משנה בבא קמא ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים, והוזק בהן אחר, חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכהיב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו, חייבין לשלם, וכל הקודם בהן זכה.

ההופך יד את הגלל ברשות הרבים, והוזק בהן אחר, חייב בנזקו.

נוסח הרמב"ם

המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלין והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו חייבין לשלם וכל הקודם בהן זכה ההופך את הגלל לרשות הרבים והוזק בה אחר חייב בנזקו.

פירוש הרמב"ם

המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים כו': זה שאמרנו כל הקודם בהם זכה בהם קנס. וגלל צואת הבקר ואפילו בשעת הוצאת זבלים אם הזיק חייב:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לזבלים - שירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים:

כל הקודם בהן זכה - דקנסינהו רבנן:

כל המקלקלים ברה"ר - ואפילו עושים ברשות יג, כגון בשעת הוצאת זבלים. אם הזיקו חייבים:

ההופך את הגלל - צואת בקר:

פירוש תוספות יום טוב

תבנו וקשו. מפורשים במ"ג פ"ך דשבת. ופ"ט דב"מ [מ"א]:

וכל הקודם בהן זכה. ואע"ג דכהפקר הם חייב בנזקו. דמפקיר נזקיו שלא באונס חייב:

רשב"ג אומר כל המקלקלים וכו'. פירש הר"ב אפילו עושים ברשות. וכפירש"י בלשון אחרון. ותמהו התוספות דתקשי ליה רבן שמעון בן גמליאל אדרשב"ג דמ"ה פ' בתרא דב"מ דאמר מתקן הוא את מלאכתו וכו' ופירשו בגמרא ואינו חייב בנזקן [וכמו שכתב הר"ב שם]. ושמא אין הענינים שוים אע"ג דבשמעתין דהתם כייל להו בהדי הדדי. ע"כ. ול' ראשון פירש"י דרשב"ג שמעי' לת"ק דלא קנס אלא שבחא. אבל גופה לא כדקתני בברייתא בגמרא. ואתא רשב"ג למימר דבגוף נמי כל הקודם זכה. ע"כ. ולרב דקי"ל כוותיה דאמר קנסו גופן אטו שבחן ופרכינן בגמרא לימא כתנאי ודחינן דלא פליגי בהכי אלא בהלכה דקנסו גופן ואין מורין כן דלתנא קמא אין מורין. ואתא ר' שמעון בן גמליאל וכו' איכא לפרושי מתניתין נמי בהכי דכי היכי דמפרשת לברייתא מפרשי' למתניתין. והרמב"ם לא כתב בפי"ב מה' נזקי ממון להאי שינויא דואין מורין כן. וכתב הכ"מ משום דס"ל דדחויא בעלמא הוא. צריך לומר דרב כתנאי וכרשב"ג ס"ל משום דכל מקום ששנה וכו'. ועיין פ"ח דעירובין [מ"ז]:

ההופך את הגלל וכו' חייב בנזקו. מפרשי' בגמרא דכ"ט מדקתני ההופך ולא קתני המגביה ש"מ בלמטה משלשה ובמתכוין לזכות בו [דבהפקר קני לכ"ע בהגבהה פחות משלשה. רש"י. והתוספות כתבו עוד פירושים אחרים. ועיין מ"ש במ"ד פ"ק דקדושין] דחייב משום ממונו. אבל אם הגביה ג' דאסתלקא מעשה ראשון שהוציא הגלל אע"פ שלא נתכוין לזכות בו חייב. דהא קי"ל מפקיר נזקיו שלא באונס חייב. ובמסכתא דמאי פ"ג מ"ג תנן המוצא פירות בדרך וכו' לא יצניע עד שיעשר. ואם מתחלה נטלן בשביל שלא יאבדו פטור. וכתב הר"ש דבירושלמי פריך מהא דמחייבין בנזקין אע"ג דלא נתכוין לזכות. ומשני א"ר בון תמן כתיב (שמות כא) בעל הבור ישלם. הכא כתיב (דברים יד) עשר תעשר משלך אתה מעשר ולא משל אחר. ע"כ. כלומר תבואת זרעך כתיב ומסיפיה [דקרא] דייק. ובעל הבור ישלם מסיים בירושלמי בעל הנזק ישלם. וצ"ל דדרשה פשוטה נקט דהא בגמרא פ"ה דף נ' דרשינן הכי לרבי ישמעאל. אבל לר"ע דקי"ל כותיה מוקים בעל הבור לחופר בור ברשותו והפקיר רשותו ולא בורו. אלא דמשום דאף רבי עקיבא סבירא ליה בור ברשות הרבים חייב נמצא דבנזקי בור לא קפיד קרא אשיהא שלו אף על גב דלאו מהאי קרא דבעל הבור משתמע לרבי עקיבא אפילו הכי נקטה הירושלמי משום דדרשה פשוטה היא:

והוזק בהן אחר חייב בנזקו. ואילו כל הקודם בהן זכה לא קתני. דגלל דבר שאין בו שבח דגלל זהו רעי ואינו משביח ברה"ר דהא משובח ועומד הוא לא קנסו. גמרא. פירש הר"ן משום דמאן דמפיק ליה לרשות הרבים לאו לאשבוחי מפיק אלא לנקות חצרו הוא דמפיק. ולא עביד לשהויי התם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) זכה. ואע"ג דכהפקר הם חייב בנזקו דמפקיר נזקיו שלא באונס חייב:

(יג) (על הברטנורא) וקשה דרשב"ג אדרשב"ג דמ"ה פ"י דב"מ. ושמא אין הענינים שוים. תוספ' ועיין תוי"ט:

(יד) (על המשנה) ההופך. מדלא קתני המגביה ש"מ בלמטה מג' ובמתכוין לזכות בו, דחייב משום ממונו. אבל אם הגביה ג' דאסתלקא מעשה ראשון אע"פ שלא נתכוין לזכות בו חייב. דהא קיי"ל מפקיר נזקיו שלא באונס חייב. בגמרא:



פירושים נוספים

בבלי ל א  רמב"ם הלכות נזקי ממון יג יד  שולחן ערוך חושן משפט תיד א