ירושלמי בבא קמא ו

בבא קמא פרק ו: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק ו >>

מתוך: ירושלמי בבא קמא ו א (עריכה)

הלכה א משנה

הכונס צאן לדיר ונפל בפניה כראוי ויצתה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים ויצתה והזיקה פטור הוציאוה ליסטים הליסטין חייבין

הלכה א גמרא

ר' לא בשם ר' ינאי במחלוקת רבי לעזר אמר דברי הכל הוא א"ר לא מסתברא הדא דר' לעזר שהרי אין כתיב שמירה בגופו אלא בקרן מאי כדון ריש לקיש אמר במחלוקת ר' לעזר אמר דברי הכל היא ואית דאמרין דר' ליעזר בן יעקב היא דאמר בין כך ובין כך פטור עד כדון בשהיתה גדורה מד' רוחות היתה גדורה משלש רוחותיו ופרוצה מרוח אחת ויצאת ממקום הפרצה מהו נישמעינה מן הדא נפל כותלו מקול הזועות מקול הרעמים אם עמד ובנאו כצורכו פטור ואם לאו חייב כלום צריכה לא בשנפלו שם שלשה כתלים בריאים ממנה תני ר' יהושע אומר ארבעה אין חייבין לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין להן עד שישלמו היודע עדות לחבירו ואינו מעידו אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם השוכר עידי שקר וגבה אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם הכובש קמה לפני האור והפורץ גדר לפני בהמה אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם הוציאוה ליסטין הליסטין חייבין א"ר הושעיה כשהוציאוה לגוזלה אבל אם הוציאוה לאבדה הליסטין פטורין

מתוך: ירושלמי בבא קמא ו ב (עריכה)

הלכה ב משנה

הניחה בחמה או שמסרה ביד חרש שוטה וקטן ויצאתה והזיקה חייב מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו נפלה לגינה והזיקה משלמית מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה כיצד משלם מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ר"ש אומר אכלה פירות גמורין משלם פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים

הלכה ב גמרא

תני רועה שמסר צאנו לרועה הראשון חייב והשני פטור רב וריש לקיש תריהון אמרין מכיון שמסרה לבן דעת פטור מסרה לרועה ונכנס רועה תחתיו ונפלה לגינה והזיקה משלם מה שנהנית רב הונא אמר בשנחבטה על גבי עשבים אבל עמדה ורעת משלם מה שהזיקה ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה ר' יוסי בי ר' חנינה אמר אותה השדה פטורה ושדה אחרת חייבת ר' יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין אפילו רעת כל השדה פטורה לעולם אינה חייבת עד שתצא מתוכה לרשות הרבים ותיכנס מרשות הרבים לשדה אחרת אלא נפלה לגינה וירדה לתוך גינה אחרת מהו על דעתיה דר' יוסי בן חנינה דאמר אותה השדה פטורה וכא חייב' על דעתיה דרבי יוחנן וריש לקיש דינון אמרין אפילו רעת כל השדה פטור לעולם אינה חייבת עד שתצא מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לשדה אחרת אלא נפלה למקום שראויה לירד ירדה למקום שראויה ליפול א"ר יוסי בר חנינה היא מתני' אלא נפלה למקום שראויה ליפול נפלה למקום שראויה לירד דא צריכה לדא ודא צריכה לדא דא צריכה לדא שמשלם מה שנהנית ודא צריכה לדא שמשלם מה שהזיקה תני אין שמין בית כור מפני שהוא פוגם ולא בית קב מפני שמשביח אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה א"ר יודה אימתי בזמן שאכלה ייחורי תאנים וקירטמה לולבי גפנים אבל אם אכלה בוסר או פגין שמין לו פירות גמורין אמר רבי יודן משום ר' עקיבה אכלה פירות גמורין משל' פירות גמורין נטיעות שמין לו נטיעות נטיעות שמין לו בית סאה רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' עקיבה תבואה שלא הביאה שליש נידונת כנטיעות דבי ר' ינאי אמרין שמין תרקב בששי' תרקבים ר"י בי ר' חנינה אומר שמין קלח בששים קלחיים חד בר נש גנב חדא כפוני אתא עובדא קמי שמואל אמר ליה זיל שיימה ליה בריש דיקלא א"ר יוסי בי ר' בון כבשה דאהיני הוה

מתוך: ירושלמי בבא קמא ו ג (עריכה)

הלכה ג משנה

המגדיש לתוך שדה חבירו שלא ברשות אכלתן בהמתו של בעל השדה פטור ואם הוזק בהן בעל הגדיש חייב ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב

הלכה ג גמרא

א"ר יצחק גדישין בשדה ככלים בביתא"ר יוסי בי ר' בון תיפתר בההיא דאית ליה מסגר

מתוך: ירושלמי בבא קמא ו ד (עריכה)

הלכה ד משנה

השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שילחה ביד פיקח הפיקח חייב אחד הביא את האש ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתו הרוח הרי כולן פטורין

הלכה ד גמרא

חזקיה אמר בשמסר לו גחלת אבל מסר לו שלהבת חייב א"ר יוחנן היא גחלת היא שלהבת וקשי' על דעתיה דחזקיה אילו מי שראה גחלתו של חבירו מגלגלת והולכת ואין כולה אותו שמא אינו פטור אמרי תיפתר בשמסר לו גחלת הפקר אי נמי שלהבת הפקר ולית שמע מינה כלום אית תניי תני ליבה אית תניי תני וניבה מאן דמר וליבה דכתיב בלבת אש מאן דמר וניבה והיה בליבי כאש בוערת ליבתו הרוח הרי כולן פטורין תמן אמרין ברוח של אונסין היא מתניתא אבל ברוח שהעולם מתנהג בו חייב ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין אפי' רוח שהעולם מתנהג בו פטור שפעמים בא פעמים לא בא

מתוך: ירושלמי בבא קמא ו ה (עריכה)

הלכה ה משנה

השולח את הבעירה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים וגו' עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור

הלכה ה גמרא

מה קוצים מיוחדין שדרכן לידלק אף אין לי אלא דברים שדרכן לידלק ת"ל גדישאי מהגדיש מיוחד שתלוש מן הקרקע אף אין לי אלא דבר שתלוש מן הקרקע תלמוד לומר קמהאו מה אילו ואילו מיוחדין שדרכן לידלק אף אין לי אלא דבר שדרכו לידלקליחכה נירו סיפספה אבניו מניין תלמוד לומר או השדהויאמר קוצים קמה שדה ואל יאמר גדיש על דעתיה דרבי יודן ניחא דאמר משלם כל מה שבתוכו ועל דעתיה דרבנין דאמר אינו משלם אלא גדיש חטים שדה שעורים לאי זה דבר נאמר גדיש ולאי זה דבר נאמר גדישעברה גדר שגבוהה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור אמר רבה בקודחת היא מתניתא אבל במקטפת דברי הכל חייב רבי יוחנן אמר במקטפת היא מתניתא אבל בקודחת פטור

מתוך: ירושלמי בבא קמא ו ו (עריכה)

הלכה ו משנה

המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה ר' אלעזר בן עזריה אומר רואין אותם כאילו היא באמצע בית כור ר' ליעזר אומר שש עשרה אמה כדרך הרבים ורבי עקיבה אומר חמשים אמה ור"ש אומר שלם ישלם המבעיר את הבעירה הכל לפי המדליק

הלכה ו גמרא

תני מעשה שעברה דליקה את הירדן שהיתה קשהעד כמה תעבר הדליקה רבי ליעזר אומר שש עשרה אמה כדרך הרבים בשעת הרוח שלשים אמה רבי יהודה אומר שלשים אמה בשעת הרוח חמשים אמה רבי עקיבה אומר חמשים אמה בשעת הרוח מאה אמהמעשה בערב שקפץ האור יותר משלשה מאות אמה אימתי בזמן שקפץ אבל אם היו עצים מצויין לפניו או שהיה מספסף והולך אפילו עד מיל חייבעברה נהר או שלולית רחבין שמונה אמות פטור

מתוך: ירושלמי בבא קמא ו ז (עריכה)

הלכה ז משנה

המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חיטין או גדיש של שעורין היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור ומודין חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שהיה בתוכה שדרך בני אדם להניח בבתים

הלכה ז גמרא

רבי אבהו בשם ר' יוחנן מודין חכמים לרבי יודן בכלי גורן שדרכן להטמין מחלפה שיטת רבי יודן תמן הוא אומר פרט להטמון והכא הוא אמר לרבות הטמון ולית רבי יודן דריש הכא אלא גדיש לאי זה דבר נאמר גדיש שמשלם כל מה שבתוכו מחלפה שיטת רבנין תמן אמרין לרבות טמון וכא אמרין פרט לטמון ולא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן מודין חכמים לרבי יודן בכלי גורן שדרכו ליטמן אמר ר' הושעיה בשאין עדים אבל אם יש עדים כל עמא מודו על הדא דרבי יודה דתני כן היה גדיש חטים מחופה שעורין או גדיש שעורין מחופה בחיטין נותן לו גדיש שעורים כהדא חד בר נש אפקד גבי חבריה חד שק צרור ואירעו אונס אהן אמר סיגין הוה מלא ואהן הוה אמר מטקסין הוה מלא ה"ז נשבע ונוטל רבי יוחנן בעא מהו שיטענו לו דבר שאין ראויין לו נישמעינה מן הדא דאריסיה דבר זיזא אפקד גבי חד בר נש ליטרא דהב מית בר זיזא ומית אריסיה דבר זיזא אתא עובדא קומי ר' ישמעאל בי ר"י אמר מאן הוא דלא ידע דכל מאי דאית לאריסיה דבר זיזא לבר זיזא אינון יתייהבון לבנוי דבר זיזא הוון לבר זיזא בנין רברבין ובנין דקיקין אמר יסבון רברביא פלגא וכד רבו דקוקיא יסבון פלגא דמך רבי ישמעאל בי רבי יוסי אתא עובדא קומי רבי חייה אמר אין מן הדא לית ש"מ כלום יתייהבון לבנוי דאריסא א"ל מריה דפיקדונא כבר יהבית פלגא א"ל מה שנתתה ע"פ ב"ד נתתה ומה שאתה נותן ע"פ ב"ד אתה נותן מהו דיימרון בנוי דאריסיה דבר זיזא לבנוי דבר זיזא יבין לון מה דנסתון יכלין מימר לון מה שנעשית על פי בית דין נעשה מהו דיימרון דקיקייא לרברבייא ניפלוג עימכון יכלין מימר לון מציאה מצאנו א"ר יצחק לית בין רברביא לדקיקייא אלא כמי שניתן להן מתנה

מתוך: ירושלמי בבא קמא ו ח (עריכה)

הלכה ח משנה

גץ שיצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל שהוא טעון פשתן ועובר בר"ה נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח החנווני את נירו מבחוץ החנווני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור

הלכה ח גמרא

תני רבי יודן בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות וחכמים אומרין בין כך ובין כך חייב כגון אילו שהן עושין סוכות בפיתחי חניותיהם בחג מפני שהוא רשות ובא אחר והוזק בהן חייב