מהרש"ל על הש"ס/בבא קמא/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ב עמוד א[עריכה]

תד"ה ה"ג הך דהואי כו'. נ"ב גליון הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב הך דלא הואי במשכן חשיבא קרי לה תולדה ולפי הך גירסא בא לאפוקי כמה מלאכות שהיו במשכן שלא היו חשובות דתולדות נינהו ולא אבות ואית ספרים דגרסי הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב הך דלא הואי במשכן לא חשיבא קרי לה תולדה פי' דהואי במשכן חשיבא בהכי למקרי אב וקשה לפי גירסא זאת דכמה תולדות היו במשכן כדאיתא בפרק במה טומנין הם העלו קרשים מקרקע לעגלה דהיינו הכנסה ומושיט בדיוטא אחת שכן היתה עבודת הלוים וזורקין מחטין מזה לזה ושובט ומדקדק. ואית ספרים דגרסי הך דהואי במשכן וחשיבא קרי לה אב הך דלא הואי במשכן ולא חשיבא קרי לה תולדה ולפי אותה גירסא בעינן תרתי אבל חשיבא ולא הואי במשכן א"נ איפכא תולדה היא ע"כ גליון:


דף ב עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אלא להכי איצטריך ואומר דמהו דתימא כו' נזק שלם ה"מ כו' זה אבל כו' הוא אימא כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה רבצה צ"ל רביצה:

בד"ה לומר לך כו' את איש וגבי כו' הד"א:

בד"ה ואגב אורחיה כו' שמשלם את הכופר דמי נהרג ליורשיו כו' כשלא הועד בדין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ומלתא כו' אבל מועד לכל וחזרה מאדם לא הוי מועד לאדם דחזרה כו' כצ"ל ונ"ב כך מצאתי בתוס' מדויקים:


דף ג עמוד א[עריכה]

גמ' אי רגל כתיב מהו דתימא אידי ואידי כו' ויבאו שניהם דהי מנייהו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לא עשרה כתיבי כו' אדם מנזקין דקרא כו' כצ"ל:


דף ג עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה בחצי נזק כו' למשה מסיני דממונא הוא כו' נ"ב נראה לפרש לאו דוקא דהכי הלכתא דממונא א"כ למ"ד חצי נזק ממונא מאי איכא למימר אלא הלכתא אחצי נזק קאי והוא מפרש"י ויש ספרים איתא בגמ' דממונא הוא ועל כל פנים אינו מדברי ההלכתא ודו"ק:


דף ד עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה אדם כו' כדפרישית לעיל נ"ב פי' דממונך לא שייך גבי בור אף שהתוס' לא מחקו לעיל אלא שכתבו לאו דוקא קאמר היינו בדברי הגמ' אבל מתני' בודאי דייקא וצריכה למחוק ודו"ק:


דף ד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה ומנסך כו' יין נסך שבו הס"ד:

בד"ה גנב המודה מעצמו הס"ד:

תוס' בד"ה ואימא כו' וי"ל דאיירי כו' כצ"ל:


דף ה עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אונס ומפתה דממונא הוא שהחמשים כסף לבדם כו' כצ"ל:


דף ה עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה וכולהו כי שדית בור כו' אתו כולהו מההוא ומאידך כו' כצ"ל ונמחק נקט רב:

בד"ה פלוגתא כו' ולא שמעתי נמחק ונ"ב בס"א אינו:

תוס' בד"ה כי שדית כו' היינו דפריך מה לאש שכן כח אחר מעורב בו דידיה חמור יותר כו' כצ"ל ונ"ב פי' שכן דרכו לילך ולהזיק:

אחר ד"ה שכן מועדין כו' צ"ל ד"ה ומתני' לא קתני ואח"כ ד"ה להלכותיהן נמחק כל הגליון עד סה"ד ונ"ב בס"א ובגירסת תוס' ראיתי שאינו וכן נ"ל ודו"ק [עיין במהרש"א]:


דף ו עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה היינו בור כו' דחיובא הוא ברה"ר כו' ופתיחה באה לו אף כל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לאתויי בור כו' אדם חייב האי ארבעה דברים צ"ל היינו נזק כו' כצ"ל:

בא"ד דלא הוי דומיא דאדם דכשלא בכוונה כו' כצ"ל ונ"ב פי' כי כוונת השור כמו כוונת האדם כמו שמשמע לעיל ודו"ק. מצאתי:

תוס' בד"ה היינו בור כו' לסלקו ולפנותו משום כו' כצ"ל:


דף ו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה שור רעהו כו' אין מעילה בקרקעות נ"ב פירוש וחייב עליהם כמו שאר נכסי הדיוט דהא קתני הכא במתני' לקמן נכסים שאין בהן מעילה כו' אבל מ"מ ללשון ראשון אף כה"ג פטור מאחר שסוף סוף הקדש הוא וילפינן כולהו מהדדי כמו שפירשו בתוס' ונכסים שאין בהן מעילה לאו דוקא קאמר אלא לדיוקא אקדשים קלים כדלקמן ודו"ק:


דף ז עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה דאי לא כו' האי מזדבן כו' הד"א:


דף ח עמוד א[עריכה]

גמ' רבינא אמר כדעולא כו' מכרן לאחר ה"ד כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אידי ואידי כו' שמין לישנא אחרינא כו' ותפוס לשון ראשון הס"ד והד"א:


דף ח עמוד ב[עריכה]

גמ' לוקח שני אדעתא דכל זכותא כו' כצ"ל ונ"ב וכן באלפסי:


דף ט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה רביע בקרקע כו' או מעות ורביע במעות או רביע במעות כו' הד"א:

בא"ד מחצית חלקו קרקע ולא יכול לסלקו במעות או כלקוחות כו' כצ"ל:

בא"ד ולשון ראשון שמעתי נ"ב פי' ונכון הוא בעיני ולשונו מובן כמו תפוס לשון ראשון וכן מוכח בפרק בית כור בפירוש רשב"ם על סוגיא זאת ע"ש:

תוס' בד"ה רב הונא כו' לא יאמר ליה זיל כו' כצ"ל:

בד"ה ורב כו' ותימה מ"ש כו' נ"ב פי' לפי לשון ראשון שבקונט' הוא מקשה ודו"ק:

בא"ד מצי לסלוקי בזוזי נ"ב וללישנא אחרינא דפירש בקונטרס כספים הרי הם כקרקע אינו מיושב שפיר תוס' שנ"ץ:


דף ט עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה בהידור כו' לקנות ואחר הידור כו' כצ"ל:

בד"ה כופר במועד שהמית בן חורין הס"ד:

תוס' בד"ה אלו איתרמי כו' מכל מקום יודע שאינו חייב לבזבז כל כך כצ"ל:


דף י עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אחר שניהם לניזקין אם הוזק השור כו' כצ"ל:


דף י עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה מרבה כו' אחרים שהוא דין שיהא כו' כצ"ל:

בד"ה יביאהו עד כו' אבל דמי הטריפה כו' כצ"ל:

בד"ה ולישתוק שלו היא כצ"ל והס"ד:

בד"ה ובידים הוא ממש שהוא נתכוון להזיק כצ"ל:

בד"ה השתא אי ה"ל טרפות למזיק כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לא נצרכה כו' עד שתתרפא אבל הכא מיד כו' כצ"ל:


דף יא עמוד א[עריכה]

גמ' אחרים אומרים מניין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בטורח נבילה כו' שמתה שם אבא שאול כו' כצ"ל:

בד"ה דקא מטהרת כו' שתראה ביום ט"ו כו' כצ"ל:

בד"ה ממנא לא מניא שבועים דנקבה אלא משני כצ"ל:

בד"ה דאין מקצת כו' יצא מחותך או כו' כצ"ל:

בד"ה אסור צ"ל אסורה:

תוס' בד"ה יביא עדים כו' הא יש רואה. נ"ב ס"א ראייה:

בד"ה יביא ארורה לב"ד פירוש שמתה בלא ברכה כו' כצ"ל:

בד"ה אין שמין כו' אמר רבי אבא בר ממל והשיב כו' כצ"ל:

בד"ה דקא כו' תנן בהמפלת כו'. נ"ב עיין מ"ש בפרק המפלת דף כ"ז בד"ה חומר שני ולדות ע"ש:

בד"ה שליא כו' שיצאתה מקצתה אי הוי כו' בשאינה קשורה בולד כו' ור"א איירי בשליא כו' כשאין קשורה בה כדאמרינן בהמפלת כו' כצ"ל:


דף יא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה במסירה כו' מרשות מוכר כצ"ל:

תוס' בד"ה גזירה כו' לעולם אינו כילוד כל זמן כו' מיום שני למיהב לה ימי טומאה כו' דחזינן דמטמאינן לה כו' כצ"ל:

בד"ה בכור כו' ולא נפל הוי וליפרקיה משמע כו' כצ"ל:

בא"ד מונה לו לשנה כו'. נ"ב פי' בכור שעוברין בבל תאחר אחר שנתו כו':

בא"ד ח"א משעת הרצאה וחד כו' כצ"ל:

בד"ה בהמה גסה כו' כאן ובפ"ק דקידושין הארכתי וכו' כצ"ל והס"ד:


דף יב עמוד א[עריכה]

גמ' שפיר והדתניא קנה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אמר להו עולא ליושבין לפניו הס"ד:

בד"ה נקנין כו' ומטלטלין הס"ד:

תוס' בד"ה ל"ל כו' ע"כ לא מטעם חצר כו'. נ"ב פירוש דלא תימא נהי דחשבינן עבדים כקרקעות מ"מ אין אחד קונה את חבירו כמו י' שדות מאחר שהעבדים הוי דבר המטלטל ואינו מחובר וא"כ בע"כ נאמר שהקרקעות אינן קונין העבדים בקנין פשוט כמו גבי עשר שדות אלא בקנין אחר או משום חצר או משום אגב על כן כתבו ע"כ כו' ודו"ק היטב:


דף יב עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה בכור מוכרין כו' לקמן והכהנים מוכרים אותו לכהן כצ"ל. ונ"ב פירוש לכ"ע אבל לישראל אסור לרב חסדא כדאיתא בתמורה ואף שרב אשי חולק וכן פוסק הרא"ש בריש כל פסולי המוקדשים מ"מ רש"י בא לפרש המשנה אליבא דכ"ע ואף שבתמורה פי' דמוכרין אותו אפילו לישראל היינו אליבא דהלכתא והכא בא לפרש אליבא דכ"ע ועוד אף התם מפרש דבזמן הבית אין מוכרין אותן אלא לכהנים ואף דמיירי הכא בזמן הזה מ"מ לפי מה דס"ד השתא דאיירי אף בזמן הבית פירש דוקא לכהן וכן פירש שם רש"י להדיא ע"ש:

תוס' בד"ה שאני מקרקעי כו' ואפי' בחולסית ומצולה דמחזיק כו' כצ"ל. ונ"ב שתי עניני חפירות חדא שחופרין בו חול והשניה לכסף וזהב:

בד"ה ומחיים מי אמר תימה וכו' לכם ולא לגבוה כו'. נ"ב פירוש דהוי כעבד הנוטל פרס מבית רבו נמצאת כל השחיטה לצורך רבו ורש"י פירש אפילו אם אוכל מן הקרבן ויהיה מותר לשחוט ביו"ט כמו בהמה חציה של עכו"ם וחציה של ישראל שמותר לשוחטה ביו"ט משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה וא"כ גבי נדרים ונדבות יהיו מותרין ותירץ דלא דמי כו' כי מה שאוכל מן הנדרים ונדבות משלחן גבוה קזכי ועל זה פרש"י כצ"ל:

בד"ה לכתחלה כו' שנאכלין במומן ולהכי תלי לה ברבי שמעון כצ"ל:


דף יג עמוד א[עריכה]

גמרא הא בבכור בלבד קאמר קשיא כצ"ל. נ"ב פירוש וא"כ אבא יוסי חולק על בעל הברייתא שאמר משום בן עזאי לרבות את השלמים וסבר שמעולם לא אמר בן עזאי זאת רק אמר בכור בלבד על דברי ר"י הגלילי וכן פרש"י פ"ק דתמורה שבא למעט לשלמים ומ"מ מדקדקים תוס' דומיא דשלמים דלעיל מיניה איירי ודו"ק:


דף יג עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה לעולם כו' יזיק כשקבל כו' והד"א:


דף יד עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה והא אבתראי כו' רבנן וד' כללות כו' כצ"ל והד"א:


דף יד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה פרה כו' כגון שנתקלה הבהמה בטלית ונשבר רגל פרה כו' כצ"ל:


דף טו עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה אשר תשים כו' דההיא דפרק בא סימן כו' כצ"ל:


דף טו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה משונה הוא כו' ח"נ הס"ד:

בד"ה לא ליגח בקרן הס"ד:

תוס' בד"ה הא מני כו' דכשהשור בסקילה לאו כו' כצ"ל:

בא"ד דתם משלם חצי כופר נ"ב פירוש ברה"ר:

בד"ה והשתא כו' דמקרן לא אתיא. נ"ב ואין להקשות א"כ לפ"ז מתני' דקתני לקמן בפ"ב אכלה כסות או כלים משלם ח"נ תקשה להך מ"ד מהי אתיא מקרן לא אתיא כו' ונראה דל"ק מידי דבודאי מה שאכלה שאינה ראויה לה א"כ כוונתה להזיק וא"כ הוא קרן ממש דאורחייהו להזיק אבל כלב שאכל אימרי רברבי שיש הנאה להזיקו ואינו בכלל שן משום דמשונה הוא ונפק מתורת שן כאשר כתב הרא"ש וא"כ מאיזה צד באתה לחייבו אלא משום דמשונה הוא ולאו אורחי' ויהא בכלל קרן וזה אינו להך מ"ד שהרי קרן אורחיה בהכי ודו"ק:


דף טז עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה לא קשיא כו' אתמר כדתניא כו' הד"א:

תוס' בד"ה והנחש כו' אצל הנחש ואומרים לו כו' כצ"ל:


דף טז עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה א"ה כו' במתניתא הוא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ר' אליעזר כו' וקסבר יש להם כו' כצ"ל:

בד"ה והוא דלא כו' והוא עונשו. נ"ב גליון ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעתיד לבא ואותו עצם חזק וקשה כל כך שאין האש יכול לשורפו והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעתיד לבא ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא: