריסו ארגירא עד דלא ייתי אהן כריסו ארגירא שרי מימר פלן עביד עיבידתי פלן עביד עיבידתי. מן דייתי אהן כריסו ארגירא אסיר. הדין אכסניי פרכא עד דלא ייתון רומאי שרי מיחשדוניה. ומן דייתון רומאי אסיר. הניח אבנו ברשות הרבים. ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא אחר ונתקל בזו ונחבט בזו מי חייב בנזקו הראשון או השני. נישמעינה מן הדא שור שדחף לחבירו ונפל לבור בעל השור חייב ובעל הבור פטור. רבי נתן אומר במועד זה נותן מחצה וזה נותן מחצה. ובתם בעל הבור נותן שני חלקים ובעל השור רביע. אמר רבי חנינא כיני מתניתא בעל הבור נותן שלשה חלקים ובעל השור נותן רביע. <הניח אבנו ברשות הרבים ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא אחר ונתקל בזו ונחבט בזו מי חייב בנזקו הראשון או השני.> הניח אבנו ברשות הרבים ובאת הרוח והפריחתה לרשות היחיד ובא אחר ונתקל בה מהו שיהא חייב בנזקו. הניח אבנו ברשות הרבים. ובא אחר ונתקל בה והתיזה לרשות היחיד ובא אחר ונתקל בה מהו שיהא חייב בנזקו. אמר רבי יוחנן הניח אבנו ומשאו ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בהן וצלוחיתו בידו בין שנתקל באבן ונחבט בקרקע בין שנחבט באבן ונתקל בקרקע חייב על ניזקי אדם ופטור על ניזקי צלוחיתו. מילתיה דרבי יוחנן אמר בור של נזקין פטור על הכלים. ואם בדרך הטחה הטיח על ניזקי צלוחית חייב.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג ב (עריכה)

הלכה ב משנה

נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חייב ר' יהודה אומר במתכוין חייב בשאינו מתכוין פטור

הלכה ב גמרא

רבי לעזר אמר בשעת נפילה נחלקו. אבל לאחר נפילה כל עמא מודיי שחייב. אמר רבי יוחנן בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה היא המחלוקת. מתיב רבי יוחנן לרבי לעזר אם בשעת נפילה פטור. אינו קל וחומר לאחר נפילה. ולמה פטור בשעת נפילה שכן אדם מפקיר נזקיו ברשות הרבים. אית מתניתא מסייעא לדין. ואית מתניתא מסייעא לדין דתני מודין חכמים לרבי יודן במניח אבנו ומשואו ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בהן פטור שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. הא אם לא הנחיל יהושע לישראל את הארץ על מנת כן חייב. על דעתיה דרבי יוחנן במתכוון לחרסין. על דעתיה דרבי לעזר במתכוון להזיק. רבי זירא ורבי לא תריהון אמרין מודה רבי יודה לחכמים במבקיר שור שנגח ברשות הרבים שחייב. לא דומה נזק עומד לנזק מהלך.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג ג (עריכה)

הלכה ג משנה

השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדירו בקוצי' וגדר שנפל לרשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו

הלכה ג גמרא

רב הונא אמר בשנחבט בקרקעו. אבל אם נתלכלכו כליו חייב. רב אמר אפילו נתלכלכו כליו פטור. מילתיה דרב אמר הבור של נזקין פטור על הכלים. המצניע את הקוץ ואת הזכוכית לתוך כותלו של חבירו ובא בעל הכותל וסתרו והוזק בהן אחר חייב. חסידים הראשונים היו מצניעין אותן לתוך שדה עצמן ומעמיקין להן שלשה טפחים כדי שלא תעלם המחרישה. פיסק' והגודר גדירו בקוצים. אמר רבי יוחנן תיפתר דברי הכל במפריח. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא ולמה לינן פתרין לה כרבי יוסי בי רבי יודה דאמר שלשה שהן סמוכין לרשות כרשות. אמר ליה ומה ביש לך דאיכא רבי יוחנן מימר לך תיפתר דברי הכל במפריח. וגדר שנפל לרשות הרבים. רבי אבהו בשם ריש לקיש אמר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר כל המזיק שלא על ידי מעשה חייב. והדא אמרה דא נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו לתוך הזמן פטור. לאחר הזמן חייב. וכמה הוא הזמן תני רבי הושעיה שלשים יום.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג ד (עריכה)

הלכה ד משנה

המוציא את תבנו ואת גפתו לר"ה לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו

הלכה ד גמרא

במה זכן. דבית רבי ינאי אמרי בשבחן. שמואל אמר בגופן. חזקיה אמר והוא שהפכה על פניה לזכות בה. מילתיה דחזקיה אמר המטלטלין נקנין בהפיכה. אלא המטלטלין מהו שיקנו בגרירה. אמר רבי בון בר חייה נראין דברים בעמודין ובעורות קשין. אבל בעורות רכין לא קנה עד שיגביה. אמר רבי אחא ליידא פשטה על שיטתהון דרבנן. בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור. נישמעינה מן הדא הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבת כיס עד שלא קדשה עליו השבת. ולא בהתריית מיתה הוא ותימר חייב. וכא אע"פ שהוא בהתריית מיתה יהא חייב. אמר רבי ינאי בר ישמעאל רבי הושעיה תניתה כדעתיה דתני המוציא אף על פי שלא הניח חייב. ודכוותה המוציא אף על פי שלא נטל להוציא חייב שאין התרייתו אלא בשעת הוצאתו. תני אם היה גורר בו ויוצא פטור שחלו עליו מיתה ותשלומין כאחת. הא אם לא חלו עליו שניהן כאחת חייב בתשלומין. אמר רבי יוסי בי ר' בון תיפתר כגון דהוון אילין כיסייא רברבין שדרכן ליקנות בגרירה ולית שמע מן הדא כלום. מתיבין הא מתניתא זמנין דמותבין לה ומסייעין לרבי יוחנן. זימנין דמותבין לה ומסייעין לריש לקיש. יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד. טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים. רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו בשבת. אמרו לו אינו השם. אימת דמתיבין ומסייעין לרבי יוחנן הוציאו בשבת אין כאן הנחה ולמה אמרו אינו השם. אימת דמתיבין ומסייעין לריש לקיש הוציאו ביום הכפורים יהא פטור. אמר רבי יוסי בי רבי בון אתייא דרבי מאיר כרבי עקיבה דתני מניין ליום הכיפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מניין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו תלמוד לומר שבת היא יום הכיפורים הוא דברי רבי עקיבה. רבי ישמעאל אומר אין חייב אלא אחת.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג ה (עריכה)

הלכה ה משנה

שני קדרים שהיו מהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל נתקל השני בראשון הראשון חייב בנזקי של שני זה בא בחביתו וזה בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך

הלכה ה גמרא

רבי יוחנן בעא מהו שיתן לראשון שהות כדי עמידה. אמר רבי יוסי פשיטא לרבי יוחנן ליתן לראשון שהות כדי עמידה ולא מסתברא דלא מן השני והלך מהו לשני ליתן שהות כדי עמידה. נישמעינה מן הדא הקדרים המהלכים זה אחר זה נתקל הראשון ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל הראשון משלם לשני והשני לשלישי. ואם מחמת הראשון נפלו כולן הוא משלם על ידי כולן וחייבין על ניזקי אדם ופטורין על ניזקי כלים. ואם הזהירו זה את זה כולן פטורין. חמרים שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל הראשון משלם לשני. והשני לשלישי. ואם מחמת הראשון נפלו כולן הוא משלם על ידי כולן. חמורים שהיו מהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל אפילו מאה כולן חייבין. אית תניי תני כולן פטורין. אמר רבי לא מאן דמר חייבין בשהרביצום בעליהן. נפלו אין אונסין לבהמה. חמורים שהיו רגלי אחד מהן רעות אין רשאין לעבור עליו נפל רשאין לעבור עליו. מהו רשאין לעבור עליו. דרסין עלוי ועברין. היה אחד ריקן ואחד טעון מעבירין את הריקן מפני הטעון. אחד פרוק ואחד טעון מעבירין את הפרוק מפני הטעון. היו שניהן טעונים שניהן פרוקין יעשו פשרה ביניהן. שתי עגלות שתי ספינות אחת טעונה ואחת ריקני' מעבירין פרוקה מפני הטעונה. שתיהן פרוקות או טעונות יעשו פשרה ביניהן. הנכנס למרחץ נותן כבוד ליוצא. והיוצא מבית הכסא נותן כבוד לנכנס. זה בא בחביתו וזה בא בקורתו. ר' זעירא בעי שנו והזיקו מהו. נישמעינה מהדא חמשה שישבו על ספסל אחד ובא אחר וישב בו ונשבר הוא משלם על ידי כולן. ואם מחמת כולן נשבר כולן חייבין.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג ו (עריכה)

הלכה ו משנה

היה בעל קורה ראשון ובעל החבית אחרון נשברה החבית בקורה פטור ואם עמד בעל הקורה חייב ואם אמר לו לבעל החבית עמוד פטור היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון נשברה החבית בקורה חייב אם עמד בעל החבית פטור ואם אמר לו לבעל הקורה עמוד חייב וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו

הלכה ו גמרא

לא כן אמר רב בממלא כל רשות הרבים. וזו ממלא כל רשות הרבים. אמר כיון שעמד נעשה כקרן זוית.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג ז (עריכה)

הלכה ז משנה

שנים שהיו מהלכין בר"ה אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהן רצים והזיקו זה את זה שניהן פטורין

הלכה ז גמרא

יוסי הבבלי אומר היה רץ ברשות הרבים והזיק חייב ששינה המנהג. היה ערב שבת בין השמשות פטור. אמרי הוא יוסי הבבלי. הוא יוסי בן יהודה. הוא יוסי קטונתה. ולמה נקרא שמו קטונתה שהיה קטן חסידים.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג ח (עריכה)

הלכה ח משנה

המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד ברשות היחיד והזיק ברה"י אחר חייב

הלכה ח גמרא

א"ר יוסי בן חנינה היה עומד ומבקע עצים בחצירו ונכנס פועל לתבוע שכרו ונתזה הבקעת והזיקתו חייב. ואם מת אינו גולה. והתני רבי חייה פטור. לא פליגי מה דמר רבי יוסי בשראהו. ומה דמר רבי חייה בשלא ראהו. אם בשלא ראהו כיון שאמר לו היכנס חייב והתני ר' חייה פטור כיון שאמר לו הכנס צריך לשמור עצמו. ואית דבעי מימר כיון שאמר לו היכנס נעשית כחצר השותפין דמר ר' יוחנן בשם רבי ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בניזקי זה וזה בניזקי זה ולא כן אמר רב בממלא כל ר"ה. וזו ממלא כל רשות הרבים. אמר מכיון שדרכו להלך בחצר כמי שהוא ממלא כל החצר.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג ט (עריכה)

הלכה ט משנה

שני שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק. שניהם מועדין משלמין במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד. מועד בתם משלם במותר נזק שלם. תם במועד משלם במותר חצי נזק. וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם. אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם. אדם בתם ותם באדם. אדם בתם משלם במותר נזק שלם ותם באדם משלם במותר חצי נזק. רבי עקיבה אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. שור שוה מנה שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור. שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום אמר רבי מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו. אמר לו רבי יהודה וכן הלכה קיימתה ומכרו את השור החי וחצו את כספו. ולא קיימתה וגם את המת יחצון ואי זה זה זה שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים. והנבילה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת. וזה נוטל חצי החי וחצי המת.

הלכה ט גמרא

שור שוה מנה שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור שאין לו אלא חצי חבלו לפיכך אם מת השור או שהכחיש אין לו אלא אותו השור בלבד. שור שוה מנה שנגח לשור שוה מאתים הכחישו חמשים זוז חזר האחרון וחבל בו ג' של זהב השני משלם לראשון חצי דינר זהב. שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים השביח והרי הוא יפה ארבע מאות שאילו לא נגחו היה יפה שמונה מאות זוז אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת עמדתו בבית דין בלבד. א"ר לא כיני מתניתין השביח המזיק אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת עמדתו בב"ד מ"ט דר"מ אמר קרא ומכרו את השור החי וחצו את כספו ומה מקיים ר' יהודה וגם את המת יחצון מיכן שזה מפסיד חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק:

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג י (עריכה)

הלכה י משנה

יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו. חייב על מעשה עצמו ופטור על מעשה שורו. שורו שבייש פטור. והוא שבייש חייב. שורו שסימה את עין עבדו והפיל את שינו פטור. והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב. שורו שחבל באביו ובאמו חייב והוא שחבל באביו ובאמו פטור. שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו.

הלכה י גמרא

בן פדייא אמר כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר והעושה חבורה. אמר רבי יוחנן במבעיר אינו חייב עד שיהא צריך לאפר. והעושה חבורה אין חייב עד שיהא צריך לדם. והתנינן שורו. שורו צריך את האפר.

מתוך: ירושלמי בבא קמא ג יא (עריכה)

הלכה יא משנה

שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק זה אומר שורך הזיק. והלה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחבירו עליו הראייה. היו שנים רודפין אחר אחד זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורין. ואם היו שניהן של איש אחד שניהן חייבין. היה אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר הגדול הזיק. והמזיק אומר לא כי אלא הקטן הזיק. אחד תם ואחד מועד. הניזק אומר מועד הזיק. והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק המוציא מחבירו עליו הראייה. היו הניזוקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקין שנים אחד גדול ואחד קטן. הניזק אומר הגדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן. והמזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן. אחד תם ואחד מועד. הניזק אומר מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן. והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק את הגדול ומועד את הקטן המוציא מחבירו עליו הראייה:

הלכה יא גמרא

ר' יודן בעי הדין עמדת בית דין מהו. נישמעינה מהדא שנים שזרקו שתי צרורות ושברו שתי כדין אחת של יין ואחת של שמן. זה אומר של יין שברתי וזה אומר של יין שברתי שניהן משלמין של יין. אחת ריקנית ואחת מליאה זה אומר ריקנית שברתי וזה אומר ריקנית שברתי שניהן משלמין את הריקנית. שברו חבית אחת זה אומר אתה שברתה וזה אומר אתה שברתה שניהן פטורין: