ירושלמי בבא קמא ד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת בבא קמא · פרק ד · הלכה ב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ב משנה[עריכה]

שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו. מועד לאדם ואינו מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים. למין שהוא מועד לו משלם נזק שלם. ולמין שאינו מועד לו משלם חצי נזק. אמרו לפני רבי יהודה הרי הוא מועד בשבתות ואינו מועד בימות החול. אמר להן בשבתות משלם נזק שלם ובימות החול משלם חצי נזק מאימתי הוא תם משיחזור בו שלשה ימי שבתות.

הלכה ב גמרא[עריכה]

מכיון שהרג אדם אחד אינו מועד. רב אמר בשהרג שלשה גוים. רבי יוסי בן חנינה אמר כשרדף שלש רדיפות והן משערין שיש ברדיפתו נגיחה שאם יצא ביום הראשון ונגח שוורים בשני ונגח כלבים. בשלישי ונגח חזירים על ידי שלשה מינין לשלשה ימים מהו שיעשה שור מועד. יצא ביום הראשון ונגח בשני לא יצא. בשלישי יצא ונגח וכו'. ייבא בפלוגתא דרב אדא בר אחווא ודרב הונא דאיתפלגון נדה שבדקה עצמה ביום ראשון בדקה ומצתה טמא. בשני לא בדקה. בשלישי בדקה ומצתה טמא רב אדא בר אחווא בשם רב נדה וודאי רב הונא בשם רב אמר נדה ספק. אמר רב הונא תמן הוינא ברישא ובסיפא ובאמצעיתא. אישתאלת לרב ואמר ספק. אישתאלת לרב ואמר וודאי. חזר ואמר ספק. ורב אדא בר אחווה לא הוה תמן אלא כד מר וודאי. רב ירמיה בשם רב אמר הילכתא כרבי מאיר בתמה וכרבי יודה בהועדה. הוינן סברין מימר מאי טעמא דרבי יודה מכיון דו חמי לון לבושין נקיין עוד הוא משנה דעתיה.