רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק ג

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף יב.)

(דף כז.) המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בה ושיברה פטור ואם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקו (דף כח.) נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחר במים או שלקה בחרסיה חייב רבי יהודה אומר במתכוין חייב ובשאינו מתכוין פטור:

גמ' (זה אינו מהל' הרי"ף והוא שפת יתר. ד"ת) (פתח בכד וסיים בחבית אמר רב פפא היינו כר היינו חבית ומאי נפקא מינה למקח וממכר):

היכי דמי אילימא דכדא לא קרו ליה חביתא וחביתא לא קרי ליה כדא הא לא קרי ליה לא צריכא דרובא קרו ליה לכדא כדא ולחביתא חביתא ומיעוטא קרו לחביתא כדא ולכדא חביתא מהו דתימא זיל בתר רובא (דף כז:) קמ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב:

ושברה פטור:

אמאי פטור לימא ליה איבעי לך עיוני ומיזל אמרי בבי רב משמיה דרב בממלא רה"ר כולו חביות ושמואל אמר באפלה שנו ורבי יוחנן אמר בקרן זוית. ומסקנא אמר ליה רבי אבא לרב אשי אמרי במערבא משמיה דר' אלעאי לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים הוה עובדא בנהרדעא וחייב שמואל בפומבדיתא וחייב (בגמ' הגי' רבא) רבה בשלמא שמואל כשמעתיה אלא רבה לימא כשמואל סבירא ליה אמר רב פפא התם קרנא דבי עצרי הוה כיון דברשות קא עבדי איבעי ליה עיוני ומיזל טעמא דברשות הא לא עבדי ברשות לא אמרינן ליה איבעי לך עיוני ומיזל לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים הדין הוא סברא דילן וחזינן למקצת רבואתא זכרם לברכה בהאי דינא מאי דלא איסתבר לן ומשום הכי לא כתיבנא ליה:

שלח ליה רב חסדא לר"נ הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנוקרת שלש עשרה לפנדא דמרא לקופינא דמרא מאי שלח ליה חסדא חסדא קנסא קמגבית

(דף רי"ף יב:) בבבל אימא לי איזה גופיה דעובדא היכי הוה אמר ליה דההיא גורגותא דבי תרי דכל יומא הוה דלי חד מינייהו יומא חד אזל חד מינייהו וקא דלי ביומא דחבריה אמר ליה יומא דילי הוא לא אשגח ביה שקל פנדא דמרא מחייה אמר ליה למחייה במאה פנדאי דמרא אפילו למ"ד לא עביד איניש דינא לנפשיה במקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה דאיתמר רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה היכא דאיכא פסידא כולי עלמא לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה כי פליגי היכא דליכא פסידא רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה כיון דליכא פסידא ליזיל לקמי דיינא רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דדינא קעביד אמר לא מצינא דאיטרח:

והלכה כרב נחמן א דקי"ל (כתובות יג א) הלכה כרב נחמן בדיני:

האי דקאמר לרכובה שלש וכו' קמפרשי רבנן דהני דמי צער בלחוד הוא לבד מדמי בושת ורבנן אחריני אמרי האי דמי הכל הוא ומסייעי' להאי מימרא ממעשה חנן בישא דף לז.

דלא חייביה אלא פלגא דזוזא דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע דהוא פלגא דזוזא ואנן הכי סבירא לן:

נשברה כדו ברה"ר וכו' דף כח:

מתניתין מני רבי מאיר היא דסבר נתקל פושע הוא אבל חכמים אומרים נתקל אונס הוא ולפיכך פטור דתניא נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב וחכמים אומרים דף כט.

פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ומודים חכמים לר' מאיר באבנו סכינו ומשאו שהניחן ונפלו ברוח מצויה והזיקו שחייב ומודה ר"מ לחכמים במעלה קנקנים לגג על מנת לנגבן ונפלו ברוח שאינה

(דף רי"ף יג.) מצויה והזיקו שהוא פטור וקאמר אביי בתרתי פליגי פליגי בשעת נפילה ופליגי לאחר נפילה פליגי בשעת נפילה בנתקל פושע הוא ר"מ סבר נתקל פושע הוא ורבנן סברי נתקל לאו פושע הוא ופליגי לאחר נפילה במפקיר נזקיו ר' מאיר סבר מפקיר נזקיו חייב ורבנן סברי מפקיר נזקיו פטור ואם נתכוין לזכות בחרסיה חייב והיינו דקאמר רבי יהודה במתכוין חייב ובשאינו מתכוין פטור דס"ל כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא ואפילו לאחר נפילה נמי פטור דכיון דאנוס הוא בשעת נפילה הוו להו להנך מים

(דף רי"ף יג:) וחרסים כהפקר דאתי ממילא דהא איהו לא עבד ולא מידי אבל אם נתכוין לזכות בחרסים חייב דהא לאו הפקירא נינהו וכן הלכתא דף כט:

ומפקיר נזקיו דעלמא דלאו אנוס פלוגתא דר' יוחנן ור"א חד אמר חייב וחד אמר פטור (גי' ד"ת) ומ"ד חייב אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן דלא אמרי רבנן מפקיר נזקיו פטור אלא היכא דהוא אנוס אבל מפקיר נזקיו דעלמא חייב ואסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר חייב (גי' ד"ת) והלכתא כוותיה ולענין אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר קי"ל כשמואל דאמר דף כח:

כולן מבורו למדנו ובכולן אני קורא בהן שור ולא אדם חמור ולא כלים והני מילי לענין קטלא אבל לענין נזקין אדם נמי חייב וכלים פטור בין אפקרינהו בין לא אפקרינהו דכל תקלה בור הוא א"ר אלעזר לא תימא נתקל באבן ונישף בה הוא דחייב אבל נתקל בקרקע ונישף באבן פטור אלא אפי' נתקל בקרקע ונישף באבן חייב כמאן כר' נתן דאמר כל היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי וכן הלכתא:

(דף רי"ף יד.) מתני'(דף ל.) השופך את המים ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר את גדרו בקוצים וגדר שנפל ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו:

גמ' תניא כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה אין להם רשות בימות הגשמים אע"פ שיש להן רשות אם הזיקו חייבין לשלם:

המצניע את הקוץ ואת הזכוכית וכו' א"ר יעקב א"ר יוחנן לא שאנו אלא מפריח אבל מצמצם פטור מצמצם מאי טעמא פטור א"ר אחא בריה דרב איקא לפי שאין דרך בני אדם להתחכך בכותלים:

תנו רבנן המצניע קוצותיו וזכוכיותיו בתוך כותלו של חברו ובא בעל הכותל וסתר את את כותלו ונפלו ברשות הרבים והזיקו (חייב המצניע כ"ה בגמ')חייב אמר רבי יוחנן לא שאנו אלא בכותל רעוע אבל בכותל בריא פטור המצניע וחייב בעל הכותל אמר רבינא זאת אומרת המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל דלי ונטל את דליו והזיק חייב בעל הבור:

ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהן וזכוכיותיהן בתוך שדותיהן ומעמיקין להן ג' טפחים כדי שלא תעלם המחרישה רב ששת שדי להו בנורא רבא שדי להו בדגלת:

אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין רבינא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות:

מתני' המוציא תבנו וקשו לרה"ר לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו והקודם בהן זכה ההופך הגלל ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו:

גמ' לימא מתני' דלא כר' יהודה דתניא רבי יהודה אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ ופריק רב נחמן בר יצחק מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים ודברי הכל ואפילו הכי ליתא לדר' יהודה דפטר בשעת הוצאת זבלים דהא אוקימנא בסוף בבא מציעא דף קיח:

בשיטה דאמר אביי רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה ורבי שמעון כולהו סבירא להו כל שנתנו חכמים רשות והזיק פטור מלשלם וכל כי האי גוונא לית הלכתא כחד מינייהו:

מתני' (דף לא.) שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון הראשון חייב בנזקו של שני (דף לא:)

זה בא (דף רי"ף יד:) בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון נשברה חבית בקורה פטור (דף לב.) ואם עמד בעל קורה חייב ואם אמר לו לבעל חבית עמוד פטור. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון נשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל החבית פטור ואם אמר לו לבעל הקורה עמוד חייב. וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו:

שנים שהיו מהלכין ברה"ר אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין והזיק זה את זה פטורין:

(ד"ת מ"ז) (המבקע ברה"י והזיק זה את זה) דף לב:

המבקע ברה"י והזיק ברה"ר ברה"ר והזיק ברה"י ברה"י והזיק ברה"י אחר חייב:

גמ' שני קדרין וכו'. אוקמא (דף לא.) רבי יוחנן בשהיה לו לעמוד ולא עמד ולפיכך חייב ואפילו לרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא הכא כיון שהיה לו לעמוד ולא עמד נפיק ליה מדין אנוס וקם ליה בדין פושע אבל אם לא היה יכול לעמוד פטור ולא אמרינן היה לו להזהיר משום דטרוד הוא וכן הלכתא ואי קשיא לך ההיא קמייתא (דף כח.) נשברה כדו ולא סילקה דאמר' אנוס הוא ולא מחייב ואע"ג דהוה ליה לסלק ולא סילק התם בנשברה כדו ולא סילקה כיון דאנוס הוא בשעת נפילה הוו להו הנך מים וחרסים כהפקר דאתי ממילא ולפיכך אע"פ שהיה יכול לסלקם ולא סלקם פטור דמשעת נפילה איתפקרו להו אבל הכא איהו גופיה נפל ובגופיה איתקיל חבריה הלכך אף על פי שהוא אנוס בשעת נפילה אם יכול לעמוד ולא עמד חייב דגופיה לא הוי הפקר והשתא הואיל ויכול לעמוד ולא עמד לאו אנוס הוא:

תניא הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון והשלישי בשני ראשון חייב בנזקו של שני ושני חייב בנזקו של שלישי ואם מחמת ראשון נפלו ראשון חייב בנזקי כולם ואם הזהירו זה את זה כולם פטורים וכולם חייבים על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונן אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק (דף רי"ף טו.) בגופו בין דאיתזק בממונו ושני חייב בנזקי שלישי בדאיתזק בגופו אבל לאו בדאיתזק בממונו (דף לא:)

מ"ט דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה:

ואם מחמת ראשון נפלו וכו':

מחמת ראשון היכי נפול דשדי כשלדא אי נמי כחוטרא דסמיאתא כלומר שנפל לרוחב הדרך ונתקל בו אחד מכלפי ראשו ואחד מכלפי גופו ואחד במרגלותיו:

זה בא בחביתו וזה בא בקורתו וכו':

(דף לב.) בעא מיניה (דף רי"ף טו:) (בגמ' איתא רבה בר נתן מרב הונא) רבא בר נתן מרב חסדא המזיק את אשתו בתשמיש המטה מהו כיון דברשות קא עביד פטור או דלמא איבעי ליה לעיוני ואסיקנא אמר רבא ק"ו ומה יער שזה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו וגולה זה שלרשות חבירו נכנס לא כל שכן אלמא חייב בנזקה:

שנים שהיו מהלכין ברה"ר וכו':

תניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משנה ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור מפני שהוא רץ ברשות א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה:

ואם היו שניהן רצין והזיקו זה את זה אפילו בחול שניהן פטורין:

המבקע ברשות היחיד וכו':

(דף לב:) תנו רבנן הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות חייב במאי חייב אמר רבי יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות רב פפא משמיה דרבא מתני ארישא הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה לו בפניו ומת פטור א"ר יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות:

מאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דברשות עאל חייב גלות:

(דף לג.)

רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא ומצא פרט לממציא את עצמו מכאן א"ר אליעזר בן יעקב אם משיצאת אבן מתחת ידו הוציא הלה את ראשו וקבלה הרי זה פטור אמר רבי יוסי בר חנינא פטור

(דף רי"ף טז.) מגלות וחייב בארבעה דברים מאן דמתני לה אהא כ"ש אקמייתא ומאן דמתני אהך אבל הא פטור לגמרי ומסתבר כמאן דמתני אקמייתא דפטר בהא לגמרי:

מתני' שני שוורים תמים שחבלו זה בזה משלם במותר ח"נ שניהן מועדין משלם במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם ותם במועד משלם במותר חצי נזק וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם אדם בתם ותם באדם אדם בתם משלם במותר נזק שלם ותם באדם משלם במותר חצי נזק רבי עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם:

גמ' תוספתא כיצד משלם במותר חצי נזק שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים הכחישו חמשים זוז חזר האחרון והכחישו שלשה דינר של זהב האחרון משלם לראשון חצי דינר זהב שהם שנים עשר זוז ומחצה:

מתני' שור שוה מנה שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום נוטל את השור:

(דף לד.) שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום אמר רבי מאיר על זה נאמר (שמות כ״א:ל״ה)ומכרו את השור החי וחצו את כספו אמר לו רבי יהודה וכן הלכתא קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו ולא קיימת וגם את המת יחצון ואי זה זה שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת:

גמ' מכדי בין לר"מ בין לרבי יהודה האי מאה ועשרים וחמשה שקיל והאי מאה ועשרים וחמשה שקיל מאי בינייהו ואסיקנא דף לד:

שבח נבלה איכא בינייהו רבי מאיר סבר שבח נבלה דניזק הוי ורבי יהודה סבר פלגא אבל פחת נבלה כ"ע לא פליגי דניזק הוי דשמין לנבלה כמה שויא בשעת

(דף רי"ף טז:) מיתה מעיקרא ואי פחתה פחתה לניזק ודכולי עלמא נמי וגם את המת יחצון פחת שפיחתתו המיתה מחצין בחי כגון שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז כמה פחתתו מיתה מאה וחמשים הלכך משלם ליה שבעין וחמשה וחמשין דנבלה הא מאה ועשרין וחמשה והיינו דקא אמרינן האי מאה ועשרים וחמשה שקיל והאי מאה וכ"ה שקיל:

מתני' יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו חייב על מעשה עצמו ופטור על מעשה שורו כיצד שורו שבייש פטור והוא שבייש חייב שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שנו פטור והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שנו חייב שורו שחבל באביו ובאמו חייב והוא שחבל באביו ובאמו פטור מפני שהוא נדון בנפשו שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא נדון בנפשו (דף לה.) שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק זה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחבירו עליו הראיה היו שנים רודפין אחר אחד זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק דף לה:

שניהם פטורים ואם היו שניהם של איש אחד שניהם חייבין היה אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר קטן הזיק אחד תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק המוציא מחבירו עליו הראיה היו הניזוקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקין שנים אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן הזיק את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן אחד תם ואחד מועד הניזק אומר

(דף רי"ף יז.) מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן המוציא מחברו עליו הראיה:

גמ' אמר רבה בר נתן טענו חטים והודה לו בשעורים פטור לימא מסייע ליה דתניא טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אי מהתם הוה אמינא מאי פטור פטור מדמי חטים ולעולם חייב בשעורים קמ"ל דפטור לגמרי ואותבינן עליה מהא דתנן היו הניזוקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקין שנים אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן המוציא מחבירו עליו הראיה הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק אמאי חטים ושעורים נינהו ופריק ראוי ליטול ואין לו ואקשינן והא תניא הרי זה משתלם לקטן מן הגדול ולגדול מן הקטן ופריק דתפס והכי נמי לענין טענו חטים והודה לו בשעורים אי תפיס שעורים לא מפקינן מיניה והכי קא פסקי רבוותא כדכתיבנן:

(דף לו.) ואם היו שניהם של איש אחר חייבים ואוקימנא כרבי עקיבא דאמר תורא דשותפי נינהו וטעמא דאיתנהו לתרוייהו דלא מצי מדחי ליה אבל ליתנהו לתרוייהו מצי א"ל זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך:

סליקו להו המניח את הכד