לדלג לתוכן

משנה בבא קמא ג דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה בבא קמא ג דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה, פטור.

ואם הוזק בה, בעל החבית חייב בנזקו.

נשברה כדו ברשות הרבים, והוחלק אחד במים, או שלקה בחרסיה, חייב.

רבי יהודה אומר, במתכוין, חייב.

באינו מתכוין, פטור.

משנה ב[עריכה]

השופך מים ברשות הרבים, והוזק בהן אחר, חייב בנזקו.

המצניע את הקוץ, ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים, והוזקו בהן אחרים, חייב בנזקן.

משנה ג[עריכה]

המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים, והוזק בהן אחר, חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו, חייבין לשלם, וכל הקודם בהן זכה.

ההופך את הגלל ברשות הרבים, והוזק בהן אחר, חייב בנזקו.

משנה ד[עריכה]

שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה, ונתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון, הראשון חייב בנזקי שני.

משנה ה[עריכה]

זה בא בחביתו, וזה בא בקורתו, נשברה כדו של זה בקורתו של זה, פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך.

היה בעל קורה ראשון, ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה, פטור בעל הקורה.

ואם עמד בעל הקורה, חייב.

ואם אמר לבעל החבית עמוד, פטור.

היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, נשברה חבית בקורה, חייב.

ואם עמד בעל חבית, פטור.

ואם אמר לבעל קורה עמוד, חייב.

וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו.

משנה ו[עריכה]

שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים, אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצים, והזיקו זה את זה, שניהם פטורין.

משנה ז[עריכה]

המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים, ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד, ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר, חייב.

משנה ח[עריכה]

שני שוורים תמים שחבלו זה את זה, משלמים במותר חצי נזק.

שניהם מועדים, משלמים במותר נזק שלם.

אחד תם ואחד מועד, מועד בתם משלם במותר נזק שלם, תם במועד משלם במותר חצי נזק.

וכן שני אנשים שחבלו זה בזה, משלמים במותר נזק שלם.

אדם במועד ומועד באדם, משלם במותר נזק שלם.

אדם בתם ותם באדם, אדם בתם משלם במותר נזק שלם, תם באדם משלם במותר חצי נזק.

רבי עקיבא אומר, אף תם שחבל באדם, משלם במותר נזק שלם.

משנה ט[עריכה]

שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום, נוטל את השור.

שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום, אמר רבי מאיר, על זה נאמר (שמות כא לה) ומכרו את השור החי וחצו את כספו.

אמר לו רבי יהודה, וכן הלכה. קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו, ולא קיימת וגם את המת יחצון, ואיזה? זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, והנבלה יפה חמישים זוז, שזה נוטל חצי החי וחצי המת, וזה נוטל חצי החי וחצי המת.

משנה י[עריכה]

יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו, פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו.

שורו שבייש, פטור, והוא שבייש, חייב.

שורו שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו, פטור, והוא שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו, חייב.

שורו שחבל באביו ובאמו, חייב, והוא שחבל באביו ובאמו, פטור.

שורו שהדליק את הגדיש בשבת, חייב, והוא שהדליק את הגדיש בשבת, פטור, מפני שהוא מתחייב בנפשו.

משנה יא[עריכה]

שור שהיה רודף אחר שור אחר, והוזק, זה אומר שורך הזיק, וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה, המוציא מחברו עליו הראיה.

היו שנים רודפים אחר אחד, זה אומר שורך הזיק, וזה אומר שורך הזיק, שניהן פטורין.

אם היו שניהם של איש אחד, שניהן חייבין.

היה אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר גדול הזיק, והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק.

אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר, מועד הזיק, והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק, המוציא מחברו עליו הראיה.

היו הניזוקין [שנים], אחד גדול ואחד קטן, והמזיקים שנים, אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר, גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן, והמזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן.

אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר, מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן, והמזיק אומר לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן, המוציא מחברו עליו הראיה.

<< | משנה בבא קמא ג דפוסים | >>