ירושלמי בבא קמא ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בבא קמא פרק ה: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק ה >>




מתוך: ירושלמי בבא קמא ה א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

מתניתין שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע לוולד. וכן פרה שנגחה את השור ונמצא וולדה בצידה ואין ידוע אם עד שלא ילדה נגחה ואם משנגחה ילדה משלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הוולד.

הלכה א גמרא[עריכה]

וכי כל הפרות מפילות. נהלך בהן אחר הרוב ואמור מחמת נגיחה הפילה. זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב אלא במיעוט. אמר רבי יוסי במקום אחר הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב כהדא דתני רבי אחא גמל האוחר בין הגמלים ונמצא שם אחד מת חייב בידוע שזה הרגו. ואמר רבי ינאי כיני מתניתא משלם חצי נזק מן הפרה ובעל הוולדות עולה לבעל הפרה רביע. א"ר יוסי זה נותן מחצה וזה נותן מחצה. מה מפקה מביניהון מתו הוולדות. מאן דמר משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לוולד אהן יהיב ניזקיה ואהן יהיב ניזקיה. מאן דמר משלם חצי נזק מן הפרה ובעל הוולדות עולה לבעל הפרה רביע אהן יהיב ניזקיה ואהן אמר לא לדין בעית איידי ליקומיך. וכן פרה שנגחה את השור כו'. ר' בון בר כהנא בעא קומי ר' אימי מפני שהוא ספק. הא אילו וודאי זה נותן מחצה וזה נותן מחצה. כך אני אומר רגלה של אדם אחד כולה של אדם אחד. זה נותן מחצה וזה נותן מחצה. אמר ליה במועד היא מתניתא רגלה מכורה לך מכר חצייה. רגלה שנייה מכורה לך מכר חצי חצייה. אמר ריש לקיש כל אילין שמועתא דלוי אינון.



מתוך: ירושלמי בבא קמא ה ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

מתניתין הקדר שהכניס קדירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות שברתן בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן בעל הקדירות חייב. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב.

הלכה ב גמרא[עריכה]

הכניס קדירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ושברן פטור הוזק בהן פטור. הדא אמרה הקרן פטורה בחצר שאינה של שניהן.



מתוך: ירושלמי בבא קמא ה ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

מתניתין הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות אכלתן בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב.

הלכה ג גמרא[עריכה]

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ואכלן פטור. הוזק בהן פטור. הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה לשניהן.



מתוך: ירושלמי בבא קמא ה ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

מתניתין הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות נגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור. נגח הוא לשורו של בעל הבית חייב. נפל לבור והבאיש את מימיו חייב. היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב. רבי אומר בכולן עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור.

הלכה ד גמרא[עריכה]

הכניס שור לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר נגח נגף נשך רבץ בעט משלם נזק שלם דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים על השן ועל הרגל חייב. על הנגיחה ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה ועל הבעיטה ועל הדחייה תם משלם חצי נזק. מועד משלם נזק שלם מן העלייה. רב יהודה בשם שמואל הלכה כרבי. רב זעירא אמר הלכה כרבי. אמר רבי ירמיה הכל מודין בבית שהוא אומר לו הכנס ואני משמרו. הכל מודין בשדה שאומר לו הכניסהו ושמרהו. מה פליגין בחצר רבי אומר חצר כשדה. וחכמים אומרים חצר כבית. תמן תנינן המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות. גדישים בשדה ככלים בבית. אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר בהיא דאית לה מסגר.



מתוך: ירושלמי בבא קמא ה ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

מתניתין שור שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי וולדות אדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי וולדות כיצד משלם דמי וולדות שמין את האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדה היא משבחת אלא שמין את הוולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל ואם אין לו בעל נותנים ליורשיו היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור.

הלכה ה גמרא[עריכה]

שור שהיה מתכוין לחבירו הא אם היה מתכוין לאשה חייב. ולא שנייא היא בין שהוא מתכוין להכות את האשה בין שנתכוין להכות חבירו. ולמה תנינה הכא. אמר אבא בר רב חנן בגין מתניתין הא דבתרה אדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי וולדות. תני האומר לחבירו שפחה וולדנית אני מוכר לך בניה משביחין אותה. רבן שמעון בן גמליאל אומר קוטיזמי היא זו. כתיב כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה. אבא יוסי בן חנן אומר ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה. מה ת"ל הרה מגיד שאין מתחייב עד שיכה במקום עוברה הא אם הכה על כף ידה או על כף רגלה פטור. כאשר ישית עליו בעל האשה שומעני אע"פ שאין ההריון שלו ת"ל הרה. מגיד שאינו משלם אלא לבעל ההריון. ר' עוקבא שאל בא על אמו בא על אחותו אף הוא בעל הריון הוא. ת"ל בעל את שראוי ליקרות בעל יצאו אילו שאינן ראוין להיות בעל. ר' יסא בשם ר' יוחנן עוברין אין יוצאין בשן ועין. ניחא בשן. ועין. א"ר יסא בי ר' בון כיני מתניתין עוברין אין יוצאין בשן ועין של אימן.


מתוך: ירושלמי בבא קמא ה ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

מתניתין החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. אחד החופר בור ושיח ומערה חריצים ונעיצין אם כן למה נאמר בור אלא מה הבור שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים אף כל דבר שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים. היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. ואם הוזק בו חייב. החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים בר"ה ופתחו לרשות היחיד ברה"י ופתחו לרה"י אחר חייב.

הלכה ו גמרא[עריכה]

כתיב כי יפתח איש בור וכי יכרה איש בור אחד בור לנזקין ואחד בור למיתה. א"ר יצחק אחד בור של מיתה ואחד בור לנזקין שניהן ממקרא אחד נתרבו. וכשהוא בא לבור של מיתה את מר פטור על הכלים וכשהוא בא לבור של נזקין את מר חייב על הכלים. אין לי אלא בשחפר לקח ירש ניתן לו במתנה מניין שנאמר או כי יכרה איש בור. וכי יש לו רשות להפקיר נזקיו ברשות הרבים אמר רבי יוסי בי ר' בון תיפתר כר' יוסי בי רבי יהודה דאמר שלשה דברים שהן סמוכין לרשות כרשות. ר' מנא בעי מהו שיעשה את העומק כגובה. והיכי דמי אין בהוא דאתי מן עיל חמי ליה. אלא בההוא דאתי מן לרע.


מתוך: ירושלמי בבא קמא ה ז (עריכה)

הלכה ז משנה[עריכה]

מתניתין בור של שני שותפין ועבר עליו הראשון ולא כיסהו השני ולא כיסהו השני חייב כיסהו הראשון ובא השני וגילהו השני חייב כיסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כיסהו השני חייב כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור לא כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב נפל לפניו מקול הכרייה חייב לאחריו מקול הכרייה פטור נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב בן או בת עבד או אמה פטור.

הלכה ז גמרא[עריכה]

היך אפשר לבור של שני שותפין. אמר רבי ינאי תיפתר שנתנו שניהן אבן האחרונה. ולמה לא פתר לה בחפר זה עשרה וזה עשרה. דו בעי מיפתריניה בבור של עשרה טפחים של שני שותפין. עבר עליו הראשון ולא כיסהו השני ולא כיסהו השני חייב. רבי בא בר ביזנא רבי יסא בשם ר' יוחנן נותנין לו שהות לכרות ארזים מן הלבנון. אית בה לחומרא. ואית בה לקולא. פעמים שסמוכין ללבנון. פעמים שרחוקין ללבנון. כיסהו כראוי. עד היכן כיסהו. ייבא כיי דתנינן תמן כדי שתהא עגלה מהלכת טעונה אבנים. אמר רבי ינאי לתוכו בין שלפניו בין שלאחריו פטור. חוצה לו לפניו פטור לאחריו חייב. נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים. שמואל אמר בשהתריפו מחמת אוירו. אבל אם נחבט בקרקעו חייב. רבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין אפילו נחבט בקרקעו פטור דרך נפילה פטרה תורה. ונפל שמה שור או חמור. שור ולא שור בכיליו. חמור ולא חמור בכיליו. שהיה בדין מה אם בור נזקין שפטור מן המיתה חייב על הכלים. בור של עשרה טפחים שחייב על המיתה אינו דין שהיא חייב על הכלים תלמוד לומר ונפל שמה שור או חמור. שור ולא שור בכליו. חמור ולא חמור בכליו. נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב. אמר רבי לעזר כיני מתנית' שור והוא חרש שור והוא שוטה. בן ובת עבד או אמה פטור.


מתוך: ירושלמי בבא קמא ה ח (עריכה)

הלכה ח משנה[עריכה]

מתניתין אחד השור ואחד כל הבהמה לנפילת הבור להפרשת הר סיני לתשלומי כפל ולהשיב אבידה לפריקה ולחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדיבר הכתוב בהווה:

הלכה ח גמרא[עריכה]

לנפילת הבור ונפל שמה שור או חמור. להפרשת הר סיני אם בהמה אם איש לא יחיה. לתשלומי כפל משור עד חמור. להשב אבידה השב תשיבם. לפריקה עזוב תעזוב. לחסימה לא תחסום שור בדישו. לכלאים בהמתך לא תרביע כלאים. לשבת למען ינוח שורך וחמורך וכן חיה ועוף כיוצא בהן. שמואל אמר אווז ים עם אווז יישוב כלאים זה בזה. א"ר יוסי מתני' לא אמרה כן אלא שור עם שור בר חמור עם חמור בר כלאים זה בזה. ריש לקיש אמר משנה שלימה שנה ר' וכן חיה ועוף כיוצא בהן. א"ר יוחנן ואנא דאייתיתיה מן דבית לוי תרנגול עם פיסיוני תרנגול עם הטווסת אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה: