לדלג לתוכן

ירושלמי בבא קמא ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | ירושלמי · מסכת בבא קמא · פרק ד · הלכה ז | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ז משנה

[עריכה]

שור האשה שור היתומים שור אפיטרופוס שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת ואין לו יורשין הרי אילו חייבין מיתה. רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת ואין לו יורשין פטורין מן המיתה מפני שאין להן בעלים.

הלכה ז גמרא

[עריכה]

מאי טעמא דרבי יודן והועד בבעליו ולא ישמרנו. אין בעלים לאילו לעניין נזקין. תני רבי הושעיה לעניין נזקין רבי מאיר מחייב. ורבי יודן פוטר. לכופר מה. רבי פדת בשם רבי הושעיה הכל מודין בכופר שהוא חייב. ואית דאמרין רבי יוחנן בשם רבי ינאי כשם שחולקין בנזקין כך הן חולקים בכופר. רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא היך עבדין עובדא. אמר ליה כר' הושעי'. לעניין נזקין ר' מאיר מחייב ורבי יודן פוטר. הא לכופר דברי הכל חייב.