משנה בבא קמא ד דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה בבא קמא ד: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א[עריכה]

שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה, ישלם לאחרון שבהם.

ואם יש בו מותר, יחזיר לשלפניו.

ואם יש בו מותר, יחזיר לשלפני פניו.

והאחרון אחרון נשכר, דברי רבי מאיר.

רבי שמעון אומר, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום, זה נוטל מנה וזה נוטל מנה.

חזר ונגח שור אחר שוה מאתים, האחרון נוטל מנה, ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז.

חזר ונגח שור אחר שוה מאתים, האחרון נוטל מנה, ושלפניו, חמשים זוז, ושנים הראשונים, דינר זהב.

משנה ב[עריכה]

שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו, מועד לאדם ואינו מועד לבהמה, מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים, את שהוא מועד לו משלם נזק שלם, ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק.

אמרו לפני רבי יהודה, הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לחול.

אמר להם, לשבתות משלם נזק שלם, לימות החול משלם חצי נזק.

אימתי הוא תם? משיחזור בו שלשה ימי שבתות.

משנה ג[עריכה]

שור של ישראל שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של ישראל, פטור, שנאמר (שמות כא) שור רעהו, ולא שור של הקדש.

שור של ישראל שנגח לשור של נכרי, פטור.

ושל נכרי שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם.

משנה ד[עריכה]

שור של פיקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן, חייב.

ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פיקח, פטור.

שור של חרש שוטה וקטן שנגח, בית דין מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס.

נתפקח החרש, נשתפה השוטה והגדיל הקטן, חזר לתמותו, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר, הרי הוא בחזקתו.

שור האצטדין אינו חייב מיתה, שנאמר (שמות כא) כי יגח, ולא שיגיחוהו.

משנה ה[עריכה]

שור שנגח את האדם ומת, מועד, משלם כופר, ותם, פטור מן הכופר.

וזה וזה חייבים מיתה.

וכן בבן וכן בבת.

נגח עבד או אמה, נותן שלשים סלעים, בין שהוא יפה [מאה] מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד.

משנה ו[עריכה]

שור שהיה מתחכך בכותל, ונפל על האדם, נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לנכרי, והרג את ישראל, לנפלים, והרג בן קיימא, פטור.

משנה ז[עריכה]

שור האשה, שור היתומים, שור האפוטרופוס, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשים, הרי אלו חייבים מיתה.

רבי יהודה אומר, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת, פטורים מן המיתה, לפי שאין להם בעלים.

משנה ח[עריכה]

שור שהוא יוצא להסקל והקדישו בעליו, אינו מוקדש.

שחטו, בשרו אסור.

ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו, מוקדש.

ואם שחטו, בשרו מותר.

משנה ט[עריכה]

מסרו לשומר חינם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר, נכנסו תחת הבעלים, מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק.

קשרו בעליו במוסרה, ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק, אחד תם ואחד מועד חייב, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: תם חייב ומועד פטור, שנאמר (שמות כא) ולא ישמרנו בעליו, ושמור הוא זה.

רבי אליעזר אומר: אין לו שמירה אלא סכין.

משנה בבא קמא ד: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב