משנה בבא קמא ד א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ד · משנה א | >>

[עריכה]

שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה, ישלם לאחרון שבהם.

ואם יש בו מותר, יחזיר לשלפניו.

ואם יש בו מותר, יחזיר לשלפני פניו.

והאחרון אחרון נשכר, דברי רבי מאיר.

רבי שמעון אומר, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום, זה נוטל מנה וזה נוטל מנה.

חזר ונגח שור אחר שוה מאתים, האחרון ^ד נוטל מנה, ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז.

חזר ונגח שור אחר שוה מאתים, האחרון נוטל מנה, ושלפניו, חמשים זוז, ושנים הראשונים, דינר זהב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה,

יְשַׁלֵּם לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם;

וְאִם יֵשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו;

וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו,

וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

שׁוֹר שְׁוֵה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שְׁוֵה מָאתַיִם,

וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם,

זֶה נוֹטֵל מָנֶה וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה.

חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שְׁוֵה מָאתַיִם,

הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה,

וְשֶׁלְּפָנָיו, זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז.

חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שְׁוֵה מָאתַיִם,

הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה,

וְשֶׁלְּפָנָיו, חֲמִשִּׁים זוּז,

וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, דִּינָר זָהָב:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שור שנגח - לארבעה חמישה שוורים,

זה אחר זה, זה אחר זה,

ישלם - לאחרון שבהם,

ואם יש בו מותר - יחזיר לשלפניו,

ואם יש בו מותר - לשלפני פניו,

והאחרון אחרון - נשכר,

דברי רבי מאיר.

רבי שמעון אומר:

שור שוה מאתים - שנגח לשור שוה מאתים,

ואין הנבילה יפה כלום - זה נוטל מנה, וזה נוטל מנה.

חזר ונגח שור אחר שוה מאתים -

האחרון - נוטל מנה,

ושלפניו - זה נוטל חמישים זוז, וזה נוטל חמישים זוז.

חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים -

האחרון - נוטל מנה,

ושלפניו - חמישים זוז,

ושנים הראשונים - דינרי זהב.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כבר בארנו בכתובות שדינר זהב הוא חמשה ועשרים דינרין כסף.

וכשתפש הניזק השור לגבות ממנו ויצא מתחת ידו והזיק לאחר, האחרון גובה חצי נזקו שלם, ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו. ורבי שמעון אינו חולק בזה, לפי שכיון שתפש נעשה עליו שומר שכר וחייב בנזקיו.

וכל הדינים האלו הם בשור תם, שהעיקר הוא בידינו שמשלם מגופו כמו שבארנו, אבל כשהוא מועד אינו צריך לשום דבר מזה, לפי שהוא משלם נזק שלם מן העלייה.

והלכה כרבי שמעון:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שור שנגח ד' וה' - ובכולם היה תם ^א דמשתלם מגופו:

ישלם - חצי נזק לאחרון תחלה. בגמרא מוקי למתניתין כגון שתפסו ניזק לשור המזיק לגבות ממנו ונעשה עליו שומר שכר ^ב. וכשיצא מתחת ידו והזיק, הניזק הראשון חייב בנזקיו, לפיכך האחרון משתלם חצי נזקו משלם:

ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו - הכי קאמר, אם יש בו מותר בנזקיו, יחזיר לשלפניו. כגון שחצי נזקו של הראשון היה מנה, וחצי נזק האחרון היה חמשים, והשור שוה מאתים. מתחלה כשנגח שור זה שורו של הניזק הראשון שחצי נזקו מנה, היה לניזק בשור זה מנה, ולבעלים מנה. וכשתפסו הניזק ונגח תחת ידו, אין לבעלים להפסיד מנה שהיה להם בו, שהרי לא היתה שמירתו עליהן אלא על הניזק שתפסו. וכשהזיק לשני והיה חצי נזקו חמשים, איבד הניזק הראשון מן המנה שלו חמשים ונותן לזה הניזק השני, והמותר עד המנה חוזר לו. והבעלים נוטלים המנה שלהם:

רבי שמעון אומר וכו' - רבי שמעון סבר שותפי נינהו ^ג הבעלים והניזק בשור המזיק, ושניהם מתחייבים בנזקיו. כיצד, שור שוה מאתים שנגח וכו':

ושלפניו - זהו ניזק ראשון. נוטל חמישים זוז, והבעלים חמשים זוז. דיש לניזק ראשון בו החצי, הלכך משלם חצי תשלומי נזקו:

חזר ונגח שור שוה מאתים - האחרון נוטל מנה החצי מכל מה שהוא, דמגופו משתלם. ונמצא אותו שלפניו שהיה החצי שלו, משלם מחלקו חצי מנה שנוטל האחרון:

ושנים הראשונים - ניזק ראשון והבעלים שהיה להם לכל אחד רביע, משלמין כל אחד רביעית של נזקו:

דינר זהב - שהם עשרים וחמשה דינרים של כסף:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים. כתב הר"ב ובכולם היה תם. פירש"י והיכי דמי כגון שראה שור ונגח. וראה שור ולא נגח. וראה שור ונגח. ואחר נגיחה שניה ראה ב' פעמים או ג' שור ולא נגח דאפילו מועד לסירוגין לא הוי. דשור לא נעשה מועד אא"כ נגח השלש נגיחות בשלשה שראה כסדרן או שלא כסדרן. ונעשה מועד לסירוגין היכא דסירוגין שוין ע"כ. והוי מצי נמי לפרושי כגון דלא אייעוד בב"ד דהעדאה בב"ד צריכה להיות כדתנן במ"ד אלא משום דמסתמא מייעדין ביה בב"ד להכי לא פירש כן:

ארבעה וחמשה. עיין בפרק י"ח דשבת ובפי"ג דיבמות. ומשנה ט' פ"ב דבבא מציעא:

ישלם לאחרון שבהם. כתב הר"ב בגמרא מוקי למתניתין כגון שתפסו וכו' ונעשה עליו שומר שכר. כלומר וכר' ישמעאל סבירא ליה דישום השור ולא הוי אלא בעל חוב דידיה. ולפיכך כשתפס בחובו נעשה שומר שכר:

רבי שמעון אומר וכו'. כתב הר"ב ר"ש סבר שותפי נינהו וכו'. כלומר וכר"ע סבירא ליה דאמר יוחלט השור לחצי נזקו ונמצא שאם כחש או שבח הוא ברשות שניהם לא נעשה שומר אלא מחלקו דעל כל אחד מוטל לשמור חלקו. אבל לר' ישמעאל שאין לו חלק מבורר בגוף השור. לשעבודא בעלמא הוא דתפיס ליה. הוי כמו ראובן שחייב לשמעון מנה ותפס שמעון משל ראובן חפץ ששוה מאתים כדי לפרוע ממנו. מלתא דפשיטא היא שחייב בשמירת כל החפץ. אבל לר"ע הוי כמו חפץ של שניהם שלפעמים זה שומרו. ולפעמים זה שומרו. ולעולם אחריותו על שניהם. הרא"ש ז"ל. ופסקו הפוסקים דהלכה כר"ש דאזיל בשיטת ר"ע:

האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וכו'. ואע"ג דקיימא לן דשותפים חולקין כפי מספר השותפין. לא לפי המעות כמ"ש במשנה ד' פ"י דכתובות. כבר כתב שם הר"ן דהכא היינו טעמא לפי שלא נשתתפו לדעת. הלכך ה"ל כלקח זה בשלו וזה בשלו דקיימא לן דחולקין לפי המעות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) והיכא דמי כגון שראה שור ונגדן. וראה שור ולא נגדן. וראה שור ונגדן. וראה ב"פ ולא נגרן. דאפילו מועד לסירוגין לא הוי. רש"י. ומצי לפרושי נמי כגון דלא אייעד בב"ד וכדתנן במ"ד. אלא משום דמסתמא מיעד. ין בב"ד להכי לא פירש כן:

(ב) (על הברטנורא) כלומר וכרבי ישמעאל ס"ל דיושם השור ולא הוי אלא בעל חוב דידיה, ולפיכך כשתפס בחובו נעשה שומר שכר:

(ג) (על הברטנורא) כלומר וכר"ע ס"ל דאמר יוחלט השור לחצי נזקו. ונמצא שאם כחש או שבח הוא ברשות שניהם לא נעשה שומר אלא מחלקו, דעל כל אחד מוטל לשמור חלקו. אבל לר"י שאין לו חלק מבורר בגוף השור לשעבודא בעלמא הוא דתפיס ליה, והוי כמו ראובן שחייב לשמעון מנה ותפס שמעון משל ראובן חפץ ששוה מאתים כדי לפרוע ממנו שחייב בשמירת כל החפץ. אבל לר"ע הוי כמו חפץ של שניהם שלפעמים זה שומרו ולפעמים זה ולעולם אחריותו על שניהם. הרא"ש:

(ד) (על המשנה) האחרון כו'. ואע"ג דקיי"ל דשותפין חולקין כפי מספר השותפין לא לפי המעות כמ"ש במשנה ר פ"י דכתובות. היינו טעמא לפי שלא נשתתפו לדעת והוי להו כלוקח זה בשלו וזה בשלו. דקיי"ל דחולקין לפי המעות. הר"נ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שור שנגח ד' וה' שורים: ברוב הספרים גרסינן לארבעה וחמשה הר"ר יהוסף ז"ל. ונראה דמשום דכל הני מתני' דסוף פירקין דלעיל שייכי בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא כדכתבינן לעיל בסמוך סמך נמי הא מתני' דשייכא נמי בהני כדאיתא בגמ' וכמו שנכתוב בסמוך בס"ד. ובגמ' פריך מני מתני' לא ר' ישמעאל דאמר בעלי חובות נינהו פי' הניזוקין דא"כ היכי קתני האחרון אחרון נשכר ראשון ראשון נשכר מיבעי ליה והאחרון יפסיד שהרי אין ראשון שותף בו שתהא שמירתו עליו להתחייב בניזקין ואי כר' עקיבא דאמר תורא דשותפי האי יש בו מותר יחזיר לשלפניו לכולם מיבעי ליה איש איש לפי מה שהיה לו בו. ומשני לעולם רישא דמתני' ר' ישמעאל ודקא קשיא לך ראשון ראשון נשכר מיבעי ליה הכא במאי עסיקי' כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו וכדפי' רעז"ל ופי' רש"י ז"ל וכן שני וכן שלישי תפסוהו הלכך אין שמירתו אלא עליו ע"כ פי' כשתפסו ניזק ראשון נעשה עליו שומר שכר וכשהזיק לשני ותפסו שני לגבות הימנו איבד ראשון את זכותו והשני שתפסו נעשה עליו שומר שכר וכן כולם. ור"מ אליבא דר' ישמעאל אמרה למילתיה ור"ש כר"ע ס"ל וכן א"ל שמואל לרב יהודה שיננא שבוק מתני' ותא אבתראי ולא תיטרח לאוקומי פלוגתא דר"מ ור"ש אליבא דחד תנא:

ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו: שבע מלות הללו כתב הר"ר יהוסף ז"ל דברוב הספרים ל"ג להו ויש ספר א' דגריס לה הכי יחזיר לשלפניו ויש לו מותר יחזיר לשלפניו והאחרון וכו'. בפי' רעז"ל בריש לשון המתחיל ואם יש בו מותר וכו' עד כגון שחצי נזקו של הראשון. אמר המלקט פי' רש"י ז"ל כגון שהיה נזקו של רביעי מרובה משל חמישי כגון שור של רביעי שוה מנה ויש לו במזיק חצי מנה ושל חמישי שוה חמישים אין לו על זה אלא דינר זהב יחזיר דינר זהב לשלפניו וכן כולם אם נזקו של ראשון יותר על של אחרון. וז"ל נ"י ז"ל אם יש מותר בנזקיו כגון שנזקי החמישי פחות מנזקי הרביעי וכן מה שהוזק הרביעי פחות מנזק השלישי וכן כולם כאילו תאמר שנזקי הראשון מנה והשני חמשים והשלישי דינר זהב והרביעי חצי דינר והחמישי רביעי דינר דהשתא אם תפס הניזק הרביעי השור שהזיקו נעשה ש"ש לנזקיו וכשהזיק רביע דינר לחמישי אותו רביע משתלם מחלקו כיון שהוא חייב בנזקיו נמצא שאינו נוטל מחצי דינר שהיה ראוי לו אלא רביע ואותו רביע עצמו משתלם מחלקו של שלישי היכא שתפסו ולא נזהר לשמרו נמצא שלא יטול דינר שהיה ראוי לו אלא פחות רביע. [הגהה נלע"ד צ"ל פחות שני רבעים]. וכן כולם חייבין כל אחד על נזקי חבירו משום שלא נזהרו בשמירה והמותר יחזור בסוף לבעל השור וכתבו הריא"ף ורש"י והרמב"ן ז"ל דבהא אפי' ר"ש מודה דהיכא שתפסו ניזק לגבות ממנו נעשה עליו שומר שכר לנזקיו ואע"ג דשותפים נינהו לר"ע הא תניא השותפים נעשין שומרי שכר זה לזה. אבל רבינו אפרים תלמידו של רבינו האלפסי ז"ל כתב דאפילו תפסו ניזק לגבות ממנו פליג ר"ש וסבר כדפרישית במתני' וכן דעת הרז"ה והרמ"ה ז"ל עכ"ל ז"ל. ועיין עוד שם ובס' המאור ובספר המלחמות ובשלטי הגבורים. עוד בפי רעז"ל בראש לשון המתחיל חזר צריך לומר כך חזר ונגח שור אחר שוה מאתים וכו':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה: ובכולן היה תם דמשלם רק מגופו, וכגון דלא איעד בב"ד, או שאחר נגיחה ב' ראה שוורים ולא נגח, דאז אפילו מועד לסירוגין לא הוה, מדלא סירג ג' פעמים:

ישלם: חצי נזק:

לאחרון שבהם: ומיירי בתפסו ניזק כל פעם, דאף דניזק דינו כבע"ח, עכ"פ כשתפסו אחובו חייב ג"כ בנזקו, לפיכך רק לאחרון משתלם ח"נ:

ואם יש בו מותר: בנזק ראשון מבנזק ב':

יחזיר לשלפניו: דכשח"נ ראשון ק', ושל ב' נ', והמזיק שוה ר', לפיכך כשתפסו ניזק קמא, וחזר והיזק ונתחייב נ', משלם ניזק קמא מק' שלו נ', ונ' הנשארים נותרים לו, והבעלים יקחו ק':

רבי שמעון אומר: קסבר שותפין נינהו בגוף השור, ועל שניהן לשמרו, וכשחזר והזיק, אף שתפסו ניזק קמא, גם בעלים חייבים בנזקו, לפיכך שור וכו':

שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה: ניזק ראשון ובעלים:

חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה: דמגופו משלם, יהיה ממי שיהיה:

ושלפניו: ניזק ב':

חמשים זוז: מדהיה רק החצי שלו:

דינר זהב: כ"ה דנרי כסף לכל א', מדהיה לשניהן יחד החצי, ואף דכל שותפין חולקין הרווח או ההפסד לפי מספר השותפין ולא לפי המעות [ כח"מ קע"ו ה' ]. שאני הכא דלא השתתפו מדעת, להכי חולקין לפי המעות [ כח"מ רצ"ב י' ]. וקיי"ל כר"ש. ולרמב"ם ולרש"י ר"ש מיירי בלא תפסו ניזק, אבל בתפסו, הוא לבד חייב בנזקו כש"ש [(שו"ע חו"מ, תא)]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

בבלי לו א | רמב"ם הלכות נזקי ממון ט יב | שולחן ערוך חושן משפט תא א

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי