שיטה מקובצת על הש"ס/בבא קמא/פרק ג/דף לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף לא עמוד א[עריכה]

מה נפשך אי נתקל פושע שני נמי ליחייב:    והוא הדין דהוי מצי למיפרך כלהו נמי לפטרו כיון דסלקא דעתך דשני נמי פושע אם כן לא יתחייב ראשון. אי נמי נהי דחשיב שני פושע אם מזיק לאחרים מיהו ראשון אין לו ליפטר מאחר שפשע דיותר יש לו ליזהר שלא יזיק משלא יוזק כדאמרינן לעיל גבי כלב שנטל חררה. והשתא ניחא דאי לאו הכי תיקשי ליה אמתניתין דלעיל דקתני נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחר במים ומוקמינן פלוגתא בנתקל פושע הוא ואי נתקל פושע ראשון נמי ליפטר דשני נמי פשע בנפילתו. תוספות שאנץ.

עוד כתבו בתוספות תרגמא רב אחא כגון שהוזקו כלים בכלים והשתא הדר ביה ובא ליישב הברייתא ללישנא קמא וכו'. והא דלא קאמר אלא רגילות הוא בתלמוד במקום שאין מזכיר שם אמורא למעלה אינו חושש לומר אלא. תוספות שאנץ. ובפסקי הרא"ש ז"ל תירצו בענין אחר עיין שם.

ועוד כתבו בתוספות ומשני ראשון מנפשיה נפיל והוי ליה פושע לרבי מאיר וכו'. עד והשני שהוא אנוס יותר אין נחשב מטעם זה כי אם בור וכו'. ותימא למה אמרו בכאן התוספות אף על גב ודוחק הוא זה כמו שאמרו לעיל ויתרצו כיון דלא קאי הכי אין לחוש כמו שתירצו לעיל. ויש לומר דהשתא קסבר רבא דפליגי רבי מאיר ורבנן בנתקל פושע הילכך לא פליגי אלא בראשון דלרבי מאיר חייב על היזק שהזיק גופו דהוי נתקל פושע והוי אדם המזיק ופטור על היזק שהזיק ממון הראשון דסבירא ליה דמפקיר נזקיו אפילו לאחר נפילת פשיעה פטור והשני חשיב בור ופטור על ממונו של שלישי דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים ולרבנן ראשון חייב על היזק שהזיק גופו אף על גב דנתקל לאו פושע הוא מכל מקום חייב משום שהיה לו לעמוד ולא עמד ושני הוי בור לרבנן כמו לרבי מאיר על כן לא אמרו דוחק הוא אבל לעיל דכולי עלמא נתקל פושע הוא אז הוא דוחק אמאי שני חשוב בור וראשון אינו חשוב בור.

עוד כתבו בתוספות לפי זה היה יכול להקשות השתא. הניחא לשמואל וכו'. ונראה שלא היה יכול להקשות השתא הניחא לשמואל וכו' דהשתא רבא לחודיה דבר ועדיין לא הוזכרה הברייתא הילכך מצי למימר דרבא סבירא ליה כשמואל ולא סבירא ליה כרב אבל לקמן קאי הניחא אברייתא דברייתא נשנית אליבא דכולי עלמא שייך למיפרך הניחא לשמואל וכו'. עוד הקשו בתוספות דלישני דגופו וממונו אמזיקין קאי וכו'.

ונראה למורי הרב שאינו קשה שאם היה אומר כך אז לא היו שוין לענין גופן של הראשון והשני שגוף הראשון היה חייב על גוף וממון של השני מטעם אדם המזיק וגוף השני היה חייב על גוף השלישי מטעם בור ולא על ממון השלישי דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים ופטורין על נזקי ממונן היו שוין דשניהם היו חייבין על היזק שהזיק ממונן ולא היינו יכולין לומר דנקט אגב סיפא כי אין זה דרך התלמוד. אבל לפי המסקנא דבנזקי גופן שוין שגוף השני שהוזק בגוף הראשון חייב וכן גוף השלישי שהוזק בגוף השני נמי חייב אף על פי שלענין ממונן הם מחולקים שממון הראשון שהזיק גוף השני חייב דראשון ודאי פושע הוא אבל ממון השני שהזיק גוף השלישי פטור דאמר ליה האי בירא לא אנא כריתיה אין לחוש בזה דאיכא למימר דנקט סיפא אגב רישא שכך הוא דרך התלמוד.

ועוד יש לתרץ קושית התוספות דאי אפשר לומר כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא והוי מפקיר נזקיו וכו' כמו שאומרים התוספות דלא שייך לשון הברייתא שאמרה ופטורין על נזקי ממונן דכיון דהפקיר הממון לשון ממונן אינו מיושב שאינו ממונו.

וא"ת והרי לעיל אמרנו דבורו חשוב ממונו אף על פי שהפקיר אותו. יש לומר דבשלמא גבי בור אף על פי שהפקיר אותו חשיב ליה ממונו כדאמרינן לעיל שלשה דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו וחשיב שפיר ממונו. גליון

ועוד קשה לגירסת רבינו חננאל ז"ל דהוי ליה לשנויי כגון שהוזקו כלים כדמשני ללישנא בתרא וכגון שלא הפקיר נזקיו והשתא מתוקם שפיר כולן חייבין בנזקי גופן של הנזיקין כשהוזקו בממון המזיקין דכיון דלא אפקרינהו למה לא יתחייבו ופטורין בנזקי ממונן של הניזוקים שלא מצינו בור שחייב בו את הכלים. וא"ת אז לא היה מיושב אלא לשמואל אבל לרב דאמר כל תקלה דלא אפקריה משורו למדנו וחייב בכלים לא היתה מתיישבת הברייתא. יש לומר מה בכך והלא שמעתא דרבא דלישנא קמא כשמואל אזלה דהא מסיק על גוף השני דהוה ליה בור ולא מצינו בור וכו' אף על גב דלא אפקריה ליה ומילתא דרבא נמי מצינן לאוקמה שפיר בדלא אפקר לחרסים שלו כמו הברייתא דהא נזקי ממון קאמר רבא היינו של הניזק כשהוזק בגוף המזיק. תוספות שאנץ.

דף לא עמוד ב[עריכה]

ראשון ודאי פושע הוא. פירש רש"י ז"ל וקסבר דלא פליגי רבי מאיר ורבנן בנתקל אלא לתרווייהו פושע. ותמה ר"מ למה פירש כן אי משום דהוה קשיא ליה דאי פליגי בנתקל מאי דוחקיה דרבא לאוקמי דלא כהלכתא ולהכי פירש כן דמילתיה דרבא תהוי ככולי עלמא מה הועיל בזה כיון דאמר רבא דממון ראשון הוי בור הא ודאי כרבי מאיר אתיא דאית ליה מפקיר נכסיו אחר נפילת פשיעה חייב דכיון דלא פליגי בנתקל על כרחך פליגי במפקיר נכסיו אחר נפילת פשיעה דאם לא כן במאי פליגי.

ואין לומר דהוי מוקי פלוגתייהו במפקיר נזקיו אחר נפילת אונס דבהא רבי מאיר מודה כדמוכח ברייתא דקנקנים דלעיל. ותירץ אף על פי דפליגי במפקיר נזקיו רבא סבר כוותיה בהא דהוי ליה מחלוקת ואחר כך סתם בפרק הפרה לקמן החופר בור ברשות הרבים חייב והכא נמי אמר רבי יוחנן דחייב דהלכה כסתם משנה ואי פליגי בנתקל הוי קיימא לן כרבנן לכך פירש רש"י ז"ל דלא פליגי בנתקל. הרא"ש ז"ל.

ובגליונות תירצו דעל כרחך צריך לפרש כן דאם היה מפרש דפליגי דרבי מאיר סבר דנתקל פושע היה קשה שאין הטעם הראשון והשני שוין דהראשון חייב משום דנתקל פושע הוא והשני חייב משום שהיה לו לעמוד ולא עמד חייב ואז היה קשה למה אמר כרבי מאיר וטעם שניהם אינו שוין יאמר כרבנן וטעם של שניהם שוין משום שהיה לו לעמוד ולא עמד דאלו מטעם נתקל סברי רבנן נתקל לאו פושע. לכך הוצרך רש"י לפרש דכולי עלמא נתקל פושע הוא ואף על גב שגם עכשיו הטעמים של ראשון ושני אינם שוין אין לחוש לפי שאי אפשר לומר בענין אחר. אבל מיהו אף לפי מה שפירש נמי קשה דלמה הראשון חייב על היזק שהזיק ממונו גוף השני והשני פטור על היזק שהזיק ממונו גוף השלישי. ויש לומר לפי שזה הדין של הממון שהזיק אינו מפורש בברייתא אלא מבחוץ אנו אומרים אותו אם כן אין לחוש אם זה חייב על ממונו וזה פטור על ממונו. ע"כ לשונו.

וזה לשון הר"ר ישעיה ז"ל גירסת רבינו חננאל אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו של שני שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונו של שלישי ממה נפשך אי נתקל פושע שני נמי ליחייב ואי נתקל לאו פושע ראשון נמי ליפטר ראשון ודאי פושע הוא שני אגופו של שלישי מחייב דהיה לו לעמוד ולא עמד אממונו פטור דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים. אי הכי ראשון נמי ראשון מנפשיה נפל אי לרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא אי לרבנן דאמרי אנוס הוא אי כרב נחמן בר יצחק כדאית ליה אי כרבי יוחנן כדאית ליה. מיתיבי כולן חייבין בנזקי גופן ופטורין מנזקי ממונן מאי לאו אפילו ראשון לא לבר מראשון והא כולם קתני אמר רב אדא בר אהבה כולן הנזיקין. האי מאי אי אמרת בשלמא אפילו ראשון היינו דקתני וכולן אלא אי אמרת לבר מראשון מאי וכולן ליתני הניזקין. אלא אמר רב ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו של ראשון בין בנזקי ממונו של ראשון שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו של שני ולא בנזקי ממונו של שני דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה. כולן חייבין בנזקי גופן ופטורין בנזקי ממונם הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור היא אלא לרב דאמר אי אפקריה אין ואי לא לא בשלמא ממונו מפקיר ליה אלא גופו מי מפקר ליה. תרגמה רב אדא בר מניומי כגון שהוזקו כלים בכלים. ע"כ הגירסא.

והכי פירושו ראשון חייב כשמזיק בגופו כל מה שהוא מזיק את השני הן גופו הן ממונו דגופו וממונו דמילתיה דרבא אניזקין קאי ושני חייב בנזקי שלישי כשמזיק בגופו את גוף השלישי אבל לא מה שמזיק את ממון השלישי. ופריך אי נתקל פושע הוא שני נמי מחייב על ממון שלישי ואי נתקל לאו פושע הוא ראשון נמי לפטור אף בהיזק גוף השני דפטור וכל שכן שני הוא דליפטר מנזקי שלישי. ומשני ראשון ודאי פושע הוא לרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא והוי ליה כאדם המזיק וחייב כשמזיק בגופו כל מה שהוא מזיק את השני הן גופו הן ממונו ושני חייב בנזקי שלישי וכו' דאיהו לא פשע בנפילתו שכבר נפל הראשון ואין הדרך פנוי ואין לחייבו אלא מפני שהיה לו לעמוד או להזהיר כדמפרש ואזיל וסברא זו לא חשיבא לשויא כאדם המזיק אלא משויא ליה בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים הילכך חייב במה שהזיק גוף השלישי דבור חייב בנזקי אדם ופטור ממה שהזיק ממון השלישי דלא מצינו וכו'. ולרבנן דאמרי נתקל אנוס הוא אפילו הכי חשיב הראשון כאדם המזיק משום דמנפשיה נפל ומפני שהיה לו לעמוד או להזהיר אבל שני שנפל בעלילת נפילת הראשון הך סברא דהיה לו לאדם לעמוד לא משוי ליה אדם המזיק אלא בור. וקשה דמיד הוה ליה למפרך הניחא לשמואל דאמר כל תקלה וכו'. ושמא נטר לה עד המסקנא דשמעתא והדר פריך לה. ולגירסא שניה של הקונטרס ניחא. מיתיבי כולן חייבין בנזקי גופן של נזיקין ולא בנזקי ממונם של נזיקין אלמא אף הראשון נמי פטור מנזקי ממון השני ומכח קושיא זו הדר ביה רבא.

ותימה אמאי לא משני דאמזיקין קאי והכי פירושו כולם בין ראשון בין שני חייבין במה שגופן מזיק ראשון משום דהוה ליה אדם המזיק ושני מטעם בור וכל חד וחד כדיניה ופטורין מטעם שממונם מזיק דהוי ליה בור לאחר נפילת אונס אף לראשון כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוה. ובהא דפירש ריב"א לעיל דמפקיר נזקיו לאחר שהיה לו פנאי לסלקן ולא סלקן חייב ניחא דלא פסיקא ליה למיתני ופטורין במה שממונם מזיק לכל הפחות היכא דהפקירן לאחר שהיה לו פנאי לסלקן ולא סלקן ומשתמע דברייתא מילתא דפסיקא קתני. אי נמי הוי ליה לשנויי דהא קאמר ופטורין בנזקי ממונם שהוזקו כלים בכלים כדמשני לקמן לאידך לישנא דרבא ולגירסא שניה של הקונטרס ניחא.

אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני כלומר במה שהוא מזיק גוף השני בין במה שמזיקו בגופו בין במה שמזיקו בממונו דגופו וממונו דקאמר רבא אמזיקין קאי דגוף המזיק וממונו הוה ליה בור כרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא ואף ממונו בור הוא הכא בפשיעה ומחייב בנזקי גוף השני אבל בנזקי ממון השני בין הוא בין ממונו פטורין דבור הם והיינו דקאמר ברייתא כולם פטורין בנזקי ממונן של נזקין. ודבר זה קשה כיון שהראשון פושע הוא למה לא יחשב כאדם המזיק ואם מפני שלא הזיק בידים הא תנן אם עמד בעל הקורה חייב דחשיב ליה כאדם המזיק. ואין לפרש דראשון לאו פושע הוא וכרבנן דאם כן לפטור ראשון ממה שממונו מזיק גוף השני דהוי ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס.

גם זה נוכל ליישב לפירוש ריב"א דראשון חייב אף לרבנן דמנפשיה נפל ומה שהזיק ממונו הוא חייב כשהפקיר לאחר שהיה לו לסלקו דשני חייב במה שגופו מזיק גוף השלישי שהיה לו לעמוד או להזהיר וממונו פטור מכל דאמר האי בירא לאו אנא כריתיה. כלם חייבין וכו'. הא דאייתי כלם כמו אמר מר משום דהך קושיא הויא אהא דקאמר כלים פטורים בנזקי ממון הנזקין דבין ראשון בין שני גופן בור ופטור בנזקי כלי הניזק. תרגמה רב אדא והכי פירושו כלם חייבים בנזקי גופו בין ראשון בין שני חייבין במה שגופן מזיק ולא מטעם דהוה להו בור דאף על ממון הנזקין הן חייבין ופטורין במה שממונם מזיק לממון חבריהם ואף הראשון דממונו בור הוא. דאין לפרש דגופן אגוף נזקין קאי והכי פירושו כלן חייבין בנזקי גופן של נזקין כלומר הראשון חייב בנזקי גוף השני וכן שני בנזקי גוף שלישי ואפילו בהיזק שעשה לו ממונו דומיא דכולן פטורין דנזקי ממונם דמפרש בנזקי ממונם דנזקין כלומר במה שממונם מזיק ממון הנזקין כדאוקי שהוזקו כלים בכלים לא יתכן לפרש כן דשני אמאי חייב במה שהזיק ממונו גוף השלישי הרי מפקיר נזקיו הוא לאחר נפילת אונס ולימא האי בירא לאו אנא כריתיה אלא על כרחך פירוש דכולן כדפרישנא. ואם דוחק לפרש דלרב צריך לפרש דכלם אמזיקין קאי ולשמואל אניזקין קאי נוכל לפרש דאף לשמואל אמזיקין קאי דהוי אדם המזיק דהא דאמרינן דכי לא אפקריה הוי בור היינו בממונו אבל בגופו כיון שהיה לו לעמוד דינו כאדם המזיק. ע"כ.

וזה לשון תלמיד ה"ר פרץ ז"ל אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני וכו'. רבא בא לפרש הא דקתני בברייתא לעיל ראשון חייב בנזקי שני וכו' אתא רבא לאשמועינן דאין חיוב ראשון בשני ושני בשלישי שוין דראשון חייב בין בנזקי גופו דראשון בין בנזקי ממונו דראשון ופריך מה נפשך וכו' ומשני ראשון ודאי פושע שנפל מאליו כרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא שני אגופו מחייב וכו' פירוש שני ודאי לאו פושע הוא בנפילתו דהא מחמת ראשון נפל והא דנתקל פושע היינו היכא שנתקל מאליו בלא שום מכשול לפניו מכל מקום אגופו דשלישי מחייב שני משום דהיה לו לעמוד ולא עמד ואממונו פטור משום דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה פירוש בור זה לא נעשה בפשיעתו שהרי היה אנוס בנפילה כדפירשתי.

וא"ת מכל מקום ליחייב משום דהוי ליה לסלק ולא סלק כמו מגופו. ויש לומר דסתם קדרים וזגגים מפקרי ממונם אחר נפילה לפי שנשברים והוה ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דפטור דעל ידי הראשון נתקל ואם כן פטור לכולי עלמא. מיתיבי כלם חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונם של מזיקים מאי לאו אפילו ראשון וקשה לרבא. ולא מצי לשנויי דהא אתי כרבנן ומילתיה דרבא כרבי מאיר דמשתמע ליה דבין ברייתא דכולן חייבין בין מילתיה דרבא תרווייהו לפרושי ברייתא דקדרין וזגגין קאתו ובחד תנא צריך לפרושי מילתייהו.

והקונטרס פירש דסבירא ליה לרבא דבחדא פליגי רבנן ורבי מאיר במפקיר נזקיו וכלהו סברי נתקל פושע הוא. ולא דק דאכתי תיקשי לן לוקמה לברייתא כרבנן לכן פטור ראשון בנזקי ממונו כיון דמפקר ליה דבעינן בור דאית ליה בעלים ורבא דאמר כרבי מאיר דלא בעינן בור דאית ליה בעלים. אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני וכו' פירוש ודאי גם ראשון מיפטר כשממונו מזיק דנתקל לאו פושע הוא כרבנן והוה ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס והכי הוא דאיכא לאיפלוגי בין ראשון לשני דראשון חייב בנזקי שני פירוש כשגופו של ראשון מזיק בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו כדין אדם המזיק שני חייב בנזקי שלישי פירוש כשגוף השני מזיק בנזקי גופו דשלישי אבל לא בנזקי ממונו דשלישי דהוה ליה גוף השני בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים והיינו טעמא דחשבינן לגוף השני בור משום דאנוס הוא.

ואם תאמר לראשון נמי נימא הכי דדינו כבור ופטור בו את הכלים דאנוס הוא דנתקל לאו פושע. ויש לומר חדא דמנפשיה קא נפל ועוד דהוה ליה לעמוד ולא עמד. וקשה דסוף סוף כיון דנתקל לאו פושע הוא ממה שאתה מחייב את הראשון דהוה ליה לעמוד ולא עמד כמו כן נימא בשני כמו בראשון ואם כן מאי שנא ראשון משני. מיהו אין לחוש כל כך ולפי המסקנא לא נצטרך לומר כן ויש לומר וכו'. וי"ל עוד דגם להאי לישנא אתיא כרבי מאיר בהא דנתקל פושע הוא והשתא ניחא דראשון נחשב אדם המזיק דפושע הוא בנפילה ושני נחשב בור משום דאנוס הוא בנפילה ואף על גב דמכל מקום פושע הוא דהיה לו לעמוד ולא עמד מכל מקום אותה פשיעה לא מהניא אלא לאחשובה בור דכיון דפשיעת הראשון ופשיעת השני מתרי טעמי נינהו יש לחלק.

ואם תאמר אם כן אמאי פטור הראשון כשממונו מזיק כדקתני בברייתא פטורים אנזקי ממונם כיון דנתקל פושע הוא והוי ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה. ויש לומר דקסבר האי תנא דמפקיר נזקיו דפשיעה נמי פטור דבור ברשות הרבים פטור ובור שחייבה תורה היינו בור דאית ליה בעלים והשתא האי תנא סבר כרבי מאיר בחדא בנתקל פושע הוא ופליג עליו בחדא במפקיר נזקיו דרבי מאיר מחייב מפקיר נזקיו והאי תנא פטר ליה מטעם בור ברשות הרבים אבל שני נתקל לאו פושע הוא דאנוס הוא בנפילתו אם כן דינו כבור דפטור בו כלים וחייב בו כשהזיק גופו של שלישי והוי בור שיש לו בעלים כדין בור הכתוב בתורה.

אבל מכל מקום קשה שני אמאי אינו נחשב אדם המזיק דאף על גב דאנוס הוא בנפילה מכל מקום פושע הוא דהוה ליה לעמוד ולא עמד ומהאי טעמא מחייבינן ליה לשני כשהזיק גופו את גופו דשלישי כדין בור והשתא מההוא טעמא דעמידת גופו יחשב אדם המזיק דמה לי פשיעה דנתקל פושע ומה לי פשיעה דהיה לו לעמוד וכי היכא דחשבינן ראשון אדם המזיק משום פשיעה דבנפילה דנתקל פושע הוא כדפירשתי הכי נמי יחשב השני אדם המזיק משום פשיעה דעמידה ויתחייב כשהזיק ממונו של שלישי כדין ראשון. וליכא למימר משום דאין שני מזיק השלישי בידים דאם כן ראשון נמי אינו מזיק השני בידים.

וי"ל דבעינן תרתי או שיפשע בשעת נפילה או בשעת ההיזק נבי ראשון שפשע בנפילה שהוא מעשה חשוב אדם המזיק אף בהיזק הבא אחרי כן ממילא אבל השני שאין לו שום פשיעה דנפילה אין לו כי אם דין בור ופטור מלשלם וחייב על האדם.

ואי קשיא דהא תנן אם בעל הקורה עמד חייב פירוש מדמי החבית אלמא אף על גב דבעל הקורה לא עביד מעשה בידים אפילו הכי נחשב הוא אדם המזיק ומחייב בכלים דהיינו חבית. ויש לומר דגבי עמידה דבעל הקורה נמי איכא מעשה בעמידה כיון שנעקר מן ההילוך ועמד. מיהו התינח אליבא דרבי יוחנן דמוקי לה בשעמד לפוש דאז יש פשיעה בעמידה והיא מעשה כדפירשתי אלא לרב נחמן בר יצחק דמוקי לה בעומד לכתף דאורחיה הוא והפשיעה מה שלא הזהיר אם כן הרי אין כאן מעשה בפשיעה זו. ושמא יש לומר דעמידה נמי דלכתף פשיעה היא כשאינו מזהיר הלכך הוי ליה מעשה דאין לו לעמוד אפילו לכתף אלא אם כן מזהיר.

ותדע דהא אפילו אלם פקח דמסתמא מיחייב בעמידה דלכתף אף על גב דאנוס הוא לענין אזהרה ואפילו אם תמצא לומר דבאלם מיפטר מכל מקום יש לו לפרש כדפירשתי במה שאינו מזהיר מחשב העמידה הפשיעה. אי נמי רבא לא סבר לה כרב נחמן בר יצחק אלא כרבי יוחנן דמפרש שטעמא שהיה לו לעמוד וכן הוא לפי גירסא זו שהרי מפרש טעמא דשני משום שהיה לו לעמוד. כך נראה למורי שיחיה.

ועוד יש לומר דלעולם גבי אדם לא פקע מיניה דין אדם המזיק ליחשב בור אלא דוקא בשניזוקים בו באותו ענין שאפילו אם היה מת האדם המזיק היו ניזוקים בה בענין זה כגון גבי קדרים שנתקל האחד בחבירו לאחר שנפל חבירו והשתא ניחא מעמד בעל הקורה אפילו לכתף דמחייב משום דהיה לו להזהיר אף על גב דלא הוי מעשה בפשיעה זו מכל מקום נחשב אדם המזיק משום עמידתו שאינו ראוי באדם מת וגם קורתו בידו כל זה אינו ראוי להיות ניזוק על ידי מת ומכל מקום היכא דיש מעשה בתחילת הפשיעה חשבינן ליה אדם המזיק לעולם אפילו היכא שהיה ראוי לבא ההיזק על ידי מת כגון הראשון.

ולפי זה ניחא הכל כך נראה למורי שיחיה. הניחא לשמואל פירוש הניחא הא דחשבת גוף השני בור לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא וכו'. תרגמה רב אדא בר אהבה שהוזקו כלים בכלים פירוש לעולם אית לן כלישנא קמא דרבא דראשון חייב בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו דראשון ודקשיא לך מברייתא דקתני דפטורים בנזקי ממונם אפילו ראשון לאו בשהזיק ממון הראשון גוף השני הא ודאי מחייב אלא כשהזיק ממון הראשון ממון השני והוי ליה ממון הראשון בור ופטור מכלים והכי פירושו כלם חייבין בנזקי גופן כשגופן מזיק בין גוף בין ממון בין ראשון בין שני דגם גוף השני יש לו דין אדם המזיק ופטורין בנזקי ממונם כשממונם מזיק ממון אפילו ראשון דנהי דנתקל פושע הוא מכל מקום בור הוא ופטור על הכלים. ע"כ שיטת הקונטרס וכן עיקר.

וזו היא שיטת רבינו חננאל ז"ל אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני וכו'. פירוש גופו וממונו אניזקין קאי דאם גוף הראשון הזיק בין גופו בין ממונו דשני חייב כדין אדם המזיק אבל אם ממון הראשון הזיק ממון השני פטור הראשון דבור פטור מכלים ושני חייב כשהזיק גוף השני את גוף השלישי אבל לא כשהזיק גוף השני ממון השלישי דגוף נחשב בור אבל גוף השלישי בממון השני פטור דהוה ליה בורו באונס אבל אם ממון הראשון הזיק השני גם השלישי פטור דהוי בור באונס. ופריך מה נפשך דחשבת ליה לגוף ראשון אדם המזיק ולגוף השני בור וכו'. ומשני ראשון ודאי פושע הוא פירוש דמנפשיה נפל כדמסיק. אבל עתה לא פירש כל הצורך ולהכי פריך אפילו ראשון נמי שני אגופו דשלישי מיחייב דהוה ליה לעמוד ולא עמד אממונו דשלישי פטור דהוי ליה בור.

ופריך כיון דגוף השני הוי ליה בור אי הכי אפילו ראשון נמי כלומר דחשיב בור. ומשני ראשון מנפשיה נפיל אי לרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא אי לרבנן דאמרי לאו פושע אי לרב נחמן בר יצחק כדאית ליה ואי לרבי יוחנן כדאית ליה פירוש ראשון מנפשיה נפיל ולכך הוי פושע טפי וחשיב אדם המזיק לרבי מאיר משום דנתקל פושע הוא ולרבנן משום דהיה לו להזהיר כרב נחמן ולרבי יוחנן משום דהיה לו לעמוד והשתא לרבנן אף על פי ששניהם אנוסים בנפילה מכל מקום נחשב הראשון אדם המזיק יותר מן השני משום דהיה לו לעמוד או להזהיר משום דשני אנוס מן הראשון דלאו מנפשיה נפל כמו הראשון. ע"כ שיטת רבינו חננאל ז"ל.

והשתא קשה נהי דראשון מנפשיה נפל מכל מקום לא פשע בנפילתו לרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא הילכך ליכא פשיעה בראשון אלא דהוה לו לעמוד או להזהיר והך פשיעה איתא נמי בשני אם כן מאי שנא ראשון משני ולגירסא אחרת ניחא. מיתיבי כלם חייבין וכו' פירוש של ניזקין. והשתא חוזר בו רבא מתוך קושיא זו. ותימה דלישני דמגופו וממונו דקתני אמזיקין קאי שכלם חייבין על נזקים שגופן עושה ראשון מטעם אדם המזיק ושני מטעם בור דפטורין על נזקים שממונם עושה משום דסבירא ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא. וי"ל דרבא קאי אברייתא דלעיל אם כן בחד גוונא איירי. וצריך עיון.

ועוד קשה דהוי ליה לשנויי כגון שהוזקו כלים בכלים כדמשני בלישנא בתרא. וי"ל דאם כן נזקי גופן לא יהיה כנזקי ממונם וכל זה ניחא לגירסא אחרת. אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו פירוש דראשון כשגוף הראשון וממונו הזיקו גוף השני. ויש ספרים שכתוב בהם בהדיא בין כי איתזק מגופו בין כי איתזק מממונו ודוקא אגופו דשני אבל אממונו דשני פטור הראשון אף כי הוזק מגופו דראשון דגוף ראשון נמי בור הוא ופטור על הכלים כדקתני ופטורים על נזקי ממונם שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו דשני שהזיק גוף השלישי. והשתא קשה דכיון דראשון חייב כשממונו מזיק אם כן פושע הוא בנפילתו כרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא ואם כן אמאי נחשב גוף הראשון בור הא כיון דפושע הוא בנפילה הוי אדם המזיק. וכי תימא דאף על גב דפושע הוא כיון שאינו מזיקו בידים אלא שנתקל בו השני מאליו נחשב בור אין זה דהא תנא במתניתין אם עמד בעל הקורה חייב אלמא נחשב אדם המזיק אף על פי שאינו מזיק אותו בידים ולגירסא אחרת ניחא.

וכלן חייבין וכו' ופטורין על נזקי ממונם הניחא לשמואל אלא לרב וכו' ומשני כגון שהזיקו כלים בכלים. והשתא גופן וממונן דקתני בברייתא לאו אניזוקין קאי כדסברינן מעיקרא דהא כיון דאיירי השתא שהוזקו בממון המזיק אם כן אי אניזוקים קאי האיך הוה קתני בברייתא כלם חייבין אנזקי גופן שרוצה לומר גופן של נזוקין שהוזק בממון המזיק דומיא דפטורים אנזקי ממונו שמיירי שהוזקו בממון המזיק וקתני כלם גם השני ושני היאך היה מתחייב כשממונו הזיק את השלישי הא האי בירא לאו איהו כרייה. אלא אמזיקין קאי והכי קאמר כלם חייבין אנזקי גופן של מזיקין שהזיקו בין גוף בין ממון ואפילו השני משום דהיה לו לעמוד דאינו נחשב בור כיון דלא מפקר ליה לרבים ופטורין על נזקי ממונם דמזיקין כשממונם מזיק את הכלים אפילו ראשון דהוי ממונו בור ופטור על הכלים. והשתא לרב גופו וממונו דברייתא קאי אמזיקין ולשמואל אניזוקין. אי נמי לפי המסקנא זו תתפרש לשמואל כמו לרב. והשתא יש כמה גמגומים לפירוש זה ולפירוש ראשון ניחא הכל. ע"כ לשון תלמיד הר"פ ז"ל.

והר"ר יהוסף הלוי אבן מיגש כתב בתשובת שאלה וז"ל מועתק מלשון ערבי וששאלת על מה שאמר רבא בפרק המניח ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק גופו בין דאיתזק ממונו. תשובה. מה שראוי תחילה להקדים הוא שהנוסחא שכתבת אינה נכונה שאתה זכרתה שהמאמר השני שחזר אליו רבא באחרונה הוא שהראשון חייב בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו דשני ואין כן הנוסחא האמיתית לפי שסתירת דברים אלו הוא מוכלן חייבין על נזקי גופן רצה לומר גופן דנזקין ופטורין על נזקי ממונם רצה לומר על ממונם דנזקין להיות בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים. ומה שיורה עליו שזאת היא כוונת המשנה הוא מה שאמרו בתלמוד על פיסקא זו הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא פירוש ומשום הכי חייבין על נזקי גופן דנזקין ואין חייבין על נזקי ממונם דנזקין דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים. ואף על גב דקיימא לן שור ולא אדם חמור ולא כלים הא אמרינן הני מילי לענין קטלא אבל לענין נזקין אדם נמי חייב אלא לרב דאמר אי אפקרינהו אין ואי לא לא וכו' הנה הורו דברים אלו שסמך התלמוד על פירוש וכלן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונם שהוא גופן דנזקין וממונם דנזקין ואחר שהדבר כן איך יאמר שדברי רבא האחרונים הם שהראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו דשני והמשנה כבר ביארה ואמרה וכלן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונם.

אמנם הנוסחא האמיתית כך היא אלא אמר רבא הראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק בגופו בין דאיתזק בממונו כלומר בין דאיתזק שני בגופו של ראשון בין דאיתזק בממונו של ראשון פירוש משום דנתקל פושע הוא שני חייב בנזקי שלישי בדאיתזק שלישי בגופו של שני פירוש דאף על גב דלאו פושע הוא דהא לאו מחמת עצמו נפל אלא מחמת ראשון הוא דנפל אפילו הכי הוי ליה לעמוד ולא עמד אבל לא בדאיתזק בממונו של שני משום דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה. ומה שאמרת כיצד עלה בדעתו בראשונה לומר שיהיה השני לגבי נזקי שלישי בור ונפטר השני מנזקי כליו דשלישי ולא יהיה כן הראשון לגבי נזקי כליו דשני. הסיבה בזה שהוא חשב בראשונה שלהיות שהיה הראשון פושע בנפילה על עיקר אמרם נתקל פושע הוא היתה התביעה שתובע אותו בה על עיקר הנפילה שהוא פושע בה והיה אצלו כאלו הזיק בידים ולהיות שההיזק שאירע לשני מחמת בעת נפילתו רצוני לומר בעת נפילת הראשון היה אצלו כאלו מזיק בידים וחשב שהבור לא יהיה אלא כשאירע ההיזק בו אחר עשיית הבור אבל כשהיתה עשיית הבור סמוכה לההיזק אצלו הוא כמו שהזיק בידים.

והנה מצאתי נוסחת רבינו האיי ז"ל מסייעת לשיטתנו זו ומורה עליו להיות גורס במה שהקשה התלמוד על דברי רבא הראשונים כך מאי שנא שני דאין חייב לשלישי בנזקי ממונו דהוי ליה בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים אי הכי ראשון נמי ראשון מנפשייה נפל והכוונה בו מה שזכרנו והוא שלהיות שנפל מנפשיה והיה היזק השני מחמתו בעת נפילתו הוה כאילו הזיקו בידים ולא יתן לו דין הבור. ולא עמדו דברים שאמר רבא ראשונה אבל נתברר שאפילו ראשון נמי בור הוא לגבי נזקי שני ופטור הוא מנזקי כליו כפי מה שאמרה המשנה וכלן חייבין על נזקי גופן ופטורין מנזקי ממונם כמו שכבר ביארנו. עכ"ל.

וזה לשון הרשב"א ז"ל גירסת הספרים שלנו כך היא. אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו דראשון וכו' שני חייב בנזקי גופו דשלישי אבל לא בנזקי ממונו. ויש לפרש דרבא כרבי מאיר דאמר נתקל פושע והכי קאמר ראשון חייב בנזקי גופו של שני בין שנתקל השני בגופו של ראשון בין שנתקל בממונו ואפילו הפקירו לאחר נפילה משום דהוה ליה מפקיר נזקיו דלאחר פשיעה אבל אנזקי ממונו של שני אם הוזק בממונו של ראשון פטור ושני חייב בנזקי גופו דשלישי אם הוזק גופו בגופו אבל הוזק ממונו דשלישי אפילו בגופו של שני פטור. ופרישנא טעמא דראשון שנתקל מעצמו פושע הוא והילכך חייב אבל שני שנתקל בראשון לא הוי פושע שהרי היה הראשון מכשול לפניו ונפקא מינה לענין ממונו שאם הפקירו הוי ליה מפקיר נזקיו דלאחר אונסין ופטור והיינו דאמרינן אממונו פטור כלומר כשנתקל שלישי בממונו של שני.

ומיהו אם ניזק גופו של שלישי בגופו של שני חייב שהיה לו לעמוד ולא עמד. ומסתברא דהאי לישנא דהיה לו לעמוד לאו בדוקא נקטיה דהוא הדין אפילו כשלא היה לו לעמוד וכדרב נחמן בר יצחק דהוא בתרא אלא משום דפליגי עליה לעיל נקט לה לרווחא דמילתא כלומר אם היה לו פנאי לעמוד ולא עמד חייב לכולי עלמא ולכשתמצא לומר אפילו לא היה לו לעמוד חייב משום דהיה לו להזהיר. ואקשיה ראשון נמי מי איכא למימר דחייב על נזקי ממונו אפילו כי הוזק בו גופו של שני והתניא כלן חייבין על נזקי הגוף ופטורין על נזקי ממון אלמא אף שני שהוזק בין גופו בין ממונו בממונו של ראשון ועל נזקי ממונם וגופן של מזיקין קאמר מדלא קתני חייבין. והדר ביה ופירשה ראשון חייב בנזקי שני בין שהוזק שני גופו או ממונו בגופו של ראשון לפי שהראשון נחשב כאדם המזיק אבל שני פטור על נזקי ממונו של שלישי מפני שנחשב כבור שלא עמד אבל אינו כאדם המזיק לפי שהוא אנוס היה בנפילתו ולעולם אם הוזק אפילו השני גופו בממונו של ראשון פטור דקסבר השתא דמפקיר נזקיו דעלמא פטור ואף על גב דלית ליה לרבי מאיר הכי בהא לית ליה לרבא כרבי מאיר.

וזה בבירור דחוק הרבה אלא דאפשר דהאי אוקמתא לא קיימא במסקנא אפילו אליבא דשמואל אלא הדרינן לאוקמתא קמייתא וכדכתבינן בסמוך. ואי נמי יש לומר דמוקמינן ברייתא להאי אוקמתא כרבנן וגם זה דחוק יותר בעיני שיחזור בו מרבי מאיר לרבנן דרך העלמה ולא יפרש כלל. אלא שאני תמה מפני מה לא תירצו כן בפירוש יאמרו הא מני רבי יהודה היא אלא שלא רצו לשום הברייתות סתם במחלוקת שנויה. והדר אקשיה כיון דחשבת גופו של שני כבור הניחא לשמואל אלא לרב וכו'.

ותרגמה רב אדא בר מניומי לברייתא דכולם פטורין על נזקי ממונם לפרוקה אליבא דרב כגון שהוזקו כלים בכלים כלומר כולם חייבין על נזקי גופם בין שהוזקו הניזקין גופן או ממונם בגוף המזיקין משום דגוף המזיק כשורו אבל כשהוזק ממונם בממונם של מזיקים פטורים וכשהפקירן שלא מצינו בור שחייב בו את הכלים. ואם הוזק גופן בממונם אם שני בראשון חייב לפי שהוא נחשב כפושע ומפקיר נזקיו דעלמא חייב משום דממונו כבורו אבל גופו של שלישי בממונו של שני אם הפקירו פטור שהרי זה מפקיר נזקיו דמחמת אונס ופטור. וברייתא קמייתא אליבא דרב ראשון חייב בנזקי גופו של שני בין שניזוק בנזקי גופו דראשון בין שניזוק בנזקי ממונו דראשון אבל שני חייב בנזקי שלישי אם הוזק בגופו בין גופו בין ממונו של שלישי שהיה לו לעמוד ולא עמד אבל אם הוזקו בממונו של שני לא שכבר הפקירן ומפקיר נזקיו דבאונס פטור. ואי נמי משום דמצי למימר האי בירא לאו אנא כריתיה. והאי אוקמתא איכא למימר דדוקא לרב משום דקשיא לן לדידיה אבל לשמואל לא איצטריכינן להכי אלא כדאוקימנא מעיקרא. ואפשר נמי למימר דכיון דפרקה רב אדא כגון שהוזקו כלים בכלים תו לא איצטרכינן לאוקמתא תניינא דרבא בברייתא קמייתא אלא הדרינן לאוקמתא קמייתא דרבא ואליבא דשמואל.

כך נראה לפרש שמועה זו אי אית ליה לרבא כרבי מאיר בנתקל. אי נמי אפילו אית ליה כרבי יהודה וכגון דנתקל שלא במקום מדרון דפושע הוא וכמאן דאמר הכי בפרק האומנין אבל אי אית ליה כרבי יהודה ובנתקל במקום מדרון דלא פושע הוא גם כן יש לפרשה והא דקאמר ראשון ודאי פושע משום דהיה לו לעמוד או להזהיר והוי ליה כאדם המזיק וכו'. ע"כ.

וזה לשון הראב"ד ז"ל אמר רבא ראשון חייב בנזקי גופו דשני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו פירוש בין דאיתזק גופו דשני בגופו של ראשון בין דאיתזק בממונו של ראשון ושני חייב בנזקי שלישי היכא דאיתזק בגופו של שני אבל לא בממונו ואפילו בנזקי גופו דשלישי. מה נפשך אי נתקל פושע וכו' ושני ליה לעולם נתקל פושע וכו' דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה. מיתיבי כולן חייבין וכו' אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק גופו דשני וכו' והוא דאיתזק בגופו דראשון אבל לא בממונו של ראשון משום דנתקל לאו פושע הוא כרבנן וממונו של ראשון לאו בורו הוא ושני חייב בנזקי שלישי כי איתזק גופו דשלישי בגופו דשני אבל איתזק ממונו דשלישי אפילו בגופו דשני פטור מאי טעמא דהוי ליה בור וכו'.

מיהו לענין נזקי גופו דשלישי חייב השני אף על פי שהראשון כרה אותו עליו היה לסתמו שהיה לו לעמוד ולא עמד. וברייתא דקתני כולם פטורין על נזקי ממונם בממון המזיקין קאמר ורבנן היא. הניחא לשמואל וכו' אלא לעולם כלישנא קמא דרבא וכרבי מאיר קאמר לה דנתקל פושע הוא וראשון חייב על נזקי גופו דשני בין דאיתזק בגופו דראשון בין דאיתזק בממונו ושני חייב בנזקי שלישי דאיתזק בגופו דשני אבל דאיתזק בממונו דשני לא דאמר האי בירא וכו'. וברייתא דקתני כולן פטורין וכו' כגון שהוזקו כלים בכלים דכל הכלים ודאי בורות הם ולא מצינו בור וכו' ולשמואל אפילו לא הפקירן ולרב בשהפקירן ומילתא פסיקא קתני דגופן בגופן כולן חייבין וכלים בכלים כולן פטורין. מיהו לרב משכחת לה חייב אפילו כלים בכלים בשלא הפקיר לנזקין וכלים דשני בכלים דראשון דהא ראשון פושע הוא אלא דכולם לחייב וכולם לפיטור בעי למתני ובשלא הפקירן איכא פלוגתא בין כלים דראשון לכלים דשני דשני אנוס הוא וכליו לאו משום בורו ולא משום ממונו דאמר האי בירא לאו עלאי דידי דמצי לסתומיה ואי ממונא הוא לאו אנא שדיתיה הכא ולא עלאי דידי רמי לנטורי ולסלוקיה אבל אגופו מיהא חייב שהיה לו לעמוד ולא עמד שהרי סופו ודאי לעמוד שם.

ואני סבור שיש כאן שגגה בהלכות הרב רבינו ז"ל כי הוא מפרש דברי רבא על הדרך הראשון והוא על דעת דרבי מאיר ולית הלכתא כוותיה והדרך השני על דעת חכמים גם על דעת שמואל דאמר כל תקלה בור הוא והלכתא כוותייהו ולא הוצרכו בעלי הגמרא להחזיר דברי רבא על הדרך. כאן חסר כמו חצי שטה. שהקשינו עליו מדברי רב. גם כאן חסר כמו חצי שטה. להעמיד דברי רבא כרבי מאיר. גם כאן חסר חצי שטה. אליבא דרבנן דפטורי על נזקי ממונם של הניזקין דאפילו גוף הניזקין בממון המזיקין וכל שכן ממון בממון וללישנא קמא אוקמתא דרבא דחוקה היא ולא סמכינן עלה למדחי לדרבנן.

ואיכא מאן דאמר הלכה כרבי מאיר בנתקל מהאי סוגיא דרבא וסתם מתניתין דתנא קמא קאי כרבי מאיר ואנן סוגיא דרבא הא ברירנא דליתא משום דלא אידחיקא אלא אליבא דרב ולית הלכתה כוותיה ומסתם מתניתין נמי לאו כלום הוא שהרי מחלוקתו בצדו וכל כהאי גוונא סתם ואחר כך מחלוקת הוא.

ואחר כל זאת יכול אני להעמיד דברי הרב ז"ל דשמעתיה דרבא איכא לאוקמה כולה לרבי יהודה בין בלישנא קמא בין בלישנא בתרא דהא איכא נתקל לרבי יהודה נמי דהוא פושע כדאמרינן בבבא מציעא תינח במקום מדרון שלא במקום מדרון מאי איכא למימר וכי ההיא נמי דאמרינן בהני דדרו בריגלא דדמי לאונס ודמי לפשיעה אלמא אפילו לרבי יהודה איכא נתקל דהוי פושע משום הכי אמר רבא ראשון ודאי פושע הוא שלא היה לו במה יכשל ובשלא במקום מדרון מיירי כסתמא דמלתא אבל שני לרבי יהודה הוי ליה במקום מדרון ואנוס. ולישנא מציעתא דרבא היה סבור שבכל נתקל היה חייב לרבי יהודה ובסוף חזר לדעת ראשון והוא עיקר. ע"כ.

כתוב בגליון תוספות הקשו בתוספות מדמוקי רבא הך מתניתין וכו'. ככתוב בפסקי הרא"ש ז"ל עד דסבירא ליה לרבא כשמואל דאמר כל תקלה בור הוא ואי הוה מוקי לה כרבנן וכו'. והקשה ה"ר משה פול"ק דבפרק הפרה קאמר רבא נפל לבור והבאיש מימיו לא שנו אלא שהבאיש וכו' ופריך הניחא לשמואל דאמר וכו' אלא אי איתמר הכי איתמר והשתא אמאי הדר ביה כיון דסבר כשמואל וליקשיה גם מכאן כי סבר כשמואל דקאמר הניחא לשמואל אמאי הדר ביה משום הכי. ונראה אף על גב דסבר כשמואל אין סברא שיפרש שום ברייתא או שום משנה במימריה דשמואל אם בשום ענין יכול לפרש אליבא דרב. ע"כ.

ליתני הניזוקין. הקשה רבינו תם היכי מצי למיתני הניזוקין הא לא הוזכר בברייתא ניזוק והמזיק אלא אחד והוי ליה למימר ליתני הניזוק. ותירץ דשפיר מצי למיתני הניזוקין ולאשמועינן אם השלישי היה חוזר ומזיק לרביעי והרביעי לחמישי כולן חייבין אבל כולן לא שייך אלא על מה שהוזכר בברייתא ולהכי פריך שפיר מאי כולן כיון דלא הוזכר ניזוק והמזיק אלא אחד. הרא"ש ז"ל.

כי חוטרא דסמיותא. דלא ניחא ליה לאוקומי בשלדא דכיון דלא נפל באלכסון אי אפשר שלא יבין השלישי בנפילת השני שהם בשוה ברוחב הדרך ופשע שלישי בנפילתו ומפטר ראשון בנזקו אבל כי חוטרא דסמיותא דרכו לגשש באלכסון לצדדין ובו נפל הראשון באלכסון והשני נתקל דרך רגליו הקרובים דרך ביאתו שבא דרך רגליו והשלישי הלך עד ראשו ונתקל שם ולא ראה השני שכבר עבר מכנגדו וכן אם בא השני ונפל עד ראשו כשבא השלישי לרגליו ונפל לא הבין מפני שעדיין לא הגיע כנגדו. ה"ר ישעיה ז"ל.

וזה לשון הראב"ד ז"ל דפסקיה לאורחיה ככשורא רב זביד אמר כי חוטרא דסמותא הסומא כשהוא מגשש במקלו ויבא אחר ויכשל בו ויעבירנו ויבא גם אחר ויכשל בו ויעבירנו כן לשלשה כן למאה כלם נכשלו במקל הסומא וכן זה הקדר כלם נכשלו בו ועברו עליו. ע"כ.