בבא קמא לא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ראשון ודאי פושע הוא שני אגופו מחייב דהוה לו לעמוד ולא עמד אממונו פטור דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה מיתיבי כולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונן מאי לאו אפי' ראשון לא לבר מראשון והא כולם קתני אמר רב אדא בר אהבה כולן הניזקין האי מאי אי אמרת בשלמא אפילו ראשון היינו דקתני כולן אלא אי אמרת לבר מראשון מאי כולן ליתני הניזקין אלא אמר רבא ראשון חייב בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו דשני ושני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו מ"ט דהוה ליה בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא אלא לרב דאמר אי אפקריה אין אי לא לא מאי איכא למימר לעולם כדאמר מעיקרא ודקשיא לך כולן חייבין תרגמה רב אדא בר מניומי קמיה דרבינא שהוזקו כלים בכלים אמר מר אם מחמת ראשון נפלו ראשון חייב בנזקי כולם מחמת ראשון היכי נפיל רב פפא אמר דפסקה לאורחיה כשלדא רב זביד אמר כחוטרא דסמיותא:
מתני' זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך היה בעל הקורה ראשון ובעל חבית אחרון נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה
רש"י
[עריכה]ה"ג ראשון ודאי פושע הוא שני אגופו מיחייב שהיה לו לעמוד ולא עמד אממונו פטור דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה מיתיבי כולן חייבין על נזקי גופן כו' עד מאי טעמא דהוה ליה בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים הניחא לשמואל דאמר כו' אלא לרב מאי איכא למימר תרגמה רב אדא כו' - והכי פירושו ראשון חייב בנזקי שני בין שניזק בגופו של ראשון ובין שהוזק בממונו של ראשון גופו כדין מזיק וחייב אף על כלים דשני דגופו לא משוינן [ליה] כדין בור וממונו [הוה ליה] בתורת בור וחייב על גוף ב' ופטור על כליו אם הוזק ממון בממון פטור דבור חייב בו נזקי אדם דאמרינן לעיל דכי דרשינן שור ולא אדם לענין קטלא אבל לענין נזקין חייב ופטר בו את הכלים ושני חייב בנזקי שלישי כדין מזיק היכא דהוזק בגופו של שני אבל לא בנזקי ממונו שאם ממונו של שני הזיק את השלישי בגופו אינו חייב אפילו תורת בור אין לו על הקדירות של השני להתחייב במה שהזיק ואפילו הזיק בגופו של שלישי:
מה נפשך - דמשוית לממונו של ראשון בור וממונו דשני פטור:
אי נתקל פושע הוא - והוי כמשליך תקלותיו ברה"ר משום הכי ממון ראשון חייב:
שני נמי נחייב - אנזקי שלישי דעביד ממונו לגופו של שלישי:
ואי לאו פושע הוא - ואנוס משוית ליה:
אפי' ראשון נפטר - אפי' אנזקין דהזיק בגופו כ"ש בממונו:
ראשון ודאי פושע הוא - דמנפשיה נפל הלכך גופו הוי כמזיק ואממונו הוה ליה כורה בור ומחייב מיהא אגופו דשני וקסבר רבא דרבנן לא פליגי עליה דר"מ בנתקל פושע הוא כדאוקי לעיל אביי דבתרתי פליגי אלא באפקר נזקיו הוא דפליגי אבל נתקל מעצמו פושע הוא לדברי הכל:
שני - בנפילתו אנוס הוא אגופו מיהא מיחייב כמזיק בידים שהיה לו לעמוד ולא עמד:
אממונו פטור - לגמרי ואפי' היה לו לעמוד:
דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה - אלא ראשון ומפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס אמרן לעיל (דף כט.) דפטור:
מיתיבי כולן חייבין על נזקי גופן - שהזיק גופן את אחרים בין בגוף בין בממון:
ופטורין על נזקי ממונן - שהזיק ממונן את אחרים וקס"ד השתא דלגמרי פטר להו אפי' הזיק הממון את גוף חבירו:
מאי לאו אפילו ראשון - וש"מ נתקל לאו פושע הוא ואגופו הוא דמיחייב דהוה ליה לעמוד ואע"ג דתחילתו אנוס חייב דבגופו לא משוינן ליה דין בור דנימא מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס הוא אלא מזיק ממש הוא דאדם לא הוי בור אבל אממונו פטור:
לא לבר מראשון - כו':
אלא אמר רבא כו' - ע"כ רבא לא חייב הראשון בנזקי ממונו שהזיק בשני דלאו פושע הוא ולא חלק בין ראשון לשני אלא בנזקין שהזיק גופו והכי אמר רבא ראשון הוי גופו מזיק וחייב אפילו בנזקי ממונו של שני הואיל והיה לו לעמוד אבל שני אפילו היה לו לעמוד לא מיחייב כוליה האי כראשון דראשון הוי פושע טפי משני הלכך ראשון ודאי הוי מזיק ושני מיסתייה אי משוית ליה לגופיה בור וחייב על נזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונו דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים וברייתא דקתני כולן חייבין על נזקי גופו דמשמע אפילו שני כגון שהזיק את גופו של שלישי:
הניחא לשמואל - איכא למימר דגופו של שני אית ליה תורת בור:
אלא לרב - דאמר אי לא אפקריה לא הוה בור בשלמא ממון איכא למימר דמפקיר איניש אלא גוף מי מפקיר:
תרגמה רב אדא בר מניומי - לברייתא דלעיל כגון שהוזקו כלים בכלים ולעולם מילתיה דרבא כדהוה שמעינן ליה מעיקרא דגופו דראשון ושני הוה כמזיקין בידים וחייבין על הכל ואפילו לשמואל דאמר דמידי דלא אפקריה הוי בור ה"מ בממון אבל בגופו אדם הוא ולא בור וחייב על נזקי כלים וממונו של ראשון לשמואל בין אפקריה בין לא אפקריה הוי בור ולרב אי לא אפקריה חייב בכל ואי אפקריה הוי בור דנתקל מעצמו פושע הוא וממונו של שני פטור אף על נזקי גוף השלישי דנזק המופקר על ידי אונס הוא וא"נ לא אפקריה שורו הוא וטפח באפיה שהרי אנוס הוא ומילתיה דרבא מתוקמא בין לרב בין לשמואל ודקשיא לך ברייתא דקתני שאפילו ראשון ממונו פטור היינו היכא דהוזקו כלים דשני בכליו דראשון דמיפטר משום דבור נינהו ולא חייב בו את הכלים ולרב בדאפקרינהו ולשמואל אפילו לא אפקרינהו והכי קתני כולן חייבין על נזקי שמזיק גופו ואפילו הזיק כלים דגופו דאדם מזיק הוא ופטורין על נזקי ממונן אם הזיק ממונן את כלי חביריהן דאפילו ממון הראשון טפי מבור לא משוית ליה שאין לך פושע יותר מכורה בור ופטר בו את הכלים אבל הזיק ממונו את הגוף יש מהן חייב ויש מהן פטור ראשון חייב ושני פטור וגירסא הכי איתא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו מה נפשך אי נתקל פושע הוא שני נמי ליחייב ואי נתקל לאו פושע הוא ראשון נמי ליפטר ראשון ודאי פושע הוא ושני אגופו מיחייב דהוה ליה לעמוד ולא עמד אממונו פטור דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה ולא גרסינן הכא דהוה ליה בור מיתיבי כו' עד לבר מראשון והא כולן קתני כו' עד שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו ולא בנזקי ממונו דהוה ליה בור כו' ולא גרסינן הכא האי בירא לאו אנא כריתיה וכו':
כשלדא - כנבילה המושלכת למעבר הדרך ברחבה וממלאה את כל הדרך שלדא נבילה כדאמרינן בעלמא שלדו קיימת (נדה דף כח.):
כחוטרא דסמיותא - כמקל של סומין שמגשש הסומא בו ופעמים שהוא מושיטו לרוחב הדרך ומגשש:
מתני' זה בא בחביתו כו' - ופגע זה בזה:
פטור - שלשניהם רשות להלך:
היה בעל קורה ראשון כו' פטור - שזה מהלך כדרכו והוא מיהר ללכת: גמ'
תוספות
[עריכה]אדם המזיק אע"פ שאינו מזיק בידים וכולן חייבין על נזקי גופן כמו אמר מר הוא הניחא לשמואל כו' ומשני כגון שהוזקו כלים בכלים והשתא כולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונן ע"כ לאו על נזקין קאי דאי קאי אנזקין כדס"ד השתא א"כ מיירי כשהוזקו בממון המזיקין כדמוקי כשהוזקו כלים בכלים דאי בגוף המזיק אמאי קאמר דפטורין על נזקי ממונן וכיון דהוזקו בממון מזיקין איירי אמאי חייב שני כשהזיק גוף שלישי בממונו והא האי בירא לאו איהו כרייה אלא אמזיקין קאי וכולן חייבין אנזקין שהזיק גופו בין בממון בין בגוף שאפ' גוף שני חייב על ממון שלישי דמטעם שהיה לו לעמוד ולהזהיר הוי אדם המזיק וחייב על הכלים אף לשמואל והשתא לא קשה מה שהקשה מאם עמד בעל קורה דכיון שיתחייב לפי המסקנא אין לחוש אם יכול לומר ולטעמיך ולשמואל מי ניחא דיש מקומות שאין הש"ס מקפיד ופטורין על נזקי ממונן פירוש שמזיק ממונו את הכלים אפי' ראשון דפושע הוא דהוה ליה ממונו בור ופטור על הכלים:
כחוטרא דסמיותא. ארב פפא פליג וס"ל לרב זביד דכי פסקה לאורחא כשלדא לא היה ראשון חייב בנזקי שלישי שהיה לו ליזהר כשראה השני שנפל אבל בחוטרא דסמיותא דהוי באלכסון כשנתקל הראשון בראש החוטרא אותו שבא אחר כך ונתקל בסוף החוטרא לא ראהו:
ראשונים נוספים
ומותבינן עליה כולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונן מאי לאו אפי' ראשון כו'. וכיון דאיתותב הדר אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק השני בגופו של ראשון בין דאיתזק בממונו של ראשון שני חייב בנזקי שלישי אי איתזק בגופיה דשני. אבל איתזק בממונו של שני לא [דא"ל] האי בירא לאו אנא כריתיה. פי' גאון זק"ל אלא ראשון הוא דחפרה שנתקל תחלה פי' הראשון חייב לשני אם הוזק שני בממונו של ראשון בכליו דאינון כגון אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים שאם הוזק בהן אדם חייב כדאמרי' לעילא וכל שכן אם הוזק השני בגופו של ראשון שהיה לו לעמוד ולא עמד ואם אינו יכול לעמוד היה לו להזהיר ולא הזהיר אבל שלישי בגופו של שני חייב השני שהיה לו לעמוד או להזהיר כמו שאמרנו ולא עשה לפיכך חייב אבל הוזק בכליו של שני פטור דאמר ליה הלא המניח כליו ברשות הרבים כאילו כרה בור ברשות הרבים וחייב אלו הכלים לא השלכתים אני ברשות הרבים הראשון שנתקל עליו כאלו הוא השליכם. והא דרבא הלכתא היא דלית מאן דפליג עליה ומסקנא כוותיה. אמר מר כולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונן הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא ולענין קטלא אמר שור ולא אדם חמור ולא כלים אבל לענין נזקין אדם חייב וכלין פטורין.
אלא לרב דאמר אי דאפקרינהו הוי בור ואי לא ממוניה נינהו וכשורו הן שחייב בזה ובזה גופו היכי מפקר לי' תרגמה אבא בר מניומי קמי רבינא שהוזקו כלים בכלים שיכול להפקירן. פי' כשלדא כגון שפשט ידיו ורגליו לרוחבה של דרך ופסקה מלעבר בה אדם וכן חוטרא דסמיותא פי' הסומא מגשש במטה שבידו הנה והנה בצדדין ובאמצע הדרך:
ראשון ודאי פושע הוא. פירש רש"י ז"ל וקסבר דלא פליגי רבי מאיר ורבנן בנתקל אלא לתרווייהו פושע. ותמה ר"מ למה פירש כן אי משום דהוה קשיא ליה דאי פליגי בנתקל מאי דוחקיה דרבא לאוקמי דלא כהלכתא ולהכי פירש כן דמילתיה דרבא תהוי ככולי עלמא מה הועיל בזה כיון דאמר רבא דממון ראשון הוי בור הא ודאי כרבי מאיר אתיא דאית ליה מפקיר נכסיו אחר נפילת פשיעה חייב דכיון דלא פליגי בנתקל על כרחך פליגי במפקיר נכסיו אחר נפילת פשיעה דאם לא כן במאי פליגי.
ואין לומר דהוי מוקי פלוגתייהו במפקיר נזקיו אחר נפילת אונס דבהא רבי מאיר מודה כדמוכח ברייתא דקנקנים דלעיל. ותירץ אף על פי דפליגי במפקיר נזקיו רבא סבר כוותיה בהא דהוי ליה מחלוקת ואחר כך סתם בפרק הפרה לקמן החופר בור ברשות הרבים חייב והכא נמי אמר רבי יוחנן דחייב דהלכה כסתם משנה ואי פליגי בנתקל הוי קיימא לן כרבנן לכך פירש רש"י ז"ל דלא פליגי בנתקל. הרא"ש ז"ל.
ובגליונות תירצו דעל כרחך צריך לפרש כן דאם היה מפרש דפליגי דרבי מאיר סבר דנתקל פושע היה קשה שאין הטעם הראשון והשני שוין דהראשון חייב משום דנתקל פושע הוא והשני חייב משום שהיה לו לעמוד ולא עמד חייב ואז היה קשה למה אמר כרבי מאיר וטעם שניהם אינו שוין יאמר כרבנן וטעם של שניהם שוין משום שהיה לו לעמוד ולא עמד דאלו מטעם נתקל סברי רבנן נתקל לאו פושע. לכך הוצרך רש"י לפרש דכולי עלמא נתקל פושע הוא ואף על גב שגם עכשיו הטעמים של ראשון ושני אינם שוין אין לחוש לפי שאי אפשר לומר בענין אחר. אבל מיהו אף לפי מה שפירש נמי קשה דלמה הראשון חייב על היזק שהזיק ממונו גוף השני והשני פטור על היזק שהזיק ממונו גוף השלישי. ויש לומר לפי שזה הדין של הממון שהזיק אינו מפורש בברייתא אלא מבחוץ אנו אומרים אותו אם כן אין לחוש אם זה חייב על ממונו וזה פטור על ממונו. ע"כ לשונו.
וזה לשון הר"ר ישעיה ז"ל גירסת רבינו חננאל אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו של שני שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונו של שלישי ממה נפשך אי נתקל פושע שני נמי ליחייב ואי נתקל לאו פושע ראשון נמי ליפטר ראשון ודאי פושע הוא שני אגופו של שלישי מחייב דהיה לו לעמוד ולא עמד אממונו פטור דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים. אי הכי ראשון נמי ראשון מנפשיה נפל אי לרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא אי לרבנן דאמרי אנוס הוא אי כרב נחמן בר יצחק כדאית ליה אי כרבי יוחנן כדאית ליה. מיתיבי כולן חייבין בנזקי גופן ופטורין מנזקי ממונן מאי לאו אפילו ראשון לא לבר מראשון והא כולם קתני אמר רב אדא בר אהבה כולן הנזיקין. האי מאי אי אמרת בשלמא אפילו ראשון היינו דקתני וכולן אלא אי אמרת לבר מראשון מאי וכולן ליתני הניזקין. אלא אמר רב ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו של ראשון בין בנזקי ממונו של ראשון שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו של שני ולא בנזקי ממונו של שני דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה. כולן חייבין בנזקי גופן ופטורין בנזקי ממונם הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור היא אלא לרב דאמר אי אפקריה אין ואי לא לא בשלמא ממונו מפקיר ליה אלא גופו מי מפקר ליה. תרגמה רב אדא בר מניומי כגון שהוזקו כלים בכלים. ע"כ הגירסא.
והכי פירושו ראשון חייב כשמזיק בגופו כל מה שהוא מזיק את השני הן גופו הן ממונו דגופו וממונו דמילתיה דרבא אניזקין קאי ושני חייב בנזקי שלישי כשמזיק בגופו את גוף השלישי אבל לא מה שמזיק את ממון השלישי. ופריך אי נתקל פושע הוא שני נמי מחייב על ממון שלישי ואי נתקל לאו פושע הוא ראשון נמי לפטור אף בהיזק גוף השני דפטור וכל שכן שני הוא דליפטר מנזקי שלישי. ומשני ראשון ודאי פושע הוא לרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא והוי ליה כאדם המזיק וחייב כשמזיק בגופו כל מה שהוא מזיק את השני הן גופו הן ממונו ושני חייב בנזקי שלישי וכו' דאיהו לא פשע בנפילתו שכבר נפל הראשון ואין הדרך פנוי ואין לחייבו אלא מפני שהיה לו לעמוד או להזהיר כדמפרש ואזיל וסברא זו לא חשיבא לשויא כאדם המזיק אלא משויא ליה בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים הילכך חייב במה שהזיק גוף השלישי דבור חייב בנזקי אדם ופטור ממה שהזיק ממון השלישי דלא מצינו וכו'. ולרבנן דאמרי נתקל אנוס הוא אפילו הכי חשיב הראשון כאדם המזיק משום דמנפשיה נפל ומפני שהיה לו לעמוד או להזהיר אבל שני שנפל בעלילת נפילת הראשון הך סברא דהיה לו לאדם לעמוד לא משוי ליה אדם המזיק אלא בור. וקשה דמיד הוה ליה למפרך הניחא לשמואל דאמר כל תקלה וכו'. ושמא נטר לה עד המסקנא דשמעתא והדר פריך לה. ולגירסא שניה של הקונטרס ניחא. מיתיבי כולן חייבין בנזקי גופן של נזיקין ולא בנזקי ממונם של נזיקין אלמא אף הראשון נמי פטור מנזקי ממון השני ומכח קושיא זו הדר ביה רבא.
ותימה אמאי לא משני דאמזיקין קאי והכי פירושו כולם בין ראשון בין שני חייבין במה שגופן מזיק ראשון משום דהוה ליה אדם המזיק ושני מטעם בור וכל חד וחד כדיניה ופטורין מטעם שממונם מזיק דהוי ליה בור לאחר נפילת אונס אף לראשון כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוה. ובהא דפירש ריב"א לעיל דמפקיר נזקיו לאחר שהיה לו פנאי לסלקן ולא סלקן חייב ניחא דלא פסיקא ליה למיתני ופטורין במה שממונם מזיק לכל הפחות היכא דהפקירן לאחר שהיה לו פנאי לסלקן ולא סלקן ומשתמע דברייתא מילתא דפסיקא קתני. אי נמי הוי ליה לשנויי דהא קאמר ופטורין בנזקי ממונם שהוזקו כלים בכלים כדמשני לקמן לאידך לישנא דרבא ולגירסא שניה של הקונטרס ניחא.
אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני כלומר במה שהוא מזיק גוף השני בין במה שמזיקו בגופו בין במה שמזיקו בממונו דגופו וממונו דקאמר רבא אמזיקין קאי דגוף המזיק וממונו הוה ליה בור כרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא ואף ממונו בור הוא הכא בפשיעה ומחייב בנזקי גוף השני אבל בנזקי ממון השני בין הוא בין ממונו פטורין דבור הם והיינו דקאמר ברייתא כולם פטורין בנזקי ממונן של נזקין. ודבר זה קשה כיון שהראשון פושע הוא למה לא יחשב כאדם המזיק ואם מפני שלא הזיק בידים הא תנן אם עמד בעל הקורה חייב דחשיב ליה כאדם המזיק. ואין לפרש דראשון לאו פושע הוא וכרבנן דאם כן לפטור ראשון ממה שממונו מזיק גוף השני דהוי ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס.
גם זה נוכל ליישב לפירוש ריב"א דראשון חייב אף לרבנן דמנפשיה נפל ומה שהזיק ממונו הוא חייב כשהפקיר לאחר שהיה לו לסלקו דשני חייב במה שגופו מזיק גוף השלישי שהיה לו לעמוד או להזהיר וממונו פטור מכל דאמר האי בירא לאו אנא כריתיה. כלם חייבין וכו'. הא דאייתי כלם כמו אמר מר משום דהך קושיא הויא אהא דקאמר כלים פטורים בנזקי ממון הנזקין דבין ראשון בין שני גופן בור ופטור בנזקי כלי הניזק. תרגמה רב אדא והכי פירושו כלם חייבים בנזקי גופו בין ראשון בין שני חייבין במה שגופן מזיק ולא מטעם דהוה להו בור דאף על ממון הנזקין הן חייבין ופטורין במה שממונם מזיק לממון חבריהם ואף הראשון דממונו בור הוא. דאין לפרש דגופן אגוף נזקין קאי והכי פירושו כלן חייבין בנזקי גופן של נזקין כלומר הראשון חייב בנזקי גוף השני וכן שני בנזקי גוף שלישי ואפילו בהיזק שעשה לו ממונו דומיא דכולן פטורין דנזקי ממונם דמפרש בנזקי ממונם דנזקין כלומר במה שממונם מזיק ממון הנזקין כדאוקי שהוזקו כלים בכלים לא יתכן לפרש כן דשני אמאי חייב במה שהזיק ממונו גוף השלישי הרי מפקיר נזקיו הוא לאחר נפילת אונס ולימא האי בירא לאו אנא כריתיה אלא על כרחך פירוש דכולן כדפרישנא. ואם דוחק לפרש דלרב צריך לפרש דכלם אמזיקין קאי ולשמואל אניזקין קאי נוכל לפרש דאף לשמואל אמזיקין קאי דהוי אדם המזיק דהא דאמרינן דכי לא אפקריה הוי בור היינו בממונו אבל בגופו כיון שהיה לו לעמוד דינו כאדם המזיק. ע"כ.
וזה לשון תלמיד ה"ר פרץ ז"ל אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני וכו'. רבא בא לפרש הא דקתני בברייתא לעיל ראשון חייב בנזקי שני וכו' אתא רבא לאשמועינן דאין חיוב ראשון בשני ושני בשלישי שוין דראשון חייב בין בנזקי גופו דראשון בין בנזקי ממונו דראשון ופריך מה נפשך וכו' ומשני ראשון ודאי פושע שנפל מאליו כרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא שני אגופו מחייב וכו' פירוש שני ודאי לאו פושע הוא בנפילתו דהא מחמת ראשון נפל והא דנתקל פושע היינו היכא שנתקל מאליו בלא שום מכשול לפניו מכל מקום אגופו דשלישי מחייב שני משום דהיה לו לעמוד ולא עמד ואממונו פטור משום דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה פירוש בור זה לא נעשה בפשיעתו שהרי היה אנוס בנפילה כדפירשתי.
וא"ת מכל מקום ליחייב משום דהוי ליה לסלק ולא סלק כמו מגופו. ויש לומר דסתם קדרים וזגגים מפקרי ממונם אחר נפילה לפי שנשברים והוה ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דפטור דעל ידי הראשון נתקל ואם כן פטור לכולי עלמא. מיתיבי כלם חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונם של מזיקים מאי לאו אפילו ראשון וקשה לרבא. ולא מצי לשנויי דהא אתי כרבנן ומילתיה דרבא כרבי מאיר דמשתמע ליה דבין ברייתא דכולן חייבין בין מילתיה דרבא תרווייהו לפרושי ברייתא דקדרין וזגגין קאתו ובחד תנא צריך לפרושי מילתייהו.
והקונטרס פירש דסבירא ליה לרבא דבחדא פליגי רבנן ורבי מאיר במפקיר נזקיו וכלהו סברי נתקל פושע הוא. ולא דק דאכתי תיקשי לן לוקמה לברייתא כרבנן לכן פטור ראשון בנזקי ממונו כיון דמפקר ליה דבעינן בור דאית ליה בעלים ורבא דאמר כרבי מאיר דלא בעינן בור דאית ליה בעלים. אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני וכו' פירוש ודאי גם ראשון מיפטר כשממונו מזיק דנתקל לאו פושע הוא כרבנן והוה ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס והכי הוא דאיכא לאיפלוגי בין ראשון לשני דראשון חייב בנזקי שני פירוש כשגופו של ראשון מזיק בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו כדין אדם המזיק שני חייב בנזקי שלישי פירוש כשגוף השני מזיק בנזקי גופו דשלישי אבל לא בנזקי ממונו דשלישי דהוה ליה גוף השני בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים והיינו טעמא דחשבינן לגוף השני בור משום דאנוס הוא.
ואם תאמר לראשון נמי נימא הכי דדינו כבור ופטור בו את הכלים דאנוס הוא דנתקל לאו פושע. ויש לומר חדא דמנפשיה קא נפל ועוד דהוה ליה לעמוד ולא עמד. וקשה דסוף סוף כיון דנתקל לאו פושע הוא ממה שאתה מחייב את הראשון דהוה ליה לעמוד ולא עמד כמו כן נימא בשני כמו בראשון ואם כן מאי שנא ראשון משני. מיהו אין לחוש כל כך ולפי המסקנא לא נצטרך לומר כן ויש לומר וכו'. וי"ל עוד דגם להאי לישנא אתיא כרבי מאיר בהא דנתקל פושע הוא והשתא ניחא דראשון נחשב אדם המזיק דפושע הוא בנפילה ושני נחשב בור משום דאנוס הוא בנפילה ואף על גב דמכל מקום פושע הוא דהיה לו לעמוד ולא עמד מכל מקום אותה פשיעה לא מהניא אלא לאחשובה בור דכיון דפשיעת הראשון ופשיעת השני מתרי טעמי נינהו יש לחלק.
ואם תאמר אם כן אמאי פטור הראשון כשממונו מזיק כדקתני בברייתא פטורים אנזקי ממונם כיון דנתקל פושע הוא והוי ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה. ויש לומר דקסבר האי תנא דמפקיר נזקיו דפשיעה נמי פטור דבור ברשות הרבים פטור ובור שחייבה תורה היינו בור דאית ליה בעלים והשתא האי תנא סבר כרבי מאיר בחדא בנתקל פושע הוא ופליג עליו בחדא במפקיר נזקיו דרבי מאיר מחייב מפקיר נזקיו והאי תנא פטר ליה מטעם בור ברשות הרבים אבל שני נתקל לאו פושע הוא דאנוס הוא בנפילתו אם כן דינו כבור דפטור בו כלים וחייב בו כשהזיק גופו של שלישי והוי בור שיש לו בעלים כדין בור הכתוב בתורה.
אבל מכל מקום קשה שני אמאי אינו נחשב אדם המזיק דאף על גב דאנוס הוא בנפילה מכל מקום פושע הוא דהוה ליה לעמוד ולא עמד ומהאי טעמא מחייבינן ליה לשני כשהזיק גופו את גופו דשלישי כדין בור והשתא מההוא טעמא דעמידת גופו יחשב אדם המזיק דמה לי פשיעה דנתקל פושע ומה לי פשיעה דהיה לו לעמוד וכי היכא דחשבינן ראשון אדם המזיק משום פשיעה דבנפילה דנתקל פושע הוא כדפירשתי הכי נמי יחשב השני אדם המזיק משום פשיעה דעמידה ויתחייב כשהזיק ממונו של שלישי כדין ראשון. וליכא למימר משום דאין שני מזיק השלישי בידים דאם כן ראשון נמי אינו מזיק השני בידים.
וי"ל דבעינן תרתי או שיפשע בשעת נפילה או בשעת ההיזק נבי ראשון שפשע בנפילה שהוא מעשה חשוב אדם המזיק אף בהיזק הבא אחרי כן ממילא אבל השני שאין לו שום פשיעה דנפילה אין לו כי אם דין בור ופטור מלשלם וחייב על האדם.
ואי קשיא דהא תנן אם בעל הקורה עמד חייב פירוש מדמי החבית אלמא אף על גב דבעל הקורה לא עביד מעשה בידים אפילו הכי נחשב הוא אדם המזיק ומחייב בכלים דהיינו חבית. ויש לומר דגבי עמידה דבעל הקורה נמי איכא מעשה בעמידה כיון שנעקר מן ההילוך ועמד. מיהו התינח אליבא דרבי יוחנן דמוקי לה בשעמד לפוש דאז יש פשיעה בעמידה והיא מעשה כדפירשתי אלא לרב נחמן בר יצחק דמוקי לה בעומד לכתף דאורחיה הוא והפשיעה מה שלא הזהיר אם כן הרי אין כאן מעשה בפשיעה זו. ושמא יש לומר דעמידה נמי דלכתף פשיעה היא כשאינו מזהיר הלכך הוי ליה מעשה דאין לו לעמוד אפילו לכתף אלא אם כן מזהיר.
ותדע דהא אפילו אלם פקח דמסתמא מיחייב בעמידה דלכתף אף על גב דאנוס הוא לענין אזהרה ואפילו אם תמצא לומר דבאלם מיפטר מכל מקום יש לו לפרש כדפירשתי במה שאינו מזהיר מחשב העמידה הפשיעה. אי נמי רבא לא סבר לה כרב נחמן בר יצחק אלא כרבי יוחנן דמפרש שטעמא שהיה לו לעמוד וכן הוא לפי גירסא זו שהרי מפרש טעמא דשני משום שהיה לו לעמוד. כך נראה למורי שיחיה.
ועוד יש לומר דלעולם גבי אדם לא פקע מיניה דין אדם המזיק ליחשב בור אלא דוקא בשניזוקים בו באותו ענין שאפילו אם היה מת האדם המזיק היו ניזוקים בה בענין זה כגון גבי קדרים שנתקל האחד בחבירו לאחר שנפל חבירו והשתא ניחא מעמד בעל הקורה אפילו לכתף דמחייב משום דהיה לו להזהיר אף על גב דלא הוי מעשה בפשיעה זו מכל מקום נחשב אדם המזיק משום עמידתו שאינו ראוי באדם מת וגם קורתו בידו כל זה אינו ראוי להיות ניזוק על ידי מת ומכל מקום היכא דיש מעשה בתחילת הפשיעה חשבינן ליה אדם המזיק לעולם אפילו היכא שהיה ראוי לבא ההיזק על ידי מת כגון הראשון.
ולפי זה ניחא הכל כך נראה למורי שיחיה. הניחא לשמואל פירוש הניחא הא דחשבת גוף השני בור לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא וכו'. תרגמה רב אדא בר אהבה שהוזקו כלים בכלים פירוש לעולם אית לן כלישנא קמא דרבא דראשון חייב בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו דראשון ודקשיא לך מברייתא דקתני דפטורים בנזקי ממונם אפילו ראשון לאו בשהזיק ממון הראשון גוף השני הא ודאי מחייב אלא כשהזיק ממון הראשון ממון השני והוי ליה ממון הראשון בור ופטור מכלים והכי פירושו כלם חייבין בנזקי גופן כשגופן מזיק בין גוף בין ממון בין ראשון בין שני דגם גוף השני יש לו דין אדם המזיק ופטורין בנזקי ממונם כשממונם מזיק ממון אפילו ראשון דנהי דנתקל פושע הוא מכל מקום בור הוא ופטור על הכלים. ע"כ שיטת הקונטרס וכן עיקר.
וזו היא שיטת רבינו חננאל ז"ל אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני וכו'. פירוש גופו וממונו אניזקין קאי דאם גוף הראשון הזיק בין גופו בין ממונו דשני חייב כדין אדם המזיק אבל אם ממון הראשון הזיק ממון השני פטור הראשון דבור פטור מכלים ושני חייב כשהזיק גוף השני את גוף השלישי אבל לא כשהזיק גוף השני ממון השלישי דגוף נחשב בור אבל גוף השלישי בממון השני פטור דהוה ליה בורו באונס אבל אם ממון הראשון הזיק השני גם השלישי פטור דהוי בור באונס. ופריך מה נפשך דחשבת ליה לגוף ראשון אדם המזיק ולגוף השני בור וכו'. ומשני ראשון ודאי פושע הוא פירוש דמנפשיה נפל כדמסיק. אבל עתה לא פירש כל הצורך ולהכי פריך אפילו ראשון נמי שני אגופו דשלישי מיחייב דהוה ליה לעמוד ולא עמד אממונו דשלישי פטור דהוי ליה בור.
ופריך כיון דגוף השני הוי ליה בור אי הכי אפילו ראשון נמי כלומר דחשיב בור. ומשני ראשון מנפשיה נפיל אי לרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא אי לרבנן דאמרי לאו פושע אי לרב נחמן בר יצחק כדאית ליה ואי לרבי יוחנן כדאית ליה פירוש ראשון מנפשיה נפיל ולכך הוי פושע טפי וחשיב אדם המזיק לרבי מאיר משום דנתקל פושע הוא ולרבנן משום דהיה לו להזהיר כרב נחמן ולרבי יוחנן משום דהיה לו לעמוד והשתא לרבנן אף על פי ששניהם אנוסים בנפילה מכל מקום נחשב הראשון אדם המזיק יותר מן השני משום דהיה לו לעמוד או להזהיר משום דשני אנוס מן הראשון דלאו מנפשיה נפל כמו הראשון. ע"כ שיטת רבינו חננאל ז"ל.
והשתא קשה נהי דראשון מנפשיה נפל מכל מקום לא פשע בנפילתו לרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא הילכך ליכא פשיעה בראשון אלא דהוה לו לעמוד או להזהיר והך פשיעה איתא נמי בשני אם כן מאי שנא ראשון משני ולגירסא אחרת ניחא. מיתיבי כלם חייבין וכו' פירוש של ניזקין. והשתא חוזר בו רבא מתוך קושיא זו. ותימה דלישני דמגופו וממונו דקתני אמזיקין קאי שכלם חייבין על נזקים שגופן עושה ראשון מטעם אדם המזיק ושני מטעם בור דפטורין על נזקים שממונם עושה משום דסבירא ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא. וי"ל דרבא קאי אברייתא דלעיל אם כן בחד גוונא איירי. וצריך עיון.
ועוד קשה דהוי ליה לשנויי כגון שהוזקו כלים בכלים כדמשני בלישנא בתרא. וי"ל דאם כן נזקי גופן לא יהיה כנזקי ממונם וכל זה ניחא לגירסא אחרת. אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו פירוש דראשון כשגוף הראשון וממונו הזיקו גוף השני. ויש ספרים שכתוב בהם בהדיא בין כי איתזק מגופו בין כי איתזק מממונו ודוקא אגופו דשני אבל אממונו דשני פטור הראשון אף כי הוזק מגופו דראשון דגוף ראשון נמי בור הוא ופטור על הכלים כדקתני ופטורים על נזקי ממונם שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו דשני שהזיק גוף השלישי. והשתא קשה דכיון דראשון חייב כשממונו מזיק אם כן פושע הוא בנפילתו כרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא ואם כן אמאי נחשב גוף הראשון בור הא כיון דפושע הוא בנפילה הוי אדם המזיק. וכי תימא דאף על גב דפושע הוא כיון שאינו מזיקו בידים אלא שנתקל בו השני מאליו נחשב בור אין זה דהא תנא במתניתין אם עמד בעל הקורה חייב אלמא נחשב אדם המזיק אף על פי שאינו מזיק אותו בידים ולגירסא אחרת ניחא.
וכלן חייבין וכו' ופטורין על נזקי ממונם הניחא לשמואל אלא לרב וכו' ומשני כגון שהזיקו כלים בכלים. והשתא גופן וממונן דקתני בברייתא לאו אניזוקין קאי כדסברינן מעיקרא דהא כיון דאיירי השתא שהוזקו בממון המזיק אם כן אי אניזוקים קאי האיך הוה קתני בברייתא כלם חייבין אנזקי גופן שרוצה לומר גופן של נזוקין שהוזק בממון המזיק דומיא דפטורים אנזקי ממונו שמיירי שהוזקו בממון המזיק וקתני כלם גם השני ושני היאך היה מתחייב כשממונו הזיק את השלישי הא האי בירא לאו איהו כרייה. אלא אמזיקין קאי והכי קאמר כלם חייבין אנזקי גופן של מזיקין שהזיקו בין גוף בין ממון ואפילו השני משום דהיה לו לעמוד דאינו נחשב בור כיון דלא מפקר ליה לרבים ופטורין על נזקי ממונם דמזיקין כשממונם מזיק את הכלים אפילו ראשון דהוי ממונו בור ופטור על הכלים. והשתא לרב גופו וממונו דברייתא קאי אמזיקין ולשמואל אניזוקין. אי נמי לפי המסקנא זו תתפרש לשמואל כמו לרב. והשתא יש כמה גמגומים לפירוש זה ולפירוש ראשון ניחא הכל. ע"כ לשון תלמיד הר"פ ז"ל.
והר"ר יהוסף הלוי אבן מיגש כתב בתשובת שאלה וז"ל מועתק מלשון ערבי וששאלת על מה שאמר רבא בפרק המניח ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק גופו בין דאיתזק ממונו. תשובה. מה שראוי תחילה להקדים הוא שהנוסחא שכתבת אינה נכונה שאתה זכרתה שהמאמר השני שחזר אליו רבא באחרונה הוא שהראשון חייב בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו דשני ואין כן הנוסחא האמיתית לפי שסתירת דברים אלו הוא מוכלן חייבין על נזקי גופן רצה לומר גופן דנזקין ופטורין על נזקי ממונם רצה לומר על ממונם דנזקין להיות בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים. ומה שיורה עליו שזאת היא כוונת המשנה הוא מה שאמרו בתלמוד על פיסקא זו הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא פירוש ומשום הכי חייבין על נזקי גופן דנזקין ואין חייבין על נזקי ממונם דנזקין דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים. ואף על גב דקיימא לן שור ולא אדם חמור ולא כלים הא אמרינן הני מילי לענין קטלא אבל לענין נזקין אדם נמי חייב אלא לרב דאמר אי אפקרינהו אין ואי לא לא וכו' הנה הורו דברים אלו שסמך התלמוד על פירוש וכלן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונם שהוא גופן דנזקין וממונם דנזקין ואחר שהדבר כן איך יאמר שדברי רבא האחרונים הם שהראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו דשני והמשנה כבר ביארה ואמרה וכלן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונם.
אמנם הנוסחא האמיתית כך היא אלא אמר רבא הראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק בגופו בין דאיתזק בממונו כלומר בין דאיתזק שני בגופו של ראשון בין דאיתזק בממונו של ראשון פירוש משום דנתקל פושע הוא שני חייב בנזקי שלישי בדאיתזק שלישי בגופו של שני פירוש דאף על גב דלאו פושע הוא דהא לאו מחמת עצמו נפל אלא מחמת ראשון הוא דנפל אפילו הכי הוי ליה לעמוד ולא עמד אבל לא בדאיתזק בממונו של שני משום דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה. ומה שאמרת כיצד עלה בדעתו בראשונה לומר שיהיה השני לגבי נזקי שלישי בור ונפטר השני מנזקי כליו דשלישי ולא יהיה כן הראשון לגבי נזקי כליו דשני. הסיבה בזה שהוא חשב בראשונה שלהיות שהיה הראשון פושע בנפילה על עיקר אמרם נתקל פושע הוא היתה התביעה שתובע אותו בה על עיקר הנפילה שהוא פושע בה והיה אצלו כאלו הזיק בידים ולהיות שההיזק שאירע לשני מחמת בעת נפילתו רצוני לומר בעת נפילת הראשון היה אצלו כאלו מזיק בידים וחשב שהבור לא יהיה אלא כשאירע ההיזק בו אחר עשיית הבור אבל כשהיתה עשיית הבור סמוכה לההיזק אצלו הוא כמו שהזיק בידים.
והנה מצאתי נוסחת רבינו האיי ז"ל מסייעת לשיטתנו זו ומורה עליו להיות גורס במה שהקשה התלמוד על דברי רבא הראשונים כך מאי שנא שני דאין חייב לשלישי בנזקי ממונו דהוי ליה בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים אי הכי ראשון נמי ראשון מנפשייה נפל והכוונה בו מה שזכרנו והוא שלהיות שנפל מנפשיה והיה היזק השני מחמתו בעת נפילתו הוה כאילו הזיקו בידים ולא יתן לו דין הבור. ולא עמדו דברים שאמר רבא ראשונה אבל נתברר שאפילו ראשון נמי בור הוא לגבי נזקי שני ופטור הוא מנזקי כליו כפי מה שאמרה המשנה וכלן חייבין על נזקי גופן ופטורין מנזקי ממונם כמו שכבר ביארנו. עכ"ל.
וזה לשון הרשב"א ז"ל גירסת הספרים שלנו כך היא. אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו דראשון וכו' שני חייב בנזקי גופו דשלישי אבל לא בנזקי ממונו. ויש לפרש דרבא כרבי מאיר דאמר נתקל פושע והכי קאמר ראשון חייב בנזקי גופו של שני בין שנתקל השני בגופו של ראשון בין שנתקל בממונו ואפילו הפקירו לאחר נפילה משום דהוה ליה מפקיר נזקיו דלאחר פשיעה אבל אנזקי ממונו של שני אם הוזק בממונו של ראשון פטור ושני חייב בנזקי גופו דשלישי אם הוזק גופו בגופו אבל הוזק ממונו דשלישי אפילו בגופו של שני פטור. ופרישנא טעמא דראשון שנתקל מעצמו פושע הוא והילכך חייב אבל שני שנתקל בראשון לא הוי פושע שהרי היה הראשון מכשול לפניו ונפקא מינה לענין ממונו שאם הפקירו הוי ליה מפקיר נזקיו דלאחר אונסין ופטור והיינו דאמרינן אממונו פטור כלומר כשנתקל שלישי בממונו של שני.
ומיהו אם ניזק גופו של שלישי בגופו של שני חייב שהיה לו לעמוד ולא עמד. ומסתברא דהאי לישנא דהיה לו לעמוד לאו בדוקא נקטיה דהוא הדין אפילו כשלא היה לו לעמוד וכדרב נחמן בר יצחק דהוא בתרא אלא משום דפליגי עליה לעיל נקט לה לרווחא דמילתא כלומר אם היה לו פנאי לעמוד ולא עמד חייב לכולי עלמא ולכשתמצא לומר אפילו לא היה לו לעמוד חייב משום דהיה לו להזהיר. ואקשיה ראשון נמי מי איכא למימר דחייב על נזקי ממונו אפילו כי הוזק בו גופו של שני והתניא כלן חייבין על נזקי הגוף ופטורין על נזקי ממון אלמא אף שני שהוזק בין גופו בין ממונו בממונו של ראשון ועל נזקי ממונם וגופן של מזיקין קאמר מדלא קתני חייבין. והדר ביה ופירשה ראשון חייב בנזקי שני בין שהוזק שני גופו או ממונו בגופו של ראשון לפי שהראשון נחשב כאדם המזיק אבל שני פטור על נזקי ממונו של שלישי מפני שנחשב כבור שלא עמד אבל אינו כאדם המזיק לפי שהוא אנוס היה בנפילתו ולעולם אם הוזק אפילו השני גופו בממונו של ראשון פטור דקסבר השתא דמפקיר נזקיו דעלמא פטור ואף על גב דלית ליה לרבי מאיר הכי בהא לית ליה לרבא כרבי מאיר.
וזה בבירור דחוק הרבה אלא דאפשר דהאי אוקמתא לא קיימא במסקנא אפילו אליבא דשמואל אלא הדרינן לאוקמתא קמייתא וכדכתבינן בסמוך. ואי נמי יש לומר דמוקמינן ברייתא להאי אוקמתא כרבנן וגם זה דחוק יותר בעיני שיחזור בו מרבי מאיר לרבנן דרך העלמה ולא יפרש כלל. אלא שאני תמה מפני מה לא תירצו כן בפירוש יאמרו הא מני רבי יהודה היא אלא שלא רצו לשום הברייתות סתם במחלוקת שנויה. והדר אקשיה כיון דחשבת גופו של שני כבור הניחא לשמואל אלא לרב וכו'.
ותרגמה רב אדא בר מניומי לברייתא דכולם פטורין על נזקי ממונם לפרוקה אליבא דרב כגון שהוזקו כלים בכלים כלומר כולם חייבין על נזקי גופם בין שהוזקו הניזקין גופן או ממונם בגוף המזיקין משום דגוף המזיק כשורו אבל כשהוזק ממונם בממונם של מזיקים פטורים וכשהפקירן שלא מצינו בור שחייב בו את הכלים. ואם הוזק גופן בממונם אם שני בראשון חייב לפי שהוא נחשב כפושע ומפקיר נזקיו דעלמא חייב משום דממונו כבורו אבל גופו של שלישי בממונו של שני אם הפקירו פטור שהרי זה מפקיר נזקיו דמחמת אונס ופטור. וברייתא קמייתא אליבא דרב ראשון חייב בנזקי גופו של שני בין שניזוק בנזקי גופו דראשון בין שניזוק בנזקי ממונו דראשון אבל שני חייב בנזקי שלישי אם הוזק בגופו בין גופו בין ממונו של שלישי שהיה לו לעמוד ולא עמד אבל אם הוזקו בממונו של שני לא שכבר הפקירן ומפקיר נזקיו דבאונס פטור. ואי נמי משום דמצי למימר האי בירא לאו אנא כריתיה. והאי אוקמתא איכא למימר דדוקא לרב משום דקשיא לן לדידיה אבל לשמואל לא איצטריכינן להכי אלא כדאוקימנא מעיקרא. ואפשר נמי למימר דכיון דפרקה רב אדא כגון שהוזקו כלים בכלים תו לא איצטרכינן לאוקמתא תניינא דרבא בברייתא קמייתא אלא הדרינן לאוקמתא קמייתא דרבא ואליבא דשמואל.
כך נראה לפרש שמועה זו אי אית ליה לרבא כרבי מאיר בנתקל. אי נמי אפילו אית ליה כרבי יהודה וכגון דנתקל שלא במקום מדרון דפושע הוא וכמאן דאמר הכי בפרק האומנין אבל אי אית ליה כרבי יהודה ובנתקל במקום מדרון דלא פושע הוא גם כן יש לפרשה והא דקאמר ראשון ודאי פושע משום דהיה לו לעמוד או להזהיר והוי ליה כאדם המזיק וכו'. ע"כ.
וזה לשון הראב"ד ז"ל אמר רבא ראשון חייב בנזקי גופו דשני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו פירוש בין דאיתזק גופו דשני בגופו של ראשון בין דאיתזק בממונו של ראשון ושני חייב בנזקי שלישי היכא דאיתזק בגופו של שני אבל לא בממונו ואפילו בנזקי גופו דשלישי. מה נפשך אי נתקל פושע וכו' ושני ליה לעולם נתקל פושע וכו' דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה. מיתיבי כולן חייבין וכו' אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק גופו דשני וכו' והוא דאיתזק בגופו דראשון אבל לא בממונו של ראשון משום דנתקל לאו פושע הוא כרבנן וממונו של ראשון לאו בורו הוא ושני חייב בנזקי שלישי כי איתזק גופו דשלישי בגופו דשני אבל איתזק ממונו דשלישי אפילו בגופו דשני פטור מאי טעמא דהוי ליה בור וכו'.
מיהו לענין נזקי גופו דשלישי חייב השני אף על פי שהראשון כרה אותו עליו היה לסתמו שהיה לו לעמוד ולא עמד. וברייתא דקתני כולם פטורין על נזקי ממונם בממון המזיקין קאמר ורבנן היא. הניחא לשמואל וכו' אלא לעולם כלישנא קמא דרבא וכרבי מאיר קאמר לה דנתקל פושע הוא וראשון חייב על נזקי גופו דשני בין דאיתזק בגופו דראשון בין דאיתזק בממונו ושני חייב בנזקי שלישי דאיתזק בגופו דשני אבל דאיתזק בממונו דשני לא דאמר האי בירא וכו'. וברייתא דקתני כולן פטורין וכו' כגון שהוזקו כלים בכלים דכל הכלים ודאי בורות הם ולא מצינו בור וכו' ולשמואל אפילו לא הפקירן ולרב בשהפקירן ומילתא פסיקא קתני דגופן בגופן כולן חייבין וכלים בכלים כולן פטורין. מיהו לרב משכחת לה חייב אפילו כלים בכלים בשלא הפקיר לנזקין וכלים דשני בכלים דראשון דהא ראשון פושע הוא אלא דכולם לחייב וכולם לפיטור בעי למתני ובשלא הפקירן איכא פלוגתא בין כלים דראשון לכלים דשני דשני אנוס הוא וכליו לאו משום בורו ולא משום ממונו דאמר האי בירא לאו עלאי דידי דמצי לסתומיה ואי ממונא הוא לאו אנא שדיתיה הכא ולא עלאי דידי רמי לנטורי ולסלוקיה אבל אגופו מיהא חייב שהיה לו לעמוד ולא עמד שהרי סופו ודאי לעמוד שם.
ואני סבור שיש כאן שגגה בהלכות הרב רבינו ז"ל כי הוא מפרש דברי רבא על הדרך הראשון והוא על דעת דרבי מאיר ולית הלכתא כוותיה והדרך השני על דעת חכמים גם על דעת שמואל דאמר כל תקלה בור הוא והלכתא כוותייהו ולא הוצרכו בעלי הגמרא להחזיר דברי רבא על הדרך. כאן חסר כמו חצי שטה. שהקשינו עליו מדברי רב. גם כאן חסר כמו חצי שטה. להעמיד דברי רבא כרבי מאיר. גם כאן חסר חצי שטה. אליבא דרבנן דפטורי על נזקי ממונם של הניזקין דאפילו גוף הניזקין בממון המזיקין וכל שכן ממון בממון וללישנא קמא אוקמתא דרבא דחוקה היא ולא סמכינן עלה למדחי לדרבנן.
ואיכא מאן דאמר הלכה כרבי מאיר בנתקל מהאי סוגיא דרבא וסתם מתניתין דתנא קמא קאי כרבי מאיר ואנן סוגיא דרבא הא ברירנא דליתא משום דלא אידחיקא אלא אליבא דרב ולית הלכתה כוותיה ומסתם מתניתין נמי לאו כלום הוא שהרי מחלוקתו בצדו וכל כהאי גוונא סתם ואחר כך מחלוקת הוא.
ואחר כל זאת יכול אני להעמיד דברי הרב ז"ל דשמעתיה דרבא איכא לאוקמה כולה לרבי יהודה בין בלישנא קמא בין בלישנא בתרא דהא איכא נתקל לרבי יהודה נמי דהוא פושע כדאמרינן בבבא מציעא תינח במקום מדרון שלא במקום מדרון מאי איכא למימר וכי ההיא נמי דאמרינן בהני דדרו בריגלא דדמי לאונס ודמי לפשיעה אלמא אפילו לרבי יהודה איכא נתקל דהוי פושע משום הכי אמר רבא ראשון ודאי פושע הוא שלא היה לו במה יכשל ובשלא במקום מדרון מיירי כסתמא דמלתא אבל שני לרבי יהודה הוי ליה במקום מדרון ואנוס. ולישנא מציעתא דרבא היה סבור שבכל נתקל היה חייב לרבי יהודה ובסוף חזר לדעת ראשון והוא עיקר. ע"כ.
כתוב בגליון תוספות הקשו בתוספות מדמוקי רבא הך מתניתין וכו'. ככתוב בפסקי הרא"ש ז"ל עד דסבירא ליה לרבא כשמואל דאמר כל תקלה בור הוא ואי הוה מוקי לה כרבנן וכו'. והקשה ה"ר משה פול"ק דבפרק הפרה קאמר רבא נפל לבור והבאיש מימיו לא שנו אלא שהבאיש וכו' ופריך הניחא לשמואל דאמר וכו' אלא אי איתמר הכי איתמר והשתא אמאי הדר ביה כיון דסבר כשמואל וליקשיה גם מכאן כי סבר כשמואל דקאמר הניחא לשמואל אמאי הדר ביה משום הכי. ונראה אף על גב דסבר כשמואל אין סברא שיפרש שום ברייתא או שום משנה במימריה דשמואל אם בשום ענין יכול לפרש אליבא דרב. ע"כ.
ליתני הניזוקין. הקשה רבינו תם היכי מצי למיתני הניזוקין הא לא הוזכר בברייתא ניזוק והמזיק אלא אחד והוי ליה למימר ליתני הניזוק. ותירץ דשפיר מצי למיתני הניזוקין ולאשמועינן אם השלישי היה חוזר ומזיק לרביעי והרביעי לחמישי כולן חייבין אבל כולן לא שייך אלא על מה שהוזכר בברייתא ולהכי פריך שפיר מאי כולן כיון דלא הוזכר ניזוק והמזיק אלא אחד. הרא"ש ז"ל.
כי חוטרא דסמיותא. דלא ניחא ליה לאוקומי בשלדא דכיון דלא נפל באלכסון אי אפשר שלא יבין השלישי בנפילת השני שהם בשוה ברוחב הדרך ופשע שלישי בנפילתו ומפטר ראשון בנזקו אבל כי חוטרא דסמיותא דרכו לגשש באלכסון לצדדין ובו נפל הראשון באלכסון והשני נתקל דרך רגליו הקרובים דרך ביאתו שבא דרך רגליו והשלישי הלך עד ראשו ונתקל שם ולא ראה השני שכבר עבר מכנגדו וכן אם בא השני ונפל עד ראשו כשבא השלישי לרגליו ונפל לא הבין מפני שעדיין לא הגיע כנגדו. ה"ר ישעיה ז"ל.
וזה לשון הראב"ד ז"ל דפסקיה לאורחיה ככשורא רב זביד אמר כי חוטרא דסמותא הסומא כשהוא מגשש במקלו ויבא אחר ויכשל בו ויעבירנו ויבא גם אחר ויכשל בו ויעבירנו כן לשלשה כן למאה כלם נכשלו במקל הסומא וכן זה הקדר כלם נכשלו בו ועברו עליו. ע"כ.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה