רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


פרק זה דורש שיפור, כדוגמת פתיחת ר"ת, פיסוק, הפיכת מראי מקומות לקישורים וכיו"ב. אנא תרמו לוויקיטקסט ושפרו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה: דרושה הגהה מטעויות סריקה.

ארבעה אבות נזיקין: השור והבור והמבעה וההבער. לא הרי השור כהרי המבעה, ולא הרי המבעה כהרי השור. ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים. ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק. הצד השוה שבהן: שדרכן להזיק ושמירתן עליך. וכשהזיק, חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.

גמ' מדקתני אבות, מכלל דאיכא תולדות. תולדותיהן כיוצא בהן או לא? פירוש: כיון דקיימא לן דנזק שלם ממונא הוא וחצי נזק קנםא הוא ומועד שהזיק משלם נזק שלם מן העליה ותם משלם חצי נזק מגופו, בעינן למידע הני תולדות דהני אבות, אי כיוצא בהן נינהו, דכל מועד מינייהו תולדה דיליה כוותיה ומשלם נזק שלם מן העלייה, ותם תולדה דיליה כוותיה ומשלם חצי נזק מגופו. או דלמא תולדותיהן לאו כיוצא בהן. ואסיקנא דכולהו תולדותיהן כיוצא בהן, בר מתולדה דרגל. ומאי ניהו?אי חצי נזק צרורות, דהלכתא גמירי לה דלא משלם אלא חצי נזק. ואמאי קרו לה חולדה דרגל? דמשלם מן העליה ולפוטרה ברה״ר. ומאי עלייה? מעולה שבנכסיו, כדתנן: הניזקין שמין להן בעדית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית.

ת״ר: "ג׳ אבות נאמרו בשור: הקרן והשן והרגל." חולדה דקרן מאי היא? נגיפה, נשיכה, רביצה, ובעיטה. נשיבה הולדה דשן היא!? כי אמרנן תולדה דשן היא היכא דיש הנאה להיזקה; הא, אין הנאה להיזקה. רביצה ובעיטה חולדה דרגל היא!? כי אמרינן (תולדה דרגל היא), הני מלי היכא דהיזיקן מצוי; הני, אין היזקן מצוי.

תולדה דשן, מאי היא? נחחככה בכוהל להנאחה וטינפה פירות להנאתה.

תולדה דרגל, מאי היא? הזיקה בגופה דרך הלוכה בשערה דרך הלוכה.

תולדה דבור, מאי היא? אבנו םכינו ומשאו שהניחן ברה״ר והזיקו,

תולדה דמבעה, מאי היא? אי אליבא דשמואל, דאמר מבעה זה השן, הא אמינא לה. ואי לרב, דאמר מבעה זה אדם, כיחו וניעו.

תולדה דהבער, מאי היא? אבנו סכינו ומשאו שהניחם בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו.

וכולהו, בין אבות בין חולדות, מועדין מתחלחן נינהו, לבד מקרן דתם, ולבסוף מועד הוא. ושן ורגל ברשות הרבים פטורין משום דאורחייהו הוא.

תני ר׳ חייא: עשרים וארבעה אבות נזיקין, ואלו הן: השור והבור והמבעה וההבער ושומר חנם והשואל ונושא שכר והשוכר ונזק וצער וריפוי ושבת ובושת ותשלומי כפל וחשלומי ארבעה וחמשה וגנב וגזלן ועדים זוממין והאונס והמפתה והמוציא שם רע והמטמא והמדמע והמנםך, הרי כ״ד. ומוםר הרי כ״ה והאי דקרו להו אבות לאו מכלל דאיכא לכולהו תולדות; אלא, לשלם ממיטב הוא דקרו להו הכי.

מטמא ומדמע ומנסך. כולהו היזק שאינו ניכר הוא, ולא שמיה היזק. אלא קנסא הוא דקנסוהו רבנן משום דעבד איסורא. דגרסינן בפרק השולח גט לאשתו: "אמר אביי נקטינן, טימא טהרותיו של חבירו ומת-לא קנסו בנו אחריו." מאי טעמא? היזק שאינו ניכר הוא ולאו שמיה היזק, קנסא דרבנן הוא. לדידיה דעבד איסורא קנסוהו רבנן, לבריה דלא עבד איסורא לא קנסוהו רבנן. ובפרק הניזקין תנן: "המטמא והמדמע והמנסך, בשוגג- פטור, במזיד- חייב" ופליגי בה חזקיה ורבי יוחנן. חזקיה אמר: "דבר תורה, אחד שוגג ואחד מזיד- חייב. מאי טעמא? היזק שאינו ניכר שמיה היזק. ומה טעם אמרו בשוגג פטור? כדי שיודיענו". ורבי יוחנן אמר: "דבר תורה: אחד שוגג ואחד מזיד פטור. מאי טעמא? היזק שאינו ניכר - לא שמיה היזק. ומה טעם אמרו 'במזיד חייב'? שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר 'פטור אני'". ואותבינן עליה דחזקיה מהא דתנן:"גזל מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח- אומר: 'הרי שלך לפניך'" ואי אמרת "היזק שאינו ניכר שמיה היזק", הא ממונא, וממונא בעי שלומי! וסלקא בתיובתא. וקיימא לן כרבי יוחנן דאמר: "לא שמיה היזק".

(הצד השווה שבהן, לאתויי מאי? אמר אביי: "לאתויי אבנו, סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו". רבא אמר: הצד השוה שבהן, לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה. היכי דמי? אי דאפקרינהו, בין לרב בין לשמואל היינו בור. מאי שנא בור? שכן תחלת עשייתו לנזק וממונך ושמירתן עליך. הני נמי תחלת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן עליך! אלא דלא אפקרינהו. אי לשמואל דאמר: "כולן מבורו למדנו", היינו בור. ואי לרב דאמר: "כולן משור למדנו" היינו שור לעולם דאפקרינהו, ולא דמי לבור. מה לבור שכן מעשיו גרמו לו, תאמר בהני שאין מעשיו גרמו לו? שור יוכיח. מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק, בור יוכיח. וחזר הדין).

וכשהזיק, חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. תנו רבנן: "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" (שמות כב,ד). מיטב שדהו של ניזק, ומיטב כרמו של ניזק, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: "לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית, וקל וחומר להקדש". ואסיקנא דבהא פליגי- רבי ישמעאל סבר: "בדניזק שיימינן", ורבי עקיבא סבר: "לא משלם ליה אלא מעידית דידיה". ותניא נמי בהדיא: "מיטב שדהו ומיטב כרמו של מזיק, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: "מיטב שדהו של מזיק, ומיטב כרמו של מזיק"". וקיימא לן- הלכה כרבי עקיבא מחבירו. והאי דבעינן: "מיטב שדהו ומיטב כרמו"- הני מילי היכא דיהיב ליה ממקרקעי, אבל אי יהיב ליה מטלטלי- כל מילי דיהיב ליה "מיטב" נינהו, ואפילו סובין. דאי לא מזדבן הכא, מזדבן הכא. דתניא: "כסף ישיב לבעליו" (שמות כא,לד) לרבות שווה כסף, ואפילו סובין. ואף על גב דפליגי רב הונא ורב אסי, הא קיימא לן כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דבתראי נינהו.

תניא: "הרי שהיו לו בתים, שדות וכרמים ואין מוצא למכור, מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה." הוי בה רב: "היכי דמי? אי דזול ארעתא דכולי עלמא ודיליה נמי זולא בהדייהו, אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה. ואלא דאייקור ארעתא דכולי עלמא ודיליה איידי דעייל ונפיק אזוזי זלא ארעיה, אפילו טובא נמי ליספו ליה." הדר אמר רבה: "לא נצרכה אלא דביומי ניסן יקרא ארעא, וביומי תשרי זלא ארעא. דכולי עלמא נטרי עד ניסן ומזבני, והאי הואיל ואיצטריכו ליה זוזי- זבן. השתא עד פלגא אורחיה למיזל, טפי לאו אורחיה למיזל."

תנו רבנן: "אין לו אלא עידית, כולן: ניזקין, ובעל חוב וכתובת אשה- גובין מן העדית.

בינונית- כולן גובין מן הבינונית.

זיבורית- כולן גובין מן הזיבורית.

היו לו עידית, ובינונית וזיבורית: ניזקין- בעידית, ובעל חוב- בבינונית וכתובת אשה- בזיבורית.

היו לו עידית ובינונית: ניזקין- בעידית, ובעל חוב וכתובת אשה- בבינונית.

בינונית וזיבורית: ניזקין ובעל חוב- בבינונית וכתובת אשה-בזיבורית.

עידית וזיבורית: ניזקין- בעידית ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית."

ותניא אחריתי: "בינונית וזיבורית: ניזקין- בבינונית ובעל חוב וכתובת אשה- בזיבורית. קשיאן אהדדי. אמר רבינא: "בדעולא קקמיפלגי." דאמר עולא: "דבר תורה: בעל חוב- בזיבורית, שנאמר:"בחוץ תעמוד, והאיש אשר אתה נושה וגו'" מה דרכו של אדם? להוציא פחות שבכליו". ומה טעם אמרו: "בעל חוב- בבינונית"? שלא תנעול דלת בפני לווין. מאן דאמר "בעל חוב וכתובת אשה- בזיבורית" לית ליה דעולא.

תנו רבנן: "מכרן לאחד או לשלשה בני אדם כאחד- כולן נכנסו תחת הבעלים. זה אחר זה- כולן גובין מן האחרון. אין לו- גובין משלפניו. אין לו- גובין משל לפני פניו." האי מכרן לאחד, היכי דמי?